סל ניוז

ממשיך במסורת הדו-שנתית ומעדכן את הת'רדים הקודמים.
2022: viewtopic.php?f=1&t=19711
2020: viewtopic.php?f=1&t=18681

מקום לדבר בו על השחקנים הישראלים הצעירים – בנבחרות הצעירות, בליגת העל, בלאומית, במכללות, בגרמניה, או בליגות הנוער המקומיות. אלה שאולי בעוד כמה שנים יגיעו גם לבוגרת או עם פוטנציאל לפחות לליגת העל.

אותם כללים כמו בעבר: שחקנים בני 20 ומטה (ילידי 2004), כי הגיע הזמן להפסיק לקרוא לבני 23 ילדים. וגם 16 ומעלה (ילידי 2008), כי באמת אין טעם לדבר על כאלו שאפילו עוד לא גמרו לגבוה. אמנם לא קל להשוות בני 20 לבני 16 מבחינת פוטנציאל, אבל ננסה.

הדירוג הוא הערכה סובייקטיבית שלי, שמשלבת יכולות עכשוויות, צפי לעתיד, רצפה/תקרה משוערת, קצת עמדה עתידית בנבחרת, אם וכאשר, וכמובן גם טעם אישי. קצת כמו שעושים כשבוחרים שחקנים בדראפט, רק שפה חלק מהשחקנים אפילו יותר צעירים, אז החיזוי עוד יותר בעירבון מוגבל. בקיצור, כמעט בטוח שיש ברשימה גם כמה שחקנים עם פוטנציאל שלא הולך להתממש בסופו של דבר.

ברמת הכישרון, ממשיכים להשתפר ויש כאן פוטנציאל ברור לדור זהב ישראלי ברמה שלא הייתה לנו אף פעם, גם לא בשנות ה-80 וה-90 העליזות. יותר משחקן אחד שאמור להגיע ל-נבא ולהצטרף לאבדיה, שישייה (או שביעייה) מובילה ברמה גבוהה מאוד (סביר להניח שלפחות שחקני יורוליג לגיטימיים בעתיד), וגם אחריהם לא מעט שחקנים מעניינים, שאולי חלקם גם יגיעו לרמות הגבוהות. אם משווים לרשימה מלפני 4 שנים, אפשר לראות התקדמות ברורה בעומק. אמנם היו שם אז שחקנים כמו אבדיה, מדר ודברת, אבל אחר כך הייתה נפילה משמעותית מאוד בכישרון.

יצאו מהרשימה של לפני שנתייים: נעם דברת (3), גלעד לוי (7), והראל רינסקי (14) כבר לא בגיל המתאים. השניים האחרונים לא היו נכנסים לרשימה הזו גם אם כן היו עדיין בגיל וחבל, כי היו רגעים שחשבתי שלוי יכל להיות משהו מיוחד. ניב למפרט (5; עבר פציעה קשה), ירין חסון (8; עדיין פוטנציאל מעניין, אבל ממשיך לא להראות כלום בפועל), אורי כהן (10; עונה חלשה בלאומית), יואב ברמן (12; כנ"ל), ועמית מנחם (15) כולם נדחקו מהרשימה על ידי כשרונות שהרשימו יותר בעיני וזה אחלה, כי שוב, זה מראה על העומק המשופר.

10 אזכורים של כבוד (לפי גיל): אייל הראל (20.5), יואב ברמן (20), בן אונצ'ה (20), ירין חסון (20), אורי כהן (19.5) אלון מיכאלי (18.5), יונתן קלר (17), גבריאל ארטמנקו (17), אור פארן (16.5), אורן טרושקין (16.5).



הטופ-15 שלי נכון להיום:

1. בן שרף. פוינט גארד, 18, 1.99. שרף שומר על המקום הראשון ברשימה וסביר להניח שיהיה שם גם בעוד שנתיים. בדירוג של לפני שנתיים, כשהוא היה בן 16, כתבתי ש-NBA זו לא מילה גסה. אז עכשיו, אחרי אליפות אירופה לנוער היסטורית, כבר אפשר לעדכן ציפיות ולהגיד שלוטרי זו לא מילה גסה, למרות שכל בחירת סיבוב ראשון תתקבל בברכה. מאוד מאמין בסקיל סט שלו, בראיית המשחק, וביכולת המנטאלית. הקליעה היא הסווינג סקיל אחרי שנתיים עם מתחת ל-30% משלוש בבוגרים. מאמין שאם הוא קולע באיזור ה-35% ומעלה באולם, הוא שווה לוטרי. קצת חבל שהוא לא יהיה שם כנראה באליפות העולם בשנה הבאה עם הנבחרת עד גיל 19, שאיתו יכלה אולי לעשות משהו מיוחד. אבל אם זה לטובת קריירת נבא, אז בשמחה.

2. שון אבייב. סמול פורוורד, 18.5, 2.03. יליד ישראל (חדרה עד גיל 4), שגדל בארה"ב, ליד אח גדול (אלי) שמשחק בארץ. עוד שמאלי, כמו שרף, עם כל היתרונות שזה נותן. קלעי מצויין, עם גודל ושחרור כדור מהיר שקשה לחסום. אבל בשנתיים האחרונות הוא גם שיפר מאוד את יתר האספקטים במשחק שלו ובעיקר הפך לפוינט פורוורד, שיוצר לעצמו ולאחרים, עם ראיית משחק ויכולת מסירה משופרות, שפותחות לו עוד את המשחק ומעלות את התקרה. לא אתלט גדול וגם לא ארוך במיוחד, אבל כן מאוד פלואידי ומוכשר ומשחק מעל הטבעת בקלות. עדיין לא התחייב לשום מכללה, למרות שיש לו כבר מלא הצעות מקולג'ים מובילים. כנראה שהוא הולך להישאר עוד שנה בתיכון. פוטנציאל נבא לא רע בכלל, שהזכיר בלא מעט ראיונות את הרצון שלו לשחק בעתיד בנבחרת ישראל. נקווה שזה גם יגיע, אולי כבר באליפות העולם עד גיל 19 בשנה הבאה.

3. דני וולף. סנטר, 20, 2.11. האמת שאני לא לגמרי בטוח איפה וולף עומד מול השלושה שאחריו ברשימה ככישרון ארוך טווח. יש מצב שלפחות אחד או שניים מהם יגיעו בסוף רחוק יותר בקריירה. אבל בהתחשב בעמדה שהוא משחק בה, יש לנבחרת ישראל אינטרס על שהוא ימשיך להתפתח ויהפוך לשחקן יורוליג, או אולי אפילו שחקן ספסל ב-נבא, למרות שזו נראית לי תוצאה פחות סבירה. מי שראה אותו עם העתודה בקיץ שעבר יודע על מה מדובר. סנטר חכם, עם קליעה, מסירה, ויכולת הובלת כדור, שגם לוקח ריבאונדים וחוסם לא רע למרות ניתור לא מרשים. הוא הראה את כל אלה גם השנה בייל, עם עונת פריצה מצויינת (14 נקודות, 10 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, ו-1.3 חסימות). ועכשיו עובר למכללה גדולה יותר – מישיגן – כדי לנסות להראות שהוא יכול לעשות את זה גם בטופ של המכללות ואולי על הדרך גם להפוך לפרוספקט נבא. האמת, יש לי קצת ספקות. גם בגלל האתלטיות הלא מרשימה וגם כי, שלא כמו בייל, במישיגן תהיה לו תחרות לא קלה על דקות משחק בעמדות הפנים, בעיקר מול טרנספר אחר, הסיניור ולדיסלב גולדין הרוסי. מדובר בסנטר בגובה 2.16, חיית צבע, שהיה מצויין בשנה שעברה בפלורידה אטלנטיק (16 נקודות, 7 ריבאונדים ו-2 חסימות). יש שמועות שהם הולכים לשחק ביחד חלק מהזמן לאור היכולת של דני לרווח את המשחק, אבל אני לא בטוח איך זה יעבוד הגנתית.

4. עומר מאייר. פוינט גארד, 17.5, 1.92. האליפות המדהימה של שרף קצת שמה את מאייר בצל, אבל גם הוא נתן בסופו של דבר אליפות מעולה אחרי התחלה מגומגמת. גם במכבי תל אביב בליגה השנה הוא הראה לא מעט בגרות ויכולות מיוחדות. כתבתי בת'רד של הנוער שמאייר נראה כמו גרסה משופרת של גל מקל כשהיה בגילו, מבחינת אתלטיות וקליעה, כשנראה שהוא לא נופל ממקל גם בראיית המשחק, היכולות המנטאליות, והרצינות שבה הוא לוקח את המשחק. מקווה מאוד שיבחר לשחק השנה כרכז מוביל מחוץ למכבי – בקבוצה אחרת בישראל, באירופה, או במכללות (יכול להיות אופציה מעניינת כשחקן שגדל בישראל עם הפרופיל הכי גבוה מאז מקל). בקונסטלציה מסויימת, אם הוא מגיע לתקרה שלו, מאייר יכול להגיע גם ל-נבא, אבל שחקן יורוליג, אולי אפילו מוביל, זו תוצאה סבירה יותר, שגם תוביל אותו להיות שחקן מוביל בנבחרת הבוגרת.

5. עמנואל שארפ. שוטינג גארד, 20.5, 1.93. השריד היחיד מהרשימה המקורית של 2020. יורד מקום אחד בדירוג שלי בהשוואה ל-2022, אבל זה לא בגלל שאכזב. להיפך. פשוט עקפו אותו בסיבוב כמה כשרונות עוד יותר מרשימים. שארפ עבר בשנתיים האחרונות ביוסטון (אחת הקבוצות הטובות במכללות בשנים האחרונות) מטמורפוזה גופנית ומנטאלית, שהפכה אותו לפרוספקט הרבה יותר שלם ויעיל. הוא הוריד איזה 20 קילו מהמשקל, הפך נייד יותר, ומשחקן הגנה בינוני, הוא הפך לבולדוג הגנתי. בנוסף, משחקן שעשה את רוב הנקודות שלו בהתבריינות בצבע על שחקנים נמוכים יותר, הוא הפך בעיקר לקלעי שלשות טוב, למרות שאולי השנה, כשהכדור יהיה יותר בידיים שלו, הוא יראה שהוא עדיין יכול גם להגיע לטבעת ולסיים שם ביעילות. נקודת החולשה העיקרית היא עדיין יכולת מסירה לא מספיק טובה (רק אסיסט אחד למשחק). נקווה שגם זה ישתפר השנה, כי לדעתי זה יותר עניין של מנטאליות ורצון מאשר ראיית משחק לקוייה. עונת פריצה משמעותית במכללה כמו יוסטון יכולה להביא אותו אפילו לסיבוב השני בדראפט, כמו שקרה למרקוס סאסר וג'מאל שיד בשנתיים האחרונות. כשחקן שגדל בארה"ב, סביר להניח שהוא יעשה מאמץ רציני להגיע ל-נבא לפני שישקול קריירה באירופה. מבחינת הנבחרת הבוגרת, אולי דווקא כדאי לקוות שיעשה את המעבר הזה בגיל צעיר יחסית, כי אז הוא יהיה הרבה יותר זמין.

6. נעם יעקב. פוינט גארד, 20, 1.86. למרות הביקורות, יעקב נתן עוד אליפות עתודה מצויינת, אחרי שבעונה שעברה קיבל כבר טעימה מהיורוליג בווילרבאן. מאוד אוהב את האתלטיות, האסרטיביות, יכולת החדירה, ראיית המשחק והיכולות המנטאליות שלו. קצת פחות את הקליעה הלא יציבה. שחקן בגובה שלו חייב קליעה הרבה יותר טובה כדי לשחק ברמות הגבוהות. לא בטוח שההחלטה שלו להגיע להפועל תל אביב השנה תשתלם בהתחשב בקבוצת הגלאקטיקוס שינאי בונה שם והלחץ הגדול לניצחונות בכל מחיר שזה ייצור. לא יפתיע אותי אם יהיו משחקים שזה יוביל בהם לייבוש של יעקב על הספסל, ובכל מקרה, קשה לראות אותו מקבל את הקבוצה ליד באופן מלא. היה נחמד יותר לראות אותו הולך לקבוצה כמו הגליל ומקבל את הקבוצה לידיים עם 30 דקות למשחק. אני מאלה שמאמינים שפוינט גארדים צריכים את הניסיון והביטחון הזה עוד יותר משחקנים בעמדות אחרות.

7. אביב ארונוב. קומבו גארד, 16, 1.95. טורניר טוב לארונוב עם הקדטים אחרי שסומן כבר מגיל צעיר כפוטנציאל מעניין. יש לו גודל, אתלטיות מעל הממוצע לשחקן ישראלי, קליעה יפה, ויכולת חדירה נאה, עם שימוש טוב בגוף ליצור מגע ולמשוך פאולים. גם היכולת ההגנתית (קריאת מצבים, מעבר מעל ומתחת חסימות, אגרסיביות והתמדה) מרשימה לגיל הזה. לאור הגודל והפוטנציאל להפוך לפוינט גארד פול טיים (יש מה לשפר, אבל נראה לי שיש לו את זה), התקרה של ארונוב אולי אפילו יותר גבוהה מהשניים שלפניו. יש כאן לא מעט כישרון, אבל גיל 16 זה ממש מוקדם, ואם לא מדובר בכשרונות בסדר גודל של אבדיה או שרף, אני מעדיף להיות שמרני ולתת לו להוכיח קודם עקביות ברמות גבוהות יותר (והאמת שגם ברמות הנמוכות, אחרי טורניר קדטים עם לא מעט עליות וירידות) לפני שמקפיצים אותו עוד בדירוג. אגב, לאביב יש גם אח צעיר, תום, עוד לא בן 15, שנראה כמו השחקן הכי מוכשר בשנתון 2009.

8. ג'ול כראם. סנטר, 18.5, 2.09. כמו ירין חסון, שהיה במקום הזה בדירוג לפני שנתיים, ובינתיים ממש לא הוכיח את עצמו במכללות, גם כראם נמצא כאן בעיקר בגלל תקרה גבוהה (ואולי קצת גם בגלל העמדה הקריטית לנבחרת ישראל הבוגרת). לכראם חסרים עדיין הרבה דברים – כוח, קליעה, הבנת משחק, ביטחון עצמי, ובעיקר קשיחות מנטאלית. ועדיין, יש לו נתונים פיזיים וכישרון שיש לגבוהים ישראלים אולי פעם בעשור: גובה, אורך, אתלטיות נהדרת, יחד עם ניידות טובה, ותזמון מרשים בחסימות ובאלי הופים. בכלל לא בטוח שכראם יצליח למצות את הפוטנציאל שלו, וכמו סורקין בזמנו (3 נקודות וריבאונד בגיל 22 במכללות) זה גם יכול לקחת לא מעט זמן. אבל אם הוא מצליח לחבר את הדברים, זה יהיה נהדר לנבחרת הבוגרת בעידן שאחרי סורקין וגם לכדורסל הישראלי, שירוויח מודל לחיקוי לכדורסלנים ערבים צעירים.

9. שחר דורון. שוטינג גארד, 19, 1.95. מלך הסלים של אליפות אירופה לנוער בשנה שעברה הוכיח את עצמו כבר יותר מארונוב (כולל בליגה הלאומית בשנה שעברה) ואני מניח שיש מי שמאמין שהוא כישרון מבטיח יותר. שזה טייק לגיטימי. קלעי אוטומטי מכל הטווחים, עם שליטה טובה בכדור והרבה ביטחון עצמי. אבל לדעתי התקרה שלו קצת יותר נמוכה מכמה סיבות. קודם כל, הוא לא באמת רכז ונראה לי שגם לא יהיה כזה בבוגרים. שחקן שחושב קודם כל על הזריקה שלו ורק אחר כך על המסירה. חוץ מזה, האתלטיות בינונית וההגנה כרגע די חלשה (שילוב של אתלטיות ומחסור בכח), אז בכלל לא בטוח שהוא יהפוך לשחקן שתורם בשני צידי המגרש. עדיין, אם ימשיך להתפתח יפה, יש לו מספיק כישרון להגיע אפילו לנבחרת הבוגרת, כשחקן שמביא קליעה ברמה גבוהה מהספסל.

10. איליי דולינסקי. פאוור פורוורד, 19.5, 2.04. נתן סיום עונה מצויין בלאומית, כשחקן הבולט בקמפיין עליית הליגה של נתניה. גם באליפות אירופה לעתודה היו לו לא מעט דקות יפות. אין ספק שיש כאן הרבה כישרון בגוף ארוך ונייד. לפני הכל, הטאץ' הנהדר מכל הטווחים זה משהו שאין להרבה גבוהים ישראלים. משהו בסגנון של תומר גינת. יש לו גם ניידות טובה, קצת יכולת להוריד כדור ולהגיע לטבעת, והגנה משתפרת. בכל זאת, יש לי גם ספקות. קודם כל בצד ההגנתי, שבו גבוהים עם קצת מאסה עדיין חוגגים עליו למרות השיפור. הוא חייב להתחזק משמעותית ולהוסיף שרירים וקשיחות. לא יודע כמה משקל הוא יכול לשים על עצמו עם הפריים הדק שלו ומרכז המאסה הגבוה, אבל בטוח שמה שיש שם כרגע לא מספיק לרמות הגבוהות. צריך גם לשפר עוד את התחושה למשחק וקבלת ההחלטות, למרות שכן ראיתי אצלו שיפור יפה בתחומים האלו בשנה האחרונה.

11. רני בלגה. קומבו גארד, 18, 1.98. מי שקרא את הסיכום (והפריוויו) שלי על נבחרת הנוער, כבר יודע שאני מחזיק די מהגארד החדש של הפועל ירושלים (שספק אם יראה דקות משמעותיות בבוגרים שלהם בשנים הקרובות). לדעתי יש שם המון כישרון, למרות הקליעה המפוקפקת. ואני גם חושב שהוא עדיין רחוק מאוד מהתוצר המוגמר. מאמין שהוא הולך להוסיף כוח, אתלטיות ובאלאנס, שיהפכו אותו לשחקן שונה, בעיקר מבחינת יכולת הקליעה והסיומת. אני מאוד אוהב את השליטה בשתי הידיים והיכולת להגיע לצבע וגם חושב שיש לו יכולת ניהול משחק ומסירה הרבה מעבר למה שהראה עם הנוער. גם הגנתית הפוטנציאל מצויין עם הגובה וקריאת המשחק הטובה. כשיגדל ויתחזק עוד יש כאן פוטנציאל לשחקן שיכול לשמור היטב על שלוש (ארבע?) עמדות, לקחת ריבאונד, ולהישאר על המגרש גם כשהוא לא תורם המון בצד השני של המגרש.

12. עופרי נווה. קומבו פורוורד, 19.5, 1.99. פורוורד שיש לו הכל: אורך, אתלטיות, חדירה וביום טוב אפילו קליעה. מגן מצויין, עם אינסטינקטים טובים, אגרסיביות, והרבה ניידות, שיכול לשמור על כמה עמדות. לא תמיד הוא מצליח גם להביא לביטוי את הכישרון שלו, למרות שהייתה לו יופי של אליפות אירופה לנוער בשנה שעברה, עם יכולת קליעה מפתיעה ואקטיביות בהתקפה (בהגנה הוא תמיד אקטיבי). לקח החלטה אמיצה ללכת למכללות בקיץ שעבר, לווסט וירגי'ניה, ואפילו קיבל במפתיע כמות נחמדה של דקות בתחילת העונה (אפילו פתח בחמישייה) בגלל כמה פציעות לשחקנים מרכזיים. בהמשך, כשהם חזרו, הדקות שלו הצטמצמו. לא הרשים התקפית (2.5 נקודות למשחק באחוזים חלשים), אבל האמת שעשה יותר ממה שציפיתי ממנו כרוקי. נראה אם בשנה הבאה יקבל יותר קרדיט. חבל שלא הגיע השנה לשחק עם העתודה, אולי בגלל פציעה. בכל מקרה, ההגנה נותנת לו רצפה די ברורה של שחקן ליגת על בתוך כמה שנים. אם גם יצליח לשפר את הקליעה ולהפוך ל-3 אנד די, יש מצב לסמול פורוורד שיכול אפילו לעשות נבחרת בוגרת.

13. אמיתי עזריאל. פוינט גארד, 16, 1.90. עוד הימור לעתיד שקצת קשה לדעת איך יתפתח. רכז זריז מאוד, אגרסיבי, וגם אתלט מצויין בסטנדרטים ישראלים. נהדר בלהגיע לטבעת, עם יכולת לסיים יפה בשתי הידיים. עדיין יש המון עליות וירידות במשחק שלו. בטורניר הקדטים היה לו משחק של 21 נקודות ו-11 ריבאונדים ועוד אחד עם 19 נקודות ו-8 אסיסטים, אבל גם שני משחקים שהוא לא קלע בהם בכלל. גם בליגת הנערים השנה הוא הראה תנודות לא קטנות ונראה שעדיין חסר שם איזה סוויץ' מנטאלי. יש גם המון מה לשפר מבחינת קבלת החלטות, סיומת, וקליעה. אבל יש כאן גם נתונים אתלטיים ופיזיים שמזכירים קצת את יפתח זיו כשהיה צעיר, בשילוב עם משחק אסרטיבי ולא מעט ביטחון עצמי וכישרון. וזה בסיס בכלל לא רע להתחיל איתו.

14. תמיר גולד. פאוור פורוורד, 17.5, 2.05. התקדם מאוד בשנה האחרונה ונתן יופי של אליפות עם הנוער, עם יעילות מפתיעה בצבע בהתקפה וקריאת מצבים יפה בהגנה. הראה גם יד רכה מחצי מרחק, שנותנת תקווה שהוא יוכל להפוך במשך הזמן לסטרץ' 4. אם זה קורה, אפשר לראות שחקן ליגת על עתידי. עדיין מוגבל מבחינת אתלטיות ופיזיות לרמות הגבוהות. אבל גבוה נייד, עם מיקום טוב ואינטלגנציית משחק לא גדל כאן כל יום וגרף ההתקדמות המרשים בשנה האחרונה נותן תקווה לשחקן מעניין.

15. ירון גולדמן. קומבו גארד, 18, 1.88. לא רכז קלאסי, לא גבוה, לא ממש חזק, וגם לא מגן מיוחד מהסוג של גיל בני, אז התקרה די ברורה לדעתי. ועדיין, יש כאן לא מעט כישרון התקפי, עם יכולת להגיע לטבעת, קליעה טובה, ומיינדסט אסרטיבי. זה יכול להספיק כדי להפוך לשחקן ליגת על לגיטימי עם השנים, בעיקר אם ישפר את קבלת ההחלטות ויהפוך לרכז טבעי יותר. כתבתי בעבר שיש משהו קצת פרחחי במשחק שלו, לטוב ולרע. בעיקרון, אני דווקא בעד שחקנים ישראלים עם קצת ביצים, חוצפה חיובית והיעדר בושה, בעיקר כשזה מגובה בכישרון (עמית עבו ויובל נעימי כדוגמאות לזה). מצד שני, כשזה מלווה גם בנתונים גופניים צנועים ובלי איזה יכולת על (כמו למשל ראיית המשחק של בלאט או הקליעה האבסולוטית של אמיר כץ), קשה לראות את זה מגיע רחוק מדי.

תודה סאבוניס כתבת מעולה,מסכים עם הרשימה ועם מה שכתבת,רק שאני קצת פחות חולק את האופטימיות,מעבר לשרף שבתקווה בקושי נראה אותו בנבחרות ישראל כי הוא יהיה בנבא,3 מתוך 5 המקומות הראשונים,הייתי מעמיד את הזיקה שלהם לנבחרת ישראל תחת סימן שאלה,כשהדוגמה הטובה ביותר היא טי ג'יי ליף.מעבר לזה אני לא כל כך בטוח שהשחקנים של הרבעייה שאחרי שרף ואולי אבייב הולכים להיות שחקני יורוליג לגיטימיים.בדגש על יעקב שהיעדר הגובה והקליעה לדעתי הולך להגביל את הקריירה שלו,אכן החלטה מאכזבת לחתום בהפועל תל אביב העונה.
בהקשר של כארם,לא חושב שההשוואה לסורקין היא הוגנת פה,אומנם סורקין פרץ מאוחר,אבל בעיקר לא קיבל יותר מדי מהזדמוניות להציג את היכולות שלו,אמנם הוא קלע 3 נקודות בממוצע למשחק בגיל 22,אבל זה היה במכללת אורגון,שסיימה בעונה האחת לפני האחרונה שלו עם המאזן הטוב ביותר.הוא כן היה שחקן שולי אבל זה לא שהיה נראה לא קשור לרמה,גם בנבחרת הנוער הוא היה מצוין והציג ממוצעים קרובים לדאבל דאבל,כשהגיע לארץ לסוף העונה לחיפה,כבר ב3 משחקים הוא הציג יכולת טובה מאוד.כארם כרגע חוץ מנתונים פיזיים מרשימים ואולי הופעות טובות בליגת הנוער הגמדית שלנו,כרגע נראה לא שייך לרמה.אני יותר הייתי מנבא לו להיות פליישר משופר.
עד כמה שידוע לי עפרי נווה אכן היה פצוע וזו הסיבה שלא זומן לעתודה,בתחילת העונה אמרו שהוא העלה יפה מאוד במשקל,קצת חבל על סיום העונה שבו דיי נמחק מהרוטציה.

לפי האתר של פיבא, תמיר גולד נולד במרץ 2007 ועל כן הוא בן 17.5 ולא 18.5 (לפי פיבא הוא גם 206 ולא 205, אבל אתה אח שלי, על זה אני לא אריב איתך). משכך, הוא בין הצעירים ברשימה שהרכבת, אז אני מבסוט עם מקום 14. כרגע.

כארם אגב חותם במכללת יוטה בדיוק היום,מקווה שישתפר בניגוד לחסון שחזר לארץ.

מעולה כתמיד. מנבחרת הקדטים האחרונה דווקא הרשקו נראה יותר מעניין מטרושקין עם הזריקה ההזויה שלו. מחכה לראות את אלון מיכאלי בליגה שלנו, בעיניי שווה מקום ברשימה.

_________________
"היינו במלון בפאריז ופתאום שמעתי דפיקה בדלת ב-3 בלילה. פתחתי את הדלת וראיתי את שמעון מזרחי שפקד עלי: 'נשק אותי'. לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל הוא התעקש, אז נישקתי אותו".

ראיתי באינסטגרם שלו שירין חסון חתם בהפועל ירושלים, יהיה מעניין לראות איפה יהיה העונה
אולי נראה אותו ברמת השרון או בקבוצה של עוטף עזה (שבאמת אין לי מושג מה יהיה שם חוץ מזה שהיא אמורה להיות קיימת), דווקא יכול להיות נחמד איך יתמודד בליגה השנייה

יפה מאוד, יוזמה מבורכת.

זה אמיתי עזריאל והוא לא רכז כרגע. או לפחות לא ממש טוב בתור רכז ולא שם היתרון שלו כרגע.

יוזמה נהדרת כרגיל. כמה הערות:
1. אין ספק שמאייר כישרון נהדר, אבל את הדמיון למקל אני לא רואה בכלל. לא בסגנון, לא ביכולות ולא במבנה הגוף (שמזכיר את לימונד יותר מכל אחד אחר). אם כבר מישהו מזכיר את מקל זה נועם יעקב, אם כי קצת נמוך יותר לדעתי.
בכל מקרה, לדעתי אין לו סיכוי ממשי לעשות NBA, אבל גם שחקן יורוליג טוב זה אחלה תסריט מבחינתו.

2. לדעתי עפת פה על ארונוב בצורה לא סבירה. אני שולח אותו פה 5-6 מקומות למטה לכל הפחות, וזה עוד לפני שדיברתי על כל מיני ענייני אופי והיכולת שלו להסתכסך עם אגודות בגיל 15.
יש לו כל מיני כלים מעניינים, אבל לא ראיתי ממנו שום דבר קונסיסטנטי שגורם לי לחשוב שיש פה כישרון יוצא דופן. יתכן שבשנה-שנתיים הבאות זה ישתנה, אבל כרגע השמות שמתחתיו הרבה יותר מרשימים בעיני.

3. לגבי דולינסקי, אתה כבר יודע שאנחנו חלוקים ואני מחזיק ממנו יותר, אבל חשבתי לציין בכל מקרה

נכון, תודה. תיקנתי (וגם את הגיל של גולד) כדי לא ליצור בלבולים בעתיד. לגבי אם הוא רכז או לא, נראה בעתיד. ראיתי ראיית משחק יפה ויכולת מסירה בשתי הידיים גם בליגה שלנו וגם בנבחרת, אז הפוטנציאל בהחלט שם, למרות שזה נכון שכרגע יש לו לא מעט טאנל ויזן.

לגבי מאייר, מסכים שהוא יותר קרוב ללימונד מבחינת צורת המשחק, למרות שלדעתי הוא יותר רכז טבעי. ההשוואה למקל הייתה של אחרים, ורק ציינתי שבעיני התקרה אפילו גבוהה יותר, למרות שמקל מיצה כמעט כל מה שאפשר מהכישרון שלו (שזה כישרון בפני עצמו). לגבי נבא, לדעתי יש כאן לא מעט עניין של סיטואציה והזדמנות, ועד כמה זה חשוב לשחקן לעשות על זה וי. למקל זה היה חשוב מאוד, אז הוא ניצל נקודה בקריירה שזו הייתה אפשרות והלך על זה בכל הכח. לפעמים זה אומר לחתום על חוזים קצרי טווח באירופה עם אופציית יציאה ברורה, להיות מוכנים לוותר על לא מעט כסף, ואולי לחתום על חוזים דו-כיווניים או אפילו לעשרה ימים וכאלה. אם זה יהיה ממש חשוב למאייר, יש מצב שהוא יוכל להגיע לשם, לפחות לטעימה. מסכים שיורוליג גם יותר ריאלי וגם יותר מתאים.

ארונוב -- יכול להיות שאתה צודק כמובן. אני אהבתי מה שראיתי ואוהב את הפוטנציאל המשולב (סייז, אתלטיות, קליעה, מסירה, התקפה, הגנה), שלדעתי נותן לו תקרה גבוהה יותר מכל או רוב מי שאחריו. אבל זה ממש מוקדם והמון דברים יכולים ללכת לכיוון הלא נכון בהמשך.

דולינסקי -- אשמח (באמת) אם אתה צודק בעניין. אוהב אותו למרות החסרונות ומקווה שיצליח להתגבר עליהם.

יכול להיות שאתה צודק. אבל לא כולם ליף, שעשה מסלול קריירה די ייחודי -- מהמכללות לנבא, ומשם ישר לסין בלי עצירה באירופה. מאמין שאם הוא היה משחק באירופה, ובטח בארץ, הסיכויים לראות אותו בנבחרת היו גדלים משמעותית. לכן אני גם מאמין שיש סיכוי לא רע ששארפ וולף כן יגיעו לנבחרת הבוגרת. כמו שזה נראה כרגע, שניהם כנראה לא ברמת נבא, למרות שכמו שכתבתי הם יכולים להגיע לשם עם שנת פריצה במכללות. ולכן סיכוי לא רע שיגיעו אחרי סיום קריירת המכללות לאחת הישראליות הבכירות, כשכרגע אנחנו במצב תקדימי של שלושה בעלים שמוכנים לשפוך הרבה כסף בתחרות ביניהם (אחרי שנים שמכבי הייתה האופציה הכמעט בלעדית לישראלים ברמה הזו, עם הבלחות של ירושלים והפועל כשבאו בעלים עשירים חדשים).

אבייב הוא בעיני פרוספקט נבא רציני יותר (גודל, תפקיד, קליעה), ואם אכן יגיע לשם באמת קטנים הסיכויים שיבוא לנבחרת, בטח כשהוא על חוזה רוקי (לא קורה הרבה). הוא בהחלט לא רלוונטי לאליפות אירופה בשנה הבאה. אבל אולי לזו שאחריה כן.

לגבי מאייר, אם אתה מתכוון ל"קריירת" NBA כמו שעשה מקל, אז כן, זה לא בלתי אפשרי.
התכוונתי יותר לאפשרות שהוא באמת יהיה שחקן לגיטימי.

תודה רבה סאבוניס, ממש ממש כיף לקרוא.
מעניין אותי איפה אתה ממקם את השחקנים המשמעותיים האחרים של העתודה השנה- מיכאלי, ברמן ואייל בתמונה הרחבה.
האם לטעמך אלה שחקנים שיש להם תקרה של ישראלים מובילים בליגה (לא מדבר בהכרח על נבחרת).
אני זוכר שדיברת עליהם בכללי בדיון על העתודה. אבל הנק' הזו, של לאיזו תקרה אתה משייך אותם לא הייתה לי ברורה עד הסוף.

אגב, לגבי שחר דורון, ההתרשמות שלי היתה שיש לו קליעה טבעית שיש לשחקן ישראלי אולי פעם בעשור מצד אחד,
ומצד שני, ההגנה עם הקורדינציה והכדרור ממש ממש לוקים בחסר.
לפחות יש לו סייז טוב, ולכן אני מאמין שאם הוא יתפתח לשומר סביר הוא יהיה ישראלי מהבכירים בליגה.

בהחלט אוהב את מיכאלי (התלבטתי קצת אם לשים אותו באחד מהמקומות האחרונים, אולי על חשבון גולד) וחושב שאין סיבה שהוא לא יעשה קריירה יפה בליגת העל, אולי משהו דומה למה שעשה אלישי כדיר, עם פרופיל פיזי וכישורים דומים. הכי מאמין בו מתוך השלושה. ואגב, הוא באותו גיל כמו ג'ול כראם, ולמרות שלכראם יש פוטנציאל גבוה יותר, מיכאלי הוא כרגע בבירור השחקן הטוב מבין שניהם.

גם לברמן והראל בהחלט יש מספיק כישרון כדי להפוך לשחקני רוטציה בליגת העל ואולי בסיטואציה מסויימת אפילו שחקני חמישייה (פחות סביר). אני פחות בטוח לגבי שחקנים מובילים, אבל יהיה קצת מאכזב אם הם לא יתקעו יתד בליגה. למרות שבמחשבה שנייה, זה בדיוק מה שקרה עם לא מעט גארדים/פורוורדים שנראו אפילו יותר טוב בנבחרת העתודה (נאור שרון, האחים אור ויניב סולומון, עידן אלבר, דורי סהר, הראל רינסקי ועוד). אז אולי לא צריך להתאכזב אם זו תהיה התוצאה.

תודה,
אני אעיר שלטעמי עוד מוקדם להספיד את דורי סהר ואת רינסקי, הם עוד צעירים וגם על רז אדם, כדוגמה, היה אפשר לומר דברים דומים עד לא מזמן.
לגבי אלבר אני לא צופה שהוא יהיה שחקן משמעותי בגלל נתונים פיזיים שלא נראה שיש לו מספיק כישרון לחפות עליהם.

כיף גדול לקרוא סאבוניס, תודה. אשמח לראות עדכונים שלך פה מפעם לפעם.

עבורי בן שרף הוא גולת הכותרת, ולא יכול לחכות לראות איזה עונה הוא יעשה באולם.

שחקנים נוספים שיהיה מעניין אותי באופן אישי לעקוב אחרי ההתפתחות שלהם העונה:

ג'ול כראם- כישרון פיזי אדיר. האם ילמד ביוטה לשחק כדורסל, במלוא מובן המילה?

דולינסקי- כבר לא כזה ילד, אבל לא צומחים לנו הרבה פורוורדים עם אורך כזה, מקווה שיראה התקדמות ניכרת לעין.

אביב ארונוב- צפוי לשחק העונה בלאומית בגיל 16, שזה תמיד מעניין. מה7 משחקים שראיתי באליפות קדטים (יאמר לזכותם של כמה חבר'ה כאן שהם מכירים אותו כבר מלפני שנה שנתיים), הוא שחקן עם עליות וירידות מטורפות שמושפע בצורה קיצונית מעד כמה הולך לו. כשהוא בזון הוא מראה ניצוצות שמזכירים טיפה (רק טיפה) את בן שרף בגיל הזה. אבל בניגוד לבן שרף, הוא לוקה באופן משמעותי בתחושה למשחק וביכולת המיקוד שלו גם ברגעים שלא הולך, וזה חיסרון רציני. מקווה שהוא יראה העונה שיפור בזה ואולי גם בכניסות ימינה.

ליאור הרשקו- גבוה, נייד, יד רכה במעט פעמים שלקח זריקות מרחוק. צריך הרבה עבודה עם הכדור, והרבה עבודה על ניתור ואקספלוסיביות.

אמיתי עזריאל- ראיתי חלק מהדאנקים בגלבוע מעיינות, אבל בקדטים האתלטיות שלו בכלל לא בלטה. רוצה לאמר, הבסיס טוב אבל מקווה שהוא ימשיך לעבוד על האתלטיות וממש לא יחשוב שבפן הזה הוא כבר 'מסודר'. בכל מקרה יש הרבה מה לאהוב במשחק שלו, ואני לגמרי רואה מסלול לפוינט גארד. מה שכן, יש לו הרבה רגעים של פול גז בניוטראל. שיפור קריאת המשחק תעזור לו מאוד.

דני וולף- יחסית "מבוגר" לרשימה אבל שחקן מאוד ייחודי. מקווה שייתן עונה מצויינת במישיגן.

שמעתי דברים טובים על הכישרון של תום ארונוב בכמה מקומות (כולל כאן בפורום), ידוע לכם מה הגובה שלו היום? מישהו צפה בו ויכול לספר עליו קצת? עוד שם שצריך לעקוב אחריו.

אביב רוצה לשחק בנבחרת. לפי אח שלו, רוצה בזה גם שליחות ומטרה עליונה.
שאר והנבחרת? לא יודע. מניחים שיגיע אם לא יהיה ב nba.
וולף רוצה.

לקח לי זמן להבין שאתה מדבר על אביייב ולא על אביב ארונוב
הוא ואח שלו יכולים להגיד הרבה דברים. מן הסתם לא ירצו לסגור דלתות, אבל זה גם שאלה של כמה רוצה. יש לזה מחיר - זה לוותר על דברים אחרים, סיכון לפציעה, זמן של חופש או של להשתפר באופן אישי. כנראה מה שיעזור לו לבוא זה אם ירגיש שהחשיפה איכשהו תעזור למנייה שלו. במקרה שלו אני לא בטוח שהוא צריך את זה.

לגמרי לא מבין את האופטימיות לגבי כראם

השאלה אם באמת ישחק. מי המאמן שם? יש להם שיתוף פעולה עם הפועל י-ם, אבל הם עדיין לא קבוצה שבאה נטו לפתח צעירים כמו נתניה. האם ידחפו אותו בכוח? שאלה. אני בכללי בעד לתת לצעירים דק' וחושב שהרבה מהם יפתיעו ויצליחו להשתלב. בטח מישהו שכבר בשל פיזית כמו ארונוב. מקצועית מעבר למה שכתבת (ואולי חלק זה מה שהתכוונת) יש למשל את העניין הזה שהוא תמיד נחשב לקלעי חלש וקבוצות בליגה לנוער היו משאירות אותו פנוי. משחק אחד הוא קלע כמה שלשות, מאז אותו משחק היה לו משהו כמו 2/15. כלומר אותו משחק נתן לו בטחון להפציץ בלי הכרה... וזה במצב שהוא מצליח לחדור לסל בלי הרבה קושי. בליגה לאומית אגב כנראה שלא יוכל לחדור בקלות ובלי קליעה סבירה הוא יהיה בבעיה.

מיכאלי הוא סימן שאלה גדול. הוא מאוד איטי לעמדה 4 לליגת העל וגם בעמדה 5 יש לו חסרון של גובה ואורך והוא לא מספיק אתלט לחפות על כך. אולי יהיה לו יתרון בתור סטרץ' 5 אם הקליעה שלו מ-3 תתייצב והוא יצליח לקלוע באחוזים קרובים למה שהיה בקיץ בעתודה, ולא האחוזים המזעזעים שהיו לו בנתניה בלאומית.
וזה נכון שמיכאלי וכראם בערך באותו גיל (מיכאלי הוא נובמבר 2005 וכראם ינואר 2006) אבל מיכאלי פיזית התפתח מוקדם וגם מאוד בוגר במשחק שלו. כראם זה נטו פוטנציאל והוא רחוק שנות אור מהתקרה שלו.

מה ש- י' אחת יכולה לעשות...
פגשתי את אחיו אקראית. אמר שהם משפחה ישראלית במהות למרות שהיגרו, ושאחיו רוצה מבחירה לייצג גם בהמשך הקריירה את ישראל גם אם יהיה ב-NBA. זה לא דברים שהוא אומר לתקשורת ליח"צ.
מקווה שלא חירטט.

על פי ההודעה של הפועל הוא מתאמן עם הקבוצה אבל לא הודיעו שהוא חתם. לא מכיר אותו, אבל בשנתיים שהוא היה בקולג׳ים שנה בקונטיקט ושנה בדרום אינדיאנה הוא בקושי קיבל דקות, 38 בסך הכל, וזה ב 17 משחקים, שבהם הוא קלע סל שדה אחד באחוזים נמוכים מאוד.אז יכול להיות שתהיה תפנית בקריירה שלו, אבל לאור היכולת בקולג׳ים זה לא נראה מבטיח.

_________________
שמעון מזרחי תתפטר כבר

המאמן הוא גיא קנטור. הם מאד אוהבים את ארונוב. לפי מה שאני יודע, הוא יקבל צ'אנס אמיתי בבוגרים.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי