ממשיך במסורת הדו-שנתית ומעדכן את הת'רדים הקודמים.
2022:
viewtopic.php?f=1&t=19711 2020:
viewtopic.php?f=1&t=18681 מקום לדבר בו על השחקנים הישראלים הצעירים – בנבחרות הצעירות, בליגת העל, בלאומית, במכללות, בגרמניה, או בליגות הנוער המקומיות. אלה שאולי בעוד כמה שנים יגיעו גם לבוגרת או עם פוטנציאל לפחות לליגת העל.
אותם כללים כמו בעבר: שחקנים בני 20 ומטה (ילידי 2004), כי הגיע הזמן להפסיק לקרוא לבני 23 ילדים. וגם 16 ומעלה (ילידי 2008), כי באמת אין טעם לדבר על כאלו שאפילו עוד לא גמרו לגבוה. אמנם לא קל להשוות בני 20 לבני 16 מבחינת פוטנציאל, אבל ננסה.
הדירוג הוא הערכה סובייקטיבית שלי, שמשלבת יכולות עכשוויות, צפי לעתיד, רצפה/תקרה משוערת, קצת עמדה עתידית בנבחרת, אם וכאשר, וכמובן גם טעם אישי. קצת כמו שעושים כשבוחרים שחקנים בדראפט, רק שפה חלק מהשחקנים אפילו יותר צעירים, אז החיזוי עוד יותר בעירבון מוגבל. בקיצור, כמעט בטוח שיש ברשימה גם כמה שחקנים עם פוטנציאל שלא הולך להתממש בסופו של דבר.
ברמת הכישרון, ממשיכים להשתפר ויש כאן פוטנציאל ברור לדור זהב ישראלי ברמה שלא הייתה לנו אף פעם, גם לא בשנות ה-80 וה-90 העליזות. יותר משחקן אחד שאמור להגיע ל-נבא ולהצטרף לאבדיה, שישייה (או שביעייה) מובילה ברמה גבוהה מאוד (סביר להניח שלפחות שחקני יורוליג לגיטימיים בעתיד), וגם אחריהם לא מעט שחקנים מעניינים, שאולי חלקם גם יגיעו לרמות הגבוהות. אם משווים לרשימה מלפני 4 שנים, אפשר לראות התקדמות ברורה בעומק. אמנם היו שם אז שחקנים כמו אבדיה, מדר ודברת, אבל אחר כך הייתה נפילה משמעותית מאוד בכישרון.
יצאו מהרשימה של לפני שנתייים: נעם דברת (3), גלעד לוי (7), והראל רינסקי (14) כבר לא בגיל המתאים. השניים האחרונים לא היו נכנסים לרשימה הזו גם אם כן היו עדיין בגיל וחבל, כי היו רגעים שחשבתי שלוי יכל להיות משהו מיוחד. ניב למפרט (5; עבר פציעה קשה), ירין חסון (8; עדיין פוטנציאל מעניין, אבל ממשיך לא להראות כלום בפועל), אורי כהן (10; עונה חלשה בלאומית), יואב ברמן (12; כנ"ל), ועמית מנחם (15) כולם נדחקו מהרשימה על ידי כשרונות שהרשימו יותר בעיני וזה אחלה, כי שוב, זה מראה על העומק המשופר.
10 אזכורים של כבוד (לפי גיל): אייל הראל (20.5), יואב ברמן (20), בן אונצ'ה (20), ירין חסון (20), אורי כהן (19.5) אלון מיכאלי (18.5), יונתן קלר (17), גבריאל ארטמנקו (17), אור פארן (16.5), אורן טרושקין (16.5).
הטופ-15 שלי נכון להיום:
1. בן שרף. פוינט גארד, 18, 1.99. שרף שומר על המקום הראשון ברשימה וסביר להניח שיהיה שם גם בעוד שנתיים. בדירוג של לפני שנתיים, כשהוא היה בן 16, כתבתי ש-NBA זו לא מילה גסה. אז עכשיו, אחרי אליפות אירופה לנוער היסטורית, כבר אפשר לעדכן ציפיות ולהגיד שלוטרי זו לא מילה גסה, למרות שכל בחירת סיבוב ראשון תתקבל בברכה. מאוד מאמין בסקיל סט שלו, בראיית המשחק, וביכולת המנטאלית. הקליעה היא הסווינג סקיל אחרי שנתיים עם מתחת ל-30% משלוש בבוגרים. מאמין שאם הוא קולע באיזור ה-35% ומעלה באולם, הוא שווה לוטרי. קצת חבל שהוא לא יהיה שם כנראה באליפות העולם בשנה הבאה עם הנבחרת עד גיל 19, שאיתו יכלה אולי לעשות משהו מיוחד. אבל אם זה לטובת קריירת נבא, אז בשמחה.
2. שון אבייב. סמול פורוורד, 18.5, 2.03. יליד ישראל (חדרה עד גיל 4), שגדל בארה"ב, ליד אח גדול (אלי) שמשחק בארץ. עוד שמאלי, כמו שרף, עם כל היתרונות שזה נותן. קלעי מצויין, עם גודל ושחרור כדור מהיר שקשה לחסום. אבל בשנתיים האחרונות הוא גם שיפר מאוד את יתר האספקטים במשחק שלו ובעיקר הפך לפוינט פורוורד, שיוצר לעצמו ולאחרים, עם ראיית משחק ויכולת מסירה משופרות, שפותחות לו עוד את המשחק ומעלות את התקרה. לא אתלט גדול וגם לא ארוך במיוחד, אבל כן מאוד פלואידי ומוכשר ומשחק מעל הטבעת בקלות. עדיין לא התחייב לשום מכללה, למרות שיש לו כבר מלא הצעות מקולג'ים מובילים. כנראה שהוא הולך להישאר עוד שנה בתיכון. פוטנציאל נבא לא רע בכלל, שהזכיר בלא מעט ראיונות את הרצון שלו לשחק בעתיד בנבחרת ישראל. נקווה שזה גם יגיע, אולי כבר באליפות העולם עד גיל 19 בשנה הבאה.
3. דני וולף. סנטר, 20, 2.11. האמת שאני לא לגמרי בטוח איפה וולף עומד מול השלושה שאחריו ברשימה ככישרון ארוך טווח. יש מצב שלפחות אחד או שניים מהם יגיעו בסוף רחוק יותר בקריירה. אבל בהתחשב בעמדה שהוא משחק בה, יש לנבחרת ישראל אינטרס על שהוא ימשיך להתפתח ויהפוך לשחקן יורוליג, או אולי אפילו שחקן ספסל ב-נבא, למרות שזו נראית לי תוצאה פחות סבירה. מי שראה אותו עם העתודה בקיץ שעבר יודע על מה מדובר. סנטר חכם, עם קליעה, מסירה, ויכולת הובלת כדור, שגם לוקח ריבאונדים וחוסם לא רע למרות ניתור לא מרשים. הוא הראה את כל אלה גם השנה בייל, עם עונת פריצה מצויינת (14 נקודות, 10 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, ו-1.3 חסימות). ועכשיו עובר למכללה גדולה יותר – מישיגן – כדי לנסות להראות שהוא יכול לעשות את זה גם בטופ של המכללות ואולי על הדרך גם להפוך לפרוספקט נבא. האמת, יש לי קצת ספקות. גם בגלל האתלטיות הלא מרשימה וגם כי, שלא כמו בייל, במישיגן תהיה לו תחרות לא קלה על דקות משחק בעמדות הפנים, בעיקר מול טרנספר אחר, הסיניור ולדיסלב גולדין הרוסי. מדובר בסנטר בגובה 2.16, חיית צבע, שהיה מצויין בשנה שעברה בפלורידה אטלנטיק (16 נקודות, 7 ריבאונדים ו-2 חסימות). יש שמועות שהם הולכים לשחק ביחד חלק מהזמן לאור היכולת של דני לרווח את המשחק, אבל אני לא בטוח איך זה יעבוד הגנתית.
4. עומר מאייר. פוינט גארד, 17.5, 1.92. האליפות המדהימה של שרף קצת שמה את מאייר בצל, אבל גם הוא נתן בסופו של דבר אליפות מעולה אחרי התחלה מגומגמת. גם במכבי תל אביב בליגה השנה הוא הראה לא מעט בגרות ויכולות מיוחדות. כתבתי בת'רד של הנוער שמאייר נראה כמו גרסה משופרת של גל מקל כשהיה בגילו, מבחינת אתלטיות וקליעה, כשנראה שהוא לא נופל ממקל גם בראיית המשחק, היכולות המנטאליות, והרצינות שבה הוא לוקח את המשחק. מקווה מאוד שיבחר לשחק השנה כרכז מוביל מחוץ למכבי – בקבוצה אחרת בישראל, באירופה, או במכללות (יכול להיות אופציה מעניינת כשחקן שגדל בישראל עם הפרופיל הכי גבוה מאז מקל). בקונסטלציה מסויימת, אם הוא מגיע לתקרה שלו, מאייר יכול להגיע גם ל-נבא, אבל שחקן יורוליג, אולי אפילו מוביל, זו תוצאה סבירה יותר, שגם תוביל אותו להיות שחקן מוביל בנבחרת הבוגרת.
5. עמנואל שארפ. שוטינג גארד, 20.5, 1.93. השריד היחיד מהרשימה המקורית של 2020. יורד מקום אחד בדירוג שלי בהשוואה ל-2022, אבל זה לא בגלל שאכזב. להיפך. פשוט עקפו אותו בסיבוב כמה כשרונות עוד יותר מרשימים. שארפ עבר בשנתיים האחרונות ביוסטון (אחת הקבוצות הטובות במכללות בשנים האחרונות) מטמורפוזה גופנית ומנטאלית, שהפכה אותו לפרוספקט הרבה יותר שלם ויעיל. הוא הוריד איזה 20 קילו מהמשקל, הפך נייד יותר, ומשחקן הגנה בינוני, הוא הפך לבולדוג הגנתי. בנוסף, משחקן שעשה את רוב הנקודות שלו בהתבריינות בצבע על שחקנים נמוכים יותר, הוא הפך בעיקר לקלעי שלשות טוב, למרות שאולי השנה, כשהכדור יהיה יותר בידיים שלו, הוא יראה שהוא עדיין יכול גם להגיע לטבעת ולסיים שם ביעילות. נקודת החולשה העיקרית היא עדיין יכולת מסירה לא מספיק טובה (רק אסיסט אחד למשחק). נקווה שגם זה ישתפר השנה, כי לדעתי זה יותר עניין של מנטאליות ורצון מאשר ראיית משחק לקוייה. עונת פריצה משמעותית במכללה כמו יוסטון יכולה להביא אותו אפילו לסיבוב השני בדראפט, כמו שקרה למרקוס סאסר וג'מאל שיד בשנתיים האחרונות. כשחקן שגדל בארה"ב, סביר להניח שהוא יעשה מאמץ רציני להגיע ל-נבא לפני שישקול קריירה באירופה. מבחינת הנבחרת הבוגרת, אולי דווקא כדאי לקוות שיעשה את המעבר הזה בגיל צעיר יחסית, כי אז הוא יהיה הרבה יותר זמין.
6. נעם יעקב. פוינט גארד, 20, 1.86. למרות הביקורות, יעקב נתן עוד אליפות עתודה מצויינת, אחרי שבעונה שעברה קיבל כבר טעימה מהיורוליג בווילרבאן. מאוד אוהב את האתלטיות, האסרטיביות, יכולת החדירה, ראיית המשחק והיכולות המנטאליות שלו. קצת פחות את הקליעה הלא יציבה. שחקן בגובה שלו חייב קליעה הרבה יותר טובה כדי לשחק ברמות הגבוהות. לא בטוח שההחלטה שלו להגיע להפועל תל אביב השנה תשתלם בהתחשב בקבוצת הגלאקטיקוס שינאי בונה שם והלחץ הגדול לניצחונות בכל מחיר שזה ייצור. לא יפתיע אותי אם יהיו משחקים שזה יוביל בהם לייבוש של יעקב על הספסל, ובכל מקרה, קשה לראות אותו מקבל את הקבוצה ליד באופן מלא. היה נחמד יותר לראות אותו הולך לקבוצה כמו הגליל ומקבל את הקבוצה לידיים עם 30 דקות למשחק. אני מאלה שמאמינים שפוינט גארדים צריכים את הניסיון והביטחון הזה עוד יותר משחקנים בעמדות אחרות.
7. אביב ארונוב. קומבו גארד, 16, 1.95. טורניר טוב לארונוב עם הקדטים אחרי שסומן כבר מגיל צעיר כפוטנציאל מעניין. יש לו גודל, אתלטיות מעל הממוצע לשחקן ישראלי, קליעה יפה, ויכולת חדירה נאה, עם שימוש טוב בגוף ליצור מגע ולמשוך פאולים. גם היכולת ההגנתית (קריאת מצבים, מעבר מעל ומתחת חסימות, אגרסיביות והתמדה) מרשימה לגיל הזה. לאור הגודל והפוטנציאל להפוך לפוינט גארד פול טיים (יש מה לשפר, אבל נראה לי שיש לו את זה), התקרה של ארונוב אולי אפילו יותר גבוהה מהשניים שלפניו. יש כאן לא מעט כישרון, אבל גיל 16 זה ממש מוקדם, ואם לא מדובר בכשרונות בסדר גודל של אבדיה או שרף, אני מעדיף להיות שמרני ולתת לו להוכיח קודם עקביות ברמות גבוהות יותר (והאמת שגם ברמות הנמוכות, אחרי טורניר קדטים עם לא מעט עליות וירידות) לפני שמקפיצים אותו עוד בדירוג. אגב, לאביב יש גם אח צעיר, תום, עוד לא בן 15, שנראה כמו השחקן הכי מוכשר בשנתון 2009.
8. ג'ול כראם. סנטר, 18.5, 2.09. כמו ירין חסון, שהיה במקום הזה בדירוג לפני שנתיים, ובינתיים ממש לא הוכיח את עצמו במכללות, גם כראם נמצא כאן בעיקר בגלל תקרה גבוהה (ואולי קצת גם בגלל העמדה הקריטית לנבחרת ישראל הבוגרת). לכראם חסרים עדיין הרבה דברים – כוח, קליעה, הבנת משחק, ביטחון עצמי, ובעיקר קשיחות מנטאלית. ועדיין, יש לו נתונים פיזיים וכישרון שיש לגבוהים ישראלים אולי פעם בעשור: גובה, אורך, אתלטיות נהדרת, יחד עם ניידות טובה, ותזמון מרשים בחסימות ובאלי הופים. בכלל לא בטוח שכראם יצליח למצות את הפוטנציאל שלו, וכמו סורקין בזמנו (3 נקודות וריבאונד בגיל 22 במכללות) זה גם יכול לקחת לא מעט זמן. אבל אם הוא מצליח לחבר את הדברים, זה יהיה נהדר לנבחרת הבוגרת בעידן שאחרי סורקין וגם לכדורסל הישראלי, שירוויח מודל לחיקוי לכדורסלנים ערבים צעירים.
9. שחר דורון. שוטינג גארד, 19, 1.95. מלך הסלים של אליפות אירופה לנוער בשנה שעברה הוכיח את עצמו כבר יותר מארונוב (כולל בליגה הלאומית בשנה שעברה) ואני מניח שיש מי שמאמין שהוא כישרון מבטיח יותר. שזה טייק לגיטימי. קלעי אוטומטי מכל הטווחים, עם שליטה טובה בכדור והרבה ביטחון עצמי. אבל לדעתי התקרה שלו קצת יותר נמוכה מכמה סיבות. קודם כל, הוא לא באמת רכז ונראה לי שגם לא יהיה כזה בבוגרים. שחקן שחושב קודם כל על הזריקה שלו ורק אחר כך על המסירה. חוץ מזה, האתלטיות בינונית וההגנה כרגע די חלשה (שילוב של אתלטיות ומחסור בכח), אז בכלל לא בטוח שהוא יהפוך לשחקן שתורם בשני צידי המגרש. עדיין, אם ימשיך להתפתח יפה, יש לו מספיק כישרון להגיע אפילו לנבחרת הבוגרת, כשחקן שמביא קליעה ברמה גבוהה מהספסל.
10. איליי דולינסקי. פאוור פורוורד, 19.5, 2.04. נתן סיום עונה מצויין בלאומית, כשחקן הבולט בקמפיין עליית הליגה של נתניה. גם באליפות אירופה לעתודה היו לו לא מעט דקות יפות. אין ספק שיש כאן הרבה כישרון בגוף ארוך ונייד. לפני הכל, הטאץ' הנהדר מכל הטווחים זה משהו שאין להרבה גבוהים ישראלים. משהו בסגנון של תומר גינת. יש לו גם ניידות טובה, קצת יכולת להוריד כדור ולהגיע לטבעת, והגנה משתפרת. בכל זאת, יש לי גם ספקות. קודם כל בצד ההגנתי, שבו גבוהים עם קצת מאסה עדיין חוגגים עליו למרות השיפור. הוא חייב להתחזק משמעותית ולהוסיף שרירים וקשיחות. לא יודע כמה משקל הוא יכול לשים על עצמו עם הפריים הדק שלו ומרכז המאסה הגבוה, אבל בטוח שמה שיש שם כרגע לא מספיק לרמות הגבוהות. צריך גם לשפר עוד את התחושה למשחק וקבלת ההחלטות, למרות שכן ראיתי אצלו שיפור יפה בתחומים האלו בשנה האחרונה.
11. רני בלגה. קומבו גארד, 18, 1.98. מי שקרא את הסיכום (והפריוויו) שלי על נבחרת הנוער, כבר יודע שאני מחזיק די מהגארד החדש של הפועל ירושלים (שספק אם יראה דקות משמעותיות בבוגרים שלהם בשנים הקרובות). לדעתי יש שם המון כישרון, למרות הקליעה המפוקפקת. ואני גם חושב שהוא עדיין רחוק מאוד מהתוצר המוגמר. מאמין שהוא הולך להוסיף כוח, אתלטיות ובאלאנס, שיהפכו אותו לשחקן שונה, בעיקר מבחינת יכולת הקליעה והסיומת. אני מאוד אוהב את השליטה בשתי הידיים והיכולת להגיע לצבע וגם חושב שיש לו יכולת ניהול משחק ומסירה הרבה מעבר למה שהראה עם הנוער. גם הגנתית הפוטנציאל מצויין עם הגובה וקריאת המשחק הטובה. כשיגדל ויתחזק עוד יש כאן פוטנציאל לשחקן שיכול לשמור היטב על שלוש (ארבע?) עמדות, לקחת ריבאונד, ולהישאר על המגרש גם כשהוא לא תורם המון בצד השני של המגרש.
12. עופרי נווה. קומבו פורוורד, 19.5, 1.99. פורוורד שיש לו הכל: אורך, אתלטיות, חדירה וביום טוב אפילו קליעה. מגן מצויין, עם אינסטינקטים טובים, אגרסיביות, והרבה ניידות, שיכול לשמור על כמה עמדות. לא תמיד הוא מצליח גם להביא לביטוי את הכישרון שלו, למרות שהייתה לו יופי של אליפות אירופה לנוער בשנה שעברה, עם יכולת קליעה מפתיעה ואקטיביות בהתקפה (בהגנה הוא תמיד אקטיבי). לקח החלטה אמיצה ללכת למכללות בקיץ שעבר, לווסט וירגי'ניה, ואפילו קיבל במפתיע כמות נחמדה של דקות בתחילת העונה (אפילו פתח בחמישייה) בגלל כמה פציעות לשחקנים מרכזיים. בהמשך, כשהם חזרו, הדקות שלו הצטמצמו. לא הרשים התקפית (2.5 נקודות למשחק באחוזים חלשים), אבל האמת שעשה יותר ממה שציפיתי ממנו כרוקי. נראה אם בשנה הבאה יקבל יותר קרדיט. חבל שלא הגיע השנה לשחק עם העתודה, אולי בגלל פציעה. בכל מקרה, ההגנה נותנת לו רצפה די ברורה של שחקן ליגת על בתוך כמה שנים. אם גם יצליח לשפר את הקליעה ולהפוך ל-3 אנד די, יש מצב לסמול פורוורד שיכול אפילו לעשות נבחרת בוגרת.
13. אמיתי עזריאל. פוינט גארד, 16, 1.90. עוד הימור לעתיד שקצת קשה לדעת איך יתפתח. רכז זריז מאוד, אגרסיבי, וגם אתלט מצויין בסטנדרטים ישראלים. נהדר בלהגיע לטבעת, עם יכולת לסיים יפה בשתי הידיים. עדיין יש המון עליות וירידות במשחק שלו. בטורניר הקדטים היה לו משחק של 21 נקודות ו-11 ריבאונדים ועוד אחד עם 19 נקודות ו-8 אסיסטים, אבל גם שני משחקים שהוא לא קלע בהם בכלל. גם בליגת הנערים השנה הוא הראה תנודות לא קטנות ונראה שעדיין חסר שם איזה סוויץ' מנטאלי. יש גם המון מה לשפר מבחינת קבלת החלטות, סיומת, וקליעה. אבל יש כאן גם נתונים אתלטיים ופיזיים שמזכירים קצת את יפתח זיו כשהיה צעיר, בשילוב עם משחק אסרטיבי ולא מעט ביטחון עצמי וכישרון. וזה בסיס בכלל לא רע להתחיל איתו.
14. תמיר גולד. פאוור פורוורד, 17.5, 2.05. התקדם מאוד בשנה האחרונה ונתן יופי של אליפות עם הנוער, עם יעילות מפתיעה בצבע בהתקפה וקריאת מצבים יפה בהגנה. הראה גם יד רכה מחצי מרחק, שנותנת תקווה שהוא יוכל להפוך במשך הזמן לסטרץ' 4. אם זה קורה, אפשר לראות שחקן ליגת על עתידי. עדיין מוגבל מבחינת אתלטיות ופיזיות לרמות הגבוהות. אבל גבוה נייד, עם מיקום טוב ואינטלגנציית משחק לא גדל כאן כל יום וגרף ההתקדמות המרשים בשנה האחרונה נותן תקווה לשחקן מעניין.
15. ירון גולדמן. קומבו גארד, 18, 1.88. לא רכז קלאסי, לא גבוה, לא ממש חזק, וגם לא מגן מיוחד מהסוג של גיל בני, אז התקרה די ברורה לדעתי. ועדיין, יש כאן לא מעט כישרון התקפי, עם יכולת להגיע לטבעת, קליעה טובה, ומיינדסט אסרטיבי. זה יכול להספיק כדי להפוך לשחקן ליגת על לגיטימי עם השנים, בעיקר אם ישפר את קבלת ההחלטות ויהפוך לרכז טבעי יותר. כתבתי בעבר שיש משהו קצת פרחחי במשחק שלו, לטוב ולרע. בעיקרון, אני דווקא בעד שחקנים ישראלים עם קצת ביצים, חוצפה חיובית והיעדר בושה, בעיקר כשזה מגובה בכישרון (עמית עבו ויובל נעימי כדוגמאות לזה). מצד שני, כשזה מלווה גם בנתונים גופניים צנועים ובלי איזה יכולת על (כמו למשל ראיית המשחק של בלאט או הקליעה האבסולוטית של אמיר כץ), קשה לראות את זה מגיע רחוק מדי.