|
הוואן ליינר של נורטון כאן מעלי מסביר היטב למה שרשור הביפ המזורגג נדחק עד לכאן. וזה טוב ויפה בעיני.
אבל
א. יש היום קלאסיקו.
ב. אני עוסק בתרגום מאמר על פפ שמספר על כמה נורא היה לו בבארסה ב' ואיך זה מוכיח שהוא גבר גבר.
סתם, אני טיפה ציני אבל בגדול זו מטרת המאמר. קיצר, אני מדביק פה את שני החלקים הראשונים שלו, יש עוד שני חלקים, יום יבוא ואתרגם אותם.
חלק ראשון.
תהנו. (התרגום חופשי ולא מילה במילה, מי שרוצה לתבוע אותי - מוזמן).
ההישגים הגדולים של פפ.
חלק 1/4
לפני מספר שבועות התברר כי המאמן המבוקש ביותר באירופה, פפ גווארדיולה, יאמן את באיירן מינכן בעונה הבאה. לפפ יש את האוהדים שלו, כמו גם את המבקרים. ישנם הסבורים כי הוא המאמן הטוב בעולם, אחרים טוענים כי עם סגל כמו שהיה לו בבארסה, זו לא חכמה להצליח.
במהלך 4 שנותיו כמאמן ראשי בבארסה פפ זכה ב14 תארים. יש הטוענים כי פפ לא נדרש מעולם להחלטות קשות, מעולם לא אותגר. "זה לא קשה לזכות בתארים כשיש לך את הקבוצה הטובה בעולם", טוענים המבקרים.
אם כך, מה תאמרו על מאמן של קבוצה מהליגה הרביעית, בעלת צוות חסר, ללא עתיד וללא נשמה? זה היה המצב של בארסה ב' בשנת 2007, כאשר פפ מונה למאמן הקבוצה.
"מה שעשה פפ בברצלונה ב', גדול יותר מכל מה שהוא עשה לאחר מכן עם הקבוצה הראשונה, אומר Juanma Lillo , המאמן הקודם ומי שנחשב כמורו של פפ.
לילו (לישו? לייו? ליז'ו? אילען אבוק של הדאבל אל הזאת) אומר את האמת, אבל לא הרבה אנשים יודעים מה עשה פפ בשנתו הראשונה כמאמן, כשקיבל לידיו קבוצת ליגה רביעית. כי למרות שפפ זכה בארבעה עשר תארים עם הקבוצה הראשונה, ולמרות שהוא המאמן המבוקש ביותר באירופה, הסיפור הזה הוא הסיפור שמוכיח את כשרון האימון שלו.
אקח אתכם למסע בן ארבעה חלקים המספר את הסיפור הזה.
חלק ראשון: מתחנן לפצצת זמן מתקתקת.
חלק שני: מתחילים לצעוד ובונים קבוצה.
חלק שלישי: החוקים.
חלק רביעי: ההצלחה.
מתחנן לפצצת זמן מתקתקת.
מדובר היה בג'וב שאיש לא רצה בו. ג'וב שהיה נחשק כמו ביקור בגיהנום. אמרו עליו שזו הטעות הגדולה ביותר שמאמן יכול לעשות. הג'וב שיקבור את קריירת האימון שלך לפני שהתחילה. אבל פפ גווארדיולה בחר דווקא בו. להיות המאמן של ברצלונה ב'.
אלא שכדי לקבל את הג'וב הבלתי נחשק, פפ היה צריך לעבוד קשה.
לאחר שגדל בלה מאסיה, היה שחקן מפתח בדרים טים של קרויף והואשם בשימוש בסמים באיטליה, החליט פפ לכייף מעט לקראת סוף הקריירה שלו בקטאר.בינתיים הוא הוציא תעודת מאמן במקסיקו, בעודו משחק תחת לילו בדוראדוס דה סינאולה. פפ תלה את נעליו ב2006, ולאחר שבעה חודשים מונה למאמן ברצלונה ב'.
הראשון לשמוע את החדשות היה מנואל אסטיארטה, חברו הטוב של פפ והמסי של עולם הכדורמים באותם ימים. פפ סיפר לו את החדשות בזמן שהיו בחופשה עם המשפחות שלהם בעיר החוף פסקרה באיטליה. אלא שהג'וב שהוצע לפפ לא היה זה שעליו הוא חלם.
"קיבלתי הצעת עבודה במועדון שבו גדלתי", אמר פפ למנואל.
"וואו, ברצלונה!" ענה מנואל, קצת בהלם מהחדשות הגדולות.
פפ המשיך לתאר את העבודה שהוצעה לו, המנהל הטכני של מחלקות הנוער. מנואל ידע שפפ הוא בעל כושר ארגוני נהדר, ויודע לעבוד היטב עם ילדים, דווקא משום כך הוא הופתע לשמוע את מילותיו הבאות של פפ:
"אני לא יודע", אמר פפ, "לא יודע. החלום שלי הוא לעבוד עם קבוצה. להיות מאמן של הקבוצה השניה. אני רואה את עצמי מאמן אותם. משם אני רוצה להתחיל".
מנואל הגיב כפי שיגיבו רבים אחריו שישמעו על רצונו של פפ לאמן בבארסה ב': "בארסה ב'? הם בליגה הרביעית, ובכלל רק עכשיו הם קיבלו רישיון?! (אני מניח שמישהו שמכיר את ההסיטוריה טוב ממני יוכל להסביר על מה בדיוק מדובר – צ.ב.)".
מנואל ידע שמרגע שפפ החליט משהו, שום דבר לא יזיז אותו ממנו. גם לא העובדה שחברו הטוב ביותר בטוח שהוא עומד לבצע טעות גדולה.
בקיץ 2007 נפגשו פפ וציקי בגריסטיין על מנת לדון בעתידו של פפ בברצלונה. ציקי רצה שקפטן העבר יהיה מנהל מחלקות הנוער של המועדון. פפ הודה לו בעדינות אך ביקש לאמן.
"לאמן?" שאל ציקי, "איפה? אין לך מקום על הספסל, גם לא כעוזר של רייקארד".
"תן לי את הקבוצה השנייה", ביקש פפ.
"השתגעת?" שאל ציקי, "זו סיטואציה שאי אפשר לצאת ממנה טוב. קל יותר לזכות באליפות עם הקבוצה הראשונה מאשר לעשות משהו עם השניה".
ציקי המשיך לנסות לשכנע את פפ שהתפקיד במחלקות הנוער עדיף בהרבה. מבחינת היוקרה והמשכורת. הוא גם ניסה שוב ושוב להעיר את תשומת ליבו של פפ שהקבוצה נמצאת בליגה הרביעית.
קשה לזכור את זה, אבל באותה תקופה בארסה ב' לא הייתה מכרה היהלומים שהיא היום. זו הייתה קבוצה בכאוס, שלראשונה מזה 34 שנים ירדה לליגה הרביעית. אבל פפ ידע מה הוא רוצה. הוא רצה לאמן. "אם לא בברצלונה ב', אז בכל קבוצה אחרת, בכל רמה שהיא. תנו לי נוער, נערים או כל דבר אחר. מצדי תנו לי קבוצת ילדים בשדה תפוחי אדמה", הוא אמר לציקי.
אבל ציקי סירב להשתכנע. הוא ראה בקבוצה השניה פצצת זמן מתקתקת, והוא ידע שהוא לא יכול לתת אותה לפפ גווארדיולה, הסמל והאגדה.
"האצבעות שלך יישרפו אם תגע בקבוצה המפוררת הזו", הוא הזהיר את פפ, "ובכלל, איך זה יראה אם נשים את פפ גווארדיולה, האייקון שלנו, בליגה הרביעית? צר לי, יקירי, אתה לא מדבר בהיגיון".
השחקנים ששיחקו תחת פפ נוהגים לציין את העובדה שלפפ יש את הכח לשכנע אותך במה שהוא מאמין בו. "אם אני חושב שמשהו הוא שחור, אבל פפ חושב שהוא לבן", אומר צ'אבי, "הוא יגרום לי להאמין שזה לבן". דני אלבס מתאר את זה באופן מעט יותר ציורי: "אם פפ יגיד לי לקפוץ למטה מהטבעת השלישית בקאמפ נואו, אני אהיה די בטוח שיש משהו ממש טוב שם למטה".
כך גם עם ציקי, פפ הצליח לשכנע אותו שזה מה שהוא רוצה. הפגישה הסתיימה והצוות המקצועי החל לבדוק האם פפ באמת מוכן לאמן כפי שהוא מציג את עצמו. כל המורים שלו היו בדעה אחת: פפ הוא הסטודנט המבריק ביותר שהיה להם אי פעם. ההחלטה התקבלה, ופפ הפך להיות מאמן ראשי של קבוצת ברצלונה ב'.
כיום, לאחר ארבע שנים בפסגת הכדורגל הספרדי, ובתור המאמן הבא של באיירן, המבקרים של פפ טוענים כנגדו כי הוא פחדן, שתמיד בחר בדרך הקלה, אחד שאימן קבוצת כוכבים שלא באמת הייתה זקוקה לעזרתו, שתמיד היה עטוף בחיבוקה החמים של התקשורת הקטלאני. המבקרים הללו לא יודעים דבר וחצי דבר על השנה ההיא, בליגה הרביעית.
כמה שחקני עבר גדולים כאלה יש, שיתחננו לקבל קבוצה בליגה הרביעית? שילכו כנגד כל החברים להם, שאומרים להם שזו טעות, שזה בית קברות למאמנים, שלא יהיה לו מה לעשות עם כל הכדורגל שהוא יודע? החברים שאלו אותו אם הוא יודע על איזו דרך משובשת הוא מעלה את עצמו.
לפפ תמיד הייתה תשובה אחת בלבד: "כל מה שאני רוצה זה לאמן".
ההישגים הגדולים של גווארדיולה, חלק 2/4
בונים קבוצה.
פפ גווארדיולה הוצג כמאמן ראשי של בארסה ב' בקאמפ נואו, ב21 ביוני 2007.
"עוד לא עשיתי כלום כמאמן, וזו הסיבה שאני ניגש לאתגר הזה בכזו התלהבות בלתי נשלטת. אני מוכן לעזור בכל מה שידרש, המועדון ואני נמצאים כאן כדי לעזור לשחקנים הללו לגדול על פי פילוסופיית הכדורגל שלנו. למעשה, הדרך הטובה ביותר להצמיח שחקנים היא לגרום להם להאמין שהם יכולים לנצח. אני מקווה שכל אחד בקבוצה הזו שותף לתחושת הזכות שאני מרגיש, להיות כאן", כך אמר המיסטר בפני חדר מלא עיתונאים בקאמפ נואו באותו יום.
הוא ידע שהוא לא לקח על עצמו משימה קלה, וכולם סביבו הזכירו לו כל הזמן מה היא הליגה הרביעית: גיהנום. תוך זמן קצר הגיע האתגר הראשון שלו כמאמן. מכיוון שהקבוצה השניה נרשמה בליגה הרביעית, נאלצה ברצלונה לבטל את הקבוצה השלישית (שתי קבוצות מאותו מועדון לא יכולות לשחק באותה ליגה – צ.ב.). פפ נאלץ למזג שתי קבוצות לאחת.
בשתי הקבוצות יחד היו 43 שחקנים, ופפ היה צריך ליצור קבוצה בת 24 שחקנים בלבד. פפ לקח ששה שחקנים מהקבוצה השלישית ושחרר 17 אחרים. מהקבוצה השניה הוא לקח גם ששה שחקנים ושחרר חמשה עשר. שני שחקנים בלבד, בויאן קרקיץ' וג'ובאני דוס סנטוס, קודמו לקבוצה הראשונה. בנוסף לשנים עשר השחקנים האלה צירף פפ ארבעה שחקנים מקבוצת נערים א' ((Juvenil A, ביניהם בחור צעיר בשם סרג'יו בוסקטס.
השמונה הנוספים יגיעו ממועדונים אחרים. מאוחר יותר בעונה יקדם פפ שחקן של קאדטים א', בחור בשם גיא אסולין. הצירוף של שחקנים מעל גיל 21, שיכולים לשחק בקבוצה שנתיים לכל היותר, היה צעד מהפכני. הוא שבר את המסורת הישנה בתקוה שהקבוצה תהפוך להיות תחרותית יותר. השחקנים האלה, שכונו "עמודי התווך", הפכו להיות חלק חשוב בקבוצה השניה. הם הפכו להיות חלק מהמערכת, ולמען האמת זה נשאר כך עד היום. אבל בואו ונביט יותר מקרוב על הקבוצה.
כשלקח את בארסה ב', לא הייתה לפפ ברירה אלא לשחרר מספר שחקנים. זו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שלו כמאמן, את מי להשאיר ולמי לרסק את החלום. בגילאים הצעירים זה אפילו קשה יותר, כי אין לדעת מי יממש את הפוטנציאל שלו ומי לא. פדרו, למשל, כמעט שוחרר מהמועדון אלא שפפ החליט להשאיר אותו. חמש שנים מאוחר יותר, פדרו זכה בכל תואר כדורגל אפשרי עם בארסה. קשה לדעת מי מאותם שחקנים ששוחררו היה מפתח עתיד דומה. אך המשימה הייתה צריכה להתבצע, ופפ היה האיש שהיה צריך לעשות אותה. זה הופך להיות פחות הגיוני כשחושבים על כך שהוא היה צריך לעשות את זה אחרי ששה אימונים בלבד.
בסופו של דבר, 32 שחקנים נאלצו לעזוב את המועדון. אלו היו 32 חלומות מנופצים של 32 ילדים. קשה, אבל מיומו הראשון בתפקיד לא היסס פפ לקחת החלטות קשות. מה שכן, פפ עשה ככל שביכולתו כדי לעזור לחבר'ה שנאלצו לעזוב. מספר דייויד טרואבה באל פאיס:
"פפ חיפש קבוצות לשחקנים שנאלצו לעזוב. הוא נפגש עם ההורים שלהם, כשדמעות בעיניו, ושמע על חלומות ילדות שהתמוססו, חלומות של ילדים שחשבו שכדורגל חשוב יותר מהחיים עצמם. כאלה שהזניחו את הלימודים, כי הכדורגל קרא להם. בניית הקבוצה הייתה עבודה של "לבנים ומלט", מלאכה קשה, מתסכלת וכפיית טובה. אתה צריך להחליט האם אתה משחרר ילדון בשם פדריטו, ונותן ללכת לגאבה, או שאתה משאיר אותו אצלך".
לה מאסיה, המורשת הגדולה ביותר של פפ
במאי 2007, בארסה ב' צעדה אל תוך הגיהנום של הליגה הרביעית. קבוצה ללא נשמה, ללא עתיד וללא יעדים קונקרטיים וברי השגה. זו הייתה קבוצה שסבלה מכך שהמועדון התעניין אך ורק בהצלחת הקבוצה הבוגרת לטווח הקצר. מי ששילם את המחיר ונזרק לסלעים היו ילדי הקבוצה השניה. המרחק בין הקבוצה השניה לראשונה מעולם לא היה גדול יותר.
לקבוצה הצעירה לא הייתה תוכנית. פפ גווארדיולה הגיע עם אחת כזו, והפך את הקבוצה הצעירה למכרה יהלומים. לא אכנס לפרטי התוכנית כרגע, את התוכנית המלאה ניתן למצוא כאן.
לעצלנים מביניכם, הנה עיקרי התכנית בקצרה.
פפ חילק את הקבוצה לשתי קטגוריות: "פנינים" ו"עמודי תווך".
"עמודי התווך" היו השחקנים שהוחתמו מקבוצות אחרות. הם אלו שנועדו להשאיר את הקבוצה תחרותית. על פי רוב הם היו מעט יותר בוגרים, מנוסים, ומטרתם הייתה לתחזק את הקבוצה ברמות הגבוהות, ולשמש מצע שעל גביו יפרחו ה"פנינים". על מנת להגיד שחקן כ"עמוד תווך" יש צורך לקחת בחשבון את גילו, אופיו ועמידותו. הוא צריך להיות בין הגילאים 21-26, להיות מתואם עם קו הנבדל הקבוצתי, לתמוך בהתפתחות של השחקנים הצעירים, והוא אמור להישאר בבארסה ב' למשך לא יותר משנתיים כדי לא להיתקע שם. השחקן מגיע לבארסה ב', כדי לנצוץ מאבק הכוכבים של המותג הברסאי ולהשיג חוזה טוביותר בהמשך במקום אחר. דוגמאות לעמודי תווך כאלה הן: קרוקולס, צ'יקו, דימאס, אברהם, אספאסאנדין, צ'אבי טורס ו-ויקטור ואסקז.
הפנינים הם הילדודס שבאים ממחלקות הנוער של המועדון. הם חולקו לשתי חטיבות: צעירים "עשויים" לחלוטין (כאהל שצריכים לבצע בתוך שנה שנתיים את הקפיצה לקבוצה הבוגרת), ןצעירים בשנתם האחרונה (שעדיין משחקים בקבוצת הנוער), שצריכים שנה וחצי עד שנתיים וחצי כדי להוכיח את עצמם. "הפנינים" צריכים לעבור שלושה שלבים לפני שיגיעו לקבוצה הראשונה המיוחלת.
שלב ראשון: החובה היחידה בשלב זה היא להתחרות. לא מצפים ממך לכלום, ואתה לא נענש על טעויות. אבל אתה צריך לדעת את המתודות המקצועיות ולהרוויח דקות.
שלב שני: כעת השחקן כבר חלק מהקבוצה, והוא אחראי על מצבו באופן כללי.
שלב שלישי ואחרון: זה השלב שיקבע את עתיד הפנינה. האם הוא יזכה להיכנס למועדון המצומצם של האנשים שזכו ללבוש את חולצת הקבוצה הראשונה. בשלב הזה מצופה מהשחקן להוביל את הקבוצה, והוא אחראי באופן ישיר על ההתפחות שלה. זה השלב שקובע את עתידו של השחקן.
כל שלב לוקח בין ששה לתשעה חודשים. שחקן שמגיע לבארסה ב', הוא שחקן שסיים את המסלול בקבוות הנוער, ויש לו שנתיים להראות מה הוא שווה בבארסה ב'. הצליח? נהדר. לא הצליח? לא נורא, יש לו המון ידע וכישורים שיסייעו לו לפתח קריירה במועדון אחר.
אם השחקן הוא סופר מוכשר, אפשר להאיץ את התהליך, אך השחקן חייב לעבור את שלושת השלבים. בבארסה ב' של פפ היו פנינים רבות, דוגמת מארק ואליינטה, ויקטור סאנצ'ז, ג'פרן, אורבאנו, רואדה, מארק קרוסאס, טוריביו, פדרו, פאו טורס, אוייר, לאגו פאלקה, בוטיה, בוסקטס, גיא אסולין ותיאגו אלקנטרה. חלקם השתלבו בקבוצה הבוגרת, חלקם הגיעו אך לא הצליחו להוכיח את הכישרון שלהם ואחרים עזבו את המועדון. אוייר עדיין משחק בבארסה ב'.
זו המערכת, התכנית מיושמת עד היום בבארסה ב', הפנינים של הקבוצה כוללות שחקנים כמו: פונטאס, מונטויה, פלאנאס, רוצ'ינה, אוריול רומאו, בארטרה, מונייסה, סרג'י גומז, סרג'י רוברטו ורבים אחרים.
חווית ההצלחה בבארסה ב' ובמחלקות הנוער בשנים האחרונות הן תודות לגווארדיולה וצוותו. זה כבר לו רכבת שחקנים שבאים והולכים, אלא בית הספר והמכינה האולטימטיבית לכדורגל, עם תוכנית ברורה ויעדים מוגדרים. מה שפפ עשה בבארסה ב' נראה כיום כמו ההחלטה החשובה ביותר של בארסה בעשור האחרון. תודות לכך אנו עדים היום לתופעה של צעירים מוכשרים רבים שמגיעים ממחלקות הנוער והקבוצה השניה, ולעובדה שב2012 שיחקה ברצלונה עם 11 שחקני קאנטרה על המגרש. עם קבוצה שניה כמו שהייתה ב2007, זה לא היה קורה לעולם.
_________________ נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו Ara ja em puc morir!!! ראובן כתב: צוד הוא עדיין העשב השוטה הרשמי של הפורום. נא לכבד את זה.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
