סל ניוז

צוד, מאוד מרגש.

לגבי הצפירות, בד"כ עומד למרות שלא יודע למה. אתמול זו הפעם הראשונה שלא עמדתי. הילדה רצתה על הידיים ולא רציתי להעביר לי את התחושה.

ברשותכם, הייתי רוצה לדבר עלהטקסים. אני ממש לא מתחבר ולא מבין את כל העניין, כלומר ברור לי שצריך לציין את האירוע, אבל זה נעשה בצורה כזו מלאכותית שנראה לי פשוט בזבוז זמן להיות נוכח בטקס כזה (כולל יום השואה).
בעיני, אין שום ערך מוסף לשמוע שוב מאותו הדבר שלא אומר דבר. באופן אישי, מלחמות ישראל ומלחמת העולם השניה, הם שני הנושאים שהכי מסקרנים אותי, כך שאני קורא ולומד על זה כל השנה. אני ממש לא מרגיש צורך שיתזכרו אותי ויגידו לי שכרגע אני אמור להרגיש רע, לשמוע שירים חבוטים הבוקעים מהגברה רעה ורצף של טקסטים שלא באמת אומרים דבר.

לגבי קביעת יום שבו מודיעים לי איך אני מרגיש, להבדיל, אני גם לא מבין את ט"ו באב וולנטיינ'ס, גם מאותה הסיבה. אני כן יכול להבין מדוע אני רוצה לציין מאורע פרטי אישי שלי ושל אשתי.

בעניין התוכן של הטקסטים, אני ואשתי עברנו על טקסטים (כי היא משתתף בטקס והיא לא התחברה לשיר שהיא אמורה להקריא), ונוכחתי לגלות שיש המון טקסטים שמתייחסים אל החיילים הנופלים כאל ילדים ותינוקות. מעבר לעובדה שאני חושב שזה מעליב, זה משמר את התפיסה המעוותת שלצערי נשתרשה בחברה הישראלית, אותה תפיסה שהתוצאה שלה היא יכולת להכיל אזרחים מתים ולא חיילים מתים.

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

ואני אחזור ואומר, שכל עוד הגיוס הוא גיוס חובה, התפיסה הזאת הגיונית לגמרי. לא מדובר פה על אנשים שונים שלקחו החלטה לשים נפשם בכפם ולהתגייס, אלא מדובר על ילדים שאין להם ברירה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

הם החליטו להתגייס ליחידה קרבית.

ועדיין, מעניין שהיא גברה מאוד משנות ה-90' ואילך. היחס לחיילים בחברה הישראלית לא היה כאל "הילדים" בעבר כמו שהוא היום.

בהתחשב בעובדה שמסה קריטית של החבר'ה האלה היא בין הגילאים 18-21, למה לא לקרוא להם ילדים?

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

כי ההגדרה לילד היא בן אנוש מתחת לגיל 18

והייתי שמח לשמוע את דעתכם גם על הטקסים

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

גם ההגדרה הזו מודרנית למדי.

לבקשתך, אני, כלשעצמי, לא סובל טקסים.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

אני גם לא מתחבר לטקסים. לא הלכתי אף פעם לשרים בכיכר וכאלה, למשל.
מה שכן, ב-2000, שהייתי בצבא, עשיתי טקס צבאי בנחלת יצחק. קרעו לנו את התחת באימונים, אבל זה היה חזק מאוד, לבצע טקס כזה, ובדיעבד שמחתי מאוד שעשיתי אותו.

תראה, קובי, יש משמעות לציון הזיכרון והאבל גם באופן ציבורי, אתה מסכים איתי?
בהנחה שכן, אני צריך שתסביר לי איך לדעתך אפשר לעשות את זה אם לא בטקס.
כמובן, שתכני הטקס הם כר מ-א-ד נרחב שעליו ניתן לנוע בין "משעמם וצפוי להחריד" ועד "מרגש ולא מותיר אף עין יבשה". אבל זה כבר תלוי במארגני הטקס, ובתכנים שהם בוחרים להכניס פנימה, ובשאלה כמה הם רלוונטיים לקהל הספציפי הזה.

אפרופו "מארגני הטקס": זה ששחר נבחרה להקריא בטקס מריח לי כמו נפוטיזם.
אני צודק?

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אכן מודרנית, לפני לא יותר מכמה מאות שנים, מי שהגיע לגיל 16 נחשב כבר עומד ברשות עצמו.

גיוס החובה אינו ממין העניין, לכל היותר הוא מעקר את אלמנט ה"בחירה בחיילות" כמרכיב ה"בוגר" שבגיוס אבל אינו מצעיר את בן ה 19 אפילו בדקה.

בהתחשב בעובדה שאתה מסביר את העמדה שלי ומסכים איתה לגמרי לא ברור לי סימן השאלה שהצבת שם.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

אכן.
כילד אני זוכר את יום הזיכרון כיום של מורקי"ם ,ספשלים עם טנקים בשחור לבן השועטים ברמת הגולן.
איפשהו בדרך משהו השתנה.
זה תפס אותי כאשר שמעתי את הקריינית ברדיו אומרת "וכעת נשמע את דבר שר הבטחון למשפחות השכולות".
כאילו, ואם אני לא משפחה שכולה, שאני אלך?
אולי שכולנו (ה-לא-משפחות-שכולות) נתאדה ליום אחד ונשוב למציאות רק כעבור 24 שעות?
מיום של כבוד והוקרה זה הפך ליום של אבל ויללנות.
מי מסמן את המפנה? ממשלת רבין מן הסתם, among עוד הרבה דברים רעים אחרים שהיא עשתה.

_________________

שתי הערות קטנות על הטקסים:

1. בשנים האחרונות אני מקפיד ללכת עם אמא להר הרצל לטקס המרכזי (לעמוד ליד הקבר של דודי שאני קרוי על שמו). הטקס עצמו לא מעניין במיוחד ואני תמיד מתפעל מהאירגון הדי מופתי ומזה שהטקס מאוד קצר. בכל אופן השנה לדעתי באופן משמעותי ביותר ביחס לשנים קודמות הקהל פשוט לא התעניין בטקס. בשנייה שנגמר אל מלא רחמים והתחיל הנאום של ביבי אנשים דיברו בלי בכלל להתייחס לנואם. אין לי מושג למה ומה זה מסמל.

2. הרגע שבו אני הכי מרגיש את תחושת הביחד זה הללכת ברגל חזרה הביתה, לראות עשרות ומאות נהגים מנסים לפלס את דרכם החוצה (לא שאני מבין את המשוגעים שמגיעים לאזור הזה ברכב) ואין כמעט צעקות וצפירות. נראה לי שקישון היה הראשון ששם לב איך אירועים גלובליים מאחדים באים לידי ביטוי הכי טוב בכביש.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אבימאל קלאסי.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אבימאל קלאסי.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

ראובן היכן דוד שלך נפל?

אני מניח שלפחות חלקכם כבר ראו בפייסבוק אבל נשתף גם פה בכל זאת.
אם זה אותנטי (ואין סיבה להאמין שזה לא), זה באמת נוגע ללב.


פוסט של חנוך דאום:
ביום חמישי ראיתי ילדים בני 12 חולפים על פני בקריה. הגעתי כדי לקיים הבטחה ולהביא את הסרט לינקולן לחבר שעובד אצל ראש הממשלה. הייתי בקפה בדובנוב 8 והחלטתי לקפוץ. את הילדים לא זיהיתי. המשכתי ללכת והצצתי משולחן אחת הפקידות לתוך חדרו של ראש הממשלה. הדלת הייתה פתוחה. הוא ישב לבד בחדרו. מעולם לא ראיתי אותו כך. הוא ישב ממש בדמעות, החזיק את פניו בידיו. חשבתי שאולי קרה משהו. אולי פיגוע. אבל הוא ישב לבד ולא הייתה תכונה. והוא היה עגמומי, ממש בשקיעה כזו לתוך איזה עצב. לא התאפקתי ושאלתי אותו ממקומי מחוץ לחדר מה קרה. הוא הרים ראשו וסימן לי בפניו איזה סימן שכנראה אומר: יש דברים שגם עלי הם גדולים. התעקשתי, אז הוא הסביר. מתברר שהילדים שראיתי קודם לכן יצאו ממנו. הם היו יתומים. ילדים שאיבדו את הוריהם בקרב או בפיגוע. בין היתר הייתה שם גם דריה גביש, בתו של חברי אברהם גביש, שלא זוכרת דבר מאביה המופלא, גם לא את קולות הירי ששמעה באוזניה עת התחבאה עם אימה תחת השולחן באלון מורה. הייתה שם גם נכדתו של בני בגין שאביה התרסק עם מטוסו. כשנתניהו סיפר לי על השיחה עם הילדים הללו הוא הראה לי גם תמונה שלו עם יוני שיש לו בחדר. הוא היה כאוב. נראה היה שהילדים שהיו אצלו פתחו את פצעי העבר. גם הוא אח שכול, גם הוא חווה את הכאב, גם הוא יודע איך זה שדופקים בדלת ומודיעים הודעה שמשנה את חיי המשפחה, גם הוא לא מסוגל לשכוח. אין לי איזו פואנטה מיוחדת מהמפגש הקצר הזה, רק לומר שהרגע שבו ראש ממשלת ישראל יושב לבד בחדרו עם דמעות בעיניים אחרי פגישה עם יתומי צה״ל, הוא הרגע שילווה אותי ביום הזיכרון הזה.

ובנושא אחר- היום בבוקר (08:10) הייתה תוכנית בגל"צ על אסון בית המכס העליון.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7%95%D7%9F
מעבר לקישור הנ"ל לויקיפדיה, מה שסופר בתוכנית ולא מופיע בערך, הוא שהאסון אירע ביום חמישי ולמשפחות סיפרו רק ביום ראשון אחרי שכבר קברו את החיילים בקבר אחים.

מזעזע.

צר לי שפספסתי. מי החליט?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

רעננה, ודאי שיש סיבה, אבל נשאיר את הציניות ליום אחר.

אורן, ששת הימים (מול הירדנים, אני יודע מעט מאוד מעבר לזה).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אף אחד לא שואל אותך אם ללכת לקרבי, הכי הרבה שואלים אותך לאיפה אתה רוצה.

ֿ
אני לא יודע מה היה בשנות ה90 כי הייתי צעיר אז, אבל היום התפיסה שלי לחיילים היא בהחלט של ילדים... יכול מאוד להיות שזה בגלל העובדה שחייל חוזר לבית הוריו בסופי שבוע הוא מתפנק כמו ילד אצליהם (ובצדק) מה שנותן אור ילדותי לענין.

אני רוצה לשאול שאלה, אבל חשוב לי להדגיש שזה מגיע באמת מרצון להבנה ולא להתרסה.

מה יש בלעמוד דקת דומיה לפני משחקים או דקה בצפירה ביום השואה או ביום הזכרון?
מה זה מועיל לאלו שמתו? מה זה מועיל לאלו שעומדים?

נ.ב. לגבי הטור שהובא כאן קודם ויום השואה: יום הזכרון, זה יום לזכור את כל חללי מערכות מדינת ישראל, אני מסכים לכבד את רצון המשפחות ולעמוד (אם אני ברחוב) אם זה מה שעושה להם טוב ויכבד אותם.
יום השואה זה משהו אישי, סבים וסבתות שלי ושאר משפחה שלי נרצחו בשואה יחד עם עוד מליונים, אף אחד לא יחליט לי איך לזכור אותם ואיך לייחד אותם.
אני לא חושב שיש משהו בלעמוד בצפירה ולכן ביום השואה, שכאמור זה משהוא אישי, אני לא יעמוד.

החללים.
נורטון טען שמדובר בילדים "שאין להם ברירה".
אני אומר כן ,יש להם ברירה.
הם יכלו להיות ביחידה בה הם היו רואים את השטח דרך העיתון במקום ללכת לידיעה קרבית בידיעה שאם יהיה קרב אתה תהיה בו.
שייקי - לא הבנתי אותך.זה נכון שהצבא דוחף לקרבי אבל אם אתה לא רוצה קרבי אתה לא תהיה בקרבי.

צ'ארלי, לבעלי פרופיל 72 אין שום ברירה אלא להיות קרבי. שיריון, נ"מ ותותחתנים מלא באנשים שאף אחד לא התייעץ איתם לגבי רצונם להיות קרביים.

אפשר כמובן לא לעשות שירות צבאי למי שמספיק לא רוצה, אבל גם זה לא דבר קל במיוחד למיטב הבנתי.

אתה מתכוון לדווקא אנשים עם פרופיל 72?(וקבא ודפר לא בשמיים)