ציטוט:
1. האו"ם היה מושחת אז והוא מושחת גם עכשיו-במקרה הזה, אין לנו הרבה על מה להתלונן. נצחנו ב47', אנחנו מפסידים עכשיו. העולם גלגל.
2. האו"ם לא היה מושחת אז והוא מושחת עכשיו-אשרי המאמין. אנחנו יפים, צודקים, והעולם כולו נגדנו כי ככה זה העולם.
3. האו"ם לא היה מושחת אז והוא לא מושחת עכשיו-אולי משהו בכל זאת דפוק בהתנהלות שלנו היום.
הכל אינטרסים בסופו של דבר, כמו כל דבר בפוליטיקה הן פנימית והן בינ"ל. האו"ם ב-47' היה נוח בהרבה לישראל. המפנה לרעה החל בשנות ה-50', כאשר כבר בתקופות הדמים של הפאדיונים בגיבוי מדינות ערב האו"ם לא נתייחס לתוקפן ולמתגונן (התקיפות הנ"ל של הפאדיונים היו מדהימות בחומרתן, כאשר לעיתים שיתקו את החיים מדרום השפלה ומישור החוף ועד הנגב כולל ב"ש והנגב המערבי כאשר אנשים לא היו יכולים לנסוע בכבישים).
הסחף לרעת ישראל באו"ם נבע בגלל השינויים במפה הפוליטית העולמית: נוספו מדינות חדשות לאו"ם (שבהמשך רבות מהן הפכו לגוף הבלתי מזדהות שלא בדיוק אהד את ישראל), הגוש המזרחי בראשות ברה"מ שתמך בישראל ב-47' הלך ונהיה אופוזיציוני לנו, והכח של מדינות ערב הלך וגבר בין היתר בגלל הנפט.
למעשה, מבחינה של עצרת האו"ם מצבנו היום טוב יותר ממה שהיה בעבר. ישראל חטפה גינויים באו"ם למשל בתקופות של 1969-1970 ע"ס פעולות נגד מחבלים בלבנון, ולא מדובר בפעולות בסגנון מודרני של הפצצות מהאוויר שאזרחים נהרגים בהן אלא פעולות קרקעיות, פשיטות, על מעוזי מחבלים. ישראל כמובן איבדה קשרים דפלומטיים באו]ן רשמי עם כל הגוש המזרחי למעט רומניה אחרי 1967 מה שהפך את האו"ם לעוין עוד יותר, ושיא השיאים היה בשנות ה-70' כאשר מדינות נוספות מאפריקה ניתקו גם כן יחסים איתנו, מה שהוביל בין היתר לכך שאותו או"ם, שקבע שליהודים מגיעה מדינה ב-1947, קבע ב-1975 כי הציונות היא תנועה גזענית בסגנון דרא"פ (באופן אירוני או שלא, מזכ"ל האו"ם בתקופה ההיא היה קורט ולדהיים, שבדיעבד התברר שהיה לו עבר זוהר למדיי מבחינת דיעותיו האישיות שקשורות למפלגה מסוימת...).
היו למשל עדויות של דפלומטים ישראלים ב-1981, אחרי הפצצת הכור בעירק, שאנשים באו"ם אמרו להם שלא לפרוטוקול כמובן כי הם וגם גורמים במדינותיהם חושבים שישראל עשתה טוב שעשתה, אבל לא יכולים בגלל המפה הפוליטית להצביע בעד ישראל במקרה דנן.
המצב של ישראל באו"ם מבחינת העצרת ומועצת הבטחון טוב היום ממה שהיה בעבר בגלל שהמפה הפוליטית העולמית כמובן השתנתה מאז שנות ה-80'.
מה שכן, נכון באופן מובהק לומר כי מועצת זכויות האדם באו"ם מתעסקת בישראל באופן פתולוגי וחסר כל פרופורציות למה שקורה כאן בהשוואה לסכסוכים והפרות זכויות אדם אחרות בעולם, וזה נאמר גם מתוך אנשים באו"ם עצמו ואף מחברים לשעבר במועצה זו. עם כל הטרגדיה שיש בסכסוך הישראלי/פלסטינאי, מחיר הדמים שנגרם ממנו הוא קטן מאוד לעומת סכסוכים אחרים שהמועצה מתעסקת בהם הרבה פחות ואף בקושי.
בכלל, מועצת זכויות האדם באו"ם היא פארסה בפני עצמה. אי אפשר לקחת ברצינות מועצה לזכויות אדם כאשר יושבים בה נציגים של מדינות כמו: סין, סעודיה, לוב, קובה, ירדן ועוד כל מיני מדינות שלא בדיוק הייתי שם עליהן כסף שמצב זכויות האדם בהן טוב מאצלנו. כשמוסיפים לקדירה הזו כל מיני אנשי אקדמיה שמאלנים קיצוניים אירופים וצפון אמריקאים התוצאה ברורה.