סל ניוז

http://www.youtube.com/watch?v=T2FZQ3gd ... r_embedded

מישהו מוכן להסביר לי על מה המהומה?
שדרו כזבים, הוכרחו להנצל, על מה יש כאן להתפטר?

_________________

אתה באמת לא מבין?

במילה אחת: אוליגרכיה.

זה בדיוק מה שקרה פה. אוליגרף אחד מגן על אחר. ביג דיל, אז היו כמה טעויות בתחקיר. כל כתבה עיתונאית משקרת קצת או הרבה, בלי יוצא מהכלל. זאת לא סיבה להתנצל, ואם כל עיתונאי ידרש להתנצל אפשר להוריד את דגל ישראל ולהניף את הפטיש והמגל. במיוחד אם מי שמורה על ההתנצלות זה לא בית משפט או הכתב עצמו שהבין שטעה, אלא בעלבית שרוצה להגן על אינטרסים עלומים של עצמו.

זאת לא דמוקרטיה. וזה ביזיון ופגיעה קשה בערכים של העיתונות החופשית וזכויות יסוד במדינה חופשית.
כאילו שהאוליגרכים לא עשו מספיק נזק לישראל גם ככה.

_________________
LeBron can head south! But his mom is riding West.

We went from Princeton offense to Lower Merion offense.

אני שמח שהגדרת כ"כ יפה מהי עיתונות חופשית, איגי.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

אני מניח שגל ההתפטרויות לא נובע מההתנצלות אלא נתלה בה, אבל מה אני מבין.

מה שכן, נוסח ההתנצלות הוא חביב - הוא לא מתנצל על דברים שהעיתונאי אמר, אלא על תוכן ראיון שלא נבדק כראוי. זה כל כך נפוץ שעיתונאים בארץ חושבים שהתפקיד שלהם "לראיין" מישהו בלי לטרוח לבדוק לעומק את דבריו (הדוגמה האחרונה החביבה עלי היא של קרן נויבך ומיכל קפרא ומשפט זדורוב). היתה פעם כתבה מזעזעת במוסף הארץ עם ההוא שטוען שוירוס האיידס לא קיים ושמחלת האיידס היא תוצאה של היגיינה לקויה (ולמרבה הזוועה מנהיג דרא"פ דאז האמין לו), וכשקמה שערורייה עורך המוסף (נדמה לי אהוד אשרי או אסף אשרי או מישהו כזה) טען שמה אתם רוצים, בסה"כ ראיינו אותו (נעזוב את העובדה שנתנו לאדם כמו מנחם בן לראיין אותו, ובצורה אוהדת לחלוטין).

ולמרות השליפה האוטומטית של המגל והפטיש (בברה"מ היו מכריחים עיתונאים להתנצל?), אני חושב שבארה"ב העניין הזה של פרוף צ'קינג מושרש הרבה יותר, ושום עיתון רציני לא יפרסם ידיעה בלי שבדקו שם טוב טוב את המקורות ואת העובדות (וכשאחת לכמה זמן נמצא עיתונאי שהמציא עובדות, הוא נזרק לכל הרוחות ובד"כ משמש בסיס לסרט הוליבודי או משהו).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

בארץ, אחתלכמה זמן נמצא עיתונאי שבודק עובדות, וזורקים אותו לכל הרוחות (נורא דמגוגי, אני יודע. אבל יוצא לי להיתקל, אני חושב שיותר מלישראלי הממוצע, במידע שרלבנטי לנושאים תקשורתיים, וזה תיאור לא רע של המצב לאשורו).

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

וואו.לגזור ולשמור.

_________________

בישראל היום אומרים שנושא ההתנצלות הוא רק תירוץ:
http://www.israelhayom.co.il/site/newsl ... p?id=12827

מתי עיתונאים יבינו שאסור להם באיסור חמור לעסוק בסטטיסטיקה ובטח שלא באחוזים?



מה לעזאזל?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

בדיוק היום קראתי על כמה חוקרים וותיקים (נדמה לי שבמדעי המוח) שניגשו למבחן בשיטות מחקר ונכשלו. מסתבר שלא רק לעיתונאים אסור.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

כמה מפתיע שהעיתון של שלדון אדלסון אומר שההתפטרות היא רק תירוץ?
האמת שאני אפילו לא טורח להיכנס לכתבה, אבל אני מניח שבטח הוסבר בה גם עד כמה ההתנצלות היתה מוצדקת ואדלסון כולו טוהרה וענווה.


בכל אופן, למרות שתגובתו של איגי היתה קצת פרובקטיבית כרגיל, כמובן שהוא צודק בדבריו.
אתם באמת לא רואים את הבעייתיות בבעלים של כלי תקשורת אשר מכתיב לכתביו את התכנים אשר הם צריכים לפרסם?
מעבר לכך, הכתבה עצמה לא היתה משוללת יסוד או עובדות, כפי שהערוץ עצמו פירסם אחר כך בהתנצלות. מתוך כתבה ארוכה, היו בסך הכל שני ראיונות בהם נאמרו אי דיוקים מסויימים, אשר לא הוצגו כעובדות ע"י הכתב.
במצב רגיל, מפרסמים הבהרה קצרה אשר מנקה אותם משפטית. כאן, לאודר הכריח את "השבוע" לפרסם את ההתנצלות של דקה וחצי בתחילת התוכנית, כפי שנכתבה ע"י אדלסון(!), ובכך להציג את מערכת התוכנית, הכתב, והערוץ כולו כחבורה של חובבנים.
אותי אישית זה מאוד מטריד, וצפייה בהתנצלות הזאת היתה אחד הדברים העגומים שיצא לי לראות בשנים האחרונות (ולא לשכוח, אני אוהד ר"ג, יוצא לי לראות דברים עגומים לעתים קרובות).

הייתי שמח לתת לינק לכתבה, אך זו הוסרה בשבת, לאחר 8 חודשים בהם ניתן היה לצפות בה באתר התוכנית. מי דאג לכך ולמה? הו וול.

מבחינתי זה יותר חמור שפעם אחר פעם עיתונאים יוצאים בכתבות תחקיר שיקריות שמתחילות ברעש גדול ונגמרות בקול ענות חלושה ולעיתים אף בתביעת דיבה. ראו ערך אילנה דיין ורביב דרוקר.
לא ייתכן שעיתונאים ינצלו את כוחם ויפגעו/יהרסו את חייהם של אנשים שלא עשו רע לאדם.
אני מעדיף שעיתונאי יחשוב פעמיים ויבדוק טוב טוב את טיעוניו לפני שהוא מוציא כתבה ויבין את ההשלכות לפני שהוא יוצא עם זה לתקשורת.
ערוץ 10 יצא בזול, זאת יכולה הייתה להיות תביעת דיבה ענקית ולא כל שקר יכול להגמר בפרסום של "הבהרה קצרה אשר מנקה אותם משפטית".

_________________
חזון אחרית הימים

אני דווקא די מסמפט את ערוץ 10, אבל בתור אחד שקורא גם ישראל היום, הכתבה ההיא על אדלסון הייתה רדודה יותר מבריכת תינוקים, הורגש שזו כתבה מוזמנת וחד צדדית.
שאלתי את עצמי אחרי הכתבה הזו - האם מה ששודר בה חשוב? האם זה שאדלסון שילם או לא שילם למישהו חוב כלשהו משנה למישהו משהו? הרי זה לא שהוא עשה תספורת של 90% על חשבון הציבור, וזה שישראל היום הוא עיתון בעל גוון ימני לא מחדש כלום לאף אחד.
גם בפרשת ביבי-טורס, ערוץ 10 יצאו קטנים עם הר שהוליד עכבר.
מצד אחד, כלי התקשורת אוהבים לצאת בציניות נגד ספינים, ומצד שני, הם מרשים לעצמם לייצר ספינים בעצמם.

מעניין לעניין באותו עניין, מעניין לראות את התנהלות התקשורת עם הרמטכ"לים השונים. דן חלוץ (בצדק לדעתי) נחשב למוקצה בתקשורת הישראלית, אותו אחד שיצא למלחמה ושעה אחרי זה מכר את תיק המניות שלו והפסיד בלבנון. מצד שני, גבי אשכנזי הוא הבייבי של התקשורת, היאיר לפיד של הצבא. גולנצ'יק שעובד ולא בא לעבודה, עושה ולא רק מדבר, קצין ערכי שמדיח קצינים לא-ערכיים ש"סרחו" וכד'. כמה מתאים שכשמתגלה שגבי'לה הוא לא הטלית שכולה תכלת, וגם הוא שיקר במצח נחושה כשנדרש לכך, התקשורת הישראלית מנמיכה את הלהבות ושמה אותו על אש קטנה, בעוד את האחוזה של יואב גלנט קיבלנו בתצלומים בארבעה כיווני אוויר.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

מסתבר שאפילו לא שידרו כזבים
מסתבר גם שאדלסון הוא לא אחד להסתבך איתו

http://www.nochiland.com/la-familia/adelson

אני מניח שהתחקיר הזה אינו מלא אבל גם המעט שיש בו מטיל ללא ספק צל על התנהלות כל מי שהיה קשור לעניין באיזה אופן שלא יהיה.

וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על ההתערבות הגסה של הבעלים בתכנים שאני אישית לא זוכר דומה לה.

כלל חשוב בחיים : לא כל מה שכתוב בבלוג, הוא נכון. אפילו אם תופיע המילה 'עובדה' בהדגשה ואחריה 10 סימני קריאה.

וואללה צודק, איך לא חשבתי על זה קודם. תודה!

אתה יכול אולי לתת לי שיעור המשך וללמד אותי מה הקריטריונים שלפיהם נדע לברור את העובדות מהשקרים?

להתייחס למה שכותב בלוג בשם 'נוחילנד' כעל עובדות גמורות, היא כמו להאמין למחקרים של חברות הסלולר שקרינה מייננת לא מסרטנת.

וואו!! שוב תודה.
אז למדתי שלאתר שקורא לעצמו "נוחילנד" צריך לא להאמין (למה בעצם?), אבל למי אני יכול כן להאמין?

למה בלוג בשם 'נוחילנד' לא אמין?
כי נודף ממנו ריח קומוניסטי חזק . התפיסה שרואה בבעלי ההון כאשמים בכל. מהחבר'ה שהציבו את הגיליוטינה בשדרות רוטשילד. אדלסון הוא גם עשיר וגם ימני. 2 סיבות מצוינות בשבילם לשנוא אותו.
עכשיו נכנסתי לעמוד הראשי. מסתבר שזה האתר הרשמי של השמאל הלאומי. כמה לא מפתיע.

ואם אתה לא מבין את ההבדל בין בלוג לבין אתר חדשות, כל שכן בלוג של תנועה פוליטית קיצונית, זאת כבר בעיה שלך.

אתה בעצם טוען שאדלסון וישראל היום אמינים יותר מהשמאל הלאומי כי הוא ימני והם לא?
ואגב, לקרוא לשמאל הלאמוי תנועה קיצונית זה מביך את הקיצוניים, משני הצדדים.

_________________

ישראל היום בפירוש לא אמין יותר מכלי תקשורת אחרים (אבל גם לא פחות).

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

אורן, בכל מה שקשור לאדלסון - הוא אמין כקליפת השום.

_________________

בוודאי (ושוב - מידע אישי לגבי כל מיני עניינים שפורסמו, בין השאר, בישראל היום, לא רק לגבי אדלסון). מצד שני, לא הייתי מניח אה-פריורי אמינות של אתר השמאל הלאומי, התנועה של קוזו אביטל, בכל מה שקשור לביבי או לתומכיו.

בקיצור, התשובה לשאלה האחרונה של תומר - לאף אחד. באמת. לא כקלישאה. בעיתונים אפשר להאמין רק לתאריך, וגם זה בקושי.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

גופי תקשורת גדולים אמורים להיות כן יותר אמינים מאשר בלוגים, כי יש עליהם יותר ביקורת ופיקוח וגם קל יותר לתבוע אותם על הוצאת לשון הרע מאשר בלוגים(אפרופו איום התביעה של אדלסון).

ומאדים, הצבת גיליוטינה בכיכר העיר, השתלטות על רכוש פרטי ומכות לשוטרים הם מעשים קיצוניים.

איתי, לא יודע לגבי ההשוואה לבלוגים - ביחס לאמת, כלי תקשורת אולי אמורים להיות אמינים. בפועל, הם לא.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

וואו תודה שוב איתי, בחיי שהיה שווה לשים בת'רד הזה את התגובה שלי, כל כך הרבה אני לומד, ממש!

אז בוא נראה, את "נוחילנד" פסלנו בגלל השם, בעצם גם בגלל הריח ובגלל שיש להם סיבה לשנוא את שלדון אדלסון.
ל"ישראל היום" - העיתון של אחד ש. אדלסון - לעומת זאת אפשר להאמין גם בבואו לדווח על קורותיו של א. שלדון בגלל שמדובר בכלי תקשורת מוכר.

מכאן בסילוגיזם בסיסי אני יכול להסיק שהכתבה שנעשתה על של' אדלסון בערוץ 10 הייתה שקרית (רגע, הם לא כלי תקשורת מבוסס? משהו לא מסתדר לי כל כך, מילא) כי כך דווח בישראל היום והפוסט שפורסם בנוחילנד הוא שקרי כי הוא, ובכן, פורסם בנוחילנד.

טוב, נדמה לי שהבנתי (באמת תודה!)