shmueliki כתב:
עיקר ההתבטאויות של הרב הן לא ברובד של דברים ש"נוגדים את ההלכה" , אלא כביכול היתרים בחסות ההלכה של דברים שלא נשמעים סבירים גם לחלק גדול מהציבור הדתי אני מניח ( הריגת מחבלים , היתר לאנוס במקרה הצורך בעת לחימה וכו' ) .
בכל מקרה צריך להגדיר מהי "הלכה" לענייננו . יש חיילים שבעייתי מבחינתם שאישה תפקד עליהם , כאלו שבעייתי מצידם בכלל להיות לצד נשים וכו' וכו' .
מה בכלל עיקר ה"קונפליקט המודרני" בין הצבא להלכה ?
כשרות ופעילות מבצעית בשבת די מכוסים עד כמה שידוע לי , מה נשאר - שירת נשים ?!
דברי טעם.
הנושא של "הלכה בצבא" הוא ממילא בעיני המסתכל. קודקס ההלכה היחיד שעוסק בדיני צבא יהודי עד קום מדינת ישראל נכתב במאה ה12, ע"י הרמב"ם. לקודקס קוראים "הלכות מלכים ומלחמות". נצטט ממנו מעט, תחילה במה מצווים ישראל לעשות כשהם בארץ ישראל וכמה מדיני המלך:
"
שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ--
למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), ו
להכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ו
לבנות להם בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה)"
"
אין מעמידין אישה במלכות--שנאמר "מלך" (דברים יז,טו), ולא מלכה; ו
כן כל משימות שבישראל, אין ממנים בהם אלא איש"
"המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו, ומתנאה בלבושין מפוארין--שנאמר "מלך ביופייו, תחזינה עיניך" (ישעיהו לג,יז). ויושב על כיסא מלכות בפלטורין שלו, ומשים כתר בראשו. וכל העם באין אליו, בעת שירצה; ועומדין לפניו, ומשתחווים ארצה".
""לא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז)--
מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים, בין הנשים בין הפילגשים, הכול שמונה עשרה; ואם הוסיף אחת, ובעלה--לוקה. ויש לו לגרש, ולישא אחרת תחת זו שגירש"
"
כל המורד במלך, יש למלך רשות להורגו. אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא--חייב מיתה; ואם רצה להורגו--יהרוג, שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך" (יהושוע א,יח). וכן כל המבזה את המלך, או המחרף אותו--יש למלך רשות להורגו, כשמעי בן גרא. ואין למלך רשות להרוג אלא בסיף בלבד. ויש לו לאסור ולהכות בשוטים לכבודו. אבל לא יפקיר ממון; ואם הפקיר, הרי זה גזל".
ועתה נעבור לדיני המלחמה:
"אין המלך נלחם תחילה, אלא על מלחמת מצוה. ואיזו היא מלחמת מצוה--זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם.
ואחר כך נלחם במלחמת הרשות--והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו""אין עושין מלחמה עם אדם בעולם, עד שקוראין לו לשלום--אחד מלחמת הרשות, ואחד מלחמת מצוה: שנאמר "כי תקרב אל עיר, להילחם עליה--וקראת אליה, לשלום" (דברים כ,י).
אם השלימו, וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן--אין הורגין מהן נשמה; והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס--ועבדוך" (דברים כ,יא).
קיבלו עליהן המס, ולא קיבלו העבדות, או שקיבלו העבדות, ולא קיבלו המס--אין שומעין להם: עד שיקבלו שניהם. והעבדות שיקבלו--היא שיהיו נבזים ושפלים למטה, ולא ירימו ראש בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם; ולא יתמנו על ישראל, לשום דבר בעולם.
"
"
ואם לא השלימו, או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות--עושין עימהם מלחמה, והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם; ואין הורגין אישה ולא קטן--שנאמר "והנשים והטף" (ראה דברים כ,יד; וראה דברים ב,לד), זה טף של זכרים"
"
חלוצי הצבא--כשייכנסו בגבול הגויים, ויכבשו אותם וישבו מהן--מותר להן לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים; וכן שותה יין נסך: מפי השמועה למדו "ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו,יא), עורפי חזירים וכיוצא בהן. וכן בועל אישה בגיותה, אם תקפו יצרו. אבל לא יבעול אותה, וילך לו--אלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר . . ." (דברים כא,יא). ואסור לבעול אותה ביאה שנייה, עד שיישאנה. אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" (דברים כא,יא): בין בתולה, בין בעולה; בין אשת איש,
שאין אישות לגויים"
זהו בינתיים. יש אחרי זה קצת עניינים של המשיח וכאלה, אבל מי שרוצה לדעת מהו העולם הרוחני ממנו יונקים כמה מהרבנים המשפיעים ביותר על הציונות הדתית, ובמיוחד על הצעירים שמתגייסים-יקרא ויבין. קרים לא אמר את הדברים בואקום. הוא רק חוזר על ששמע ולמד מרבותיו.