סל ניוז

לשחק במשחקי כאילו זה דבר חביב ביותר (למשל, כמה אליפויות היו לאוק סיטי אם במקום לקחת את ג'ף גרין, הם היו בוחרים בבחירה מספר 5 ב-2007 את ג'ואקים נואה, בוחרים בדראפט אותו דבר ולא מוותרים על הארדן. חמישיה של ווסטברוק, הארדן, דוראנט, איבקה ונואה זה לא רע. כמובן שסביר להניח שהארדן לא היה מגיע להם בבחירה מספר 3 ויכול להיות מאד שגם לא ווסטברוק. אבל עדיין). המשחק כאילו שחשבתי עליו הוא מה היה קורה אם האמריקאים היו זוכים בזהב באולימפיאדת סיאול (היה סיכוי טוב מאד לכך אם הוקינס, האיום מבחוץ האמיתי היחידי של אותה נבחרת, לא היה נפצע). סביר להניח שהדרים טים בברצלונה לא הייתה מתאספת לה והיינו מקבלים שוב נבחרת קולג'ים, אולי נבחרת הקולג'ים הגדולה בהיסטוריה.
נתחיל מהקו הקדמי. בעיני ללא שום צל של ספק הקו הקדמי הכי טוב של נבחרת שלא הגיעה מהאן.בי.איי -
שאקיל א'וניל (דראפט 92) - כל מילה מיותרת. להזכירכם בעונת הרוקי שלו שאק שבר שני סלים, לא טבעות, סלים.
אלונזו מורנינג (92) - בחירה מספר 2 בדראפט. בעונת הרוקי שלו ביחד עם לארי ג'ונסון כבר סחב את שארלוט לפלייאוף. המחליף של שאק בנבחרת.
כריסטיאן לייטנר (92) - היה שחקן נחמד באן.בי.איי ותמיד יש את האנקדוטה על נער המזוודות של הדרים המקורית, אבל בכל דיבור על שחקן הקולג'ים הגדול בהיסטוריה, לייטנר חייב להיות ברשימה. בנבחרת הזאת הוא היה הפאוור הפותח, בעיקר בזכות היכולת שלו לקלוע מבחוץ. אבל המחליף שלו יכול להיות שאפילו היה נותן אימפקט יותר גדול.
כריס וובר (93) - פרשמן שלקח את הפאב פייב למשחק הגמר. בעונה השניה שוב הגיע עם מישיגן לגמר. להזכירכם, האולימפיאדה הייתה מתקיימת לפני הטיים אאוט פרום הל, אז אנחנו עוד לא מדברים על גדול הלוזרים.
מכאן נעבור לעמדת הפורוורד, שם יש מבחר לא קטן. שניים היו מגיעים בוודאות. עוד אחד הוא וויילד קארד אמיתי.
גרנט היל (94) - היל בדיוק סיים את עונת הסופמור. בקורלציה מדוייקת, דיוק בדיוק זכתה באליפות שניה ברציפות, הקבוצה הראשונה שעשתה זאת מאז ימי השושלת של UCLA. בשנתיים הבאות היל הפך להיות המנהיג של הדיוקיז וב-94 הוא עשה הכול, כולל הכול, על המגרש והוליך את השדים הכחולים למשחק גמר טורניר המכללות. הוא היה נותן לנבחרת דפנסיב סטופר ברמה הכי גבוהה שיש, איי.קיו מדהים על המגרש וטונה של שפיות לצד השיגעון שהלך בקו הקדמי.
ג'מאל משבורן (93) - כמו לייטנר, קריירת המכללות של המאש מאשין הייתה הרבה יותר מרשימה מקריירת האן.בי.איי. לצד לייטנר היה הכוכב הגדול במשחק המכללות הכי גדול בהיסטוריה (רבע גמר טורניר המכללות 92 והקליעה הגדולה של לייטנר) וב-93 לקח על הגב שלו בהצגת יחיד מדהימה את הוויילד קאטס עד לפיינל פור, שם נכנע לכישרון של הפאב פייב, למרות משחק עצום שלו.
הגארדים גם הם היו מרשימים במיוחד -
בובי הארלי (93) - שוב שחקן עם קריירת אן.בי.איי שלא דומה לזאת של הקולג'ים. אולי הפרוטוטייפ של רכז מכללות בשנות התשעים. קלע מצויין, מנהיג גדול ושחקן חכם במיוחד.
אלן יוסטון (93) - שמתי לב שכמו ב-88 לנבחרת שבניתי חסר משהו שקוראים לו קליעה מבחוץ. אז הנה מגיע אלן יוסטון. כמו הרסי הוקינס בנבחרת המקוללת ההיא, יוסטון היה מביא את הקליעה המדוייקת שהייתה פותחת את ההגנות ונותנת לשאק להשמיד את היריבים מבפנים.
פני הארדוואי (93) - ממחנה האימונים של הדרים טים זוכרים שני דברים. משחק האימון הפנימי של הנבחרת בין הקבוצה של מג'יק לבין הקבוצה של ג'ורדן, ומשחק אימון נגד נבחרת כוכבי מכללות וההצגה שאחד פני הארדוואיי נתן שם. הארדוואי היה חבילה מושלמת של אתלטיות, גובה, יכולת מסירה. הסיבה שהעדפתי את הארלי עליו בחמישיה היא המנהיגות והקליעה מבחוץ של הלבנבן מדיוק.

אלו הם התשיעיה שיהוו את הגרעין של הנבחרת הזאת. את הפאזל ישלימו - ג'ימי ג'קסון (92). לא קלע גדול, אבל גוף גדול ופיזי. אם משווים ל-88 (למה כל הזמן אני חוזר לשם) אז הוא מיץ' ריצ'מונד של הנבחרת הזאת. ג'ייסון קיד (94) - עוד ינוקא, אבל בעונת הפרשמן שלו (92, כמו וובר) הוא בסה"כ הדיח את דיוק הגדולה של היל והארלי, אחרי שתי אליפויות רצופות . אני רוצה עוד רכז בסגל אז זה יהיה הילד. (במסגרת האזכורים מנבאי הרעה, אז אני יוצר פה מחדש את שלושת ה-J שהיו כל כך קטסטרופלים בדאלאס). השחקן האחרון יהיה מישהו שאני באמת יכול לסמוך עליו אם הכול יתחרבן ואני אצטרך ניסים של השניה האחרונה - ביג שוט רוב, רוברט הורי בעצמו (92).

נשארו בחוץ - וולט וויליאמס הוויזארד, לפונזו אליס האתלטי, טום גוגליוטה, שתפור על נבחרות ארה"ב, קלרנס ווית'רספון החייתי, הרולד מיינר, שהיה יכול לעשות וינס קארטר על פרדריק ווייס, 18 שנים קודם לכן, היוברט דיוויס, קלעי שכולם אהבו, וזה רק דוגמית מדראפט 92. הוויילד קארד שדיברתי עליו בסיפתח על הסמול פורוורדים הוא גלן רובינסון. ב-92 הוא היה אמור לסיים את עונת הפרשמן שלו. מבחינת שם כבוגר תיכון הוא ניצב בקצה הפירמידה לצד כריס וובר. אבל הוא והאוניברסיטה בה הוא בחר ללמוד, פרדו, עברו על תקנוני המכללות והוא נאלץ לשבת בעונת הפרשמן שלו בצד. את הזמן הזה הוא ניצל כדי לעבוד כ...רתך (WTF???). בעונת 92-93 הוא כבר קלע 24.1 נק' והוריד 9.4 ריב'. השוס הגיע כמובן בעונת 94, בה הוא קלע 30.3 נק' והוריד 11.2 ריב'. מאמן אמיץ היה מוסיף את הביג דוג לנבחרת ויכול להיות שהיה מקבל על כך לא מעט דיבידנדים.

נבחרות מכללות אחרות שהאמריקאים שלחו לשם השוואה -

88 - כשקוראים את השמות זה נשמע לא כל כך רע - דיוויד רובינסון, דני מנינג, מיץ' ריצ'מונד, הרסי הוקינס, ת'אנדר דן מארלי, ג'יי.אר ריד, צ'רלס "לייאפ" סמית', צ'רלס סמית' (רכז, הפסיד את האליפות ב-85 עם יואינג), סטייסי "דה פלסטיק מן" אוגמון, ג'ף גרייר, בימבו קולס, ווילי אנדרסון (כן ההוא שעבר במכבי לשניה וחצי. היה שחקן אן.בי.איי לא רע).

84 (נחשבת לגדולה ביותר לצד 1960) - אלווין רוברטסון, מייקל ג'ורדן, כריס מאלין, סם פארקינס, פטריק יואינג, סטיב אלפורד, לאון ווד, וורן פלמינג, וויימן טיסדייל, ג'ף טרנר, ג'ו קליין, ג'ו קונקאק. בחמישיה יש ל-84 קייס טוב מול הנבחרת שלי (אהמ...ג'ורדן...אהמ). הספסל הרבה פחות מרשים. נשארו בחוץ - בארקלי, סטוקטון. גם קארל מאלון עם הולכים לדראפט 85 (מאלין ויואינג כן הגיעו מהמחזור הזה).

80 - לא הגיעו לאליפות בשל החרם אבל היו אמורים לשלוח את - אייזיאה תומאס, מארק אגווייאר (החבר הטוב), רונלדו בלקמן (שיחק עם החבר הטוב בדאלאס הרבה שנים), סם בואי (כן, ההוא שנבחר לפני ג'ורדן), בק וויליאמס, רודני מקריי, ביל הנזליק (הטעם הלבן ההכרחי וגם שחקן אן.בי.איי במשך שנים בדנבר), אלטון ליסטר, דרנל וולנטיין, אל ווד והאלמונים - מייקל ברוקס ודני ורנס.

76 - החזירה את הזהב לארה"ב אחרי הפיאסקו של 72. אדריאן דנטלי היה הכוכב הגדול. איתו שיחקו פיל פורד, קווין באקנר, וולטר דייוויס, ארני גרונפלד, מיץ' קופצ'אק, סקוט מאיי, פיל האברד. היתר אלמוניים.

72 - מוכרים - דאג קולינס, טום מקמילן, בובי ג'ונס, ג'ים ברוואר.

68 - מוכרים - ספנסר הייווד, ג'ו ג'ו ווייט, צ'רלי סקוט

64 - מוכרים - לארי בראון (כן, המאמן), ביל בראדלי (כן, הסנטור), ג'ו קולדוול, מל קאונטס, וולט האזארד, ג'ים בארנס.

60 - לצד 84, הנבחרת המרשימה ביותר - ג'רי ווסט, אוסקר רוברטסון, וולט בלאמי, ג'רי לוקאס, דרל אימהוף, בוב בוזר, טרי דישינג'ר.

56 - פחות מוכרים, אבל הם בטח היו מנצחים את כל הנבחרות האמריקאיות יחדיו, כי היה להם את ביל ראסל. וגם את קייסי ג'ונס.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אבל כל החברה האלה היו מאד צעירים ומנגד ניצבה מי שהיתה אחת הנבחרות הטובות שאני זוכר מחוץ לאמריקה, קרואטיה של פטרוביץ וקוקוץ וראדגה ועוד כל מיני נחמדים.
הנבחרת שהזכרת היא באמת נבחרת גדולה למרות שאני בספק מאד גדול אם קיד היה משחק בה, וגם הרלי למרות שלעולם לא נדע, אבל יתכן שגם בקו הבריאות מעולם לא היה הופך לשחקן משמעותי. קשה לי גם להאמין שיוסטון או היל היו משחקים בנבחרת ההיפותטית הזאת, וזה נראה לי קצת כמו חכמה בדיעבד להזכיר אותם בקיץ 92. כך או כך זה המון כוח אש אבל מולם ניצב המון שכל, כשהאמת היא שגם ליטא לא היתה קוטלת קנים כלל (ויתכן שסבוניס בגיל הזה אף היה מקשה באמת על הגרסה המאד צעירה של שאקיל)

בלי קשר, נחמד מאד לקרוא

_________________
תודה לאלוהי הבירה

את קיד סתם הכנסתי כאנקדוטה וכראיה לאחור. קשה להאמין שמישהו היה לוקח אותו כפרשמן לנבחרת האולימפית. לגבי בובי הארלי, אין לי בכלל ספק. בקיץ 92 הוא נחשב לרכז הכי טוב במכללות. אם הייתה נבחרת שכזאת, הוא היה בה וגם היה המנהיג שלה. בעיני גם גרנט היל היה לוק לנבחרת שכזאת. אחרי שתי עונות מצויינות בדיוק, אין סיבה שלא לקחת אותו. בקיץ 92 גרנט היל נחשב לאחד הכוכבים הגדולים ביותר של כדורסל המכללות. נכון שבשתי העונות הבאות, כשלייטנר עזב והיל הפך להיות המוביל בדיוק, המעמד שלו גדל, אבל עדיין בקיץ 92 הוא היה אחד השחקנים האמריקאים הכי בולטים מחוץ לאן.בי.איי והביא כל כך הרבה דברים לשולחן, שקשה לי להאמין שהוא היה נשאר מחוץ לסגל. אלן יוסטון היה אולי הקלע הטבעי הכי טוב שהיה לאמריקאים בשנים הללו. הוא בהחלט היה חומר לנבחרת ארה"ב.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

בובי הארלי היה בדיוק מסוג השחקנים שתפורים על הקולג' אבל יתקשו מאוד במקצוענים.
החוכמה שלו פיצתה על כל שאר החסרונות (מהירות וזריזות בעיקר), אבל בד"כ כשמגיעים למקצוענים זה כבר לא מחזיק מים

_________________
"אין לו את הקליעה מבחוץ, הוא לא יציב מחצי מרחק, פוסט אפ לא קיים. אולי לזה דשון סטיבנסון התכוון כשהוא אמר אוברייטד.
ההתקפה שלו די פרימיטיבית."
מאסטר

"האבחנה שהספרס טועים כשהם נותנים ללברון לזרוק-קשקוש של אחד שלא ראה 100% מהסדרה"
פלאש

ואגב, בעונה הראשונה שלו עד שנפצע (משהו כמו 20 משחקים סה"כ), הוא הראה יכולות של רכז לגיטימי בליגה, עם יכולת מסירה נהדרת.
יכולת יצור הנקודות הייתה לעומת זאת בעייתית משהו

_________________
"אין לו את הקליעה מבחוץ, הוא לא יציב מחצי מרחק, פוסט אפ לא קיים. אולי לזה דשון סטיבנסון התכוון כשהוא אמר אוברייטד.
ההתקפה שלו די פרימיטיבית."
מאסטר

"האבחנה שהספרס טועים כשהם נותנים ללברון לזרוק-קשקוש של אחד שלא ראה 100% מהסדרה"
פלאש

למרבה הצער הקריירה של הארלי נקטעה לפני שאפשר היה להסיק מסקנות. ברור שההצלחה של הארלי באן.בי.איי הייתה מאד מוטלת בספק. מצד שני, רכזים לבנים, לא אתלטים, אבל עם מהירות סבירה, חכמה, יכולת מסירה מעולה ויד קטלנית מהשלוש מצאו הצלחה באן.בי.איי. בכל מקרה, אני לא דן בסיכויי ההצלחה של הארלי באן.בי.איי, אלא האם הוא היה משתתף בנבחרת אולימפית ב-92 שהייתה מורכבת משחקני קולג'. בעיני אין בכלל ספק שכן. הרכז הטוב ביותר במכללות באותה עונה - ביי פאר.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

הוא היה משחק (ולכך גם התכוונתי קודם אבל בניסוח לא מוצלח) מה שטענתי הוא שאני לא בטוח אם הוא גם היה מצליח במיוחד מול עלית הרכזים הבינלאומיים,

_________________
תודה לאלוהי הבירה

עמוס, פוסט נהדר. כיף לקרוא.

_________________

פוסט מעולה אכן.
אני ללא ספק הייתי שם את פני לפני הארלי ולא בגלל השתלשלות הקריירה שלהם אח"כ אלא בגלל יתרון הגובה והכח שלו על כל גארד לא אמריקאי אז.
קליעה מבחוץ כבר לקחת מספיק מסביב לרכז אבל את הפוסטאפ שהוא יכל לעשות לגארדים האירופים הארלי לא יכל לעשות.
פני היה הדבר האמיתי ובמבט לאחור נוטים להמעיט בכישרון העצום שהיה לו אבל הוא באמת היה מפוצץ בכישרון שיכל כמו וינס קארטר וטימאק בסיטואציה אחרת להיות בדיוני הגדולים בכל הזמנים אבל לא הצליח למקסם את הפוטנציאל.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

בנבחרת של 92 השארת בחוץ גם את החונק מאוקלנד שבהחלט יכל לתרום בקו האחורי.

_________________
מה התועלת?

בניתי את הנבחרת לא כמקבץ השחקנים הכי טוב שאני יכול להוציא מהמחזורים הללו, אלא כשחקנים שבאמת היו על הלוח של מי שהיה מרכיב את הנבחרת. למעט ג'ייסון קיד, שהוכנס כאנקדוטה (ואני מודה גם בגלל שהתבלבלתי עם עונת הפרשמן של קיד, הוא היה לפני עונת הפרשמן שלו ב-92), כל האחרים היו בטופ של שחקני המכללות והנבחרת בהחלט יכלה להיראות איך שהרכבתי אותה. ספרי לא היה שחקן מכללות בקליבר של השחקנים שרשמתי. קשה לי להאמין שהוא היה מגיע לסגל של נבחרת שכזאת.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי