עמוס, לפעמים טיעונים בנוגע לשחקן הכי גדול בהיסטואיה מאבדים הקשר. אני שוב אומר, הדיון בגדולת מסי בשנת 2016 שונה לחלוטין מדיון על מראדונה ב-1994. שניהם זכו לשחק בתקופות שונות לחלוטין מבחינת הכדורגל העולמי, במיוחד בהבט של חשיפת הצופים לכמות המשחקים. מאותה הסיבה שאתה לא מתייחס לווילט או רוברטסון בדרוגים הנהדרים שלך, כך מאוד קשה להתייחס אל פלה או במידה מסוימת מראדונה אל מול מסי.
ובאותו העניין, אני לא יודע אם אני מסכים במאה אחוז או שמונים אחוז עם הטור האחרון של אלון עידן, אבל אני חושב שהוא בהחלט רלוונטי לדיון כאן:
http://www.haaretz.co.il/sport/mitbonen ... -1.2993085ציטוט:
בעיני המתבונן || תפסיקו לזלזל בלאו מסי, ממזרים חסרי כבוד
לחבל בזיכרון של לאו מסי בגלל הפסד בקופה אמריקה? להפחית מערכו של אמן הכדורגל החד פעמי הזה בגלל שהחמיץ פנדל? לזלזל באיש שזכה באינספור תארים, רק כי מראדונה כן הצליח ללכת עד הסוף ב־86'? זה הרי פשוט חוסר כבוד
אלון עידן
לאונל מסי שחקן גדול. גדול מאוד. בין הגדולים ביותר. ומה שעושים לו בימים האחרונים - אחרי שפספס פנדל בגמר הקופה אמריקה והודיע על פרישה מהנבחרת - זה פשוט חוסר כבוד. לא חוסר כבוד למסי, חוסר כבוד למציאות. ולכן: חוסר כבוד של האנשים כלפי עצמם.
מדוע חוסר כבוד של אנשים כלפי עצמם: משום שהם אלה שצפו במסי בשנים האחרונות, שבוע אחרי שבוע, בשידור ישיר מעשרות מגרשים בספרד או ברחבי אירופה; משום שהם אלה שבתוך הראש שלהם נצרבו מהלכים מזהירים, וירטואוזיים, אמנותיים, שמעולם לא נעשו על ידי כדורגלן אחר בכזאת עקביות; משום שתיבת הזיכרון שלהם היא זאת שעמוסה להתפקע בחומרי מסי כה משובחים, עד שלא התאפשר להכניס חומרים אחרים, פחות איכותיים.
ואילו כעת, אחרי ששוב לא הצליח לזכות בתואר עבור ארגנטינה, הם מזלזלים בכל החומרים הנהדרים האלו שנמצאים בתוך ההארד דיסק שלהם. כשהם מפחיתים מהגדולה של מסי בשם מבחן התוצאה, הם עושים פעולה לא מוסרית - הם מתייחסים אל המציאות בדיעבד. הם קובעים שכל ההתלהבות האותנטית שלהם בזמן אמת ממופעי הקסם של מסי היתה בעצם לא מוצדקת.
בספרות ישנו המושג "שיר מתהפך". הכוונה היא לשיר שנקרא באופן מסוים, עד שהקורא מגיע לשורה האחרונה. כשהוא נחשף לשורה האחרונה, הוא מבין לגמרי אחרת את השיר ונאלץ לקרוא אותו מהתחלה, לתת פרשנות מחודשת ליצירה. האם מסי הוא מקרה של "שיר מתהפך"? האם העובדה שהחמיץ פנדל ולא זכה בעוד תואר עם ארגנטינה (הרביעי!), אמורה לגרום לכל מי שצפה במסי בשנים האחרונות "לקרוא" אותו אחרת?
התשובה היא לא. כי כל שורה שנכתבה בשיר שנקרא "מסי" היתה מרהיבה; וכל בית שנכתב ביצירה האדירה הזאת היה נשגב; וכל פזמון שנוגן בה היה מסעיר. האם זה לגיטימי להאזין ליצירה הכמעט מושלמת הזאת במשך 6–7 שנים, להתענג על החוויה האסתטית הזאת שוב ושוב, לשאוף אותה עמוק לריאות ולסרב לפלוט אותה החוצה כדי לא לאבד מטעמה האלוהי - וברגע מסוים, בגלל תוצאה שאינה מתיישבת עם ההגדרה העקרונית שלנו ל"גדולה", לפתע להתכחש לכל החוויה המתמשכת הזאת ולהפחית מעוצמתה בדיעבד?
לכן הזלזול הוא לא במסי, אלא בחוויה עצמה. ולכן האיש שבוגד במסי, בוגד בעצם בזיכרון שלו — ולכן בוגד בעצמו. הוא אומר לזיכרון שלו: תראה, זה נכון שהקלטת חומרים שהיו נהדרים באותה תקופה, אבל הערך שלהם נמוך משחשבנו, משום שמסי לא הצליח לזכות בקופה אמריקה. וכשהזיכרון עונה לו: "אבל למה העובדה שהוא לא זכה בקופה אמריקה קשורה לחומרים הנהדרים שמוקלטים אצלי?", התשובה היא: כי מתברר שהוא לא כזה גדול.
כן, בסופו של דבר מדובר באויב הוותיק והמוכר: "מבחן התוצאה". אותו אויב שהופך בני אדם לרואי חשבון: במקום לכבד את החוויה, סופרים תארים. ומילא שסופרים תארים, אבל נותנים לספירה להשפיע על החוויה בדיעבד: על פי גובה התוצאה - קובעים את גובה ההערכה; על פי כמות התארים — קובעים את כמות ההתלהבות.
אבל הפרדוקס הוא זה: דווקא מבחן התוצאה הוא זה שלא עומד במבחן התוצאה. ישאל את עצמו כל חובב ספורט הגון: מדוע הוא מבזבז כל כך הרבה שעות מחייו — האם כדי לעקוב באובססיביות אחרי קבוצות או שחקנים שמתמחים בזלילת תארים? או שמא כדי להיחשף לכמה שיותר יופי, קסם ופנטזיה שבאים לידי ביטוי בדיוק בכל מה שמייצג מסי? האם הכדורגל הפך למפלצת כלכלית (אמנם מופרכת) בגלל צ'לסי של מוריניו, יובנטוס של קונטה או בגלל ברצלונה של גווארדיולה? בגלל פרנק למפארד וג'ון טרי או בגלל זלאטן ורונאלדו?
כמובן שיש ערך כלשהו למבחן התוצאה. קשה להגן על שחקן כמו דנילסון למשל, הברזילאי שהועבר בזמנו מסאו פאלו לבטיס תמורת 28 מיליון יורו (סכום עתק בזמנו). העובדה שהדריבל שלו היה מופלא — עדיין זכורים לי ארבעה שחקנים טורקים רודפים אחריו בחצי גמר מונדיאל 2002 — לא יכולה לטשטש את העובדה שלא היה שום אפקט ממשי לכל הפנטזיסטיות הזאת. פול גז בניוטרל. גם מועדון כמו ארסנל, שמקדש אסתטיקה על חשבון מבחן תוצאה, לא מאפשר לך לאפסן בהארד דיסק יותר מדי תמונות וסרטונים.
אבל לחבל בזיכרון של מסי בגלל הפסד בקופה אמריקה? להפחית מערכו של אמן הכדורגל החד פעמי הזה בגלל שהחמיץ פנדל? לזלזל באיש שזכה באינספור תארים בברצלונה והביא את ארגנטינה נגיעה מזכייה במונדיאל, רק כי מראדונה כן הצליח ללכת עד הסוף ב־86'? זה הרי פשוט חוסר כבוד של ממזרים חסרי כבוד. ולא נותר אלא להתעלם מכל אותם ממזרים חסרי כבוד ולשלוח מעל פדחתם הבוהקת תודה ענקית לאיש שבלעדיו חיינו היו משעממים יותר, ריקים יותר, סתמיים יותר. תודה לאיש שאולי החמיץ פנדל נגד צ'ילה, אבל שבגללו אנחנו החמצנו פחות או יותר את כל השנים האחרונות. תודה לגדול הדור.
_________________
ציפה דריפה אלמדלסי כתב:
בסה"כ מדובר, כבר כמה שנים, בג'יי.אר סמית לעניים. שזה לא רע לקונטנדרית
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
