סל ניוז

וזו דוגמה מצוינת לבעייתיות העקרונית שיש בתיאוריה של טוכמן.

נניח שבבוא היום מישהו ירצה לבחון האם ההתנגדות בפורום סלניוז לספר "מיצעד האיוולת" עונה על ההגדרה של איוולת. אז:

- שגיאה ברורה וודאית יש? בודאי - תשאלו את ברברה טוכמן והיא תגיד שרק טפשים מוחלטים יכולים לחשוב ככה על הספר שלה
- טעות שחוזרת לאורך זמן יש? בודאי - אני מחזיק בדעה הזו כבר כמה שנים טובות
- ניתנת לייחוס לקבוצת אנשים ולא לאדם אחד? הנה, גם נדב מסכים
- יש אלטרנטיבה סבירה? ערן הרגע סיפק אותה

וכל זה מבלי לזלזל לרגע בכמה תובנות הבאמת מבריקות שיש בספר הזה, ושאחד החלומות שלי שכבר לא יתגשמו זה לכתוב את הספר על הסכם אוסלו כהתגשמות התיאוריה שלה (למרות שאני די בטוח שהיא היתה לא מסכימה).

והנה הרסנו עוד ת'רד.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני די בטוח שהיא כן היתה מסכימה, הרי היא בעצמה הודתה בראיון שהספר היה נכתב אחרת היום, ושחלק מתפיסותיה היו שגויות.

היתה מסכימה שמותר להגיד על מיצעד האיוולת שהוא שגוי או היתה מסכימה שהסכם אוסלו עונה על ההגדרה של איוולת?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ד'ה פירסט.

הי, אשכול נבו זה באמת לא פסגת הכתיבה, ואף רחוק מכך (ע"ע הביקורת שלי על נוילנד בת'רד שאפתח עוד שניה), אבל בשביל להתחיל הוא בסדר.
הקטע שלו בארבעה בתים וגעגוע, לכתוב את כל הפסקאות בחרוזים - פשוט הרג אותי. לא הצלחתי לסיים את הספר בגלל זה. קרציה.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

החרוזים זה מה שהפריע לך? לא זה שיותר מעניין מלהסתכל על צבע מתייבש על קיר מאשר לקרוא את החרא הזה?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אם כבר ספרי עיון ברמת כניסה, אז עדיף להתחיל עם משהו של אוברי, או אנטוני ביוור. הרבה יותר קלים לעיכול לקורא מתחיל מטוכמן. גם הספרים של חזי שלח (אבא של) מתאימים לקורא מתחיל, בהנחה שאתה לא חייב לקבל סימוכין על כל עובדה שהוא קובע שם. גם ואלקירי של אורבך יכול לעניין.

מה אתה אומר, זה גנטי העניין הזה?

וספרי עיון משובחים וקלים לקריאה תמצא אצל תום שגב. "1967-והארץ שינתה את פניה" ו"המיליון השביעי" הם אחלה ספרים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

כן, ואם זכרוני משרת אותי כראוי, בהקדמה של 1813, הוא כותב שהוא נמנע במכוון ממראי מקום ומהערות, כדי לא לייגע ולהטריח את הקורא... כמו הבן, כנראה.

אני לא משתגע על שגב, קצת "מילשטייני" לטעמי.

טוכמן קשה לעיכול?

לוידע, בעיני 1914 היה סוג של ספר טיסה - במובן החיובי. ספר שאתה נשאר ער לילה שלם כדי לקרוא.

וכן, זכרונך משרת אותך כראוי.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

1914 אולי יהיה בר התמודדות לקורא שאינו מורגל בקריאת הסטוריה, אבל לך תקרא את המגדל הגאה.

מה מילשטייני בשגב?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

המגדל הגאה אכן מייגע מעט.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

לא יודע... העיסוק והחיפוש שלו אחרי הצהוב והסנסציוני, לא פעם מעורר צרבת, ובמליון השביעי, רדיפת הסנסציות גרמה לכמה קביעות שגררו יותר מהרמת גבה. אני לא משוכנע שהאמת ההסטורית היא נר לרגליו.

מה שכן- הוא קל לקריאה. הוא כותב טוב, קליל ומעניין, ושזירת סיפורים אישיים בתוך הסיפור ההסטורי, תמיד מושכת ומוסיפה עניין.

נתקעתי בתחילת השנה חודש במילואים עם הספר המחורבן הזה שמישהו הביא, וזה רק הזכיר לי למה אני לא יכול לפתוח ספרים של סופרים ישראלים. פשוט ערימה של שיט.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

הבעיה העיקרית עם ביוור היא שהוא מתורגם בצורה איומה לעברית, אבל זה זניח. בעיה גדולה יותר היא שצריך זיכרון פנטסטי למספרים כדי לקרוא אותו. יותר מידי ארמיות.

הסדרה של הארי פוטר.

סטיבן קינג. כל הספרים מאוד קריאים.
הספר הכי טוב שלו, "זה" על 900 עמודיו, סיימתי ביומיים וחצי.

....אם לא אכפת לך להתעצבן קשות ברגע שהגעת לספר החמישי. צניחת איכות מורגשת שם.

מצטרף להמלצות על קישון, ראניון, שוויק, שוגון.
שר הטבעות- לדעתי לא למתחילים.
אני אוהב גם את הספרים של ג'ראלד דארל במיוחד "ציפור הלעג".
הטרילוגיה של נערה עם קעקוע דרקון גם עושה עבודה טובה בתחום המתח.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

כנראה שאין חובבי מדע בדיוני בפורום (לא כולל טולקיין ורולינג שחרגו מהז'אנר מזמן) אז אני אתן כמה אפשרויות למי שאוהב מד"ב ופנטסיה:

1. קץ הילדות - ארתור סי קלארק - ספר קצר וקולח עם תובנות חזקות והרבה אקשן וישים לחיינו אנו ביותר מובנים מאחד.
2. אדון האור - רוג'ר זילאזני - ספר שבונה מדע בדיוני מהאלים של המיתולוגיה ההודית, נשמע כבד אבל בפועל ספר טיסה מעולה עם אקשן בלתי פוסק.
3. המשחק של אנדר - אורסון סקוט קארד - ספר מעולה עם טוויסט מטורף בסוף, ספר שהחל כ- stand alone והתפתח לשתי סדרות מעולות של ספרי מד"ב מהטובים שיש.
4. רשימות מן המאדים - ריי בראדבורי - אוסף של סיפורים קצרים על המפגש בין תרבויות שחייזריות האחת לשניה וכל סיפור קצר יותר מאלף מהשני.
5. הייפריון - דן סימונס - קצת יותר עדכני מהאחרים שלי ברשימה על המעבר של האנושות לחיים במקום אחר וההשלכות של התיישבות בעולמות לא שלנו גם כן משל מצוין להרבה דברים בחיים.
6. מגילת החרבות - מייקל מורקוק - עולם שלם של גזעים לוחמים ואלים נקמניים, מסופר עם הטאץ' המטורף של מורקוק לדמויות עם טרגדיה עצומה. חלק מעולם ספרים שלם של מורקוק על הגיבורים הניצחיים והחרבות שלהם.
7. עריצה היא הלבנה, החתול העובר דרך הקירות - רוברט היינלין - מעט התיישן אבל עדיין אחד מהכותבים הכי שנונים והכי מענינים שהיו למד"ב מבלי להפוך לקריקטורה של הז'אנר כמו פראצ'ט ואדמס.
8. צביר כוכבים - פירס אנטוני - טרילוגיה מרתקת על מסע בין כוכבים כאשר במקום לנסוע פיזית אתה מתארח בגוף מקומי על כל המשמעותיות וההשלכות של זה.
9. בורא העולמות - פיליפ חוזה פארמר - עוד טרילוגיה מעולה על גזע שידע לברוא עולמות שלמים והלך והשתעמם עד שהריגוש היחיד היה מלחמה בין הבוראים לבין עצמם ובין העולמות שלהם.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

אני דווקא מאוד אהבתי את המגדל הגאה (הוא מדורג אצלי שלישי אחרי אוגוסט 1914 וראי רחוק), אבל מעצם טבעו שהוא כמה ספרים שונים מחוברים יחד, שהרמה לא אחידה. הפרקים על אנגליה, גרמניה (אולי כי דווקא שם היא בחרה נושא קרוב לליבי) והסוציאליסטים לא כל כך דיברו אלי. אלה על האנרכיסטים, משפט דרייפוס, ועידות האג ואמריקה הם בעיני מרתקים ומאוד מחדשים.

לגבי אוגוסט 1914, סתם לדוגמה, הפרק המבואי על צרפת הוא בכותרת "בצל סדן", בלי שהיא תחשוב לנכון לציין מה זה סדן, איפה זה, ולמה זה עושה צל. אני מאוד אוהב את הגישה הזו, אבל אני יכול להבין את מי שזה יגרום לו לזרוק את הספר בייאוש. מכל בחינה אחרת זה ספר נפלא על התקופה שלי אישית יש חולשה מיוחדת אליה (מורה יותר מדי טוב להיסטוריה בתיכון).

את ביוור אני גם מאוד אוהב (קראתי שלושה שלו), ולא שמתי לב לבעיה מיוחדת בעברית. אבל גם הוא לא נראה קל במיוחד לקריאה. אם להמליץ, אני ממליץ מאוד על "מלחמת האזרחים בספרד" שלו, שלי אישית חידש לחלוטין מהשורה הראשונה עד האחרונה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אם ככה, מה תגיד על חתולי המלכה ברותיאל?

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

ההבדל בין טוכמן ובין טולקין זה שטוכמן כן ידעה את התשובה במקרה הזה (והניחה כמובן מאליו שמי שקורא ספר על 1914 יודע על בוריו מה קרה ב1870).

וזה מזכיר לי, אם כבר עברנו לפיקשן לנון-פיקשן, ספר מדע פופולרי מצוין שנקרא אאל"ט "טירנוזאורוס רקס ומכתש האבדון", של הגיאולוג שאחראי (להבנתי) להשערה שהדינוזאורים נכחדו מהתנגשות מטאור. וזה למרות שהוא מתחיל בטעות גסה בכל הקשור לעולם הטולקינאי (טוען שאין בו חתולים וכלבים, למרות שיש בו גם זה וגם זה).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

בזכות הערה בת'רד האחר - פוצ'ו.

יש את סידרת שמילקיהו (פרא אדם-תעלומת הילקוט-המורה הדגול שמילקיהו) ואת סידרת הפלמ"ח (חבורה שכזאת-אני פחדן אני-יוסלה איך זה קרה). הראשונה היא סידרת ספרי נוער, אבל קלילה וכיפית ואפילו עם כמה תובנות מעניינות, בשנייה "אני פחדן אני" הוא ספר מופת, סוג של ספר מלחמתי שאין כמוהו הרבה בעברית (בלי לוחמים מתוסבכים ששואלים את עצמם האם זה בסדר מה שאנחנו עושים לערבים אלא מתמקדים בלהישאר בחיים). את חבורה שכזאת קראתי מזמן ואני לא זוכר, והשלישי הוא תמוה במקצת אבל שווה קריאה אם הגעת עד לשם.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)