סל ניוז

אבל אפשר לענות לך חד וחלק על זה - אם לברון היה מגיע בכל הקריירה שלו רק ל-3 גמרים (וזוכה בכולם), מה היה כה מבדיל אותו מקוואי נניח? או מוויד?
כלומר - אנחנו רואים שמבחינתנו (עובדתית) הגעה לגמר הינה חד משמעית דבר חיובי ב"איך אנחנו תופסים היסטורית שחקן" - וטוב שכך

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

אוקי בוא ניקח את זה צעד הלאה.
שחקן בסיבוב הראשון עשה ממוצע של 30 נקודות.
בסיבוב השני מול קבוצה קשוחה בפוקוס הוא ירד ל-10 נקודות בלבד. הממוצע הסופי 20 בלבד.
האם הגיוני שהסיבוב השני, הקשוח יותר והקשה יותר "ייזקף לרעתו" של אותו שחקן בממוצעים שלו שירדו?
או שהוא אמור להישאר עם ממוצע 30 מהסיבוב הראשון?

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

בהחלט נתון לויכוח
אבל לברון למיטב הבנתי לא ירד בחדות במספריו ויכולותיו במרבית הגמרים שלו (אל מול הסדרות בדרך לשם), לעיתים אף להיפך כמדומני

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

זה לא ממש משנה. סופרים גם הפסדים וניצחונות.
עוד דוגמה:

שחקן בסיבוב ראשון ניצח 1-4 בסדרה א', והפסיד 4-0 בסדרה ב'.
הוא מסיים במאזן לא מזהיר של 5-4 לרעתו.
הרי אם היית "מנקה" לו את הסיבוב השני (היותר קשה, מאתגר וכו'), הוא היה במאזן חיובי של 1-4 לא?

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

לא ממש הבנתי את השורה התחתונה שלך - מה בעצם הטיעון?
האם עדיף ל"תדמית" של שחקן לנצח 1-4 בסיבוב הראשון, להיפצע, וכך לא לקחת חלק בסוויפ שקבוצתו חוטפת בסיבוב השני? יכול מאוד להיות
האם עדיף מראש להפסיד 4-3 בסיבוב ראשון וכך לא לחטוף סוויפ בסיבוב שני? שאלה קשה...

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

הרבה פרמטרים אחרים שהופכים אותו לשחקן יותר גדול מקוואי או וויד (שאינם ברי השוואה לג'ורדן).
למשל, סך הנקודות שהוא קלע (ועוד יקלע), כמות הריבאונדים, האסיסטים, סך הנקודות שקלע בפליאוף, מספר הנצחונות בפליאוף, יחס אס-איבודים, אחוזי קליעה, כמות עבירות שסחט,
מספר הפעמים שהגיע לקו.
נראה לי שלברון עולה על שניהם בכל פרמטר.

מאה אחוז
גם כאן אפשר כמובן להתווכח מה המשמעות של "סך" לעומת ממוצעים

מבחינתי אגב, השורה המרשימה ביותר בקו"ח של לברון זה לא מספר האליפויות או ה-MVPs, אלא הדומיננטיות לאורך השנים, בקבוצות שונות, עם סגלים די רנדומליים לעיתים, מאמנים לא מי יודע מה - ועדיין לרוב זה הספיק לגמר NBA (שגם אם ניקח הנחה שלהפסיד בגמר NBA כנציגה מהמזרח מדרג אותך נניח רק כקבוצה מס' 5 ב-NBA, זה עדיין הישג מדהים לטעמי להגיע למעמד כזה שוב שוב ושוב ב"קבוצות רנדומליות").
אני באופן כללי מכמת גבוה מאוד במכלול הפרמטרים הצלחה קבוצתית לאורך זמן, ורצוי בסיטואציות שונות - כך אפשר "לבדל" שההצלחה היא בזכות השחקן ולא גורמים אחרים. לכן למשל (בתקווה מבלי להתחיל ויכוח ארוך...) אני שם את רונאלדו מעל מסי בפרספקטיבה של קריירה.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

לא הבנתי מה הדוגמא באה להגיד... אני לא טוען שלברון לא הפסיד בגמרים אלא שעדיף להפסיד בגמר מאשר בשלבים מוקדמים. לא ממש הבנתי מה הדוגמא באה להדגים.

בגדול אני בצד שלכם. אף פעם בדיונים האלה זה לא השוואה של תפוחים לתפוחים.
אבל גם אם מישהו התקדם עוד שלב, גם השלב הבא (במקרה של לברון - הגמר) נכנס למשחק פה.
נניח שני שחקנים זהים. אחד הפסיד בגמר המערב.
השני עלה מהמזרח לגמר, אבל התבזה בגמר / לא תפקד כמו שציפו ממנו / איכזב / וואטאבר.

אז את מי יזכרו יותר "לרעה"? יכול מאוד להיות שדווקא את זה שהתקדם עוד שלב, וכאשר כל הפוקוס היה עליו קרס במאני טיים.
אין פה תשובה נכונה...

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

בוא נפרק את הגמרים של לברון -
2007 - אנדרדוג עצום מול יריבה עדיפה וקבוצת הגנה מעולה שהתרכזה רק בו (כאילו דה, ביג זי לא באמת היה יכול לקחת את הסדרה על הגב ובטח לא לארי יוז). התוצאה הייתה צפויה. ניצחון חלק של הספארס ומספרים רעים של לברון שההגנה עצרה אותו. בעיני 2007 היא תעודת כבוד ללברון. לא חושב שאפשר היה להשיג יותר בגמר ועצם ההגעה לגמר כאנדרדוג מהמזרח הייתה הישג עצום.

2011 - הפסד לדאלאס בהופעה ביזיונית. אם מחפשים את עקב אכילס ברזומה של לברון, 2011 נוצצת. בכלל הוא נראה כמו חיה שנלכדה מול פנסי מכונית בלילה.

2012 - אליפת ראשונה, MVP ראוי. מאחר וההיט בעיני היו פייבוריטים גמורים, לברון עשה את המוטל עליו ולא יותר.

2013 - אליפות שניה, MVP ראוי. אליפות של נס ריי אלן. אני ציפיתי להופעה יותר דומיננטית של ההיט, אבל אולי הערכתי בחסר את הקבוצה ההיא של הספארס. ההופעה של לברון הייתה מאד לא אחידה. 3 המשחקים הראשונים נראו כמו המשך ישיר ל-2011. הספארס סגרו לו את הדרך פנימה ואתגרו אותו שינצח אותם בקליעות מבחוץ והוא נראה הססן ומפוחד. אחרי התבוסה במשחק 3 זה נראה כאילו איזה משהו התחבר לו במוח וראינו עד הסוף הסדרה לברון אחר, דומיננטי ו - MVP ראוי.

2014 - 28.2 נק', 57.1% מהשדה, 51.9% מהשלוש (כמעט שלוש שלשות למשחק). כבר רשמתי שבעיני מיאמי ב-2014 היו צל של הקבוצה שהייתה אמורה להיות וזה היה די לברון מול העולם. אז העולם הצליח לנצח, אבל לברון עשה כל מה שאפשר בשביל למנוע זאת.

2015 - עונה חדשה, קבוצה חדשה ולברון שוב אנדרדוג מוחלט. עם סגל פחות טוב מלכתחילה ומדולדל ומדולל לחלוטין מפציעות לברון והקאבס נתנו פייט גדול וללא הברקת הרכב יום הדין במשחק מספר 4, אולי אפילו היו מנצחים. לברון נתן מספרים מפלצתיים וזאת הייתה אחת הסדרות הבודדות שאם שחקן מקבוצה מפסידה היה מקבל את ה - MVP זה היה הוגן. במקום זה נתנו את ה - MVP לשחקן ששמר עליו.

2016 - אם 2011 היא עקב אכילס, אז 2016 היא הכוכב ברזומה. האנדרדוג ניצח קבוצה היסטורית ועוד בחזרה היסטורית, לראשונה בסדרת גמר מ - 3-1. מדברים על התעלות במאני טיים והרמת היכולת שלך בפלייאוף. אז לברון ג'יימס הגיע לסדרה של 7 משחקים ל-ארבעה משחקים בלבד. אבל משום מה, או שלא, אלו בדיוק היו 4 המשחקים שבהם הקאבס ניצחו. בשלושת ההפסדים לברון היה חלש מאד עם כ-22 נק' למשחק. ב-4 הניצחונות לברון עבר פעמיים את ה-40 נק', לא ירד מ-32 נק' למשחק ובאופן כללי סחב את הקאבס לניצחונות (עד הסל האחרון של אירווינג).

2017 - שוב גמר, שוב אנדרדוג. ההגעה של דוראנט חיסלה את הסיכויים של מישהו לקחת את התואר מהווריירס. לברון נתן סדרה מצויינת עם טריפל דאבל ממוצע למשחק. דוראנט נתן סדרה טובה יותר והווריירס בכלל היו טובים יותר.

2018 - אם ב-2017 הקאבס היו אנדרדוג, אז על אחת כמה וכמה ב - 2019. עונה סדירה חלשה, סגל שנחלש מאד ללא קיירי ועדיין גמר ועדיין סטט מופלאות בגמר וסוויפ צפוי.

לסיכום - סדרה אחת נוראית, סדרה אחת מופתית ובשאר הסדרות לברון עשה בעיני את מה שמצופה מהשחקן הטוב בעולם, שברוב הזמן נאלץ להתמודד מול יריבות טובות בהרבה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

2007 - לברון עצמו הוכיח שאפשר להשיג יותר, כשעבר קבוצה (דטרויט) ברמה די דומה לסאן אנטוניו (הפעם היחידה בקריירה שהגיע מעל המצופה)

2014 - קצת מצחיק שבהפרש של שנה, סאן אנטוניו ה"צעירה והרעננה" עם דאנקן, מאנו ופארקר השתפרה כ"כ, והקבוצה ה"זקנה" וה"גמורה" של לברון, שרק לקחה אליפות, הלכה אחורה כ"כ.
אני לא אלך עכשיו אחורה עד כדי כך, אבל יש לי תחושה מאוד חזקה שלפני הגמר התחושות ממש לא היו גמר חד צדדי לטובת הספרס.
להגיד שהוא היה אנדרדוג מוחלט, ולבד נגד העולם, זה באמת בלתי נתפס בעיניי.
בסופו של דבר, המספרים של לברון היו טובים על הנייר, אבל מצופה ממנו להוציא יותר מהקבוצה שלצידו (ב-2 צידי המגרש).

הריצה בקליבלנד - שני אולסטארים צעירים וסגל מסייע לא רע בכלל מסביב. לפני רגע אמרת שלברון היה לבד נגד העולם במיאמי, ועכשיו יש לו סגל פחות טוב מלכתחילה? מה עם קצת עקביות?

בשורה התחתונה, לברון מקבל הנחות על רצף הגמרים מול גולדן סטייט, כמו שאף כוכב ששואף לרמה של MJ לא קיבל.
אני רוצה לראות את מייקל ג'ורדן או קובי בריאנט מגיעים לסדרה מול גולדן סטייט, עם 2 אולסטארים לצידם, מרימים דגל לבן ומובסים בקלות כזאת כי 'דוראנט שם וזה לא כוחות'.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

בעיניי בשני המקרים המעמד שתיארת לא מספיק טוב.
אם לברון היה מגיע ל-3 גמרים על פני קריירה שלמה, זה לא היה מספיק טוב, ואם הוא מגיע ל-9 גמרים אבל מנצח רק 3, זה גם לא מספיק טוב.
לכן אני חושב שאתה מפספס את הנקודה, והויכוח של 3 מ-3 מול 5 מ-10 לא כזה מהותי, חשוב או חד משמעי.
(בין היתר כי יש פרמטרים נוספים כמו איך הוא הגיע לגמר, מול מי, ומה קרה בגמר עצמו)

בנוגע לעניין האמויפי - אני מבין שאיגואדלה היה האלפא ב-2015 ולא סטף קארי, שקוואי היה האלפא ב-2014 ולא דאנקן, שטוני פארקר היה האלפא ב-2007...
ברמה העונתית, אני מבין שיאניס, מאלון, נאש וקארי שחקנים גדולים יותר מקובי ושאקיל בראיה היסטורית.
מי שרוצה לתפוס את התארים האישיים שנבחרים על ידי המדיה (יחי האירוניה שגם לברון התלונן על זה השנה) כמדד יותר גדול מאליפויות, שיהנה לו.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

אני לא חושב שדטרויט, שהייתה בשלב התפרקות (ללא בן וואלאס כבר ועם כריס וובר במקום זאת בכלל לא אותה הגנה) הייתה יריבה ברמה של הספארס. אבל כמו שאתה אומר, מול הפיסטונס הוא השיג יותר ממה שהיה צפוי. אז הדרישה שלך היא שעם סגל נחות הוא יפתיע 2 יריבות טובות ממנו? בגמר הקאבס השיגו מה שהכישרון שלהם היה שווה. ברור שלברון לא התעלה, אני לא טוען את זה, אבל גם זאת לא הייתה הופעה שלא תאמה את הכלים שהיו איתו.

אני לא רשמתי בשום שסן אנטוניו הייתה צעירה או השתפרה. אפילו רשמתי שבזמן אמת הערכתי בחסר את הקבוצה ההיא. דרך אגב, הספארס כן השתפרו, כי קוואיי השתפר, אבל נניח את זה. ב-2013 ההיט היו צריכים להפסיד והם ניצחו את משחק 6 ברצף התרחשויות ניסי. ב-2014 הניסים נגמרו ומה שקרה זה שהסגל, המבוגר גם ככה של מיאמי, הזדקן בעוד שנה וירד עוד יותר ביכולת. אתה יודע ירידה ביכולת של שחקנים היא לאו דווקא ליניארית ובגמר 2014 לברון קיבל מעט מאד עזרה, בעיקר מווייד. באטיה שהיה גורם הגנתי מייצב פרש וראשרד לואיס שהיה בקצה הרוטציה של 2013 הפך לשחקן משמעותי עם 22 דקות למשחק. ההיט היו פחות טובים ואולי לפני הסדרה לא כל כך הפנמנו כמה (כי הם התקשו בפלייאוף במזרח כמעט בכל שנה), אבל הגמר חשף אותם לחלוטין.

לגבי קליבלנד בוודאי שיש עקביות. אם לברון היה מפסיד בגמרים מול סן אנטוניו, אז לא הייתה עקביות. לא היה ללברון סגל פחות טוב בקליבלנד, למעשה יותר טוב מאשר מיאמי 2014 (וזאת הסיבה מדוע הוא עזב לקליבלנד, כן?), אבל מה לעשות שהיריבה הייתה הרבה יותר טובה מהספארס 2014. ואם נחלק את הווריירס לקבוצה היסטורית מעולה ב-2015, 2016 והמפלצת עם דוראנט בשנתיים הבאות, אז נראה שבגמר 2015 זה ממש לא היה לברון פלוס 2 אולסטארים פלוס סגל מסייע לא רע. זה היה לברון ללא שני האולסטארים הפצועים והסגל המסייע. החמישיה הייתה דלוודובה (שחקן ספסל), שומפארט (שחקן ספסל) , תומפסון (שחקן ספסל) ומוזגוב. הרוטציה הייתה של 7 שחקנים עם ג'י.אר סמית' וג'יימס ג'ונס בן ה-34. בגמר 2015 זה היה לברון נגד העולם, אפילו בהשוואה למיאמי 2014. בגמר 2016 זה באמת היה לברון, 2 אולסטארים וצוות מסייע. וזה נגמר בניצחון.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מצטער לנפץ את התאוריה, אבל קרה בדיוק הפוך ממה שאתה מתאר:
הממוצעים של פארקר ודאנקן, גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף, ירדו ב-2014 בהשוואה ל-2013.
לעומת זאת, דוויין ווייד וכריס בוש המושמצים העלו את ממוצעי הפלייאוף שלהם ב-2014 ביחס ל-2013, למרות הטענה שלך לירידה ביכולת ולהזדקנות.
הגורם המייצב באטייה לא פרש אלא שיחק בגמר 2014, ובכל מקרה ב-2 הסדרות הללו ראה בסה"כ סביב ה-10 דקות למשחק.
בכל מקרה, לאור הנתונים של פארקר-דאנקן-ווייד-בוש, תחשוב לבד אם קאווי אחד באותה נקודת זמן בקריירה היה מספיק טוב כדי להפוך הפסד ב-7 לניצחון הכי מוחץ בתולדות הגמרים.
במיוחד כשלברון ג'יימס על הנייר ולפי כל הפרשנים היה בפער השחקן הטוב בסדרה וכנראה גם בעולם באותו זמן.

לגבי 07, לא הייתי אומר שדטרויט הייתה כבר אז בשלב ההתפרקות.
אולי פחות טובה מאשר עם בן וואלאס, אבל עדיין עשתה אחלה סדרה מול בוסטון הגדולה ב-08 שנה שלאחר מכן.
אני לא דורש שום דבר, אבל לא מבין מדוע את דטרויט הוא עבר בצורה כ"כ משכנעת, ואז מול הספרס נראה כ"כ אבוד וחלש.
ציפיתי שיעשה שם סדרה קצת יותר תחרותית ומעניינת, מה שהוא היה מסוגל לפי גמר המזרח, או לפחות שבעצמו יגיע למספרים שאפיינו אותו אז.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

לגבי הגמרים מול הספרס, אני נוטה להסכים עם מאסטר למרות שאני בצד של לברון באופן כללי. לברון אולי לא התפייד כמו ב2011, אבל בהחלט לא סחב את מיאמי לנצחון למרות המספרים היפים, והסגל אולי לא היה מדהים אבל בטח לא היה כזה נורא. מהשחקן הטוב בעולם בפער אתה מצפה שיסחוב קבוצה לנצחון מול יריבה כמו הספרס. וההפסד של 2014 הוא לא נקודה לזכותו.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

ברור שהגמר השני מול הספרס הוא כישלון של לברון, יש ספק לגבי זה?

הבעיה עם מאסטר זה שהוא מתעקש לטעון שההפסד הזה הוא כישלון יותר גדול מאשר הסוויפ של קובי מול דאלאס (נניח) בגלל שלהפסיד בגמר זה יותר גרוע מלהפסיד בסיבוב ראשון.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני חושב שעמוס כמה הודעות למעלה הטיל בדיוק ספק לגבי זה.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

לגבי 2014 - קודם כל צודק לגבי באטיה, פספסתי אותו. היה והיה לא אפקטיבי. ווייד ובוש העלו את ממוצעי הפלייאוף, אבל מה שחשוב בעיני זאת הסדרה מול הספארס. ב-2013 ווייד כבר היה בדרך למטה, אבל היו לו פרצים של משחקים גדולים. בגמר הזה ווייד ניפק 3 משחקים מצויינים לצד 4 הרבה פחות. שניים מתוך שלושת המשחקים הללו היו משחקים 4 ו - 7 שהסתיימו בניצחונות של ההיט. ב-2014 ווייד היה די חלש בשלושת המשחקים הראשונים ונוראי ב-2 האחרונים בהם הוא קלע 10 ו-11 נק' ובאופן כללי זאת הייתה סדרה שבה הוא היה לא אפקטיבי. כמובן גם היה הפרש באחוזים מהשדה, שהיו טובים למדי ב-2013 וחלשים ב-2014.
בוש בסדרת הגמר 2014 קלע יותר, 14 נק', לא איזה 20+ כן? אבל ירד בריב' מ - 8.9 ריב' ב-2013 ל - 5 ריב' ב-2014. בכל מקרה לא ב-2013 ולא ב-2014 כריס בוש תפקד כשחקן מוביל.

להתייחס לספארס כיכולת של שחקן שחקן זה לחטוא לאמת. הקבוצה הזאת הייתה קבוצה של סינרגיה. אני חושב שב-2014 הם הגיעו לפיק.
אני בטח לא מחשיב את ההפסד של 2014 כנק' לזכותו של לברון, לא כתבתי את זה בשום מקום. אבל אני חושב שהקבוצה הטובה יותר ניצחה בגמר ולא בגלל משהו שלברון היה יכול לעשות ולא עשה. אני חושב שיש לנו הטיה גם באיך שאנחנו מתייחסים למיאמי ההיא בגלל השמות הגדולים וגם באיך שאנחנו מתייחסים לספארס ההם בגלל השמות הזקנים. אני חטאתי בכך בזמן אמת. ב-2013 חשבתי שההיט היו צריכים לחסל את הספארס ולא להיעזר בניסים. ב-2014 כבר חשבתי שהספארס כנראה עדיפים. לא צפיתי לניצחון חד משמעי. אם כבר מדברים על כך אני חושב שהסדרה של לברון ב-2014 הייתה יותר אחידה ואפילו טובה ביותר. ב-2013 ב-3 המשחקים הראשונים, כפי שרשמתי, לברון נראה רע. הוא הפך את היוצרות ב-4 המשחקים האחרונים.

וכן, אני לא חושב ש-2014 הייתה כישלון של לברון. בדיוק כפי שהאליפות של 2013 לא הייתה הצלחה מסחררת. ההיט היו בתהליך ירידה כבר מ-2013. למעשה לטעמי הירידה התחילה אצל ווייד כבר ב-2012, אבל ב-2012 עוד נשאר לו במיכל מספיק בשביל כמה הופעות של ווייד משובח (הסדרה מול אינדי). בשנתיים הבאות ההופעות הלכו ופחתו. דרך אגב, גם הגנתית. ההגנה של ההיט הייתה הגנה שנבנתה על רוטציות וכיסוי שטח מדהים של המגינים, לאו דווקא הגנת 1 על 1 טובה. ווייד גם בצד הזה מבחינת כיסוי השטחים אחרי הנעת הכדור ירד.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

השאלה היא מה ההגדרה של "כישלון". להגדיר אירוע כלשהו ככישלון זה לא אומר שזה כתם נצחי על הקריירה של השחקן (ללברון יש כתם אחד כזה ב2011). אני חושב שיש הפסדים שהם לא כישלונות אלא הצפוי והמתבקש (למשל התבוסה של קליבלנד לגולדן סטייט עם קרי ודוראנט) ויש הפסדים שבהם הקבוצה הפסידה אבל הם לבטח לא כישלון של השחקן (למשל ההפסד של קליבלנד לגולדן סטייט בעונה של בלאט). אבל ההפסד הזה כמו גם ההפסדים עם קליבלנד לבוסטון ואורלנדו היו כישלונות של לברון. במובן שהוא נראה רע והקבוצה השיגה הרבה פחות ממה שהיתה אמורה להשיג, גם אם יש נסיבות נוספות.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

זה לא נכון בכלל לומר שלברון נראה רע מול אורלנדו.

הפרוייקט של מיאמי הוא, בעיני לפחות, לא הצלחה בשום קנה מידה, מדובר בקבוצה שעל הנייר היתה הקבוצה הכי טובה בהיסטוריה. כשבוחנים מי היו השחקנים 2-11 אתה מקבל קונטנדרית.
הספארס של 2014 היו קבוצה מבוגרת, שחקנים 1-3 היו בני 32, כמעט 37 ו-38, אז אם כל הכבוד, להגיד שהם היו האפרדוג מאוד חוטא לאמת, הם היו האנדרדוג ואילולא הכמעט מצחון בעונה הקודמת, הם היו אנדרדוג מובהק.

2015, בפעם הלא ראשונה ולא אחרונה לברון ניצל מטעות שיפוט: טכנית לבלאט בשניות האחרונות של המשחק הרביעי בחצי הגמר מול שיקגו וזה 3-1.
2016, הקאבס ניצלו, תרתי, משמע הרחקה מופרכת של דריימונד גרין.

רק נזכיר שהספרס הזקנים סיימו את הליגה במקום הראשון (60 נצחונות) ולא מעט אתרים לפני הפלייאוף נתנו להם את מירב הסיכויים (כמה דוגמאות מגיגול זריז):
https://www.sbnation.com/2014/4/17/5620 ... heat-spurs
( נתנו לספרס 66% אחוז לנצח את ההיט בגמר בתחזית מאפריל )
https://www.si.com/nba/2014/06/02/nba-f ... orite-2014

( כמובן שגם יש לא מעט אתרים שטענו שמיאמי פייבוריטית, זה לא קליר קאט).

זו בהחלט הייתה סדרה שההיט יכלו לקחת ( בניגוד ללברון ב2007, 2015, 2017, 2018) ולכן אני חושב שזה אכן כשלון של לברון.
כמו שראובן אמר, לא כתם סטייל 2011 אבל סדרה שהוא לא הצליח להוביל את הקבוצה לנצחון בסדרה שלא היה בה בנחיתות מהותית.

לברון ב2007 נתן סדרה מעולה מול דטרויט. נצחון לפנתיאון. אני זוכר אותה מצוין, אני זוכר שבעקבותיה הימרו לא בודדים על הקאבס בגמר, ואני זוכר את לברון מנגר בגמר בצורה שלא ראיתי מכוכב ברמתו, הוא התבזה שם לחלוטין. היה נראה לארי יוז משודרג .

ב2011 הוא שבר שיא אישי והשפיל את עצמו הרבה יותר, הפעם כפיבורייט.

לא ראיתי כוכב ברמתו של לברון עם 2 התבזויות כאלה בגמר

בנוסף הוא הובס ללא קרב ב2014 2017 ו2018, פשוט נמחץ, כשלידו סופרסטאר+אלסטאר. ב2014 לא הגיע כאנדרדוג, אלא כאלוף באקטובאק מול קבוצה פרהיסטורית שעשתה לו בית ספר כשהוא בשיאו עם צוות מסייע טוב שהוציא ממנו מעט.

לסיכום, גמר 2016 מצוין. 3 גמרים טובים מאוד (2012 2013 2015) . ו4 מ9 גמרים, בהם לברון הובס ללא תחרות. הפרשים גדולים. בעוד גמר, התבזה מול דאלאס.

כלומר ב5 מ9 גמרים לא סיפק את הסחורה. או הובס בקלות למרות צוות מסייע מצוין, או ביזה את עצמו בתצוגת שפל, או גם וגם

יש להפסיד ויש לחטוף בראש כל משחק, כשהשחקן עליו אתה שומר משחק מדהים ולוקח mvp גמר (קוואי איגי דוראנט×2)

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אני חושב שגם אפשר לסכם יותר בפשטות
לו היה נעשה סקר אוהדים, במהלך פלייאוף 2006 או 2007, כשלברון התחיל להתברר כשחקן על , על אמת. והשאלה היתה, בהינתן 11 עונות בקליבלנד (4 עם קיירי ולאב) ו4 במיאמי (עם וייד ובוש), כמה אליפויות יהיו ללברון?
התשובות היו באזור 3 בקליבלנד ו3 במיאמי, או 2 ו4.
משהו באזור 5-7 אליפויות סה"כ היה הממוצע בסקר

לברון נכשל במיאמי, ונכשל בקליבלנד. תשאלו את הGM שלהם אם זה היה הצפי אחרי 11 ו4 עונות בהתאמה. וזה היה אמת גם אם הוא היה מגיע לגמר כל שנה ורושם 40 נק וטריפל דאבל. הצלחה לא נמדדת בלרפד את שורת הסטטיסטיקה

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

כשאני חושב על כישלון גדול של שחקן בגמר הנ.ב.א., אני חושב על הדרך המדהימה שבה דטרויט חיסלו את קובי.
אבל כן, גם לברון פישל לעתים ולכן בעיניי הוא לא יכול להדביק את מייקל.

אני כן מעריך שהוא ימשיך לשחק לא מעט עונות וינסה להדביק אותו.
כבר עכשיו אין קונצנזוס חד וברור לטובת mj בקרב אוהדים.