|
אחרי שסיימנו עם הרכזים אנחנו עוברים לעמדה שבעבר נחשבה לטובה ביותר ובוודאי לעמדה שממנה הקבוצות ציפו לנק', אבל היום הכישרון פחות בולט וגם העומק והפוטנציאלים הצעירים להפוך למגה סופרסטארים מעמדת השוטינג גארד. כרגיל אנחנו במוד ללא פציעות, העמדה נקבעת בשילוב של תכונות השחקן עם התפקיד שהקבוצה מייעדת אותו אליו - לדוגמא - איגי בדנבר יפתח כנראה עם גלינארי בעמדות הסווינגמן, אבל הוא לא שוטינג גארד, סטפון קארי כנראה יפתח בגולדן סטייט לצד קליי תומפסון, אבל הוא לא רכז ולכן יכול להיות שהוא יופיע ברשימה שלי (אני שומר על עמימות בשביל המתח) וכמובן הדירוג הוא סובייקטיבי לחלוטין וככזה בהחלט שניתן לערער עליו.
נתחיל מאזכורי הכבוד - ווס מת'יוז וארון אפללו, צמד רול פליירס נחמדים עם יד טובה מבחוץ והגנה טובה, דרמאר דהרוזן שהיה אמור לעשות את הפריצה בעונה שעברה ולהופיע במקום מכובד יותר מאזכור כבוד, ג'ייסון ריצ'ארדסון שבהחלט יכול לחוות רנסנס במדי פילדלפיה ואחרון חביב הוא ברנדון רוי שגם ב-70% מהרוי הישן יש לו מקום ב-15 השוטינג גארדס הטובים בעולם.
15. פול ג'ורג' (אינדיאנה פייסרס)
אני חושב שאת המניה של ג'ורג' קצת ניפחו מעבר למידה (ביחד עם כל המניה של אינדי בעונה שעברה). הוא לא היה ווייד סטופר, הוא לא היה הנשק שיכול להעביר את אינדי על פני מיאמי והוא בוודאי לא שחקן שאפשר לבנות עליו כאל נדבך מרכזי בקבוצה (עדיין???). מה שהוא כן דבר ראשון זה ארוך, ארוך מאד. בנוסף הוא כמובן גם אתלטי מאד ומחזיק בקליעה נאה למדי. ג'ורג' עם האורך שלו והאתלטיות הוא שחקן הגנה מצויין, אמנם לא העילוי שעשו ממנו, ובהתקפה כרגע הוא רול פלייר טוב מאד. בכדי לעשות את קפיצת המדרגה הלאה הוא חייב לשפר את יכולת יצירת הנק' שלו. לעבוד על השליטה בכדור, לפתח זריקה אוף דה דריבל.
סטט' בולטות - 12.1 נק', 5.6 אס', 2.1 ריב', 44% מהשדה, 38.5% מהשלוש, 1.6 חטיפות (מקום 9)
14. טוני אלן (ממפיס גריזליס)
אם כבר מדברים על עילויים הגנתיים, אז טוני אלן הוא כנראה שחקן החוץ עם ההגנה הכי טובה באן.בי.איי. אתלטי, מהיר, ידיים זריזות, פיזי ונחישות הגנתית הופכים את אלן לסיוט לתקוף מולו. אלן, כבר בן 30 הילד, תמיד היה שחקן הגנה מעולה, אבל גם שחקן עם קבלת החלטות זוועתית. אף פעם לא ידעת מה תקבל ממנו. התפנית הייתה שבממפיס בשתי העונות האחרונות דווקא יודעים טוב מאד מה הם מקבלים ממנו. אלן בחיים לא יהיה שחקן התקפה גדול. הקליעה מבחוץ לא קיימת, גם החדירה לא בדיוק נשק מדהים. אבל הוא מסוגל לסיים גבוה מעל לטבעת לרוץ למתפרצות ומדי פעם לדפוק איזו צ'אקה מחצי מרחק. ביחד עם ההגנה החונקת הדברים הללו מספיקים בכדי להכניס אותו לרשימות שלי.
סטט' בולטות - 9.8 נק', 4 ריב', 1.8 חט' (מקום 5), 46.9% מהשדה
13. רודני סטאקי (דטרויט פיסטונס)
עד ה-20 בינואר העונה של סטאקי בדטרויט נראתה די סטנדרטית, אפילו פחות מכך. המחליף המיועד של בילופס פתח את העונה לא משהו ובעיקר לא נראה כמו רכז. הפיסטונס רשמו הפסד אחרי הפסד וסטאקי נפצע לכמה משחקים. כשהוא חזר בדטרויט החליטו שברנדון נייט הרוקי הוא בסופו של דבר רכז העתיד וסטאקי עלה מהספסל. ב-20 בינואר כאמור הדברים השתנו. הפיסטונס החליטו שאולי בכל זאת סטאקי הוא שחקן העתיד שלהם בקו האחורי כפי שהם פינטזו בעבר, אבל פשוט לא המחליף של צ'ונסי, אלא דווקא של ריפ וסטאקי הועלה לחמישיה לצד נייט. כשוטינג גארד החסרונות של סטאקי, שהמרכזית שלהן הייתה שהוא פשוט לא רכז, פחות בלטו והיתרונות - האתלטיות, יכולת החדירה, הצעד הראשון המהיר - הפכו למשמעותיים יותר. כשוטינג גארד סטאקי שיפר את הסטט' שלו, גם הנק', אבל גם האחוזים והראה שדומארס בכל זאת ידע לקלוע לפוטנציאל שבו, אבל פשוט לא לעמדה המתאימה.
סטט' בולטות - 14.8 נק', 3.8 אס', 42.9% מהשדה (ותסלחו לי שאני לא נותן את הסטט' שלו מהעמדה 2, כי אין לי כוח להתחיל לחשב ובעיקר בגלל שסוף העונה כאשר הוא שיחק פצוע והפיסטונס קצת עשו טנקינג מורידים את הנתונים)
12. קווין מרטין (יוסטון רוקטס)
אחרי 6 עונות בהן מרטין קלע 20 נק' לפחות נראה שמרטין החל להאט. בעונה עם פציעות בה הוא שיחק פחות משני שליש מהמשחקים מרטין ירד כמעט בכל קטגוריה ובעיקר ביכולת שלו להגיע לקו (4.5 פעם בקו לעומת 7 פעמים ומעלה בכל אחת משש העונות הקודמות, כולל עונה עם 10 ביקורים למשחק בקו העונשין). השאלה האם מדובר בירידה אמיתית של השחיף, שכבר לא ילד אלא בן 29, או שמא עונת פציעות. כשמדברים עם אוהד אן.בי.איי ממוצע על קוו-מארט לרוב לא תהיה יותר מדי דיעה, אם תדברו עם כל מיני אותם גורואים של סטט' מתקדמות הם ידעו לספר לכם שקניון מרטין שחקן מצויין. לא רק שהוא אחד הסקוררים הטובים בליגה, אלא הוא אחד הסקוררים היעילים ביותר בליגה (למרות שהעונה עם הירידה בזריקות העונשין סביר להניח שגם לגורואים ירד ממנו). אני אומר שמרטין הוא סקורר טוב, אבל הוא שחקן של מספרים חלולים. הוא שם את הנק', אבל הוא לא באמת עוזר לקבוצה שלו לנצח. הוא לא גורם לשחקנים שלידו להיות טובים יותר, הוא לא שומר, הוא לא מוסר ובסך הכול בואקום שקיים מישהו צריך לשים את הנק' ומרטין הוא האיש. בשמונה עונות אן.בי.איי, קווין מרטין הגיע פעם אחת לפלייאוף וזה היה בעונה השניה שלו בליגה כשהיה שחקן מחליף עדיין. למרות כל הבעיות הללו עדיין אי אפשר להתעלם מהיכולת שלו לשים נק'.
סטט' בולטות - 17.1 נק', 41.3% מהשדה, 34.7% מהשלוש (5.6 ניסיונות למשחק), 89.4% מהעונשין.
11. ריצ'ארד המילטון (שיקגו בולס)
אם הסטט' של קווין מרטין לא מיתרגמת להישגים קבוצתיים, אני חושב שהיכולת של המילטון לקבוצה שלו לא מיתרגמת במלואה לסטט' של האיש. העונה שעברה בהחלט לא עשתה חסד להמילטון, אבל זה בעיקר היה בגלל פציעות חוזרות ונשנות שהגבילו אותו ל-28 משחקים בלבד ואת הדקות שלו ל-24 דקות. אם נוריד את חמשת המשחקים שריפ ניסה לחזור בסוף פברואר תחילת מרץ ללא הצלחה, אז נקבל סטט' טובה יותר ונראה זאת. בכל מקרה, ריפ נשאר קלע חוץ מאד מסוכן. רץ בלתי נלאה מסביב לחסימות, קליעה נקיה לחלוטין מחצי מרחק, אבל עדיין מסוכן לשלוש כשהוא פנוי, מיושר ועם זמן להוציא את הכדור. בעיני, בניגוד לקוו-מארט כאמור, ריפ הוא השחקן הקבוצתי האולטימטיבי. עושה כל מה שהקבוצה צריכה, שם את הנק' שלו בשטף המשחק ולא גוזל מהשחקנים האחרים את הצרכים שלהם. עם השנים הוא הפך לשומר קשוח וברגעי ההכרעה אתה בהחלט רוצה לראות אותו לוקח את הזריקה הקובעת.
סטט' בולטות - 11.6 נק' (13.1 נק' ללא חמשת המשחקים בהם היה פצוע), 45.2% מהשדה, 37% מהשלוש, 24.9 דקות (27.1)
10. ג'ייסון טרי (בוסטון סלטיקס)
על פניו האיש בירידה. כבר לא ילד, בן 34, ובדיוק סיים את העונה השלישית ברציפות בה הוא ירד בממוצעים שלו. אבל השוטינג גארד הקטנטן והקשוח לא נמדד רק בסטט' עונתיות. לפני 2 עונות טרי לא נהנה מעונה רגילה גדולה, כאמור ירד בממוצעים שלו, אבל בפלייאוף הוא חזר לממוצעים גבוהים יותר ובסדרת הגמר, בה היה אחד הסיבות לאליפות של דאלאס, הוא כבר עמד על 18 נק' ב-49.4% ובעיקר יכולת קטלנית ברגעים הקובעים. זה בדיוק מה שבבוסטון יחפשו. טרי כבר רגיל להיות השחקן שמתחיל את המשחק בעידוד חבריו, אבל מסיים אותו בדר"כ חבוק בזרועות חבריו לקבוצה אחרי עוד ניצחון שהושג בזכותו. טרי עדיין אחד מהשחקנים המסוכנים ביותר בקליעה אוף דה דריבל, אי אפשר לדעת מתי הוא יתפוצץ וכשהוא חם הוא קולע בצרורות. בדיוק בגלל זה התפקיד של הרוצח מהספסל כל כך מתאים לו. הוא מסוגל לעלות מהספסל ולהתחיל לירות בלי חשבון ובלי דקות חימום במשחק. כל עוד הוא חם, אפשר לרכב עליו, כשהוא מתקרר, ניתן להוריד אותו לספסל וטרי כבר התרגל לתפקיד, כך שהוא ממש לא מחמיץ פנים.
סטט' בולטות - 15.1 נק', 43% מהשדה, 38% מהשלוש (5.8 ניסיונות שלשות)
9. סטפון קארי (גולדן סטייט)
בעולם של אתלטים מדהימים שמטביעים עם הסנטר (שלום ג'ראלד גרין), של חודרים חסרי פחד ושל יכולת אישית מדהימה, סטפון קארי הרזה והקטן נראה קצת לא שייך, כלומר כל עוד לא מתחילים לראות את המשחק ואז פתאום הזריקה הנקיה, החכמה במשחק והיכולת לעשות נק' גם ללא 360 מעלות באוויר מתגלות בשיאן. אחרי 2 עונות שבהן החץ של קארי היה מכוון טוטאלית כלפי מעלה, העונה הדחוסה קצת עצרה את הדהירה קדימה. קארי בילה עונה מלאת פציעות שפגעה ביכולת המשחק שלו וגם בסטט'. השאלה הגדולה שעדיין נותרה לגבי קארי היא מיהו כמובן. הווריירס, הרבה בגלל אילוצי סגל, אבל גם בגלל החלטה אסטרטגית מנסים לשחק עם קארי כרכז. אני חושב שזאת טעות. הוא לא חושב כמו רכז ולמען האמת הוא הרבה יותר יעיל כפינישר מאשר כמוסר לאחרים. כל המאמנים והג'י.אמים שמחזיקים בגארד נמוך עם יכולות סקור אדירות חייבים להעיף מבט בקריירה של אייברסון. גם התשובה נכנס לליגה כרכז, אבל לארי בראון הבין שעם רכז שמחפש אך ורק את הסל אי אפשר להגיע רחוק ואמר לאייברסון עדיין לחפש כל הזמן את הסל (לא שהיה צריך להגיד לו משהו), אבל שם חלק מקבלת ההחלטות בידיים של מישהו אחר, כשאייברסון שימש כפינישר נטו. סטפ קארי לא תחנה אחרונה כמו התשובה (אבל גם לא מוכשר כמוהו), אבל בעיני הוא עדיין עדיף כפינישר ולא כמקבל ההחלטות ובגלל זה אני שם אותו כשוטינג גארד ומאמין שגם בגולדן סטייט יבינו זאת לבסוף.
סטט' בולטות - 14.7 נק', 5.3 אס', 2.12 אס'/איב' (שיא קריירה), 49% מהשדה (שיא קריירה), 45.5% מהשדה (שיא קריירה)
8. מונטה אליס (מילווקי באקס)
אם כשדיברתי על קווין מרטין רשמתי שהמספרים שלו חלולים, אז מונטה אליס הוא מלך המספרים החלולים. בדיוק כפי שמרטין הגיע פעם אחת בקריירה שלו לפליייאוף, כך גם אליס ב-7 עונות וכמו מרטין זאת הייתה העונה בה הוא עלה מהספסל. בעונה הבאה הוא כבר פתח בחמישיה, אבל בפלייאוף כבר לא ביקר. אליס הוא אחד השחקנים המהירים בליגה, היכולת שלו להגיע לטבעת היא כמעט ללא מתחרים. הוא מסוגל לקלוע מבחוץ וסט היכולות שלו לשים נק' על הלוח הוא אחד השלמים שיש. אבל בניגוד למרטין למשל אליס לא קלע יעיל, אלא מה שנקרא ווליום שוטר. בכדי להגיע ל-20 נק' הוא צריך לזרוק ולא מעט. אליס לא שומר, לא מוסר כחלק מהמשחק הקבוצתי (מספרי אס' לא תמיד מספרים מי מוסר טוב או לא ולראיה מספרי אס' בספרות כפולות של סטפ מרבורי) וסה"כ נראה כמו שחקן שכונה שמה שמעניין אותו זה לשים נק'. אליס הוא אחד מהשחקנים הפחות אהובים עלי בליגה, אבל לא ניתן להתעלם מהסטט' ההתקפיות של הבחור ובליגה שבכל זאת כישרון התקפי זה דבר נצרך מאד, אני מרגיש חייב לדרג את אליס גבוה ברשימה.
סטט' בולטות - 20.4 נק', 6 אס', 3.1 איב', 43.3% מהשדה
7. ריי אלן (מיאמי היט)
אין ספק שריי אלן לא השחקן שהיה בעבר. הפציעות והגיל בהחלט מורגשים וגם התפוקה, הדקות והמעמד (בטח במיאמי) חטפו פגיעה. אבל משהו אחד עדיין נשאר לריי ריי וזאת היד. מי שמדבר על ירידה טוטאלית במשחק של אלן כדאי שיבדוק מה עשה מלך השלשות של האן.בי.איי העונה מאחורי הקשת וכדי לחסוך את הבדיקה הקצרה, אני יכול לספר שאלן העונה קלע ב-45.3% מהשלוש ומדובר באחוז הטוב ביותר בקריירה של הקלע הותיק. בעבר אלן היה שחקן התקפה שלם. הוא נבנה מהזריקה מבחוץ, אבל ידע בכל זאת איך להגיע לטבעת בעקביות (סשה וויאצ'יץ' כבר 4 שנים עדיין מחפש לאן נעלם לו ריי אלן). כיום אלן כבר לא מסוגל ממש לחדור והוא בהחלט נבנה מהזריקה לשלוש (47.6% מהזריקות שלו היו לשלוש, האחוז הגבוה בקריירה). אבל השאלה מה רע בקלע שלוש הגדול בהיסטוריה של האן.בי.איי (לפחות מספרית) שמדוייק לא פחות מאי פעם ומוסיף לכך אינטליגנציית משחק עילאית, משחק הגנה קשוח ומוצלח יותר מאיך שחושבים ויכולת קלאץ' בלתי ניתנת לערעור.
סטט' בולטות - 14.2 נק', 45.8% מהשדה, 45.3% מהשלוש, 34 דקות
6. ג'יימס הארדן (אוקלהומה סיטי ת'אנדר)
אם הייתם תופסים אותי לפני גמר האן.בי.איי ואיכשהו מגיעים לשאול אותי מי הם שלושת השוטינג גארדס הכי טובים בליגה, אז בתוספת לשניים הברורים מאליהם הייתה לי התלבטות עם נטיה לציין את ג'יימס הארדן כמספר 3, במקרה הגרוע ביותר מספר 4. גם אני נסחפתי בהצלחה של הת'אנדר. סדרת הגמר בה הארדן ניפק מספרים נוראיים של 12.4 נק', 3.6 אס', 2.4 איב', 37.5% מהשדה, 31.8% מהשלוש, גרמה לי להירגע קצת ולחשוב מחדש על העניין. המחשבה מחדש סידרה את הארדן במקום השישי המאד מכובד. סביר להניח שאוהד המכיר את האן.בי.איי, אך לא את הארדן שהיה רואה קליפים שלו לא היה מבין איך בשנות השבעים של האן.בי.איי הייתה קבוצה באוקלהומה סיטי. הארדן פשוט שחקן מתקופה אחרת. התנועה, סגנון המשחק וגם הלוק לא ממש שייכים לשנות האלפיים. למרות אתלטיות לא בשמיים, הארדן פשוט מספיק טוב בכדי ליצור לעצמו ולאחרים. השליטה בכדור, הקליעה הטובה גם מכדרור וגם מספוט אפ והיכולת המפתיעה שלו לעבור שחקנים לא במהירות, אלא בהטעיות (כמובן שהשמאליות לא מזיקה), הופכים אותו לשחקן מסוכן במיוחד. מה שהארדן צריך להראות בכדי לטפס למעלה זאת יכולת להביא את הכול גם במעמדים הגדולים ביותר מול קבוצת הגנה מעולה. בניסיון הבודד שלו הוא נכשל כישלון חרוץ.
סטט' בולטות - 16.8 נק', 4.1 ריב', 49.1% מהשדה, 39% מהשלוש.
5. אריק גורדון (ניו אורלינס הורנטס)
כמו הארדן, עוד שחקן בגרף עליה רציני בעמדה בה רוב השחקנים הבולטים כבר עברו את השיא. כמו סטפ קארי, גם גורדון הוא קלע חוץ מדהים. קליעה נקיה ויפה. אבל בניגוד לקארי, גורדון גם אתלט לא רע בכלל וחודר טוב, הוא מגוון ממנו ביכולת לשים נק' על הלוח. אחרי עונה מצויינת לצד בלייק גריפין גורדון הועבר להורנטס הרחק מהקליפרס, אבל מסתבר שלקללת הקליפרס אין מגבלות גיאוגרפיות וגורדון סבל מפציעה לאורך כל העונה ושיחק רק 9 משחקים. למרות שחזר רק בסוף העונה כשהמאבק של ההורנטס לא היה לנצח, אלא להשיג מקס' כדורי פינג פונג, גורדון הראה שהפציעה לא פגעה ממש ביכולות שלו. צפו לעונה משופרת בהרבה, בעיקר בקליעה מבחוץ, כשגם הסגל של ההורנטס משופר. גורדון אמור להיות הגו טו גאי ההתקפי ולשים מספרים רציניים על הלוח. גם 25 נק' למשחק לא יהיו הפתעה לגארד המוצק.
סטט' בולטות - 20.6 נק', 45% מהשדה, 25% מהשלוש, 7.2 זריקות עונשין למשחק.
4. עמנואל ג'ינובילי (סן אנטוניו ספארס)
המיקום של מאנו ג'י הוא האינדיקציה הכי ברורה למה שקרה לעמדה הזאת. בעבר כשדירגתי את הרשימות הללו כשמאנו היה בשיאו, אני שמתי אותו במקום השישי או השביעי. היום כשהוא בפירוש עבר את השיא הוא בדירוג השיא אצלי. למרות שג'ינובילי הוא לא אותו שחקן של לפני 5 שנים מי שמצפה לנפילה גדולה מהארגנטינאי כנראה לא ראה את המשחקים האולימפיים, שם מאנו העניק לנו לא מעט רגעי מאנו קלאסיים (למרות שלא היו מעורבים שם עטלפים). האתלטיות עדיין קיימת, החמקמקות שמאפשרת לו להגיע לטבעת בוודאי שעדיין שם וגם הזריקה מבחוץ מסוכנת. כמובן שברגעי הקלאץ' אחד הדברים האחרונים שאתה רוצה לראות זה את מאנו מקבל את הכדור מול ההגנה. במידה וג'ינובילי היה משחק בכל קבוצה אחרת בליגה הייתי מודאג בשל הגיל והפציעות שלא עוזבות, אבל הספארס אלופי העולם בשמירת הכוכבים שלהם בעונה הרגילה ואני מצפה לעוד עונה בסטנדרטים הג'ינוביליים הרגילים.
סטט' בולטות - 12.9 נק', 4.4 אס', 1.9 איב', 52.6% מהשדה, 41.3% מהשלוש, 23.3 דקות למשחק, 34 משחקים
3. ג'ו ג'ונסון (ברוקלין נטס)
אם הייתי עושה רשימה של השחקנים עם החוזים הגרועים בליגה, אז ג'ו ג'ונסון שמקבל השנה את המשכורת החמישית בגובהה באן.בי.איי ויקבל ב-4 השנים הקרובות 88 מיליון, כשהוא כבר בן 31 בצד היורד של הקריירה היה מככב בה. אבל אנחנו לא מדברים על עלות מול תועלת, אלא על יכולת נטו ולכן ג'ו ג'ו גם מככב בצד החיובי של רשימת הגארדים הטובה ביותר. גם כיום ג'ו ג'ו הוא אחת מהחבילות אול אראונד המרשימות שיש בליגה. האיש עושה הכול. קולע, חודר, מוסר, מוריד ריב', שומר. ההבדל הגדול הוא שבברוקלין, בניגוד לאטלנטה כבר לא צריכים ממנו שיעשה הכול, יש מי שיוריד ממנו את הלחץ. הדוגמא למה ג'ונסון מסוגל לעשות כשהוא משחק עם רכז אמיתי דומיננטי כמובן שאפשר לראות בעונה האחרונה בפיניקס לצד נאש, בה ג'ונסון גם רשם עונת פריצה ועונת שיא קריירה ביעילות. צפו ליעילות דומה לצד דרון וויליאמס.
סטט' בולטות - 18.8 נק', 3.7 ריב', 3.9 אס', 45.4% מהשדה, 38.8% מהשלוש
2. דוויין ווייד (מיאמי היט)
העונה החולפת הייתה העונה החלשה ביותר של ווייד אולי מאז עונת הרוקי, בוודאי מאז שחזר מהפציעה שהשביתה אותו ב-2007. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא האם מדובר בפציעה שהגבילה אותו במהלך העונה (בקיץ הוא ויתר על האולימפיאדה כדי לנתח את הברך) או שמא מדובר בירידה ביכולת, בין אם בשל הגיל או בשל הפציעות ו-ווייד כבר לא יחזור להיות השחקן שהיה. בין אם מדובר באופציה א' או באופציה ב', יש רק שוטינג גארד אחד עדיף על ווייד וקומץ שחקנים בכלל בעולם שעדיפים עליו. סימן ההיכר של ווייד זה היכולת לשבור את הקרסוליים של היריב ואז להגיע לטבעת ולסיים באתלטיות באינספור דרכים. בעונה האחרונה ווייד החליט לוותר על הניסיון שלא צלח להפוך לקלע שלשות וחתך את ניסיונות הזריקה ל-1.1. הבעיה היא שבשל הפציעה, בשל שינוי החוקים ובשל תשומת לב של השופטים אליו ווייד הפך ממכונת סחיטת פאולים לשחקן שסתם מגיע לא מעט לקו (ירד מממוצע של כמעט 10 זריקות עונשין במשך לא מעט שנים ל-6.1 העונה. בעונה שעברה הוא הגיע 8.6 פעמים לקו). בכל מקרה עדיין מדובר באחד השחקנים האינטילגנטיים בליגה, הסקוררים הטובים, המתחרים הטובים. לברון הפך בעונה שעברה באופן רשמי לפנים של מיאמי ולשחקן הטוב ביותר של הקבוצה באופן מובהק, אבל התפקיד של ווייד עדיין קריטי בסיכויי האליפות של ההיט ולפרקים הוא בוודאי יכול להיות השחקן המוביל של הקבוצה, כפי שניתן היה לראות בשלושת המשחקים האחרונים של הסדרה מול אינדיאנה.
סטט' בולטות - 22.1 נק', 4.8 ריב', 4.6 אס', 2.6 איב' (הממוצע הנמוך בקריירה), 49.7% מהשדה
1. קובי בראיינט (אל.איי לייקרס)
זה לא קובי של לפני 4 עונות, זה ברור. אבל עדיין מדובר במכונת ההתקפה הכי שלמה שיש באן.בי.איי, עדיין מדובר באחד המתחרים הכי אכזריים שיש ואחד השחקנים שהכי מפחיד לעמוד מולו במשחק מכריע או בכלל במשחק כלשהו (דוגמא מלפני שבועיים? 68 נק' במשחק צדקה בסין. זה לקח לו 15 דקות לעשות זאת). עם כל הדיבורים על הירידה שקובי חווה, עדיין הבלאק ממבה סיים את העונה עם 27.9 נק', מקום שני בין קלעי האן.בי.איי ואם רק היה רוצה הוא היה יכול ללכת על 40 נק' במשחק האחרון מול האין הגנה של הקינגס ולזכות שוב במלכות הסלים. מול אוק סיטי הלייקרס הפסידו, אבל בוודאי לא בגלל קובי. 31.2 נק' היו לבראיינט בסדרה ובשלושת המשחקים האחרונים הוא עמד על 38 נק' ממוצע. בצד השלילי אפשר לציין את האחוזים הנמוכים ביותר מאז עונתו השניה בליגה, אפשר לציין 4.9 שלשות שקובי לוקח, הכי הרבה בקריירה, באחוזים נמוכים. העונה הקרובה תציג לקובי אתגר ולאו דווקא ברמה המקצועית. זאת הפעם הראשונה מאז ששאק עזב את הלייקרס שבראיינט יצטרך לחלוק את אור הזרקורים עם כוכבים גדולים לא פחות ממנו. הוא יצטרך להתחלק עם הווארד בהתקפה ובמספר הנגיעות בכדור. הוא יצטרך לוותר על האגו ועל הכדור בכדי שסטיב נאש ינהיג את הלייקרס ובגיל הזה עם האגו הזה ועם ההרגלים הללו זאת שאלה גדולה האם קובי ידע קצת לוותר על המשחק שלו בכדי שהקבוצה תהיה טובה יותר.
סטט' בולטות - 27.9 נק', 5.4 ריב', 4.6 אס', 3.5 איב', 43% מהשדה, 30.3% מהשלוש.
_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
