סל ניוז

יש למישהו מושג או אומדן מתי תצא לאור המהדורה העברית של אינפרנו, הספר החדש של דן בראון?

אני בדיוק מחפש משהו חדש לקרוא.

מאוד אוהב כתיבה עשירה, ציורית ומליצית. קרלוס רואיס ספון עשה לי את זה בענק. התאהבתי קשות וגמעתי את שלושת ספריו ואת שני ספרי הנוער שלו בימים ספורים (למרות שרק השניים הראשונים הם יצירות מופת בעיניי ומומלצות בחום אם יש מישהו שעדיין לא קרא...)

כמוהו גם טולקין בזכות הכתיבה העשירה אהוב עלי עד מאוד (אגב, גם ג'יי קיי רולינג כותבת נפלאה בעיניי- מובחנת לחלוטין מכל מי שניסה לעשות ספרות כזו לפניה)

מאוד אוהב פנטזיה, אבל לא מד"ב.

נ.ב. מוסיף את המלצותיי הנמרצות לקרוא את טולקין. הכתיבה שלו היא הדבר האמיתי ושום סרט לא יתקרב לזה.

ג'ורג' מרטין שינה את פני עולם הפנטזיה וחצה כל טאבו אפשרי- בהחלט ממליץ לקרוא. בשני המקרים אין מה להשוות בכלל.

המליצו על הסיפור שאינו נגמר של מיכאל אנדה (הסרט הוא רק חצי ספר) אבל אני אמליץ על ספר טוב ממנו- מומו.
שני הספרים הם ספרי ביקורת על החברה והאדם בכסות של ספרי נוער. מדהים לקרוא אותם היום לעומת הקריאה כילד. הסטירות קופצות בין הדפים.

לחובבי הפנטזיה אני מאוד ממליץ על הטרילוגיה של קרול ברג. כותבת אדירה.

אה כן, אראגון זו רמה נמוכה מאוד למי שחובב פנטזיה.

אם כבר קלאסיקות, פאוסט היה התגלות רצינית אצלי כילד (לא זוכר איזה תרגום אהבתי), דוריאן גריי ורוב הדברים של דיקנס (למרות שהוא יכול להיות מעט ארכאי למי שלא מורגל בו)

"פאוסט התגלות רצינית אצלי כילד"?!

כת השטן?

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

בכל אופן, בהנחה שאין בעיה עם דברים מהאזור חיוג הזה, אז מומלץ מאוד את"א הופמן - בייחוד האסופה שיצאה בתרגום נילי מירסקי תחת הכותרת "סיפורי הופמן". זה הולך מצוין יחד עם האופרה באותו השם של אופנבך.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

פספסתי משהו?

מומו - ספר אדיר.

מספר ספרים וסופרים שבאמת עדיף לא לקרוא, ולא משנה כמה הייפ יש להם (לא לכולם יש הייפ, אני פשוט מזהיר):
עמוס עוז שנורטון הזכיר, פרט לסיפור על אהבה וחושך, שזה ספר נהדר. כח השאר שלו מחליא.
יעקב שבתאי המשמים
יורם קניוק הבלתי נסבל, פרט לביתו שזה ספר סביר.
כל מה שדוד גרוסמן כתב למבוגרים.
הדביל הזה אשכול נבו.
טולקין
כל דבר שכתב פאולו קואלו
זן ואמנות אחזקת האופנוע זה חתיכת טינופת שרלטנית.
ספרים של אסימוב
סיפורים קצרים של אסימוב
ציטוטים של אסימוב
כל הסדרה של היפריון בעברית. באנגלית זה סביר, ואף לא רע בחלקים מהספר הראשון, בעברית זה לא קריא
כל מה שנכתב בעולם רומח
הדרקון, פרט לרשומות, ואם אתם ממש גיקים אז גם האגדות. גם הטרילוגיות הללו לא מדהימות, אבל הסיפור לפחות מהנה לפרקים, שאר מיליון הספרים בעולם? מחריד!
כל מה שא.ב יהושע כתב מהשיבה מהודו והלאה (לפני כן הוא הכותב הטוב ביותר בעברית אי פעם).
מלחמה ושלום
מובי דיק
כל ספר מהתנ"ך שאינו בראשית, מלכים א' וב' או תהילים. השאר מיותר לגמרי.



יש עוד, אבל אני צריך לצאת לעבודה.

כל-כך נכון,אחרי הבגרות בספרות כשקראתי שני ספרים נפלאים של גרוסמן(מישהו לרוץ איתו ויש ילדים זיגזג),ניסיתי לקרוא כמה ספרים אחרים של גרוסמן,והצטערתי.
רומח הדרקון זה זבל מזעזע.
ועל טולקין והתנ"ך כל מה שיש לומר זה: אה?

ועל אסימוב אתה לא מתפלא? אני בכלל מחזיק בדעה ארוכת שנים שסופרים ישראלים בהכללה זה קקה, אולי זה הרושם מוטעה אבל זה מה שהתקבע והמילואים האחרונים שנתקעתי עם איזה ספר גרוע של אשכול נבו לא עזרו לתקן את הרושם.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

אני מודה שהרשימה של ערן נראית לי כמו מה שיכתוב מישהו שיש לו צרבת, רב עם המוסכניק ובדיוק כשקיבל הודעת עיקול בדואר נפל לו המגהץ על הרגל והוא פשוט חייב להוציא מעט מיצי קיבה על מישהו וגם לרפד אותם בשמות תואר רבים ככל האפשר.

+1.
שוויק - אסימוב לא קראתי.(ולמען האמת גם מוח הדרקון לא - זרקתי את הספר ,שלא זוכר איזה מספר הוא היה,אחרי שלושה עמודים וחצי.)

על אסימוב יש קונצנזוס לדעתי (בין חובבי המד"ב) הוא שילוב בין רעיונות מצוינים וכתיבה איומה ונוראה. הספר היחיד שלו שקראתי היה "קץ כלזמן" שעונה בדיוק על ההגדרה הזו.

צ'רלי, אתה מפתיע אותי בתמימותך. ערן כנראה לא נורא אהב את שר הטבעות גם קודם (אגב, יש לא מעט כאלה), אבל מהרגע שהתחלתי לרדת באכזריות על הקבוצה הירוקה המסכנה שלו בכל הזדמנות, אז זה נהפך אצלו לאובססיה.

בכל אופן, במקרה או שלא במקרה ניסיתי גם אני לחשוב על יצירות ספרותיות שלא סבלתי, ואמנם אין הרבה כאלה (כשספר לא תופס אותי אני פשוט לא ממשיך לקרוא) אבל אני מוסיף לרשימה את סטונר, את אנה קרנינה (קראתי חצי אז זה נחשב, לא הצלחתי לגרום לעצמי לפתוח את הכרך השני), ו99% מהשרלוק הולמסים, כנראה היצירה הכי אוברייטד בתולדות האנושות. ומטעם רעייתי את פאולו קוואלו (להבדיל מאיטאלו קלווינו).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני לא חושב שאסימוב כותב רע, האיש כתב עשרות מיליוני ספרים בחייו אז ברור שיש נפילות (וקצכלזמן הוא דוגמא מייצגת) אבל הוא בעיקר לא כותב ספרות, אולי יהיה נכון להגדיר אותו כסוג של כתבן, מאוד קולח, מאוד קריא, רעיונות מצוינים, לא "ספרות גבוהה" וכנראה גם לא "ספרות" אבל גם לא מתיימר להיות מה שהוא לא.

לעומת זאת, בעניין עמוס עוז אני עם נורטון, אני לא חושב שהיה ספר אחד שלו שממש אהבתי. יוצא הדופן היה "פה ושם בארץ ישראל סתיו 1982" שהוא לא ספר אלא עבודה עיתונאית ועבודה עיתונאית מעולה.

אני תוהה איפה נמצאים כל מעריצי עמוס עוז, כי הדעה השלילית עליו היא די קונצנזואלית (צריך להגיד, שבד"כ באה איתה גם ההסתייגות של ערן לגבי סיפור של אהבה וחושך). אולי יחד עם כל אלה שנהנו מחגיגות ה90 לפרס ושהפכו את סטונר לרב מכר היסטרי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

כן, סטונר באמת חרא.

תומר, למה ככה?

לגבי אסימוב, אני ממש לא מחשיב את עצמי כחובב מד"ב גדול או בכלל אנין טעם ספרותי (בוא נאמר שבכיף אני טוחן ספרי מטוסים למיניהם ונהנה מזה מאוד),כך שבתור חובב קריאה פשוט מן השורה נהניתי מאוד מהסדרה שלו על המוסד.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

סטונר ספר מופלא. וויליאמס באופן כללי סופר נהדר.

הוא לא מתאים לכל אחד. צריך לאהוב את הקצב האיטי, את החיים האפורים של סטונר, כאלו שנחרצו כבר מראש ודי בשינוי הקטן ביותר בשיגרה בכדי להכניס אליהם קרן קטנה של אור.

מי שמחפש ספר קיצבי עם מטרה ברורה, זה לא בשבילו. אבל מי שאוהב את הדרך, את הכתיבה ואת הנבירה בנפש האדם, לא יוכל שלא להעריץ את הספר.

כולל 'זכרון דברים', שנחשב ליצירת המופת הספרותית הכי גדולה שנכתבה פה? כי אם כן, אני מאוד אשמח לשמוע (היה סבל אחד גדול בשבילי. סיימתי אותו רק כי חשבתי, בזמנו, שמי שרוצה להשתייך לחברה הגבוהה - מוכרח. יש מצב שגם היום הייתי עושה את זה).


עכשיו עומדת לסיים את 'דודה חוליה והכתבן' של מריו ורגס יוסה. תענוג.

_________________
http://www.youtube.com/watch?v=g-aVtKEhpO0

גם זכרון דברים, כן.

מוק, אני אוהב ספרים איטיים ושיט כזה, סטונר ספציפית פשוט שעמם אותי. דמות לא מעניינת מספיק בשביל לנבור בה. לטעמי.

זה מה שהכי משגע אותי בסטונר. מילא היו אומרים "נו, אתה עם הפוזה האינטלקטואלית חייב לחשוב שכל ספר הוא מאסטרפיס" או משהו כזה. אבל כשהזוועה הזו מוצגת כספר שרק יודעי חן שאוהבים קריאה איטית יאהבו?

לזכותו של סטונר ייאמר שהספר כולו כתוב בעמוד הראשון שלו. למרבה הצער הקורא המתוסכל מבין את זה רק אחרי שהוא שרד את כולו וקיווה שמתישהו יקרה משהו.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

סטונר הוא חיקוי (לא בהכרח מודע) של ספר בשם ארוסמית שכתב סינקלר לואיס ושלמיטב זכרוני היה ספר מצוין.

ערן, כי ככה זה, הרשימה שלך ספוגה מיצי מרה, עם כל הבלתי נסבל, משמים מחריד ומחליא שבה.
לא יזיק לסייג פה ושם אתה יודע וגם מבחינה רטורית, אני מאמין שכוחו של האנדרסטייטמנט גדול בהרבה מזה של הסופרלטיב אבל אולי זה רק אני.

לפי האחרית דבר שהמתרגמת כתבה (ושהיתה הרבה יותר מעניינת מהספר עצמו) יש ממש ז'אנר כזה של "רומן אקדמי". מההיכרות הלא מחייבת שלי עם התחום (שהיא בערך סטונר ו"סימפוניית החיים" הנורא עם ריצ'רד דרייפוס) זה כנראה צריך לכלול מרצה מתוסכל באוניברסיטה/מכללה קטנה, עם אישה נודניקית וילד אחד מתוסבך, עם קולגות נודניקים וצעירה יפה ומוכשרת שמתישהו הוא ינהל איתה רומן אבל כמובן שלא יצא מזה כלום.

אגב, ספר שהתרשמתי שהוא אחלה תיאור של העולם האקדמי הוא "שבע מידות רעות" של מאיה ערד, אבל אני מודה שהתחלתי לקרוא אותו כשהכישלון האישי שלי היה עדיין טרי אז קראתי ממנו ממש מעט לפני שנשברתי (אשתי נהנתה ממנו מאוד ואני נשבעתי לחזור אליו מתישהו).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אבל זה כל העניין. אם סטונר היה מעניין הוא היה חוטא לסיפור.
סטונר הוא טיפוס אפור ומשמעמם שחולף בעולם הזה מבלי שאף אחד יריגש בו בכלל.
הוא לא עני ולא עשיר, לא מעז ולא מנסה. הוא חי את כל חייו במסלול שהותווה עבורו ומת מפחד לסטות ממנו במעט.
הוא רוב האנושות אם תרצה או לא.
כולנו בטוחים שאנחנו מיוחדים ושונים אבל רוב האנושות היא סטונר. בוודאי שרוב האנושות של השנים בהם נכתב הספר.
אבל הספר מוגש כ"כ טוב, כ"כ יפה. קטן וצועק מתוך הדממה.
שוב, ספר מופלא בעיניי.
אבל ברור לי לחלוטין שלא כל אחד יאהב. אני ממליץ על סטונר רק למי שאוהב סיפורים קטנים שמתרחשים מאוד לאט. שאין בהם פואנטה. סיפורים שאתה נהנה מהכתיבה וחווה את הכאב העמום של מושא הסיפור מבלי לצפות להתפתחות עלילתית גדולה.

ראובן, הבעיה היא שאתה מצפה שיקרה משהו כשדבר לא אמור להתרחש. אלו חיים אפורים שמתנדפים לידך. אתה צריך רק להינות מהדרך ולהעריך פיסת חיים בפיסת סיפור חסר חשיבות על אדם חסר חשיבות שאף אחד לא היה יודע על קיומו.
וזה כתוב פשוט נהדר.

זה כמו סרטים של מייק לי, או שאתה אוהב או שאתה משתעמם (רק שהדמות היא לא דמות מייק לי קלאסית)

תן לי בכל יום ספר שכתוב נהדר על פני ספר עם הבנייה אל עבר שיא ברור ואני מסופק. לצערי אין יותר מדי ספרים ברמה הזו.

נ.ב. יש בי משהו שהוא נגד ספרות ישראלית. לא יודע אם זה נכון אבל קשה לשנות את זה אצלי

איכס, מייק לי, קן לואץ' וכל החארות האלה. כולם חוץ מג'ים שרידן שהוא מותק.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זה חילול הקודש להשוות את מייק לי לקן לואץ' (או לסטונר). מייק לי הוא גאון קולנוע אמיתי, בשורה הראשונה עם במאים כמו וויליאם ויילר, אלן רנה, אלמודובר ושאר השמות האלה לבחירתכם. והוא האחרון שינסה להמחיז את העליבות של החיים באמצעות העמדה של דמות משעממת וניסיון להשתמש בשיעמום כתירוץ.

הוא גם מנוול שאני לא מסוגל לראות את הסרטים שלו ושבטח ערן תיכף יבוא ויכניס הערה על שהחרם על ישראל מוצדק, אבל מה אני אעשה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

האמת? לא מעריץ גדול של השמות שהזכרת. כלומר השם האחד שראיתי מספר רציני של סרטים שלו - אלמודובר, שעשה דברים נחמדים (דבר אליה בראש ובראשונה, אבל עוד כמה), אבל בסופו של דבר הוא ממש אוברייטד, וגם עשה המון חרא.
את אלן רנה לא ראיתי בכלל (כי הקדשתי זמן לצרפתים בינוניים אחרים, החל בטריפו הבינוני וכלה בגודאר הדי גרוע) ואת ווילר ראיתי רק בסרט אחד (האספן שהוא די נהדר, וגם טרנס סטאמפ!)

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).