סל ניוז

תא קטלני זה מה שנקרא באנגלית רק התא, נכון? הסרט עם ג'ניפר לופז?

תמיד רציתי לראות אותו. הקונספט היה נשמע מאוד מעניין ואף פעם לא יצא לי. עד כמה שאני יודע הוא מעולם לא שודר ביס. ואני כבר שנים לא מוריד סרטים... גם אז אני זוכר שהתקשיתי למצוא אותו.

לא כ"כ הבנתי את מה שכתבת. אתה ממליץ על דה פול או על תא קטלני? (יכול להיות מעניין להכין רשימה של סרטים מצויינים עם שחקנים רעים... לאיונרדו די קאפריו ללא ספק יוביל את הרשימה)

נ.ב. אני יודע שאתה מאוד אוהב קולנוע ואתה ככל הנראה צורך יותר קולנוע מכל אחד כאן בפורום (עדיין בחו"ל או שיש סיכוי שאתה בודק את פסטיבל חיפה?) ועדיין ישנם ז'אנרים שמדברים אל מי יותר ואל מי פחות.

מאוד יכול להיות שמי שגדל באייטיז, עידן שבו השקיעו הרבה מאוד כסף על הפקות פנטזיה, מכור יותר לז'אנר.
אם אני מוציא את המבוך של פאן מהמשוואה (ואני יכול להוציא אותו כי הוא ז'אנר אחר) למעשה מאז 89 לא יצרו סרט פנטזיה שהוא מהתחום ה"קסום" (סורי אין לי מילה אחרת והיא אכן מכובסת להטריד) זה לא שלא היו דרכים לעשות את זה. פשוט לא עושים את זה יותר.
ההוביט למשל שהוא סרט מרהיב, יפה ומהנה למדי, אפילו הוא, למרות הצבעים והנופים (הממוחשבים) של תחילת הסרט, לא מצליח ללכוד את אותו אסנס שאני מדבר עליו שמופיע בסה"כ בשישה סרטים.

אגב, ישנם סרטים שהם לאו דווקא סרטי פנטזיה שכן מצליחים ללכוד את האסנס הזה. ביטלג'וס, מי הפליל את רוג'ר ראביט ומותק הילדים התכווצו למשל, הצליחו לגעת במקום הזה שאני לא מצליח לשים עליו את האצבע.

ההמלצה היתה חד משמעית ל the fall
תא קטלני the cell אכן עם לופז, הוא כפי שאמרתי מרהיב אך בעייתי וחלול

פנטזיה היום כפי שהזכירו באה בעיקר בתצורת אנימציה, הן בדיסני ופיקסאר לפעמים, והן ביפנים הגדולים, סטושי קון המנוח ו׳ מיאזאקי יבדל״א

אגב אני לא חושב שדי קפריו רע, ובכל מקרה הוא באמת יודע לבחור סרטים. אני חושב שהוא סובל מחוסר יציבות במשחק שלו

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

הוא שחקן מחורבן למדי. למען האמת הוא השחקן הכי גרוע של דורו. אבל קל לשחק בסרטים טובים כשאתה הפרסונאל ביץ' של סקורסזה...

אכן, הפנטזיה היום היא ממוחשבת ולכן היא מרהיבה לעין אבל הרבה פחות קסומה ומיוחדת.
לפחות האנימציה הממוחשבת התקדמה כי בניינטיז היה די מביך לראות סרטי פנטזיה.

הסתכלתי עכשיו על רשימה אחת מני רבים של סרטי הפנטזיה הגדולים בכל הזמנים, על מנת להיזכר והנה שניים

המספריים של אדוארד - יצירת מופת אדירה ובקלות הסרט הכי טוב של טים ברטון
מלאכים בשמי ברלין- לא בדיוק פנטזיה במובנה הקלאסי אבל סרט שאני תמיד ממליץ עליו

אגב, אם לחזור לנושא המקורי ונדבר על ביוגרפיות אז ׳אגורה׳ האתאיסטי הוא אחד הסרטים המרשימים שיצאו בשנים האחרונות

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני לא ממליץ גם על הסיפור שאינו נגמר 1, 2 הוא כמובן זוועה טהורה.
אני לא חושב שאפשר או צריך לעשות לספר הזה עיבוד קולנועי ישיר בכלל בכלל. זה מטה-ספר שהוא כולו חווית הקריאה, כשאתה קורא אותו אתה קורא על קריאה. אולי אם עושים סרט שהוא Neverending Movie על ילד שמשאיל קסטת VHS ישנה זה יתקרב לחוייה של הספר הזה.

בתור חובב מושבע של מיכאל אנדה, אני יכול רק להצטרף להמלצה שלך על הסיפור שאינו נגמר- הספר (הסרט הוא רק חצי ספר) ועוד לפניו להמליץ על מומו.

אבל אם תנתק את הסרט מהספר לרגע, הרי שמדובר באחד מסרטי הפנטזיה המקסימים שנעשו אי פעם. באמת סרט אדיר.

נורטון, אלו לא בדיוק סרטי פנטזיה.

וחוץ מזה, הסמפריים של אדוארד מוזמנים לקחת את הכסא האחורי עבור ביטלג'וס.
אני באופן אישי גם מעדיף את הסיוט שלפני חג המולד וג'יימס אנד דה ג'יאנט פיץ'.

המבחן של ליברינט, הסיפור שאינו נגמר, הנסיכה הקסומה והמספריים של אדוארדס הוא לגרום לנו להנות מצפייה בו גם עכשיו כשאנחנו בוגרים.

אני חושב שכולם ברשימה עומדים במבחן הזה. אני אגב, לא בטוח שבתור ילד הייתי תופס את סטארדסט באותו אופן. זה לא אומר שהוא יותר או פחות איכותי. אני חושב שלנו יותר קשה לשפוט אותו כי אנחנו לא היינו ילדים כשהוא יצא, והוא לא יכול להשפיע לנו על הדמיון ועל החוויות הטוטליות של צפייה בסרט כזה כמו האחרים.

רוצה לומר, סטארדאסט נשען על כתפי ענקים.

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".

"סטארדאסט" היה נחמד. משחק די טוב מצד רוב השחקנים, בפרט רוברט דה נירו בעיקר בשל ההקשר. היה ממש משעשע לראות את הגנגסטר העצבני התמידי, המאצ'ו ברוב סרטיו שראיתי, משחק תפקיד הפוך לגמרי.

אני יכולה להבין את השיח על כך שאין השוואה בין סרט נחמד כמו זה לבין סיפורים אדירים כמו "הסיפור שאינו נגמר", "הנסיכה הקסומה" ואחרים שבטח לא ראיתי. אני הערכתי את "אווטאר" כסרט מושקע מבחינת דמיון, אם כי זו אגדה מסוג אחר, ולא האגדה הקלאסית עם העלמה במצוקה, השמלות ורדיפתן, אבירים וגיבורים עוטי מסכות, קרבות חרבות וכו'. זו אולי הפרדה דומה בין סיי-פיי ופנטזיה / הרפקאות, אם כי המשמעות בפשוטה היא אותו הדבר.

לאחרונה ראיתי סרט שאהבתי על מהפכת הפאנק באירלנד בתקופת המהפכה/מלחמה שם - Good Vibration . שמעתי עליו ברדיו לפני יותר מחצי שנה סביב יציאתו, והיה נשמע מעניין. ממליצה, בעיקר למי שאוהב את הסגנון ומתעניין בהיסטוריה המוזיקלית ובכלל של אירלנד.

מחזמר חמוד שראיתי לפני כמה שנים היה ONCE. לא הרבה עלילה שם, אבל מהנה סה"כ.

מחפשת המלצות נוספות, בין אם קומדיה או דרמה, מבוסס על היסטוריה או מדע בדיוני.

_________________
"אל תאמין למראה עיניך. כל שהן מראות לך הוא גבול בלבד.

התבונן בכוח הבנתך, גלה את הדברים הידועים לך מכבר

ותמצא את הדרך לעוף."

ראיתי אתמול את כנס העתידנים המפוספס לחלוטין. כמה חבל, עושה רושם שגם פולמן הנהדר לא הצליח להתחמק מתסמונת הדיפוזיה של נוזלים מסוימים במעלה חוט השדרה.

_________________
Whether he is a sinner or not, I do not know.
All I know is that once I was blind, and now I can see.

adjustment bureau יצא לך לראות ?