nadav_hacohen כתב:
ראי שעל הקיר כתב:
אני בטח לא תומך בקפיטליזם הטהור והזורח, כמו שאני מתעב את הקומוניזם, אני לא קפיטליסט קיצוני כמו נורטון ומי שקרא את דעותי בזמן שביתת הרופאים או המחאה החברתית - ושלא קוראים לו אבימאל - יודע את זה. אבל אין תימה בעיני שהמשטרים הדמוקרטים בעולם הם כולם, בין שני הקצוות, נוטים לכוון הקפיטליזם מאשר לצד השני ומחזיקים מעמד מאות שנים, לעומת הצד השני שהוא לא דמוקרטי ומחזיק מעמד אולי דור אחד בלי שהמשטר יוחזק בחיים בכוח ובדיכוי. גם המדינות הסו-קולד "סוציאל-דמוקרטיות" הן רחוקות מהסוציאל-דמוקרטיה התיאורטית, והן למעשה מדינות שהנטייה שלהן היא קפיטליסטית והכלכלה שלהן מתבססת על תאגידי ענק גלובליים.
מה שאתה כותב הוא, בלשון המעטה, לא מדויק.
1. כמה משטרים דמוקרטיים בכלל החזיקו
מאות שנים עד כה?
2. בוא ניקח את הדוגמא של החרוט הדרומי ערב עליית החונטות הצבאיות. כאמור, כלכלה סוציאליסטית-ריכוזית, ועם זאת דמוקרטית לעילא ומאפשרת פעילות פרטית. נתונים כלכליים שכבר הבאתי, וציבור שכל כך מרוצה מהמצב שהוא ממשיך ובוחר נשיאים שמאלניים, כולל איינדה בצ'ילה שנחשב לשמאלי במיוחד. מה קרה בפועל? האמריקאים מימנו את ההפיכה הצבאית העקובה מדם של פינושה, שהעיף את איינדה הדמוקרט שאפילו סירב להחזיר מלחמה, והעלה את כלכלת הימין ביחד עם העינויים והרציחות. אותו דבר ארגנטינה, אותו דבר אורוגוואי.
3. "תאגידי ענק גלובליים" הם בעיניי לא דוגמא טובה לקפיטליזם. אם למדת אפילו שיעור אחד במבוא למקרו-כלכלה, אתה אמור לדעת שאחד התנאים הבסיסיים לקיומו של שוק חופשי הוא הרבה יחידות קטנות וחופשיות. תאגידים היום למעשה משמשים את התפקיד שבו ממשלות שיחקו בכלכלה המסורתית, פשוט כי יש להם כבר משאבים ברמה של ממשלות וההשפעה שלהם על השוק היא אקוטית ברמת המקרו. משום מה, כשאני שומע "קפיטליסטים מושבעים" מדברים, הם מדברים על ממשלות ולא על תאגידים. לא ברור.
1. לפחות תשעה משטרים דמוקרטיים שאני מכיר מחזיקים מעמד 100 שנה ויותר (רובם מתקרבים או עברו את ה-200) בלי שהמשטר יחזיק את עצמו בכוח מול עמו או יכריח אותו לחיות תחתיו (אם הדמוקרטיה הופסקה, זה היה בכוח צבאי זר ולא מרצון העם). הנטייה של כולם היא קפיטליסטית, וזה כבר תשעה יותר מכל משטר קומוניסטי. עוד כמה וכמה מחזיקים מעמד בצורה דומה שניים-שלושה דורות בלי להיכפות על העם. גם זה כבר ביצועים יותר טובים ממשטרים קומוניסטים בהיסטוריה.
2. בוא באמת.
מה שאתה אומר על צ'ילה רחוק מלהיות נכון. איינדה היה אחושילינג סוציאליסט, אבל הוא ממש לא היה חלק משרשרת נשיאים סוציאליסטים-שמאלניים כמו שאתה מנסה להציג. למעשה הוא היה היחיד, לפחות 15-20 שנה אחורה, שנבחר על טיקט סוציאליסטי.
הנשיא שלפניו, מונטלבה, ביצע רפורמות סוציאליות - אבל לא עליהן הוא נבחר. הוא למעשה רץ על טיקט שמרני. מאוחר יותר, אולי תספר לקוראינו, הוא היה משתף פעולה נלהב עם הפיכת פינושה, כי איינדה נראה לו סוציאליסטי מדי. את פינושה הוא ביקר, על מעשיו יותר מאשר על הכלכלה, לאחר מעשה.
זה שלפניו, אלסנדרי, היה קפיטליסט, ולפניו היה איבנייז, קצין צבא לשעבר שכשנבחר לנשיא (לכהונה שנייה, כמה עשרות שנים אחרי הראשונה שבה ניסה להפוך עצמו לדיקטטור) היה כבר זקן וחולה מאד ולא ממש תפקד, לא כסוציאליסט ולא כקפיטליסט.
סו מאץ' פור "ממשיך ובוחר נשיאים שמאלניים" בצי'לה.
הלאה. אורוגוואי. אל תתרשם מזה שלמפלגה שזכתה במרבית הבחירות לפני ההפיכה הצבאית (שאגב, לא זכור לי שנטען שהאמריקאים היו מעורבים בה) קוראים "האדומים" או "הצבעוניים" (קולורדוס). הם ממש לא היו קומוניסטים, וגם לא סוציאליסטים או שמאלניים. הם דגלו במינימום של מדינת רווחה - גיל פרישה, שכר מינימום וכאלה - והכרה בזה שיש שירותים שהממשלה חייבת לבצע בעצמה. אבל האידאולוגיה השלטת בה היתה משהו שנקרא "בטז'יסמו", ורסיה אורוגוואית מקומית שהיא בבסיסה קפיטליסטית. שוק חופשי וקניין פרטי, כולל ובעיקר על אמצעי הייצור. למעשה, ההפיכה הצבאית באה בזמן שהממשלה הקולורדוסית נלחמה נגד מחתרת קומוניסטית חזקה ואלימה שהשליטה תוהו ובוהו במדינה.
על ארגנטינה לפני החונטה, שזה בעיקר פרוניזם, ועל אייטם 3 שלך שגם לו יש לי תשובה, אמשיך אחרי ארוחת הערב המשפחתית, אם לא איכפת לך.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
