סל ניוז

משהו שכתבתי והפעם נשלח רק לסטטוס שלי בפייסבוק ולמקום מקודש זה:


מצד אחד, אנחנו די חדשים בסצנת הקרבות. עברנו לנתיבות ממודיעין לפני שנה וחצי. במלחמה hard core, עוד לא 'זכינו' להיות ונראה לי שרק בסבב הנוכחי התחלנו להשתמש ביד השנייה כדי לספור את מספר הפעמים שרצנו למקלט.

מצד שני, זה לא באמת משנה.
אתמול בצהרים, כשהייתי בבאר שבע עם שתי הבנות (4.5 ו2) פז"ם האזעקות הקצרצר שלי לא שינה הרבה כשהאזעקה פילחה את האוויר בליווי שובל עשן שבראשו חומר נפץ הרוצה לפגוע בבנותיי ובי. בעודי מנסה לשמור על קור רוח (לפחות כלפי חוץ כדי להרגיע את הבנות) אני יוצא מהאוטו בריצה, מוציא את שתי הבנות שעדיין חצי ישנות אחרי נסיעה ארוכה ולוקח אותן לתפוס מחסה מתחת לחצי גג של חנות אקראית. כעבור כ10 שניות אנחנו (אני ושאר חוסי חצי הגג, הרי אינני לבד במרכז באר שבע הנמצא בסיכון בעצם היותו מחוץ למרחב מוגן...) שומעים את הבומים המתגלגלים. רגע, היו כמה רקטות? וואו! זה היה ממש קרוב... כמה שניות אח"כ, מתחת לחצי הגג של החנות ממול, אנחנו רואים אנשים מצביעים לשמיים ומתחילים למחוא כפיים- (הפעם) היה יירוט מוצלח. ממש מעל הראש.

שגרת החיים ממשיכה להשתבש.
אין לימודים.
'למה?' שואלת הגדולה. 'יש רשעים שרוצים לירות עלינו טילים, ואנחנו צריכים להישאר קרובים למקלט', אני מסביר בהיסוס- מתלבט מה לספר ומה לא לספר; מה ילחיץ יותר ומה ירגיע. 'אבל יש לנו מקלט בגן!' ממשיכה הגדולה בתהייתה. 'נכון, אבל יש ילדים שאין להם מקלט בגן והם צריכים להישאר בבית' אני עונה תוך כדי שאני יודע שאני חופר לעצמי בור. 'אז שמי שיש לו מקלט בגן שילך לגן, ומי שאין לו מקלט, שלא ילך!' היא דורשת. 'נכון...' אני מסכים. נכון...
שלא לדבר על הפסד ימי החופשה של אשתי או על ההיעדרויות מהלימודים שלי (שמתקיימים כסדרם אי שם במרכז) שמי יודע אם יתנקמו בי בעתיד...

שיהיה ברור- איננו מפחדים. תוך כדי הריצה למקלט אנו סומכים על צור ישראל ועל צבא ההגנה לישראל שישמרו עלינו ככל יכולתם. אנחנו סומכים גם על ממשלת ישראל שגם אם טועה היא לעיתים, לפחות בכנותה ובמאמציה לפתרון המצב אין לנו פקפוק.

אז מה חסר לי? מה מטרתו של פוסט זה?
האמת, אני לא בדיוק יודע. בטח שלא לתת פתרונות צבאיים או פוליטיים...
לא אכחד שכנראה שיש פה מימד של רחמים עצמיים אך לא נראה לי שזה העיקר. נראה לי שהעיקר נמצא במקום אחר.
אולי לקרוא דברים של מישהו שאתם מכירים ומספר על החוויות האישיות שלו מהדרום הרחוק, יעזור לכם להזדהות, לדרוש בתכיפות רבה יותר בשלומם של הקרובים לכם ולהמשיך להתמקד גם בנו בתוך תפילותיכם על כלל עם ישראל.
אני אולי התרגלתי, הבנות שלי פחות...

ניראה לי הנושא הזה יהפוך לסוג של בלוג שלי, אבל זו הדרך שלי לגרום לפחות לחברי הקהילה הקטנה שלנו להיות קצת יותר מודעים למה שעובר עלינו.

וידאו ממשחק שאני צילמתי שהופיע גם בזמנו בכתבה בערוץ 10 (זה מהפעם הקודמת שהייתה הסלמה, בסוף אוק'):
www.youtube.com/watch?v=S2fu8iX2Byc
(לדרומיים שבינינו - להנמיך את הווליום כי יש שם אזעקה)
ואתם יודעים מה היה "מצחיק"? בירידה למרחב המוגן לא הרגשנו שום פחד, הילדים לא היו בהיסטריה. הם אולי רצו מהר, אבל בזמן ההמתנה לבומים היו בעיקר קריאות שמחה של "יששש אין מחר לימודים!!". שתי דק' אחרי הנפילות כולם חזרו והמשחק חודש כאילו לא קרה כלום. אני אחזור על זה שוב - היה משחק, למעשה דרבי עירוני, של ילדים בני 11 עם אזעקה וירי טילים ופיצוצים באמצע ואף אחד לא באמת מתרגש. שגרה.

והשבוע -
יום שישי עוד היה אימון רגיל של הקבוצה שלי, למעשה אימון אחרון לפני משחק חשוב ושלא כהרגלי אפילו בחרתי לתרגל משהו מסויים במיוחד למשחק כדי לדעת להתמודד עם איזה תרגיל שהקבוצה השנייה כל הזמן עושה. מיום שבת אין אימונים, הילדים לא יוצאים כמעט מהבית, יום שלישי המשחק בוטל, נדחה בשבועיים.
סופסוף חוזרים לשגרת אימונים, הילדים בטירוף אחרי שכמה ימים היו תקועים בבית, 15 דק' לסיום האימון אזעקה. כולם רצים למרחב מוגן - מסדרון ברוחב מטר מתחת ליציע הבטון. הילדים מצטופפים, מדברים כמעט בצרחות - על טיול שעכשיו יתבטל, על מבחן שלא יהיה ואני תוך כדי מקבל טלפונים מההורים.
ב- 19:00 אימון של קבוצה אחרת, כי הילדים כבר הגיעו אז כבר יהיה טיפשי לשלוח אותם הבייתה. האימון עובר כאילו הכל כרגיל אבל בסיומו אני מודיע להם שהמשחק שלהם שנקבע למחר לא יתקיים כי אי-אפשר לדעת מה יהיה.

וכל השבוע הזה במה התמקדו בחדשות? בכמה טוב שיש כיפת ברזל... באיזה גיבורים החיילים שמשרתים בסוללה, במי הגאונים שאישרו את הפרוייקט (עמיר פרץ התותח, אלא מי?) באחוזי ההצלחה המדהימים וכו'.
אז עם כל הכבוד לאחוז היירוט המרשים, מה זה שווה אם כל החיים מוקפאים מחדש לשבוע כל חודשיים-שלוש? אם אחרי כל אזעקה מבטלים לימודים וחוגים.
באתי היום ב-21:00 בערב, שעתיים אחרי האזעקה, לבית קפה פופולרי במרכז קניות גדול והם כבר סגרו כי הכל ריק ואין אנשים. אבל העיקר שיש כיפת ברזל!

אגב, סתם שאלה כללית - כשכיפת ברזל מפוצצת גראד באוויר - לאן עפים השאריות מהפיצוץ? אני מניח שהם לא "מתאדים". זה לא מסוכן?

אני לא בטוח בפיסיקה שמאחורי זה, אבל אני חושב שהשאריות הולכות לאן שהולכת הגרב שנעלמת בכביסה.

הבנתי שמי שתיכנן את השימוש בפטריוטים במלחמת המפרץ נגד סקאדים חשב כמו מתן, וכשהפטריוט פגע בטיל הוא בעצם הפך אותו להרבה יותר מסוכן (אבל אולי זו סתם אגדה אורבנית, הסתובבו הרבה כאלה במלחמת המפרץ, כולל זו על הפטריוט שרדף אחרי סקאד וגילח שורה של בניינים בדרך). אני מניח שמי שתיכנן את כיפת ברזל בדק שזה לא מסוכן ושהרסיסים לא מתפזרים.

בכל אופן, תהרגו אותי, אני לא מבין איך מישהו בישראל מתיימר להציג את מה שקרה השבוע כניצחון ישראלי ובטח אני לא את הגאווה הגדולה של כיפת ברזל. את המטרה הטרור השיג במלואה - הוא שיתק לחלוטין אוכלוסייה של מאות אלפי אנשים והטיל אימה על האוכלוסייה. מה שיותר חשוב (מבחינת הפלשתינים) זה שלראשונה לדעתי הם יודעים שיתרון ההרתעה אצלם - יש להם יכולת לגרום לישראל לחשוב שבע פעמים על כל חיסול.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

תחזיקו מעמד.
או שתעברו למקום אחר לתקופה הקרובה.

העיקר שתעשו מה שטוב לכם וגורם לכם להיות פחות בלחץ ופחות בסכנה.

דווקא בהסלמה האחרונה היו מספר מקרים של נזקים קלים (יחסית) שנגרמו מאותן "שאריות" שנפלו במרכזי ערים.

מה שראובן אמר. אני חושב שאנחנו עוד לא מבינים עד הסוף כמה בעצם הפסדנו בעימות הזה, ואת המשמעויות של ההפסד הזה לעתיד.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

אני שמעתי לגבי מלחמת המפרץ שאחת מהפגיעות בשטח הארץ (אני לא בטוח אם היא גרמה לנפגעים) הייתה בעצם נפל של פטריוט. לגבי הגראדים, אז בכל מקרה רסיסים לאחר פיצוץ הם גם איטיים בהרבה מבחינת מהירות, קטנים בהרבה והכי חשוב לא מכילים חומר נפץ. ככה שכן יכול להגרם נזק מהיירוט אבל הוא יהיה משמעותית קטן מזה של פגיעה ישירה, ובנוסף אני מניח שיש איזו השתדלות ליירט לא מעל שטח מיושב, מה שמקטין את סיכוי הפגיעה עוד יותר.

אני רוצה קצת להתעכב על הנקודה האם הסבב היה מוצלח או לא. זה קצת מצחיק לחשוב ש"לראשונה הם יודעים שיתרון ההרתעה אצלם" ושהם עכשיו יודעים ש"הם יכולים לשתק את כל הדרום"... הם ואנחנו יודעים את זה מזמן, זה לא חדש לאף אחד, והסבב הזה לא שינה את תמונת המצב האסטרטגית מול עזה. כיפת ברזל תהיה הכי שימושית אם ניקלע למצב של עופרת יצוקה 2, המטרה שלה זה לתת מרווח נשימה לעורף. בתור תושב באר שבע (שלפני 5 דק' הייתה כאן עוד אזעקה) אני יכול להגיד שאני מרגיש הרבה יותר בטוח מאז שהכיפה מגנה על העיר. אני המשכתי לחיות את חיי כרגיל, ואם וכאשר יהיה עימות גדול היא תתן לתושבים בטחון רב באופן יחסי לקודם.
בשורה התחתונה ההישגים לישראל:
- סיכול פיגוע שהיה אמור לצאת ממצרים.
- סיכול ראש ועדות ההתנגדות העממיות.
- סיכול משהו כמו 20 מחבלים נוספים (כמעט בלי פגיעה באזרחים) + מחסני אמל"ח + מנהרות.
- עמידה מול ירי בלתי פוסק בלי נזק רציני בנפש או ברכוש.

ההישגים לפלסטינים (מבחינתם כמובן):
- ירי של למעלה מ-200 רקטות.
- שיתוק חלקי של הדרום.

אם אפשר לדבר במונחים של ניצחון והפסד לגבי הלחימה הקצרה הזו, אני ממש לא בטוח שישראל יוצאת הצד המופסד.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

במימד הצבאי או הביטחוני אני חושב שניצחנו.
לעומת זאת במימד האזרחי אני חושב שהפסדנו ובגדול. פעם ראשונה שיש לי תחושה שטיל אחד שהיה נופל בתל אביב היה משנה את כל התמונה. וזה עצוב לי. הסבב הנוכחי הוכיח (לי לפחות) שכבר מזמן סף הרגישות שלנו עבר את הנקודה שבה הוא צריך היה להיות רגיש. 200 רקטות הן דבר שאנחנו עוברים עליו לסדר היום.

לכל חובבי ה"יאללה, שיפול בתל אביב ואז נראה אותם/יזוזו פה דברים"
אתם יודעים שתל אביב כבר חטפה טילים פעם, נכון? ושתל אביב וירושלים חטפו פיגועים שבהרבה מהם נהרגו ונפגעו יותר ממה שנהרגו ונפגעו בכל הדרום בכל השנים האחרונות מהפגזות, נכון? ושלמבצע כזה או אחר הממשלה יצאה בגלל הדרום או בגלל פיגוע בנתניה, נכון?

רעננה, בעופרת יצוקה לא הייתה לך תחושה כזו?
כי לי, דווקא בתור תושב השרון, כן הייתה. ישראל לא הייתה גוררת רגליים באימפוטנציה כמו בעופרת יצוקה אם טילים היו נופלים במרכז.

קלימי, אתה באמת חושב שאם המטרה הייתה תל אביב ההתנהגות של ישראל - גם עכשיו וגם בעופרת יצוקה - לא הייתה משתנה בתכלית?

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

אני אישית לא נלחצתי גם לפני כיפת ברזל ובטח לא עכשיו כשכן יש כיפת-ברזל. כמובן שהייתי הולך למרחב מוגן ולא לוקח סתם סיכונים מיותרים, אבל כן הלכתי בזמנו לאונ' גם כשכבר 90% מהסטודנטים (כולל שני השותפים שלי) ברחו חזרה למרכז ושאחרי חצי שעה היו שתי נפילות באיזור האוניברסיטה. בהמשך היה טיל אחד שפצע קשה כמה אנשים נפל מרחק 500 מטר מהבית שלי וטיל אחר שנפל בקיץ האחרון פגע ישירות באחד מאולמות הכדורסל בהן הייתי מאמן.
השותפה שלי לעומת זאת היא בערך כמוך - בעבר היא ממש הייתה נלחצת ועכשיו היא מרגישה דיי בטוחה.
אבל כל זה לא משנה כלום כמעט. חיי הילדים מושבתים כמעט לחלוטין: אין בתי ספר ואין חוגים ואפילו לרובם לא מרשים להסתובב בחוץ, בתי העסק דיי ריקים, אנשים שעובדים בהוראה ובספורט מושבתים כמעט לחלוטין.

אז כן, אני אולי גם כמוך מרגיש יותר בטוח, אבל יש אנשים ממש מעטים שבאמת יכולים להמשיך לחיות את חייהם כרגיל.

לא זוכר מה בדיוק היה הסטאטוס שלי בעופרת יצוקה. יכול להיות שבגלל שאז עוד לא הייתי בדרום מצד אחד ומצד שני כן נסעתי לדרום והייתי מעורב אז לא הרגשתי את זה. יכול להיות שאתה צודק ואז זה יותר גרוע.

ציפה- שתי הסתייגויות:
1. מה שראי אמר.
2. אף פעם לא הייתה בגוש דן הפסקת שגרת החיים. אנשים לא לקחו חופש כי הילדים לא הלכו ללימודים.

ההשוואות האלה הן מאוד בעייתיות.
במלחמת המפרץ אולי ת"א היא זו שחטפה טילים אבל הייתה הרי כוננות בכל הארץ וזה גם היה לתקופה קצרה וידעו שזה לא משהו שהולך להימשך שנים ולכן ישראל לא נדרשה לתגובה.

לגבי הפיגועים, תקנו אותי אם אני טועה, אבל גם בתקופות שיא של פיגועים החיים במרכז המשיכו יחסית כרגיל. רוב האנשים המשיכו לנסוע באוטובוסים וללכת למסעדות. הילדים הלכו לבתי-ספר ואנשים המשיכו לעבוד. ויותר מזה - בפיגועים אין את החרדה הזו בדק' שבהן נשמעת האזעקה, שגם אם אתה יושב בבית שלך עדיין זה כל רגע יכול לפגוע בך או במשפחה שלך.

אני כמובן לא בא לזלזל בכמויות של נפגעים, ואין ספק שהפיגועים גבו מחיר הרבה יותר גדול מהבחינה הזו, אבל בוא נגיד שהפגיעה הזו בשגרת החיים של מאות אלפי אנשים לאורך זמן היא לא פחות חמורה.

ראי ורעננה, אולי, אני לא יודע. רק אומר שבמקרים דומים בעבר זה לא הוכח שירוצו להגן על המרכז.

קאלימי זה עם א'.

ודים, את ההשוואה הזו לא ני עורך, אני רק מגיב להשוואה שכבר נערכה שהאנדרטון שלה הוא: "תל אביב מנותקת, אבל עליה היו שומרים".

ובכן, לא.

טריפל פוסט!

שלא תחשבו שכאן שיש לי אילושהן אשליות שתלביב "סובלת" כמו הפריפריה או שהמצב בנתיבות נעלה על זה שבירושלים. אבל אני לא חושב שאיומי הטרור הם אלו שמדגישים את זה יותר מכל.

אבל זה לא באמת דומה!
עם כל הכבוד המקרים שהיו בעבר לא דומים.

אם "שגרה" כמו שיש אצלינו בשנתיים האחרונות הייתה גם בת"א וירושלים אז אני בטוח שהתגובה הישראלית הייתה שונה לחלוטין.
איך אני יכול להגיד כמעט בוודאות? פשוט מאוד. אנשים לא כל כך יודעים, וגם אני לא הייתי כזה מודע לזה, אבל היה ירי לעבר ישראל כל הזמן, גם בתקופה של "רגיעה" לפני החיסול ביום שישי וגם אחרי שהוכרז על הפסקת אש ולפני שירו שוב על ב"ש. זאת אומרת שגם עכשיו יש ירי שהוא כאילו בסדר ו"בשגרה" ושאם יש אותו אז זה עדיין נחשב רגיעה ו"שקט" אבל ירי על אשדוד, אשקלון או באר-שבע זה כבר הסלמה.

כנ"ל עם ב"ש/אשדוד/אשקלון מול ת"א. אם ירי על הדרום הוא רק בגדר הסלמה, אז ירי על המרכז כבר יהיה בגדר מצב חירום לאומי.

שוב, יכול להיות. אבל במראה היחיד שהיה קרוב ללהיות דומה, ישראל לא ממש עשתה איזשהו משהו.

ובהמשך לדברים על כיפת ברזל, אז הנה תראו בכתבה הזאת:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4203292,00.html

למה ההחלטה לא לקיים לימודים "הוכיחה את עצמה"? הרי היה יירוט מוצלח ואף אחד לא נפגע... מילא כשאמרו זאת כאשר גראד ממש פגע בבית-ספר, אבל גם אחרי יירוט של כיפת ברזל? זאת אומרת השיח הציבורי הוא שזה לא באמת משנה אם יש יירוט או פגיעה, כי ההבדל לא כזה גדול.

ובאותה כתבה - ראש עיריית נתיבות ניסה כנראה לשדר שהוא לא נכנע לטרור ובנתיבות יקיימו את החיים כרגיל, והנה ירי אחד וכל ההורים רצים לאסוף את הילדים מבית-הספר.

יש תמיד את השאלה הזו "איך היו מגיבים אם בת"א היו משותקים החיים לשבוע אחת לכמה חודשים כמו בב"ש/אשדוד" ואז גם עולה התגובה האוטומאטית של מלחמת המפרץ והימים השחורים של 2001-2003.

לגביי מלחמת המפרץ: קודם כל אכן ת"א היא זו שחטפה הכי הרבה ב-91' (העירקי ירה לגוש דן ולחיפה, ובסוף ירה את שני טילי הבטון המפורסמים לנגב....). מה שכן, שגרת החיים הופרעה אז בכל הארץ. כשהייתה אזעקה היא שיתקה את כולם (טוב, חוץ מאלה שגרו בדרום ובאילת, שם באמת לא התייחסו לזה ברצינות יותר מידי לא מעט אנשים...). ההגבלות על החיים היום יומיים שיתקו ברמה זו או אחרת את כולם כאשר גוש דן כמובן הופרע הכי הרבה. ישראל אכן שורה תחתונה לא עשתה כלום, אבל יש הבדל אחד בין היום לאז: אז היה את השיקול הכבד משקל מאוד של עניין הקואליציה נגד עירק (הצד היורה על ישראל) והלחץ שבא על ישראל לא לתקוף כתוצאה מכך, סיטואציה שונה לחלוטין ממה שיש היום. לכן ההשוואה הזו, כמה שהיא מפתה, היא עדיין לא נכונה.
למעשה, ת"א חטפה ירי תלול מסלול/הפגזה בצורה אחרת רק פעמיים מאז הוקמה המדינה. ב-1948 היא הופצצה 2-3 פעמים ע"י מטוסים מצריים, וב-1967 נפלו מס' פגזים שנורו מקלקיליה. בשני המקרים זה היה בזמן מלחמה כללית.



לגביי הפיגועים: יש כאן פרדוקס. אין בכלל מה להשוות את כמות הנרצחים בפיגועים בת"א וגוש דן בימים ההם של 2001-2003 לעומת כמות הנרצחים מירי הרקטות. אבל, עד כמה שזה אולי נשמה משונה, החיים בדרום משובשים הרבה הרבה הרבה יותר בזמן התקפות גראדים מאשר בימי הפיגועים ההם בגוש דן. גם בימים הגרועים ההם, החיים נמשכו. הם נמשכו עם הרבה חשש, מאבטחים בכל מקום (שבפועל התפקיד שלהם היה להיות שכפ"צ אנושי בכניסה למקומות שונים) אבל נמשכו. אנשים יצאו מהבית, יצאו לבלות (פחות מהיום, אבל עדיין היו אירועים המוניים מרמת הכמה עשרות אנשים במקום אחד ולמעלה מכך), משחקי ספורט המשיכו כסדרם (למעט משחקי כדורגל בינ"ל) ומבחינה הפסיכולוגית שהיא אולי החשובה ביותר: גם בימים ההם, כשישבת למשל בבית שלך ידעת שאתה מוגן. ידעת שאתה יכול לישון כהלכה, להתקלח כהלכה, לחרבן כהלכה, לעשות סקס עם בת הזוג שלך כהלכה מבלי לחשוש שכל רגע יש סיכוי שיפול לך גראד על הבית. שיבוש החיים כתוצאה מירי תלול מסלול כמו שיש בדרום הוא גבוה בהרבה ממה שהיה במרכז בשנים ההן.

אאל"ט, אכן בשבועות הקודמים היו מידי פעם נפילות של פצמ"רים באזורים הקרובים יותר לגדר. העניין הוא שזה נהיה כבר סוג של שגרה ובקושי מדווח ,בדיוק כמו שכבר מזמן לא מדווחים על יידוי אבנים בשטחים על רכבים ישראלים (או שמדווחים בצורה שולית ביותר שבקושי אפשר לדעת שזה קרה), למרות שמדובר בתופעה יום יומית (כיום בעיקר זה מתרכז באזור בית אומר, חלחול וחברון. כל יום יש שם יידויי אבנים).

וזו, עד כמה שאני מבין את ראובן, בדיוק הנקודה שלו. כיפת ברזל, אין ספק, הצלחה גדולה מבחינה מבצעית, כך זה נראה עד עכשיו. אבל היא לא משנה את התמונה הכללית, כלומר שישראל משותקת.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

אבל היא משותקת גם בגלל קונבנציות מסורתיות. נניח רק לצורך העניין, שבשנה הקרובה יירו עלינו 10,000 גראדים וכיפת הברזל תצליח ליירט 95% מהם. האם יש ספק שהקונבנציה תשתנה? שאנשים יתחילו לפחד הרבה פחות, ושהטרוריסטים יתחילו לעשות חושבים על למה לעזאזל הם מבזבזים כל כך הרבה כסף על כלום?

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).