ido כתב:
אתה צודק לגבי ה-22 נק' של ג'יימיסון, הסתכלתי על שורה לא נכונה. עדיין, פר 36 דק' הירידה שלו היא מינורית - ירד בנק' אחת וריבאונד אחד פר 36 דק' בין העונה המלאה האחרונה בוושינגטון לעונה המלאה הראשונה (לא בדיוק מלאה, החסיר 26 משחקים) בקליבלנד. אכן ירד באחוזים. אני לוקח בחזרה את ''בפירוש בצד היורד''. אבל לא את זה שג'יימיסון של קליבלנד ושל וושינגטון נתן בערך אותו דבר.
לקחת את 25 המשחקים ששיחק אחרי הטרייד בקליבלנד, ולהשוות לעונה שלפני, זה סתם עיוות של הנתונים להציג תמונה שנוחה לך. אם כבר, תשווה לחצי העונה ששיחק בוושינגטון. אז תראה ירידה של 5 נק' (ולא 6.5), שהופכת לנק' וחצי בלבד בנרמול ל-36 דק' (או שזה שהוא שיחק קצת פחות דק' זה חלק מהקריסה של הקריירה שלו לצד לברון?), ודווקא עם עלייה באחוזים.
אין אף נתון שתומך בתיאוריה שלך שג'יימיסון גמר את הקריירה כשעבר לשחק ליד לברון.
ולא, אי אפשר להגיד את המשפט הזה על גאסול, שאשכרה הוביל את ממפיס לפלייאוף ארבע שנים ברצף, והיה בפירוש מס' 1 בקבוצה. שזה יותר ממה שאפשר להגיד על ג'יימיסון (שמעולם לא היה מס' 1 בקבוצת פלייאוף).זה לא אתה שמסביר פה שהגעה לפלייאוף במערב היא הישג גדול יותר מסיבוב שני במזרח?
מעניין לעשות פה סקר, כמה היו מעדיפים את ג'יימיסון בגיל 33 על פני גאסול בגיל 27.
לגבי בוש, שאחרים יענו לך. אני לא טענתי את הטענות האלה.
ה''תהום'' באחוזי השדה של לאב מסתכמת בירידה של 2% בעונה בשתיים הראשונות, ואח''כ עלייה חזרה. בעונה הרביעית הוא כבר קלע באחוז זהה לזה של העונה האחרונה במינסוטה.
ומי אמר ש''עשר נק' זה יותר מדי ומהר מדי''? שוב - הוא הפך לאופציה שלישית אחרי שני גארדים דומיננטיים, במקום אופציה ראשונה בלעדית ומוחלטת. בדומה לבוש. בכל מקרה, מאז הוא שומר על ממוצעים של מעל 17 ובערך 10 ריבאונד למשחק - לא בדיוק שחקן שגמר את הקריירה
העונה המלאה הראשונה של ג'יימיסון בקליבלנד הייתה למעשה ב-2010-11. לברון כבר לא היה שם, ולכן התייחסתי לעונת 09-10 שג'יימיסון הגיע במהלכה (25 משחקים + פוסט סיזן)
אם 5 נקודות פחות (או 6.5 בהשוואה לעונה שלפני) משמע שג'יימיסון נתן אותו דבר בוושינגטון ולצד לברון אז סבבה. העיניים שלי רואות אחרת.
אין אף נתון שתומך בתאוריה שג'יימיסון גמר את הקריירה לאחר המעבר, חוץ מהירידה בסטט' והיציאה מהתודעה וממעמד האולסטאר שהוא זכה לו בוושינגטון. (דומה לאיך שלאב מרגיש, אני מניח)
אני מציע לך להסתכל על עונת 07-08 של וושינגטון לפני שאתה קובע בכזו נחרצות שג'יימיסון "מעולם לא היה מס' 1 בקבוצת פלייאוף". ושם הוא לפחות לקח שני משחקים בניגוד לגאסול.
בנוגע לסקר, זה באמת היה רעיון מבורך בשנת 2007 או תחילת 2008 נניח. עכשיו לדעתי מה שקרה לאחר מכן בקריירות קצת ישפיע על התוצאות.
בעונה הראשונה של לאב בקליבלנד הייתה ירידה של 2%. לאחר מכן מינוס 4%. ואז עלה מעט בחזרה למינוס 3% ממה שהיה רגיל. בפלייאוף זה היה פחות נעים לצפייה, עם 39%.
אם בעינייך זה לא משמעותי במיוחד אז סבבה, לי תמיד אמרו שהאחוזים דווקא אמורים לעלות כשאתה משחק לצד לברון.
לא היו לנו הרבה מקרים של סופר-טים עם שלושה אולסטארים, אבל עדיין לרדת ב-10 נק' תוך שנה נראה לי קיצוני, ויותר מכך - התחושה בליגה הייתה שלאב לא ממצה את עצמו בקליבלנד.
ההילה שלו כאולסטאר, כמו שהייתה לריי אלן למרות הירידה במספרים - ובמיוחד בפוסט סיזן, או לקליי תומפסון לאחר מעבר דוראנט, כבר לא ממש הייתה שם.
אולי זה רק אני, אבל אם אני זוכר נכון, הגישה הרווחת בעולם הייתה שלאב מהר מאוד הפך ל'עוד שחקן' וירד מהפסגה שהוא היה בה.
בנוגע לכל המקרים, אין ספק שגם לשחקן יש חלק לא קטן, אבל לי אישית נראה מוזר ש-3 גבוהים שהיו אולסטארים מובהקים בליגה מתפיידים כ"כ מהר עם המעבר ליד לברון.
* אתה צודק, המינוח 'גמר את הקריירה' לא נכון. הכוונה הייתה שהקריירה שלהם התדרדרה משמעותית (לדעתי) ביחס למעמד האולסטאר שהם היו בו.
** מצטער על הקטנוניות, אבל גאסול הגיע שלוש פעמים לפלייאוף בממפיס ולא ארבע כמו שאתה רושם שוב.