עמוס לב כתב:
מוק, הפטיש שלך לקלייד דרקסלר ידוע, אבל האיש היה כוכב גדול, אבל לא בספירה של ג'ורדן וגם לא בזאת של קובי.
הבעיה עם קלייד הייתה שכמה שהוא היה מוסר טוב, הוא לא היה שחקן חכם מדי. תמיד יכולת לסמוך על איזו שלשה מטופשת כשלא צריך, תמיד יכולת לסמוך על כך שהוא ינסה לחדור לצבע כשאי אפשר לסיים. אני מאד אהבתי את הגלייד, אבל הוא לא ברמה של הגדולים מכולם, גם לא ברמה של בארקלי או מאלון.
מבחינת מי הכי מזכיר את מייקל, אין ספק שזה קובי. הכול שם. התנועתיות, האתלטיות, הקילר דרייב, היכולת לשפר את המשחק, ההגנה המשובחת. אני בכלל לא בטוח שמייקל היה פחות אגואיסט מקובי. לא בטוח שהוא היה מוכן לתת לשאק את מרכז הבמה רק בגלל שהסיכוי לאליפות גדול יותר (הוא פשוט לא היה חושב כך, בדיוק כמו קובי). בעיני ההבדל הגדול ביניהם הוא ביכולת שלהם למשוך אנשים אחריהם. אחרי מייקל הלכו בעיניים עצומות, גם אם לא אהבו אותו (לפי התיאורים הוא היה חבר לקבוצה מגעיל למדי), האישיות שלו הייתה כל כך דומיננטית שלא הייתה שום ברירה. יכול להיות שגם העובדה שג'ורדן סמך על חברים שלו לקבוצה יותר מאשר קובי עשתה הבדל.
בשורה תחתונה, לקובי חסר כמה מילימטרים בשביל להיות ג'ורדן, אבל המילימטרים הללו הם עולם ומלואו.
אני חושב שאתה אחד היחידים שחושב כך. קלייד די קונצנזואלי כאחד הסווינגמן הגדולים בכל הזמנים.
אני יכול לקבל את זה שלדידך קובי עולה עליו (לאו דווקא להסכים אתך), אבל לומר שהוא לא בשורה של הגדולים מכולם?
אתה מוכן לספר לי על סווינגמן נוסף שעולה עליו?
ואגב, הניתוח שלך עליו הוא הכי רחוק ממנו בעיניי. קלייד היה קודם שחקן חכם ואח"כ כל השאר. הוא היה אחד החודרים הטובים בליגה ורוב החדירות שלו היו מסתיימות בסל או מסירה. שלשלה לא טובה לוקח כל מגה סטאר בליגה.
ואם שחקן שהיה הכוכב של אחת הקבוצות הטובות בליגה במשך שנים, בילה בכמה גמרים ולקח אליפות בגיל מתקדם כחלק מצמד כוכבים הוא לא גדול בספר שלך שמוכתב מהישגים, אני לא יודע מי כן.
אני מצטער, אבל בסגנון המשחק, ואת זה לא אני המצאתי, לאורך כל הקריירה של השניים (פורטלנד כזכור לא לקחה את ג'ורדן כי שנה לפני כן הם לקחו את דרקסלר) לא הפסיקו להשוות ביניהם. הם היו לאורך זמן שני הסקנדים הכי דומיננטים בליגה וזה ממש לא משנה איך תנסה לצייר את זה היום כשראי הזמן מטשטש 20 שנה משל היו עשן.