סל ניוז

ת'רד שלדעתי נפתח לפחות פעמיים, ומחיקתו הכפולה בעקבות נפילות הפורום מהווה אחת מהטרגדיות הגדולות בתולדות סלניוז. באמת, אסופה של חומר קומי משובח במיוחד. אז שננסה לשחזר את זה? תרגישו חופשיים לתת פה את הפציעות המוזרות שקרו לכם, גם אם סיפרתם עליהן פעמיים בעבר, זה ראוי להיכתב ולהזכר כי זה פשוט מצחיק

והאמת היא שהטריגר לנסיון הרענון הזה הוא פציעה לא מצחיקה בכלל שאני סוחב איתי בשבועיים האחרונים, קרע בשריר הירך האחורי או כמו שהמולי אפשטיינים של העולם יקראו לו: הרמסטרינג. פאקינג כאבי תופת הדבר הזה, בעיקר אחרי טיפולים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

בקיץ לפני כיתה י', לפני שעליתי לתיכון "הגימנסיה הריאלית" בראשון לציון הלכתי לשחק בשכונה, ופגשתי שם שחקן חמישיה בקבוצה של הגימנסיה שעלה לי"ב שהיינו מיודדים ( אלעד ונדרסמן, למקרה ומישהו מכיר).
כמובן שניסיתי להרשים אותו, ומתישהו במהלך המשחק ניסיתי לעלות להטבעה ( זה היה הקיץ בו התחלתי להטביע, אז התלהבתי ממש), ובקפיצה הרגשתי מין קנאק שכזה ברגל.
ירדתי צולע קלות מניסיון ההטבעה, אמרתי שאני אוותר ואזוז הבייתה, ואז שהאיזור התקרר זה היה כאבי תופת, באמת בקטע אחר.
מפה לשם באמצע הדרך הבייתה אני כבר בוכה מרוב כאבים בקושי יכול ללכת ( לפני המצאת הפלאפון כמובן, כן?).

קיצר, שבר תלישה זה השטן...
נקרע לי הגיד ( או הרצועה? לא זוכר...) בירך ומשך איתו את העצם ושבר אותה.
והכי בעסה עם הפציעה, הפסדתי את מחנה האימונים עם הקבוצה שלי בגרמניה ( מצד שני באותו כסף נסעתי לפולין עם הבית ספר בי"א והיה די חוויה, ככה שהכל הסתדר).

אני גמרתי עם הפציעות המשונות שלי בכיתה ג' (לפני שעברתי לאבנים בכליות ואלרגיות לפניצילין וכל מיני מרעין בישין כאלה), אז אני מניח שזה לא נחשב.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

למה לא נחשב?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

לקראת תום החופש הגדול שבין הכיתות א' וב' ההורים שלי ביצעו שתי רכישות - טלוויזיה גדולה וסכין שף.
הטלוויזיה הגיעה מכוסה בערמות של קלקר, ובשעתו נראה היה מעניין לחתוך אותן לדמויות דינוזאורים. רעיון טוב הרבה פחות היה להשתמש באותה הסכין, שכן בסוף חתכתי לעצמי את האצבע האמצעית לחלוטין, דרך הגידים ועד לעצם. עברתי באצבע שני ניתוחים, ובמשך כחודשיים יצאה לי תנועת "זין" בכל פעם שניסיתי לאגרף את כף היד הימנית.

כמעט עשור לאחר מכן ארעה לי פציעה מטופשת באמת - המסילה העליונה עליה ישבה דלת המקלחון התעקמה מעט, או שאולי משהו נתקע בה. כדי להבין מה קורה שם החלטתי לטפס על האסלה הסמוכה. כדי להמנע מניסיונות איזון על האסלה עצמה, החלטתי לסגור את המכסה ולעמוד עליו. הטיפוס לא סיפק לי מספיק גובה, אז קיפצתי על האסלה פעמיים-שלוש כדי לשפר את זווית הראיה.
90+ הקילו שנשאתי על עצמי בזמנו היו אתגר גדול מדי למושב האסלה הפלסטיקי, שנשבר באחת וחתך את כף רגלי עמוקות, כאילו היתה חמאה במדבר.

לפני שנה טיילתי עם כמה חברים בתאילנד. באזור העיר צ'יינג מאי יש איזה מקדש מפורסם, והדרך היחידה אליו היא טיפוס של איזה 300 מדרגות. למרגלות המדרגות, שני חבר'ה אמריקאים איתגרו את אחד מחבריי ואותי לתחרות ריצה במדרגות. למרות שאכלתי ארוחת צהריים עצומה 40 דקות קודם לכן, הסכמתי לאתגר. את המדרגות עוד הצלחתי לטפס איכשהו, אבל עשרים שניות לאחר מכן כבר פלטתי בפומבי חתיכות פאד-תאי מעוכלות למחצה. שעתיים אחר כך גם גיליתי שנתפס לי הגב באופן די חמור, ואת שלושת הימים הבאים של הטיול ביליתי במיטה בזמן שהחברים עשו אומגות בג'ונגלים.

הפציעה הראשונה שאני זוכר מילדותי התרחשה כשבעיה כלשהי בדוד הביאה לכך שלא היו מים חמים באמבטיה, מה שגרם לאמא שלי להרתיח סיר ענק של מים על מנת שתוכל לשפוך לאמבטיה ולרחוץ אותי. אחותי חשבה שיהא זה משעשע לדחוף אותי לאמבטיה בדיוק כשאמא שופכת את המים, מה שגרם לי לכוויה חזקה בכף הרגל ולהזעקה מיידית של הדוד בעל חנות הטבע שחש להביא איזה גלון אלוורה כדי להרגיע את הצעקות.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אוקיי, אז כן נחשב.

א. איפשהו בגיל הגן הילד של השכנים (מבוגר בשנה ולכן בוגר ונערץ) החליט לזרוק עלי את החלק הכבד של המטאטא (בלי המקל) מתוך הנחה שאני אזוז. לא זזתי (והוא זרק ממש מדויק ופגע לי בראש). הרבה דם ותפרים ולקח לחיים לכמה ההורים של הדור שלי היו מתירנים ביחס להורים הנוכחיים שבחיים לא היו נותנים לילדים בגיל הזה לשחק לבד בחצר.

ב. בכיתה ג' שיחקנו כדורגל בחצר של הבית, התכופפתי להרים כדור ונכנסתי במהירות עם העין ישר לתוך חתיכת גזע של צמח כרות כלשהו. הרבה דם ועניינים ולקח לחיים שהעין זה האיבר הכי מוגן בגוף ביי פאר. בקושי קרע פצפון בלחמית.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

נדב אתה מתאמן אצל דרור שמשון?

אה, סעיף ב' שלך מחזיר אותי לפרויקט מחוננים שהייתי בו בכיתה ד' או ה' ברעננה (שם גם הכרתי את כבוד המשתמש dice), ובו נהגנו להעביר את הזמן שלפני השיעורים ובין השיעורים (הזמן של השיעורים עצמם, אצלי, נוצל להתחמקות אל ספריית בית הספר התיכון שבו למדנו וקריאה חוזרת ונשנית בספרו של אריה מליניאק "ניקוי במקור") במשחקי כדורגל סוערים עם כדור טניס. באחת הפעמים הגעתי לרעננה, זרקתי מיד את התיק ואצתי אל המגרש, רק כדי לקבל אחרי חצי דקה טיל מטורף של כדור טניס ישר לתוך העין. הימים ימי טרום פלאפון, לסחבק אין מושג באיזה קופת חולים הוא מבוטח ומנהלת הפרויקט המסורה נוסעת איתו כל אותו היום במוניות ברחבי רעננה כדי למצוא באיזו קופת חולים אני רשום, לעזאזל.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

הכרת גם אותי שם. נשבע לך שהסיפור הזה כמעט זכור לי.

רק שאותך אני לא זוכר

ומה זה "סיפור כמעט זכור"?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

הנסיעה הראשונה שלי באופני הBMX החדשות שקיבלתי לרגל מסכת כלשהיא שלמדתי בעל-פה:

עליתי על האופניים הצהובות במעלה הרחוב ופתחתי בדהירה לכיוון המורד, האופניים תפסו תאוצה, ולי הקט לא היה שמץ של מושג איך לעצור אותן, כך המשכתי בנסיעה מטורפת תוך השמעת צרחות אימים, הייתי משוכנע באותם רגעים שאני נוסע אל סופי, באותו רגע כנראה עלו בשמי מרום אי אלו מצוות שניסיתי לעשות, או זכות העקידה עצמה, ובאמצע הדהירה נשלח אליהו הנביא בדמות שני זקנים חביבים ואומללים שצעדו יד ביד במעלה הרחוב, אין לי מושג מה עלה בגורל אותם זקנים, כי אני רק זוכר את עצמי שוכב על הרצפה תחת האופניים, עם יד כואבת לאימה, לאכזבתי, צילום הרנטגן הראה שמדובר בנפיחות בעלמא, וכך נאלצתי לשוב לחיידר כבר למחרת.

נ.ב. ההורים סיפרו לי שלזקנים שלום, ושהם התקשרו כעבור כמה ימים כדי לדרוש בשלומי.

זה מזכיר לי איך פעם אחת נסענו עם הישיבה לחרמון, אני וחבר שכרנו מזחלת ובעודנו גולשים בחוסר שליטה מוחלט ובמהירות מטורפת, נכנסנו בשני ילדים דרוזים תמימים שעשו את דרכם במעלה ההר. נראה לי ששברנו להם את כל העצמות, אבל לא היה לנו אומץ לבדוק.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

'סיפור כמעט זכור' זה סיפור שמצלצל לי מוכר אבל יש מצב שזה זיכרון מעושה.

שתי פציעות צבא לא מצחיקות אבל היחידות ששוות העלאה על כתב:
1. אחרי שיריתי ברוס שלם של מאג על מטרות קרטון, הנגמ"ש התחיל ליסוע לפני שהספקתי לאבטח את המאג לכנה. בכדי להציל את פניי נאלצתי לתפוס את הקנה בידיים חשופות. זה כאב. מאוד. אני זוכר שברגע הראשון חשבתי 'היי, ידעתי שהשמש מחממת וכאלה, אבל עד כדי כך??'. לאכזבתי, החופ"ל קבע שזאת כוויה מדרגה נמוכה בעלמא, וכך נאלצתי לחזור לאימון כבר למחרת (הייתי חייב פרפרזא על החיידר). היום אפילו אין לי צלקת למורקי"ם.
2. בניווט במשולש הארור (לא בשרון, בנגב) ניתקלתי באבן קטנטנה ומעדתי. הנשק הלך קדימה, הקנה באדמה והקת בפרצוף. שברתי שן. עד היום יש לי חצי שן בגוון שונה.

פעם נבלע לי אטם אוזניים בתוך האוזן. החופ"ל הוציא לי אותו עם פינצטה.

אתמול בערב כמעט מתחתי את שריר הארבע-ראשי כי על הקיר התיישב לו חרק גדול ומרוב בהלה קפצתי מהר מהמיטה וכך קרה. עכשיו יש לי כתם גדול וירוק (?!) על הקיר.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

גיל 15. אני משחק בבית כדורגל עם כדור טניס נגד אחי בסלון. אני בגרביים בלבד. הכדור מונח לו ליד השולחן בסלון, ואני בא לתת בעיטה בכל הלב ו....מפספס, כאשר האצבע הקטנה ברגל נכנסת בכל הכח בשולחן. ידעתי שזה מסוג הכאבים שלוקח להם שנייה להגיע, וידעתי בשבריר שניה שעוד שניה אני הולך לחוות משהו נורא, וכך היה. כנראה היה שם שבר באצבע הקטנה הזו. זוועה.

איפשהו בסביבות גיל 7-8, אני וחברים מקימים אוהל על הדשא ותוך כדי משחק רצים סביב, הייתה שם יתד חלודה, הייתה שם הרגל שלי, הן נפגשו. זה הסתיים בחתך עמוק באורך של יותר מ-10 ס"מ, עד היום יש לי צלקת נאה ביותר על גב כף הרגל.

שנה מאוחר יותר, בערך, אני וחברים הולכים לרפת של הקיבוץ ומחליטים לזרוק אבנים לתעלה שמנקזת את החרא של הפרות, בתזמון מושלם אני עומד מאחורי חבר שבא לזרוק אבן וכשהוא מושך את היד לאחור הוא דופק לי את האבן ישר בגבה, למי שלא פתח אף פעם את הגבה כמו שצריך נסכם את זה בדם, המון המון דם.

לא ממש פציעה, אבל כמעט. בערך באותו גיל, אבא שלי, מח"ט של חטיבת שיריון במיל' מחליט שזה רעיון מצויין לקחת ילד שעוד לא הגיע לגיל 10 לתרגיל שיריון חטיבתי, האוגדונר היה שאול מופז, המקום הוא צאלים. נוסעים כל הלילה בג'יפ של מופז, מסביב טנקים יורים ומתמרנים, בסוף מגיע הבוקר, אנחנו נעמדים באיזו נקודה ופתאום טנק מחליט שזה רעיון טוב לירות עלינו, למזלנו ולא פחות מכך למזלה של הקריירה הצבאית והפוליטית של שאול מופז, הפגזים פוגעים כמה עשרות מטרים מאיתנו. אותי זרקו ישר לתוך טנק, אז אני לא זוכר יותר מדי מכל הסיפור, אבל נראה לי שאפשר לקרוא לו צאלים מינוס אחת או משהו כזה.

קצת קדימה, גיל 25, אני הולך לשחק כדורסל עם חברים, מתפרצת לרעים ואני נעמד מול השחקן עם הכדור, תוך כדי תנועה אחורה אני מעקם את הקרסול כששוב, בתזמון מושלם, השחקן עם הכדור דורך לי על הרגל המעוקמת עם כל המשקל שלו. איכשהו הצלחתי לדדות הביתה, למחרת כבר לא יכולת לקרב אפילו את הרגל לרצפה מרוב כאבים, זה עלה לי בשבועיים של גבס ובסך הכל בחודש וחצי של השבתה כמעט מוחלטת עד שיכולתי ללכת שוב כמו בנאדם.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אני חושב ש"פעם נבלע לי אטם אוזניים בתוך האוזן" זה הכי מוצלח עד עכשיו (ואני בספק אם זה יישבר אחר כך).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לא יודע כמה זה מוזר. בשיעור מלאכה בכיתה ו' משכתי איזה מקל עץ שנתקעה ב"יצירה" שהכנתי באותה עת והיא נכנסה לי לעין. העין האדימה מאד מאד ואף היתה טיפת דם של ממש. אני, העדפתי לא ללכת לבית חולים ולקוות שזה יעבור בסופש (הפציעה היתה ביום ו'). אני זוכר עד היום את הקולל של אחד ממורי בית הספר אומר לי במבטא האמריקאי שלו- "אתה רוצה שהעין תתפוצץ לך בשבת?" עשר דקות אחרי זה ההורים שלי היו בבית ספר לקחת אותי לשערי צדק. זה נגמר בקרע קל למדי ברשתית ובלחמית (וואטאבר) שמרחו עליו איזה חומר (ובשפת הרופאים "תפרנו לך"- ביטוי שעד היום מוציא קולות צמרמורת ממי ששומע את הסיפור) ויומיים שלושה עם תחבושת גיבורים על העין.

_________________
"מה תזכור מנדב הכדורסלן?"
-"קודם כל אזכור את הכדור שהוא הוריד לי מהלוח שאחריו קלעתי סל ניצחון משלושת רבעי מגרש נגד ציבונה"
(דורון ג'מצ'י מסכם את הקריירה של נדב הנפלד)

לי היה רומן עם כלבים:
גיל 3 בערך, כמובן שאני לא זוכר, אבל סיפרו לי ויש לי עדות: אני אצל השכנים, לכלב שלהם קוראים וויסקי, עין של כלב נראית לי מוזרה אז אני מכניס אצבע, שפתיים של פעוט עושות לו את זה, אז הוא דופק צרפתית. יש לי עדות אמרתי, צלקת של שתיים משיניו מעל השפה העליונה.
כיתה י', בניתי דאון בגדנ"ע אוויר, תורו של אחי להעיף אותו מחלון ביתנו שבקומה הרביעית ותורי לרוץ אחריו לקראת הנחיתה, מצטרף אלי חץ, הכלב של ישראל הזפת מסוף הרחוב ונותן לי ביס ברגל, זה ניגמר בג'ינס קרוע, טטנוס, 50 ש"ח פיצוי על הג'ינס ותחנונים של ישראל שנרחם על הכלב שלו והוא לא ייכנס להסגר (ריחמנו).
אגב, אני בסדר עם כלבים (גם עם וויסקי) ואת החברה הרצינית הראשונה שזרקה אותי החלפתי בכלבה (לא שזה עזר).

_________________
13.6.13 לא תגנוב...

1. כיתה י"א, אני צופה בפלייאוף ה NBA בלילה. בפסק זמן אני רץ לשירותים שהיתה בהם דלת הזזה. בדרך החוצה אני נתקע עם האצבע הקטנה של הרגל במסילה שמתחת לדלת. הדבר הבא שאני זוכר הוא שאני על הרצפה עם סנטר פתוח ובקושי מסוגל לזוז. כנראה שהתעלפתי במקום ונחתתי על הסנטר. איכשהו הצלחתי לזחול עד המדרגות לקומה השניה ולקרוא להורים שלי. עד היום יש לי צלקת בסנטר וקליקים מהלסת כשאני עושה תנועות מסוימות.

2. בחטיבה היו לנו אדני חלונות גבוהים ורחבים בקומה הראשונה והיינו מטפסים עליהם. פעם דיברתי עם חבר שהלך על אחד כזה ואני הלכתי על ספסל מתחתיו. באיזשהו שלב אדן החלון המשיך והספסל נגמר, התרסקתי על עמוד קטן שהיה מתחתיו ופתחתי את הברך. המון דם. למי שהסתכל מהצד זה בטח נראה כמו איזה סרט סלפסטיק גרוע.

אפשר להרחיב גם לתאונות עם הרכב?
לקחתי פעם את האוטו להתקין דיבורית, וחיכיתי בחוץ שהם יסיימו. בזמן שהם עבדו על הרכב הם רצו שאני אזיז אותו והפאנל התחתון ליד הדוושות עדיין היה פתוח. נכנסתי להזיז את האוטו והרגל שלי הסתבכה בכבלים וכנראה החליקה מהברקס לגז. איך ששחררתי את ההנדברקס האוטו טס יש לתוך הקיר של המוסך ועשה בו חור ענק.

איך התעלמת בקלות שכזו מאחד הדברים האיומים ביותר שחווה המין האנושי מיום היווסדו?

טוב, תשמע, אם היה לי שקל על כל פעם שהגיעה אלינו למרפה בצבא חיילת שנתקע לה הטמפון (ולא, לא באוזן)...


(אז אולי היה לי כסף לשני קרטיב לימון במכולת או משהו)




אבל יש ז'אנר שלם של אגדות אורבניות שמסתובבות בקרב אנשי רפואה על כל מיני חפצים שנתקעים בכל מיני חללי גוף, ובעצם אלה לא אגדות אורבניות - ידוע לי, מגוף ראשון, על מעשים שהיו. וזה חוץ מהעניין ההוא שהזכרתי למעלה, המאוד לא ביזארי יחסית, שלו באמת הייתי עד בעצמי.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

יש את המקרים הללו של כאלו שהעדשת מגע שלהם באחת העיניים עולה פתאום למעלה ו"נעלמת", אבל כמובן שעדיין מרגישים אותה שם .

צומת גהה ברגל. (בצד ימין של הכביש עם הפנים לכיוון פתח תקווה, איפה שהמכוניות פונות ימינה בשביל לעלות צפונה - יש שם מעבר חצייה).
האוטו ראה אותי בשביל להאט ברגע האחרון, אבל לא בשביל לעצור את עצמו לגמרי. פגע וברח. כאב לי שבוע בכתף, ואחרי זה גיליתי שסיימו את הסיפור בגלל חוסר עניין לציבור.
מה שכן, עשיתי על זה 4000 שקל, אז שיהיה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).