סל ניוז

אני בעד מה שקרה. זה היה רצוי. לא אהבתי את הטון ה"אלטרואיסטי" שבו דקסטר השתמש כדי להצדיק את זה, אבל העובדה שהוא זה שסיים את חייה של דב, ואז זרק אותה לים, ביחד עם העובדה שהוא בחר להשתחרר מהמחויבויות האחרות שלו (האנה והריסון) זה בדיוק מה שהייתי מצפה מהדמות.

(sigh)

_________________
You know I wish that there was some way that I could be outside playing basketball in the rain and not get wet. Now wouldn't that be great?

דווקא האלטרואיזם של דקס שהשתכללו מאד עם בשנים הוא בגדר התפתחות אמינה ומבורכת לדעתי. לדעתי זה התחיל עם לומן, במה שהיתה בעיניי העונה הטובה בסדרה.
מה שהיה הרבה פחות אמין וכבר דיברתי על זה, הוא זה שהוא פתאום לא היה פסיכופת מונע הרג.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

מה שהיה לי לא מתאים בפרק האחרון היה כדלקמן (ספוילר למי שלא ראה)











































מילא שהחליטו לגמור את דב. מבאס תחת, אבל בסדר. אבל, קודם כל, עוד בפרק 11- ההרג של המארשל ע"י הבן של ווגל כשהוא עוזר לו להשתחרר היה מופרך קצת. הרי הוא היה יכול לדפוק ולפתוח את הפה על דקסטר באותו רגע. במקום זה- הרג ישר. אבל נניח שמה שהוא רצה זה לדפוק את דקסטר ממש. בסדר. הלאה: דקסטר, אם אני זוכר נכון, מנתק את דב ממכונת ההנשמה כי הוא לא יכול לראות אותה במצב כזה. אוקיי. אבל זה מופרך, גם לסדרת טלויזיה שדי הדגישה לאורך העונות איך מתחמקים מכך שיתפסו אותך. הרי ברגע שאתה מנתק מכונת הנשמה יש אזעקה אצל הצוות הרפואי ויתרה מכך- ככה אתה יוצא עם מיטה עם חולה ומסתובב בבית החולים ומוציא אותה משם? קצת מוזר, לא? הכי מופרך- העובדה שהוא לא קבר את דב אלא זרק אותה לאוקיאנוס , כאילו הייתה כל הקרבנות שלו. מפגר ולא נותן לה את הכבוד והאהבה שהוא רחש לה. גם מוזרה לי ההתהפכות שלו, מאחד שהחל לגלות ולהפגין רגשות ללהעלם להאנה ולהריסון ע"י ביום מותו.
מה שכן, סצינת הסיום היא חזקה, והאמת שעצובה מאוד.

קודם כל אין כאן בת׳רד בעיית ספוילרים. ההנחה היא שמי שקורא, ראה

שנית, אתה שוכח את הבוקה והמבולקה שהתרחשה בשל ההוריקן. דקסטר התנהג בטבעיות יחסית ולכן בהינתן שני הגורמים האלה היה יכול לעשות את מה שהוא עשה
לגבי ההיעלמות להאנה והריסון, דקסטר חשב, ובצדק לדעתי שזה דווקא המעשה הנכון ביותר וזה שמצביע על חמלה. כל מי שהיה קרוב אליו מת. עדיף שלא יידעו שהוא חי ולא ינסו לחפש אותו

_________________
תודה לאלוהי הבירה

חשבתי על כך ועדיין, נראה לי קצת מוגזם הסצינה שבה הוא מפנה ולוקח אותה מבי"ח בצורה גלויה כ"כ, וזאת אחחרי שניתק אותה ממכונת ההנשמה (דבר שלמרות הסיטואציה אמור לתת אינדיקציה לצוות הרפואי).
ועדיין, עניין השלכת גופתה של דב למים לא מסתדר לי. נכון, הוריקן והכל ועדיין- "לא הגיע לה" לגמור באוקיאנוס כאילו הייתה אחת מקורבנותיו.
אני מסכים לגביי קו המחשבה בנוגע להאנה והאריסון ועדיין, לא יודע, השינוי החד הזה היה חד לי מידי.

עצם זה שדקסטר כיסה את דב בלבן, היה הכבוד שלו אליה. הוא השליך אותה לים, כי זו התפיסה שלו למוות, אני מניח שהוא בעצמו היה רואה את עצמו מושלך לים במותו. אין כאן עניין של מוסר כבוד.

יש שני דברים שמאוד לא הסתדרו לי בפרק הסיום:
1. סקסון חזר לבית החולים כדי להרוג את דב? למה היה אכפת לו כל כך בשביל לקחת את הסיכון זה?
2. אף אחד לא דיבר על הבן של דקסטר. הניחו שהוא היה עם דקסטר על הסירה ומת איתו? זה היה משנה לחלוטין את כל נסיבות ה"התאבדות". זה דבר אחד לאבד אחות ולבחור למות, ודבר אחר לקחת איתך את הבן שלך.

אני חייב להגיד שאהבתי מאוד את שתי העונות האחרונות, וזה לא שלא היו פאקים, או התעקשויות מיותרות בעלילה, אבל הכיוון המרכזי שהסדרה הלכה איתה לקראת סופה התאימה מאוד לטעמי.

זו סדרה על מוסר מבחינתי, סוג של מראה לחברה שבה הצופה אמור להשוות בין המוסר של הרוצח הסדרתי, לבין זו של החברה הכללית (ובתוכה המשטרה), ולחקור את עצם המונח - מוסר, שילוב של אינסטינטים חייתים כמו אלו של דקסטר, הריגתם של סרטנים חברתיים (מה שהארי ניסה להנחיל בדקסטר) והיכולת ליצור קשרים אמפתיים שנועדו למנוע כאב מיותר בין אנשים (מה שדקסטר מתבונן בו בעונות הראשונות כמסתורין לא מובן, עד שהוא מצליח לפענח את השיטה ולהבין למה היא חיונית)

הם הלכו בסוף בכיוון שבו דקסטר הולך רחוק מדי לכיוון האנושות הכללית, וכשהוא נאלץ לחזור אל עצמו, ולהתמודד עם העובדה שהוא מסוכן לסובבים אותו, הוא מאבד את זה לחלוטין.

בכל מקרה, סדרה ענקית. קצת מעניין אותי עכשיו אם שואו-טיים מתכננת לחזור עוד 10 שנים עם האריסון כנער, ודקסטר כמנטור שלו.

סיום די חלש בעיני. הלכו על עלילה מאוד נוצרית שבה דברה אוכלת אותה בגלל שהרגה אדם חף מפשע והרגו אותה כמעט בלי קשר לסיפור, רק כדי שלא תחשבו בטעות שאפשר לחמוק מעונש. הסוף של דקסטר גם לא אמין במיוחד, וגם לא מה שלפני - פתאום נזכרת שלא בא לך להרוג? נובמת. ואחרי שכבר העלימו אותו בסופה, מראים אותו כחוטב עצים באיזה שיט הול, כאילו אין תמונות ואין תקשורת (בכלל, האנה מסתובבת שם כאילו כלום, וגם הרוצח - או שמראים תמונות שלהם או שלא, אי אפשר שהם גם יהיו מבוקשים וגם יסתובבו די בחופשיות). סיום חלש לעונה שהיתה דווקא די מעניינת, גם אם הסדרה כולה לקתה במופרכות יתר קיצונית. לא חושב שמישהו ידבר על התכנית הזו עוד חצי שנה.

לייק לתגובה של תומר.
שתי העונות האחרונות פשוט עשו עוול ליצירת המופת שנקראה דקסטר. רגע השיא שלה היה האריסון בשלולית הדם של אימו ורק צריך למצוא איפה היא קפצה מעל הכריש.

כל הקו והסיפור היה מופרך ומגוחך עם אינסוף חורים, אבל שני הפרקים האחרונים היו זוועה רצינית. כל דיבורי הרגשות (שקצת קשה להאמין שהתפתחו תוך שנה) אצל רוצח סדרתי שלא היו לו רגשות כלל ממש לא מתחבר. ולקראת הסוף תוך עשר דקות, הוא איבד אותם שוב.

לא ברור הפתרון הסופי שלו. אני לא מקבל את זריקת הגופה של דב מהספינה, אבל הפתרון של התנתקות מהעולם (אגב, לא מקורי בעליל, אבל ניחא) הוא פשוט לא נתפס. עד שהכל מסתדר, דקסטר מחליט שלא בא לו ובעצם שופט את האנה, האריסון ועוד שני ילדים (שכחנו כבר את הילדים שלו שהוא שלח לסבא והסבתא?). נו, באמת.
ומה הוא יעשה שם בבידוד? הפסקנו לרצוח עכשיו? לא נראה לי. איך בעבודה שלו הוא יימצא רוצחים שברחו ממשפט בלי המערכות המשטרתיות?

פרק בינוני וסביר. נכון, דקסטר עבר שינוי לאורך העונות. אפשר להגיד שזה סוג של פינוקיו. מילד עץ דו-פרצופי חסר רגשות, הוא הפך פתאום לילד אמיתי. לא אהבתי את הסיום עם דקסטר בתור חוטב עצים. כמה אפשר לסבול כבר את הסיום הזה של "הגיבור מת, אבל בעצם הוא לא מת", ע"ע באטמן, פריזן ברייק, האוס וכו'

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הסדרה לא היתה מעולם סדרה על רוצח סדרתי בלי רגשות, היא היתה סדרה על פסיכופט שמחושב כל כך עד שהוא לא מבין את הרגשות שלו. הוא אומר בפרק הראשון: "אם היו לי רגשות כלפי מישהו, הם היו כלפי דב". זה דיבור של בן אדם שחושב בכל רגע נתון בצורה אנליטית, ומתקשה את דקויות החברה ומערכות יחסים, אבל לא של בן אדם בלי היכולת להרגיש. מהפרקים הראשונים של הסדרה הוא תמיד הראה סוג של כעס כלפי הרוצחים שהוא הרג, ושביעות רצון שהוא זה שהורג אותם בשביל החברה. הוא גם תמיד דאג לדב והגן עליה. ובאופן כללי מאוד נזהר לא להזיק לאף חף מפשע. והיה ברור מהתחלה שזה לא רק כי הוא פחד להיתפס, היה שם משהו מעבר.

מה שהיה גאוני בסדרה זו העובדה שהדמות המרכזית היה נתון במצב מתמיד של משחק, שבו הוא מנסה לקרוא את הסביבה ולהגיב בהתאם. בסופו של דבר, מבחינתי זה לא אמין בשיט שבן אדם כמו דקסטר (שמתעקש לרצוח עם הקוד של אבא שלו) ושחי בסביבה שהוא חי בה, לא יצליח בסופו של דבר לפרוץ את הנוסחה ובאמת להבין את המשמעות של מערכת יחסים אמיתית, הוא חכם מדי בשביל זה.

ברגע שהוא נהיה מספיק טוב בקריאת האנשים שהוא מתמודד איתם, הוא חייב גם להתחיל להבין את הסיבות שבגללן הם חיים כמו שהם חיים, ומה אפשר ללמוד מהם.

ואם שואלים אותי למה הוא החליט לחיות בבידוד ולעזוב את האנשים שאהבו אותו - הוא חונך מגיל צעיר על צדק שבו אדם שמזיק לסובבים אותו חייב למות. הוא הרג בהנאה רוצחים שהרסו לסובבים אותם את החיים, אפילו היה חשוב לו להראות להם את תמונות הקןרבנות שלהם, כדי שידעו למה לא מגיע להם לחיות.
ובסופו של דבר הוא הסתכל על עצמו טוב טוב והבין שהוא הורס לאנשים סביבו את החיים באותה צורה, שהוא לא היה עובר את הקוד של עצמו. היצר החייתי שלו לא נתן לו להתאבד, אז הוא חייב להתבודד מבחינתו. סוף עצוב ומבאס, אבל אין לי שום בעיה של היגיון איתו.

אני לא מסכים עם הפסקה האמצעית. אין קורלציה בין אינטליגנציה רגילה לאינטליגנציה רגשית.
למעשה לכמה מהאנשים החכמים ביותר שאני מכיר, יש אספרגר די מובהק, ולא- אני לא מוסמך לקבוע את זה ועדיין...

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אין לי ספק שלדקסטר יש איזושהי וריאציה של אספרגר או אוטיזם.
זה לא סותר בעיני. זה לא שהוא היה בעונות האחרונות בן אדם "רגיל", הוא עדיין התקשה במצבים חברתיים ועם האנה. הוא תמיד לצורך העניין ירגיש זר ושונה משאר האנשים, אבל זה לא אומר שעם הזמן הוא לא יכול ללמוד להסתגל לחברה ולהינות מהקשרים שהיו כל כך זרים לו כל חייו.

לייק.
ומה שכל כך גאוני בהעמדה הזאת היה שבעצם כל גבר הוא קצת דקסטר.
מגיע למסיבת יומולדת של הילד ומתרגש כשצריך גם כשהוא לא ממש מבין על מה ולמה.
מה שהיה כל כך גרו בעונה ה-8 היא העובדה שהפכה את דקסטר למלודרמה.
דקסטר היתה קודם כל סדרת מתח.עם טוויטסים קטלניים ומקפיאי דם ותעלומות מורטות העצבים.
כל הקונץ שלה היתה שהיא מנוטרלת מרגשות, בצורה קיצונית.
בעונה האחרונה וביתר שאת הדרמה הגיעה ובאה על חשבון האלמנטים שעשו את הסדרה.
היה מגיע לסדרה זאת יותר, פרק סיום מפוצץ שבו דברה מסגירה את דקסטר ,האנה רוצחת אותו ואת הילד או שדקסטר עצמו רוצח את אחד היקרים לו (לא בניתוק רגשני ממכונת הנשמה).
זה הרמה של האירועים שהורגלנו להם, חבל שהיוצרים החליטו לסיים את הסדרה בכזה קול ענות חלושה.
מה שכן הסיום כל כך גרוע שלפחות אפשר להיות רגועים שהסדרה לא תחזור.

_________________

סוף בינוני מינוס שמצטרף לעונה בינונית מינוס.

דקסטר איבדה את התחכום שלה. שוב, ההריגה של הרוצח (וניתנה הזמנות נוספת לתקן את הפיאסקו בדירה של דקסט) הייתה בנאלית ולא מחושבת בעליל.
גם כשהוא ניתק את אחותו מהמכונה, זה היה ללא כפפות. למעשה גם אם הוא היה נמצא, הוא צריך היה להיות מועמד למשפט על הריגה- של דברה.

הקטע המטופש שבה הוא יוצא מבית החולים עם גופה מבלי שאף אחד רואה או מצלם אותו (ממתי מעגן שצמוד לבית חולים אינו מצולם?)
אז כן, הקטע של דברה עטופה בלבן היה חביב ונאה וזיואלית. על סימבוליקה בשקל מיותר לדבר. אבל מה הקטע שהוא זורק אותה למים? זה לא שהוא לא היה כבר בלוויות של אנשים אהובים לו. אז למה דברה למים? מה, בכדי לחסוך זמן לבריחה? לא אמין, לא מתוחכם ולא נעליים (ואם כבר סימבוליקה- למה הוא לבש את בגדי הרוצח כשהוא לא רוצח את אחותו? ואם לבשת את בגדי הרוצח, מדוע ללא הכפפות?)
זה יכול היה להתקבל על הדעת אם הוא היה מזריק לעצמו ושוכב לידה על הסירה או מטיל את עצמו למים אחריה. ובטח שאפשר כבר לוותר על אמירות כמו אלו שהוא לא יכול היה להתאבד. התסריטאים כבר שחטו כל מילימטר מהאישיות של דקסטר, מה הבעיה ללכת עם זה עוד קצת?
דקסטר הוא כבר מזמן לא סוציופאת. אז מה הבעיה?

זה כבר פרמטר מצחיק אחר, כל הפרסונה שלו בנויה על כך שהוא סוציופאט-פסיכופט שנמצא מחוץ לחברה וצריך להתאים את עצמו אליה. לכן הוא מצא בת זוג ולכן יש לו עבודה. בכדי לצדק את המהות שלו- לרצוח. הצמא שלו לדם בכלל נעלם כאילו לא היה.

אבל לא יעזור- זה ההבדל בין ספריו של הסופר לתסריטאים הוליוודיים שלכודים בקלישאות.

מה שכן, אני די משוכנע שהם הונחו להשאיר את דקסטר בחיים בכדי להשאיר אופציות פתוחות לעתיד. וגם זה יכול היה להיות יותר נחמד אם היינו מקבלים רק רמז לכך שאולי הוא עדיין חי ולא לראות אותו מפורשות צועד אל שולחן ומסתיים במבט מהורהר...
סדרות גדולות באמת אכן נסגרות פתוחות אבל עם הרבה יותר שאלות מהותיות ממה שנותרנו כאן.

אתה חושב על הסוף של האסיר והסופרנוס ולא יכול שלא להגניב גיחוך בהשוואה הזו...

פארודיה על עונה 7

אוחחח, פרקים 10 ו-11 היו מייגעים כל כך. ממש הכרחנו את עצמנו לצפות עד הסוף. נהייתה סדרת בנות.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

http://mobile.mako.co.il/culture-tv/wor ... 641006.htm

דעתו של מייקל סי.הול

Sent from my GT-I9500 using Forum Runner