סל ניוז

לפני 4 ימים אימצתי חתולה (היום גיליתי אצל הוטרינרית שזאת אמילי ולא אמיל). החתולה בערך בת חודשיים. היא ננטשה ברחוב והאכלנו אותה במשך שבועיים ואז החלטתי לאמץ אותה. יש לי 0 נסיון עם בעלי חיים, אבל לחתולה לא חסר כלום (מבחינת ציוד). תהיתי אם יש פה אנשים חתולים שיכולם לעזור לי, או להפנות אותי למקום שבו יכולים לעזור לי.

נראה שאמילי דיי מפחדת מהכל. אי אפשר לעשות תנועה אפילו הכי קטנה מבלי שהיא נבהלת. זה אומר שאני מנסה לבנות אמון איתה. באותה מידה אני צריך גם לחנך אותה (נגיד לא לאכול את הרהיטים (מה שהיא עושה ממש עכשיו). איך אני עושה את שניהם בו זמנית?

בנוסףֿ, כל פעם שאני מתקברב אליה עם היד (אלא אם אני עושה את זה עם אוכל ביד) היא ישר נושכת או מנסה לשרוט אותי או בורחת (בבהלה טוטאלית). יכול להיות שזה באשמתי כי קצת הייתי אגרסיווי מדי במשחקים איתה בימים הראשונים כשהיא עוד גרה ברחוב. יש למישהו איזה טיפ איך לגרום לה לא לפחד מהיד שלי? אין סיכוי להרים אותה בלי מאבק (למרות שהיום אצל הוטרינרית דווקא אני הרגעתי אותה, אבל כשחזרנו הביתה זה חזר). עכשיו זה כמובן לא בעיה שהיא נושכת אותי, אבל היא תגדל עם הזמן וזה יהיה יותר בעייתי. הבנתי שבקבוק ספריי עם מים יכול לעזור במקרים שהיא נושכת אותי. יש סיכוי?

בכל מקרה אני מודה מאוד לעוזרים.

דבר ראשון, יש פורום חתולים בתפוז - אנחנו קיבלנו משם הרבה מידע וחיזוקים כשאימצנו את החתולה שלנו. רק תיזהר לא להגיד שום דבר כמו "אני מוסר את החתולה" או "אני לא מתכוון לעקר אותה כדי שתחווה הריון ראשון".

את שלנו אימצנו בגיל יותר מבוגר אז אין לי באמת ניסיון עם גורים. אבל שתי עצות ראשוניות:

1. לעניין הספות וכו' - חתולים בעיקרון עושים מה שבא להם, אבל מתקני גירוד אמורים לעזור. יש כאלה פושטים שאפשר למצוא בחנויות חיות ויש מישהו שעושה דברים ממש מגניבים, בסדרי גודל של 250-500 שקל. אצלנו מה שהפך למתקן הגירוד הכי אפקטיבי היה ערימה של ספרי טלפונים ישנים שעומדים במקום נגיש בסלון.

2. לעניין הנשיכות/שריטות - לגבי הספריי יש דעות לכאן ולכאן, אני חושב. ההמלצה המקובלת היא (א) לא להרשות לנשוך בשום אופן (להגיד 'לא' ברור או משהו כזה) ו(ב) לשחק איתה הרבה במשחקים שלא כוללים את היד שלך, בייחוד משחקי חכה (שזה מניסיון משהו שחתול יכול לשחק איתו שעות).

ואני אוסיף את ההמלצה הנדושה שתעקר אותה כשזה יהיה רלוונטי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לגבי שיוף הציפורניים - אכן חתולים אוהבים ספרים.אצלי רק הבעיה היא שאלו לא ספרי טלפון ישנים.

אגב,נייר טישו זה הכדור צמר החדש,חתולים מתים על זה.

בטח שהם מתים על נייר.

אם אנחנו לא מסליקים את נייר הטואלט שלנו או נועלים את השירותים בלילה, אנחנו קמים לחדר של גזרי נייר מהכיור ועד החלון.

לגבי הפחדים, אני מציע שלא תסיק מסקנות עדיין לגבי מה יקרה לה כשהיא תגדל. הייתה לי גורה בדיוק באותו גיל שאימצנו, ויחד עם זה שהיא עדיין נוירוטית ונוטה להיבהל מקולות פתאומיים, גם עכשיו בגיל 10 היא קשורה אלי כמו תינוק קטן לאמא שלו. ישנה (או מנסה) לישון איתי כל לילה, מנסה לרבוץ ולשחק איתי בכל שאר הזמן (תוך ניסיון גזירת וריטוש הידיים שלי, אבל בקטע חברי ולא רצחני, ואני דיי נהנה מזה). אם אני עולה לקומה השנייה בבית, היא מייללת שאגות כאב עד שאני יורד. יש לה רק באג אחד, וזה ניסיונות יניקת סמלים בולטים מחולצות, דבר מעצבן לכשעצמו. כמו כן, היא לא אוהבת אף אחד שלא שייך למשפחה. היא מוכנה לשבת רק על דיירים קבועים בבית.

בקיצור, צפויה לך חוויית גידול מיוחדת, אבל לא שלילית.

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

בד"כ חתולי רחוב שמאכילים אותם הם אסירי תודה על כך, מתלטפים ומגרגרים, אבל לכל חתול אישיות משלו כך שקשה להכליל. היה לי נסיון דומה בשנתיים וקצת האחרונות עם חתולה שידידה שלי די הפילה עלי. מההתחלה היא היתה אגרסיבית, נושכת ושורטת ולמרות שהיה לי עבר מצויין עם חתולות נקבות לא הצלחתי לאלף אותה, מה שנקרא "אפשר להוציא את החתולה מהרחוב אבל אי אפשר להוציא את הרחוב מהחתולה". אי אפשר היה ללטפה מבלי שתתחיל לשרוט ולנשוך (וחזק) אחרי כמה ליטופים. כשהייתי משאיר אותה בלילה בבית היא היתה הופכת את הבית (נייר טואלט קרוע, נכנסת לכיור וכו'), כך שבסופו של דבר היא נהייתה חתולת חצר שאני מאכיל, משקה ומחסן (ולוקח לוטרינר פעם בחודש-חודשיים בגלל היתקלויות עם חתולי הרחוב בשכונה) שמבלה כמה שעות בבית במהלך היום עד שהיא עולה על העצבים עם האגרסיביות שלה (לטפל בה - תרופות, חיסונים וכיוצ"ב היתה כמעט בלתי אפשרי באופן יחידני).
עכשיו לעניינך, יכול להיות שאמילי עברה איזושהי טראומה ולכן היא פחדנית, כך שבניית אמון תיעשה ככל שתטפל בה. לגבי התקרבות עם היד - נסה תמיד לקרב את היד נמוך מגובה העיניים שלה כאשר גב היד כלפי מטה ולא מעמדה עליונה כאשר כף היד כלפי מטה שאז היא תחוש מאויימת. יעזור אם תניח על היד אוכל רך כלשהו (טונה, גבינה, אוכל לחתולים שאינו גרגירים) כך שהיא תלקק אותו מהיד וההתנייה שלה תהיה שהיד שלך מביאה טובות.
עכשיו נקודה למחשבה שבפורום לחתולים לא יגידו לך - יכול להיות שאמילי היא פשוט חתולה פחדנית והיא לא תשתנה, כך שאם אחרי כמה שבועות לא נוצר אמון אולי כדאי למצוא לה בית חדש, לפני שתיקשרו אליה ויהיה לכם קשה להיפרד. אני עדיין מצטער שלא עשיתי כך עם החתולה שלי, בעיקר בגלל שאשתי היתה חסרת נסיון לחלוטין עם חיות ובגלל הנסיון הראשון המר אני בספק אם היא תרצה לגדל חתול בעתיד.

חברים, קודם כל תודה על העזרה. בקשר לדברי גירוד יש לה עמוד גירוד שקניתי לה והיא משחקת איתו דיי הרבה (הבעיה היא פחות הריהוט ויותר קצוות של שמיכות, אבל היא ישנה כרגע על ערימה של שמיכה ומגבת ונראה שהיא נהנית ממנה, לישון ולשחק איתה). דווקא בהרבה פורומים שקראתי (לא בתפוז) כתוב שיש אחוז מסויים של חתולים שתמיד ישארו פחדנים. קראתי גם שהדרך הכי טובה לפנות אליה היא עם אגרופים סגורים (זה נשמע לי הגיוני כי ככה היא לא רואה ציפורניים שלופות או אצבעות שלופות שזה תוקפני). ניסיתי את זה וזה עבד מעולה.

היום היו כמה פריצות דרך ו/או סימנים שהיא מחבבת אותי, גם אם קצת. 1. היא התחכחה בי בבוקר (שקראתי שזה סימן טוב שהיא מסמנת אותי כטריטוריה שלה). 2. היא ישבה עליי במשך איזה רבע שעה וניקתה את עצמה. ואז אני ליקקתי את האגרופים שלי ונתתי לה והיא ליקקה אותם גם. 3. היא ייללה אליי קצת ואני ייללתי אליה חזרה וניהלנו שיחה (בדיוק כמו כשהיא היתה עוד ברחוב ורצתה שנבוא).
חוץ מזה גם האכלתי אותה קצת מהיד שלי.

בכלליות אחרי שקראתי קצת אתמול אני יכול להגיד שיש לי הבנה מעט (מאוד) יותר טובה על המצב, וקודם פשוט לא הצלחתי להבדיל בין השלבים השונים של היום שלה. בין אם זה אוכל, שינה או משחק, ולכן היא נראתה לי מאוד לא צפויה וזה קצת תסכל אותי. עכשיו אני מבין שכשהיא משחקת אז היא לא מתכוונת ללקק אותי ולשכב עליי כי יש לה אנרגיות שהיא רוצה לשרוף (מה שיוצא לה בשריטות ונשיכות). בניתי לה כמה צעצועי חכה. את העכבר היא הכי אוהבת, אז אנחנו נשחק איתו כשהיא רוצה לשחק, וכל דבר נעשה בעיתו. כרגע בלילה היא נמצאת במרפסת (הפנימית) שם יש לה אוכל וכאלה, ואת כל הדברים שם אפשר להרוס בכיף. והיא יוצאת לסלון רק כשאני פה.

מצחיק אותי שכשאני מנקה לה את החול היא ישר הולכת אליו ומחפשת את כל הדברים שהוצאתי כאילו היא חושבת "אני בטוחה שהחבאתי פה קקי".

בכל מקרה תודה על העזרה, האינפוט שלכם תורם לי הרבה.
ממני ומאמילי.

ראשית, כל הכבוד לך.
כמו שכבר ציינו לפניי, הכי חשוב הוא לעקר אותה. חתולה לא מעוקרת תביא לעולם מספר בלתי נסבל של חתולים שנגזר עליהם לסבול ברחוב, והדבר תקף גם לגביי בעלי כלבים שמשום מה בטוחים שכלבותיהם פשוט חייבות לחוות אימהות פעם אחת, או שכלבם ''צריך לפרוק'', או שהם סתם קמצנים ברזלנים מסריחים.

מתן, נשמע שמצבך מצוין. תתחדש

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אל דאגה היא תעוקר. עד כמה שהבנתי (מכל מי שדיברתי איתו) זה הדבר הכי הומני לעשות.
תודה, ראובן.

נו, אז גם אתה הצטרפת למועדון האקסקלוסיבי של ג'ינג'יות נקבות (אם כי זה לא כזה נדיר - הבנתי שמה שבאמת נדיר זה טריקולורים זכרים).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

תראה איזה חתולה יפה. איך אפשר לא לאמץ דבר כזה?

אגב, אני מבין עכשיו את מה שהורים מדברים עליו - הרגעים הקטנים של אושר במהלך היום שממש שווים הכל.

טריקולורים זכרים זה אכן דבר נדיר ביותר.

שמח שאתה מתחיל להנות ממנה. יותר קשה להתחבר לחתולים, אני פעם לא סבלתי את החיה הזו אבל הייתה לי פעם חברה שמאוד אהבה ודרכה למדתי לאהוב אותם. היו לי מאז 2 חתולים: הראשון, ג'ורג', היה הימלאיה. חתול מדהים, שמת מאי ספיקת כליות. בהתחלה ניסיתי להציל אותו ע"י מתן עירוי נוזלים פעמיים ביום במשך קרוב לשבועיים... השנייה היא צ'יפסי, ערסית רצינית שדופקת ביס ברגע שמשהו לא מוצא חן, ובכל הכח. היא אצל ההורים.

כשהייתי ילד אימצתי לא מעט חתולי רחוב ולמדתי להחתים אותם.

קודם כל, זה טבעי שהוא ינסה לשרוט או לנשוך אותך. הוא לא גור בן יומו והוא לא רגיל לריח, לסביבה ולנוכחות של בני אדם.
עם הזמן הוא יתרגל אליך.

הדרך הכי טובה להחתים חתול היא ללטף אותו כשהוא אוכל. הצלחתי להחתים כך אפילו חתולים בוגרים. עם גורים זה הרבה יותר קל.
אל תשכח שבסופו של יום זו חיה שמאוד זקוקה לחום ומגע. כך שעם הזמן הוא כבר יבוא אליך.
אתה יכול לתת לו לנשוך אותך ולשרוט מעט. זה לא נורא וזה יוצר קירבה. גם כשהוא יגדל והוא ירצה לשחק איתך הוא ישרוט וינשך מעט. אתה תבהיר לו מתי זה בסדר ומתי הוא עובר את הגבול. אבל כרגע זה עוד מוקדם.

צריך סבלנות. אתה שם לו אוכל ומלטף אותו תוך כדי. בהתחלה הוא ירתע ואח"כ יתרגל. תלטף אותו בתחילה בגב ואח"כ בשפם ומתחת ללסת שאלו המקומות החביבים עליהם.
הוא כבר יאמץ את הריח שלך ותוכל להתחיל להרים אותו. מאוד חשוב להרגיל את החתול לידיים כי בגיל מבוגר לא תצליח להקנות לו את ההרגל הזה.

עוד דבר חשוב, לפחות לי, זה להרגיל אותם מגיל צעיר לליטוף הבטן. זה גם משהו שבגיל מבוגר לא תצליח להקנות לו. חתולים, בניגוד לכלבים, לא אוהבים שמלטפים להם את הבטן- אלא אם הרגלת אותם אחרת.


בנוגע לשריטת רהיטים. בגיל כזה קצת קשה לחנך אבל אפשר לחנך חתול להכול. לא לעלות על מיטות, לא לעלות על השיש. לא לגעת באוכל שנמצא בצלחת שלך ונשאר לבד איתם בחדר. לבקש לעשות צרכים בחוץ, או בשירותים. צריך רק סבלנות. חתול זה לא כלב. אין לו את האינסטינקט הזה של לרצות אותך, אבל הוא בהחלט רוצה לחקות אותך. הוא מאמין שהוא בעל הבית. אז מגיעים איתו להבנות...

נ.ב. חתולה זה הרבה יותר קל, היא נאמנה יותר ונקשרת לבעלים, בייחוד לבעל בית אחד הרבה יותר מחתול זכר.

מכל מקום, לאסוף חתול מהרחוב זו מצווה גדולה. כל הכבוד וכן ירבו.

אם זה הפך לת'רד חתולים (סוף סוף הטרנד הגיע גם לסלניוז) אז הנה תרומה קטנה:



הישיבה המצחיקה זה תולדה של סיפור ארוך שהתחיל בשיתוק מוחלט ונגמר בחתולה חמודה אך צולעת ויושבת מצחיק ועושה שפגטים לפעמים. אה, ואני מצטרך לגמרי למועדון ה"לא הבנתי מה זה חתולים עד שהיה לי אחד" (אם כי אי אפשר להגדיר אותי כשונא חתולים לפני כן).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

שתי החתולות, לפני שנה בערך, בשינה משותפת ראשונה אחרי חצי שנה של יריקות ושנאה הדדית. מה שמדהים הוא שאין קשר משפחתי. הגדולה מבינהם פיסית היא מולי, בת שנה בתמונה. הקטנה פיסית היא קיצקיץ, בת 9 בתמונה, והחתולה המדוברת מהפוסט הקודם:



מולי רובצת עלי:


מולי רובצת עם אחי:


ולסיום, קיצקיץ חופפת לי את השיער. מטפחת אותי כך לפחות פעם בחודש:

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

חיה יפייפיה ואצילית במיוחד.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?Z ... 1t4nzVQ=FF

האזהרה נאמרה לגבי כלבים.

הרסי, גם אתה מקבל חפיפת ראש? שלנו מללקת כל דבר שזז (הכי גרוע היה הכרית שלנו כשישנו, אבל היא נגמלה מזה), ומאוד אוהבת במיוחד את השער שלי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

מוק, באמת אפשר להרגיל אותה לליטופי בטן? ללטף בזמן שהיא אוכלת הבנתי אבל הבטן שלה זה אזור מחוץ לתחום. טוב. ננסה.

ללטף חתול בבטן זה דבר קשה. הם לא אוהבים בד"כ אבל כשכן, זה הכי כיף שיש

Sent from my GT-I9000 using Forum Runner

ואז היא עלתה עליי והלכה לישון (התמונה יצאה הפוכה אז תדמיינו שהיא עליי ולא אני עליה).

ראובן, כן, אבל זה מאוד תלוי במצב רוח שלה. כמו שאמרתי, יש לה גם תסביך יניקה, שאם אני מאפשר לו להיות מיושם אני יוצא עם כתמי רוק על החולצה.

לגבי ליטופי הבטן, זה ממש תלוי חתול. מולי שלי למשל אוהבת כל סוג של מגע כולל טפיחות על הגב. בטן זה בכלל תענוג בשבילה. קיצקיץ לעומת זאת מוחאת על כל מגע שלא מהעורף ומעלה. היא במיוחד אוהבת גירודים ממש בתוך האוזן.

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

ברור שזה תלוי במצבי הרוח שלה. היא חתולה, לא?

תסביך יניקה לא חוויתי, אבל הקטע עם הלישה קיים והוא מוזר וחמוד לגמרי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)