א. שבוע טוב.
ב. אני אשתדל לא לתת לעיסוק הפרשני המדוקדק בדבריי לעלות לי לראש...
ג . שניכם צודקים:
אני בעיקר בעד חירות, ומתוך כך גם נגד מיסים גבוהים וגם נגד שינוי של הכללים ללא מחיר.
וזה מתקשר גם לשאלת מדינת הרווחה.
כיהודי וכאדם אני לא מוכן לחיות בחברה שנותנת לחלשים ליפול, שלא ערבה לכל הפרטים בה - גם אלו שמזלם בהתנהלותם או בנתוני הפתיחה שלהם לא שפר עליהם.
כיהודי וכאדם אני לא מוכן לחיות בחברה שמשעבדת את אזרחיה.
כאדם חושב שקורא על כלכלה ועל חירות ברור לי שמסגרת המדינה היא מסגרת רעה מאוד לקיים דרכה 'רווחה'.
זה קשור גם למשוואה הסגורה של כוח-חירות, זו שבה כל כוח שניתן למדינה הוא בהכרח חירות שנלקחת מן האזרח, גם לטבעו של הכוח שתמיד מנוצל, תמיד מנוצל לרע, ותמיד צובר לעצמו עוד כוח (ועל זה כתב האייק את "הדרך לשעבוד").
זה קשור גם לרמה האנושית הפשוטה: מה שבני אדם נזקקים זקוקים לו איננו רק, ואולי אפילו בעיקר לא, כסף.
המערכת המדינתית, קרי: תשלומי העברה, ביטוח לאומי, משרד הרווחה, צדק חלוקתי, כולם סובלים גם מאי-מעורבות אישית שמונעת מהם להכיר הן את ההקשרים המשפחתיים-קהילתיים והן את הנסיבות (למשל: מי "עני מקצועי"), ושמונעת מהנזקקים את העזרה האנושית, וזה בשתי דרכים.
האחת היא שהעו"ס או פקיד הביטוח הלאומי פועלים לפי מנדט שמוגבל לתחומי אחריותם ולמסגרתה. אין להם אינטרס קהילתי לעזור לכל הנזקקים שעוברים דרכם.
השניה הרבה יותר בעייתית והרבה יותר מהותית: היא מורידה את האחריות מעל כתפי הקהילה.
לא קשה לתפוס את ההשפעות שיש למיסוי ולתשלומי ההעברה מצד אחד (אפילו ברמת הטינה הפסיכולוגית "תרמתי במשרד"), של החלשת המסגרות הקהילתיות על ידי נטילת אמצעים וסמכויות מצד שני - ושל המסר העקרוני שהרווחה היא אחריותה של המדינה.
וגם, כמובן, במחינה כלכלית טהורה, רווחה ברמה הקהילתית פשוט הרבה יותר יעילה מבחינת הקצאת משאבים, מבחינת עודפי-מנגנון ומבחינת שחיתות-שקיפות.
תוסיפו לכל זה את ההיגיון הפסול-מוסרית בעיניי של שוויון בתוצאות (לדעתי הוא גם בלתי אפשרי להשגה), ותקבלו שוק חופשי שמקדש את זכות הקניין ואת החירות, מדינה שמקפידים על 'רזונה' כמו גם על יעילותה וסמכותה, ואשר נשענת על רצונם ובחירתם המוסרית של אזרחיה הן במסגרת הקהילתית - בדאגה לחלשים, בלא לנקר עיניים, לא להפקיע מחירים, והן במסגרת המדינתית - בהוגנות הדיון, בהתגייסות למשימות לאומיות.
לא יודע אם לקרוא לזה קפיטליזם. מעדיף לקרוא לזה יהדות.