איימנטס פודריס כתב:
בתור סטודנט בן 27 למדעי-החברה באוניברסיטת בר-אילן אזרוק כמה סנטים מצדי:
אדוארד גיבון ציין:
"לי נראה הגיוני הרבה יותר שהסיבה שצעירים הולכים לאקדמיה ולא למשרות בתחום החקלאות והשיפוצים היא המשכורת - בסביבות של 5,500 ברוטו במגזר החקלאי (לפי נתוני הלמ"ס), לא הרבה יותר מזה בבינוי ובשיפוצים (לשכירים)
לדעתי, צעירים היום פונים לאקדמיה ולא חושבים על עבודות כפיים כי שם נמצא החלום.
לאורך העשורים האחרונים, יותר ויותר עובדי כפיים חסכו שקל לשקל על מנת לרכוש השכלה לילדיהם, שילדיהם יהיו אלה שהולכים עם החליפה המחוייטת, העניבה, הג'ל בשיער ולא הגריז בציפורניים, נעלי הבטיחות וריח הזיעה בסוף היום.
נוצרה דרישה גדולה מאוד לתארים אקדמיים בישראל לעומת נסיגה בדרישה לרכישת מקצועות (מסגרים,נגרים,מכונאים וכו').
השכר כיום במקצועות הללו הוא גבוה יותר בחלק גדול מן המקרים לעומת עבודה באירגון גדול שמונה מאות רבות עד אלפי עובדים. גם בגלל שאין מספיק כח אדם וגם כי יש מספיק עבודה לכולם. אני מכיר דוגמאות שבעלי מקצוע מוותרים על עבודות ומעבירים לאחרים ומקרים בהם הם מוותרים על עבודות מלכתחילה בגלל קוצר זמן/עלות נמוכה מדי/שוטף ארוך של המשלם וכו'...
החלום עליו אני מדבר זה החלום של "איש העסקים" עם החולצה המכופתרת בתוך המכנס, לוק של "אדם עסוק" שמדבר בטלפון שקיבל מהעבודה (שבעצם שועבד לעבודה גם אל מעבר לשעות העבודה כי עכשיו הוא גם עונה למיילים) ותיק יד ללפטופ או תיק גב של אדם עסוק, רצוי של "swiss gear".
בשורה התחתונה, כאשר נשאל חלק גדול מן האנשים האלה כמה נכנס להם בעשירי לחודש הם יגמגמו, יעגלו למעלה ויתחילו לספר על עצמם שהם מנהלים גדולים עם אחריות גדולה מאוד על הכתפיים אבל בפועל, השכר הוא שכר זעום.
אני שומע יותר ויותר קולות מצד סטודנטים שלומדים איתי (שנה ג' כבר) שמתכננים להכנס לאחד מן הבנקים, רק שהם לא יודעים שעל פי נתוני דן-אנד-ברדסטריט יש כיום למעלה מ-50,000 עובדי בנק בישראל. את הכאפה הם יחטפו במשכורת הראשונה אבל העיקר שהם יוכלו להתפאר בטייטל שלהם: "עובד בדיסקונט" שזה הרבה יותר נקי ומסודר ממסגר באזור התעשיה.
שקי טוען:
אני חושב שהאינפלציה בתארים אקדמאיים היום נובעת מהעובדה שחלק גדול מהמכללות מלמדות ברמה נמוכה יחסית, אבל עדיין מוציאות בסוף בוגרי תואר ראשון.
חבר ניסח יפה לדעתי את ההבדל בין ללמד באונ' לבין ללמד במכללה (הוא לימד גם בבן גוריון וגם בסמי שמעון ) - באוניברסיטה אתה מכוון את רמת הלימוד לסטודנטים הכי טובים, וכל מי שמתחת צריך להתיישר. במכללה ( ברובם, לא בכולם) אתה מכוון את רמת הלימוד לסטודנט הכי ברמה הכי נמוכה כדי שכולם יבינו.
המכללות הכניסו גישה של "שירותיות" לאקדמיה שגם מורגשת באוניברסטיאות
אעדכן אותך, שגם באוניברסיטה המצב מתחיל להחמיר.
החוג בו אני לומד "החוג המשולב למדעי החברה", הרמה היא מאוד נמוכה, יש מבחנים שאליהם אני צריך ללמוד לא יותר מ-3 שעות, בחלק מן המבחנים התוצאות ידועות מראש - הווה אומר - יש ממוצע שהמרצה צריך לעמוד בו, וגם אם כולם ייכשלו - צריך להגיע לממוצע.
קרה לי ולחבריי לא אחת שיצאנו מהמבחן עם ידיעה של כישלון או ציון נמוך אך לפתע קיבלנו ציון בעשרות נקודות גבוה יותר ממה שחשבנו.
החוג בו אני נמצא הוא לא יותר מבית חרושת לתארים אקדמיים.
לעניות דעתי, קיימת אינפלציה חמורה מאוד של תארים אקדמיים כפי שצויין כאן מקודם, לעומת זאת, אנשים לומדים לתארים ראשונים ושניים ובאים עם ציפיות שכר אך המציאות מתנפצת אל מול עיניהם.
ברור שהטובים ביותר בסופו של דבר מגיעים רחוק, אבל קיימת שכבה עבה מאוד של פחות טובים, בינוניים וגרועים שחושבים שעל ידי רכישת תואר אקדמאי הם יהיו מסודרים.
בפועל מה שקורה הוא שאנחנו עובדים יותר קשה (רכישת תואר) ומקבלים פחות תמורת זה בגלל הסטנדרטים שעלו.
יש לי גם בטן מלאה על הדור המבוגר יותר ועלינו כחברה אבל נראה לי שזהו לעת עתה.
תודה
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
[/quote]
