סל ניוז

בניגוד לרשימות האחרות, את הרשימה הזו לא ניתן להפוך למדד יישומי שמנבא במידה כזו או אחרת איך הקבוצות יתפקדו השנה ולאילו הישגים יגיעו.

מצד שני, זו אולי רשימה חשובה אף יותר כי במובן מסוים, זו הרשימה שמנבאת איך הקבוצות יהיו בעוד מספר שנים ו/או איך הן הגיעו לאן שהן עכשיו. ה-GM הוא אולי הפרנצ׳ייז פלייר האמיתי.

משחק ה-GM's מתנהל במקביל לכדורסל ולאורך זמן והוא כנראה גם חשוב יותר ומכריע חלק גדול מהתוצאות.

איך מתנהל המשחק?
המשחק הוא בסופו של דבר זיהוי ואיסוף כשרון דרך בחירת אסטרטגיה מתאימה והתמדה בה. בהתחשב בלחצי הקהל, הקושי לזהות כשרון בשלב מוקדם והחוקים המורכבים של הליגה תחת תקרת השכר, לא פשוט להיות GM ועוד יותר, לא פשוט להיות אחד שטוב במה שהוא עושה ומעמיד מאחוריו פרנצ׳ייז מצליח. צריך הרבה אומץ לקבל החלטות קריטיות, הרבה שיטתיות ופה ושם גם מזל. מה שמשונה בתפקיד הזה, זה שלצד עבודה המשמעותית והעקבית מאחורי הקלעים, יש מספר פיקים קצרים במהלך השנה שבהם מתקבלות רוב ההחלטות המשמעותיות שמשפיעות על השורה התחתונה של המנהל, על ההצלחה והכשלון שלו ושל המועדון. הצורך לקבל החלטות במהירות ובאופן אסטרטגי הופך את העבודה למרתקת במיוחד. מה שעוד יוצא דופן זה שישנן 30 קבוצות, שלפחות לכאורה, מתחרות כדי להגיע לאותו המקום, לאליפות הנכספת, תחת אותם חוקים. בפועל, לעתים למורת רוחם של אוהדים תחרותיים במיוחד, ישנם המון שיקולים אחרים. זו לא תמיד המטרה של ה-GM. אבל המשאבים הם אותם משאבים (פחות או יותר, למיאמי נניח קל יותר) ואנחנו רואים איך כל אחד משחק עם הקלפים שלו וממציא אותם מחדש.

השתדלתי שהמדידה תהיה, למעט מקרים חריגים שכוללים מעורבות רבה של בעל המועדון (קליבלנד), החל מראשית עבודתו של ה-GM הנוכחי.

אני מוכרח להגיד שמאוד קשה היה להפיק את הרשימה.
הרגשתי שלא תמיד יש לי מספיק ידע על ההנהלות השונות.
חלקן חדשות (החליפו הנהלות גרועות ביותר), רובן די בינוניות. זה קצת מאכזב לגלות שלמרות שלכאורה צריך יתרון יחסי כדי להגיע לראש ההר, למקום אליו כמעט כל הקבוצות מכוונות, מעטים ה-GM’s שעושים דברים אחרת או חושבים מחוץ לקופסא. רוב ההנהלות מצטיירות כשקטות ובינוניות למדי.

טיר 1 - קרוב למושלם
1. ג״ס -
by far הקבוצה שמנוהלת הכי טוב בליגה. צריך לראות שזה יישאר כך גם אחרי עזיבתו של ג׳רי ווסט.
הם בנו קבוצה נפלאה מ-3 שחקני טופ20 שהם בחרו מחוץ לטופ5 בדראפט. רצף מדהים ונדיר בהחלט.
הם הביאו את המאמן הנכון, את התרבות הנכונה וצירפו את דוראנט לכל הכיף הזה בדיוק ברגע המתאים כשתקרת השכר עלתה. המון מזל השתלב עם יכולת נהדרת לנהל את העסק.
והיי, נראה שיש להם אפילו את הספסל הטוב בליגה.

טיר 2 - החבר׳ה הטובים
2. בוסטון - היפים והאמיצים -
לדני איינג׳ יש ביצים. הוא לקח קבוצה שהגיעה למקום ה-1 במזרח וניער את כולה. 11 שחקנים חדשים הגיעו, ביניהם שני כוכבים אמיתיים, שישחקו לצד הורפורד. איינג׳ בחר את ה-long view כשהוא מהמר על טאטום בטרייד אמיץ (ובעיניי פוטנציאלית מצוין) ובראון ושתי הבחירות הנוספות (שצפויות להיות גבוהות) שמחכות לסלטיקס. מכוונים שם הכי גבוה שיש ולטוב או לרע, לא בוחלים באמצעים או בפרידות משחקנים שנתנו המון למועדון.
לאיינג׳ ניתנות נק׳ גם על הבחירה המבריקה בסטיבנס, אולי המאמן הצעיר המוכשר בליגה.
איינג׳ לקח הימור גדול הקיץ. נראה איך ילך לו. אני בכל מקרה הייתי שמח להיות אוהד של הקבוצה שלו.

3. ס״א -
אם עושים זום אאוט, זוהי ההנהלה הטובה ביותר בעשרים השנה האחרונות. מצד שני, אלא אם רודי גיי יתחיל לשחק כדורסל מנצח, עבר עליהם קיץ לא משהו. הם קבוצה מזדקנת שמסרבת להתאים את הגיל הממוצע של שחקניה לזה של הכוכב הגדול שלה.
השיחוק המדהים עם קוואי והעליונות של פופ על שאר מאמני הליגה משאירה את הספרס כקונטנדרית, שנים אחרי שבחרנו להספיד אותם. זה מספיק למקום השלישי המכובד ברשימה הזו אבל לא יותר מזה.

4. מיאמי -
מיאמי של היום היא קבוצה שאמנם צפויה להגיע לפלייאוף במשחק אבל בסופו של דבר די בינונית. מצד שני, תמיד אפשר לסמוך על ריילי שימצא כמה מציאות (ווייטסייד, אולי גם ווייטרס וג׳יימס ג׳ונסון), שהתרבות תהיה משובחת וספולסטרה הוא בהחלט בחירה מוצלחת. אני לא יודע כמה ניתן לתת לו קרדיט על הרכבת הביג3 של לברון, ווייד ובוש אבל הטרק רקורד שלו משנים עברו בהחלט מוכיח שמיאמי היא אחת ההנהלות היותר טובות בליגה.

5. יוסטון רוקטס -
הקרקס של דריל מורי, אחד הג׳י-אמים היותר אמיצים, פעילים ומשפיעים בליגה. מורי היה על הכיסא החם, לפי השמועות, בקיץ שעבר ואז חולל מהפך שהביא לקבוצה את דאנת׳וני ושלל צלפים מסביב להארדן, שהפך לרכז. גם הקיץ מורי הפך את השורות והימר, הפעם דווקא על פול ועל שחקני הגנה. אי אפשר לומר עליו שהוא לא מכוון גבוה ולא מנסה רודף פעם אחר פעם אחרי כוכבים ולפעמים גם מצליח להנחית אותם אצלו. בחירות הדראפט המאוחרות של הקבוצה מניבות לרוב שחקנים מועילים (סימן להנהלה משובחת), דאנת׳וני מתאים מאוד למה שמנסים לעשות שם והסך הכל חיובי.

6. קליבלנד -
כבר עמדו במבחן רציני שמשפיע מאוד על הקבוצה ולכן נחשיב אותם.
קליבלנד של גריפין הייתה מנוהלת היטב למרות המעורבות של גילברט וגם אחריו, הצליחו לגייס שם ספסל טוב מאוד ולצאת איכשהו מכל הקטסטרופה של אירווינג עם סיכוי לאליפות השנה ובחירה גבוהה לעתיד. המעורבות של הבעלים, הספסל הזקן של השנה שעברה, עצם זה ששחקן צעיר מוביל שנבחר על המועדון בוחר לעזוב למרות ההצלחות, כל אלו מורידים את הציון של הקאבס ומותירים אותי לתהות עד כמה זה לברון (ופוקס גדול בדראפט) ועד כמה זה קליבלנד.

טיר 3 - בסדר פלוס כזה

7. מיניסוטה -
קצת קשה להעריך. נדמה לי שת׳יבודו ושאר הפרונט אופיס עושים עבודה לא רעה בכלל. הטרייד על באטלר היה טוב מאוד, הרכישה של טיג גם חביבה ורק העסקה של וויגינס מעוררת סימני שאלה. האם הוא מסוגל להשתפר?
בסך הכל, למיניסוטה יש קבוצה טובה לכמה שנים הקרובות. נדמה לי שהאפסייד הוא לא אליפות אבל בהתחשב בכך שהקבוצה בבצורת הפלייאוף הגדולה בליגה, המשך העבודה שנעשית שם היא בסך הכל טובה.

8. דאלאס -
מעין מיני ס״א. הצליחו ליצור שם קשר יפה ודו-צדדי עם נוביצקי (שנראה שונה מאוד ממה שהולך בבוסטון, יוסטון, מיאמי ורוב הקבוצות), קרלייל הוא אחד המאמנים הטובים והמוערכים בליגה והוא שם כבר שנים ארוכות... לא לגמרי ברורה לי התכנית שלהם אבל אהבתי מאוד את הבחירה בדניס סמית׳ ג׳וניור, בארנס הוא החתמה שמוכיחה את עצמה בסך הכל והם מדי פעם מוצאים מציאות משום מקום, סיגנל טוב גם כן להנהלה מוצלחת בסך הכל.
הטרייד עם נואל היה מצוין אבל פקששו שם (אם כי הפקשוש היותר גדול הוא של נואל והסוכן שלו שכבר פוטר) בעסקה. לאורך השנים חשבתי שהם יותר מדי מנסים לבנות דרך האמצע וחסרים אסטרטגיה ברורה. ובכל זאת, הנהלה טובה מאוד.

9. פורטלנד -
הקיץ שעבר היה קיץ פשוט איום ונורא. כמה איום ונורא? כזה שהפך אותם מקונטדרית פוטנציאלית ומועמדת אפשרית לקלוט שחקנים כמו לברון ג׳יימס, פול ג׳ורג׳ ואחרים לערימת חוזים גדולים לשחקנים בינוניים במקרה הטוב. פורטלנד נקטו באסרטרגיה של אכול כפי יכולתך בשוק החופשי ומשלמים היום את המחיר. אבל מלבד זאת, יש שם את לילארד ואת מקולום (גניבה אמיתית בדראפט) והטרייד על נורקיץ׳ היה לא פחות ממבריק. הוא אמנם פציע אבל בעיניי הוא two way player וטופ10 בעמדה שלו. בקיצור, מיקס של החלטות מצוינות והחלטות גרועות.

10. טורונטו -
גישה עצלנית קצת של מנהל מוכשר. זה נראה שיוג׳ירי לא באמת רוצה לקחת אליפויות אלא רק לעשות חיים ולהגיע לפלייאוף. הוא המנהל המושלם למועדון שרוצה להגיע לשם ולמלא אולמות. הוא מחושב וסבלני, העסקאות שלו הן טובות מאוד לרוב והוא יודע לבנות, לרוב, ספסל טוב. מה הוא לא אוהב? לפרק ולבנות מחדש. הקבוצות שלו כמעט תמיד נטולות אפסייד אמיתי (אותו הוא שומר בקצה הספסל בהימורים, לעתים כושלים, סטייל קבוקלו) וחסרות כוכבים גדולים. הקיץ האחרון שלו לא כל כך מוצלח בעיניי. הוא שילם לאיבאקה וללאורי המבוגרים יחסית כסף גדול, הספסל נחלש. טורונטו עדיין מועמדת טובה לחצי גמר אזורי במזרח החלש, אבל כנראה שהיא לא שווה יותר מזה.

11. דנבר נאגטס -
קוששו בחירות גבוהות למדי והצליחו לבנות משהו, בייחוד סביב הבחירה המצוינת ביוקיץ׳.
מודיאיי הוא אמנם באסט מהדהד (לפחות כרגע) והטרייד עם פורטלנד היה הפסד רציני מבחינתם אבל שאר הבחירות נראות טובות, הספסל הוא בין הטובים בליגה, מילסאפ הוא שיחוק גדול בשוק החופשי הרדוד והסך הכל הוא חיובי, גם אם בעיניי הקבוצה היא בינונית בסופו של דבר.

טיר 4 - קשה להעריך אבל הסימנים המוקדמים חיוביים
12. קליפרס -
ווסט הגיע והקיץ שהיה מסמן שיש לו הרבה סמכות במועדון. הפכו ברגע מהנהלה גרועה להנהלה טובה. הטרייד עם יוסטון הצליח להוציא הרבה מסיטואציה גרועה וגם הרכישה של גלינארי היא מעניינת ובסך הכל טובה. מצד שני, אני לא כל כך מחזיק מדיאנדרה. אם יחתימו אותו על חוזה גבוה מאוד, זו עלולה להיות טעות.

13. ברוקלין - קצת קשה לדרג את ברוקלין. עד כה עשו שם את כל המהלכים הנכונים. שימוש בקאפ ספייס כדי להשיג בחירות או שחקנים צעירים מבטיחים - check. לחכות בסבלנות עד שוך הסערה ולהותיר גמישות לעתיד - check.
נראה שהג׳י-אם, שהגיע מהספרס, יודע מה הוא עושה. אולי בעוד שנתיים-שלוש יוכלו אוהדי ברוקלין (אם יש כאלו) לשים את בילי קינג מאחוריהם.

14. לוס אנג׳לס לייקרס - אולי מוקדם לשפוט אבל התחלה טובה לחבר׳ה שם (אחרי שלא מזמן היו אחת ההנהלות הגרועות בליגה). הוייב השתנה לחיוב, מג׳יק תמיד מעורר אופטימיות. קוזמה נראה כבול פגיעה, לונזו היה האמ.וי.פי של ליגת הקיץ (אם כי הוא עדיין סימן שאלה), קוואנדל פופ הוא תוספת מצוינת בעיניי ונראה טוב עד כה וכולם מצפים להרבה מלוק וולטון ומקווים שהמרחק מדיאנג׳לו ראסל יעשה לו טוב.
נראה שהאסטרטגיה שם היא לחכות לקיץ ולפתוח מקום ל-2 חוזי מקסימום בתקווה למשוך את לברון (לא יקרה לדעתי) ועוד שחקן בכיר. אני חושב שהם ייכשלו אבל אוהב את הניסיון לכוון גבוה. השאלה החשובה היא מה הם יעשו אם המהלך לא יצליח. האם ימלאו את הקבוצה בשחקנים לא מעניינים שיוחתמו על חוזים ארוכים או ימשיכו לפתח את הצעירים ויעבירו את הניסיון לקיץ הבא.

טיר 5 - להיות או לחדול
15. אוקלוהומה סיטי -
יכול להיות שהם מדורגים נמוך מדי. בכנות, אני לא יודע איך לדרג את פרסטי. הצליח להביא את המועדון עד לבאר (שושלת אליפויות פוטנציאלית), רק כדי להרוס במחי טרייד אחד לא הכרחי ולא ברור את הכל. זיהוי לא נכון של גודל הכשרון של הארדן (איך??), מאמנים לא מספיק טובים, הרכבים כבדים ולא מותאמים לליגה של היום והישענות מוגזמת על שחקנים שהם one way, מעיבים על יכולת מצוינת לרוב בבחירות דראפט ולא מעט אומץ, שהפך את הקבוצה לרלוונטית שוב במאבקי האליפות, לפחות לעונה אחת. ההימור על פול ג׳ורג׳ הוא מצוין בעיניי ומחזיר את פרסטי לרשימה, למרות אחריותו לאחד הטריידים הגרועים בתולדות הליגה.

hm
ממפיס ו-וושינגטון אולי מקופחות ברשימה הזו, אטלנטה ומילווקי (התחלפו ההנהלות כמדומני), יוטה (יש שם יכולות שמתאימות לטופ15 אבל סובלים מדחיינות מסוימת ופספסו בכמה החלטות חשובות). דטרויט גם בסה״כ סבירים בעיניי מבחינת מהלכים (האסטרטגיה על הפנים).

הגרועות
אינדיאנה פייסרס - בירד כבר לא שם ויכול להיות שאיתו הלכו ההברקות בבחירות מאוחרות בלוטרי.
הטרייד על פול ג׳ורג׳ היה גרוע והסגל שם מעורר בי בחילה קלה. אולי הקבוצה הכי פחות כייפית ומעוררת תקווה בליגה.

ניו אורלינס פליקנס - איך לקבל את ad בדראפט ולעשות בלגאן ומשמש שלם עם אסטרטגיה לטווח קצר שלא מוכיחה את עצמה. בסופו של דבר, איכשהו, אחרי שהגיעו למקום ה-8 בפלייאוף, שקעו בחזרה כמעט לקרקעית הלוטרי (מקום 6), הוציאו משם את הילד ובעזרתו קיבלו את קאזינס. בלי לתכנן, הם הצליחו להגיע למצב שבו יש שם את הקו הקדמי אולי החזק בליגה, אבל המהלכים נואשים והאיזון בקבוצה לא ממש קיים. גם לא אפסייד לעתיד טוב יותר. בקיץ בני דודים יצטרך להחליט האם הוא נשאר שם או הולך לרדוף אחרי אליפויות. הגורל של ניו אורלינס ייקבע על פי ההחלטה שלו, ככל הנראה. בשלב מסוים, לad תהיה החלטה משלו לקבל ואין לי הרבה ספק שאיינג׳ (ואחרים) יהיו שם כדי לשמוע מה היא תהיה

שיקאגו בולס - סוף-סוף החליטו ללכת על בנייה מחדש, לפחות עונה מאוחר מדי. בכלל, דומה שהבולס תמיד מאחרים קצת לפעול. חסרה שם תעוזה. לרוב, הם בוחרים היטב בדראפט (ההימור על מרקאנן מעניין; צריך לראות למי תהיה קריירה טובה יותר, לו או לדניס סמית׳ ג׳וניור ומונק), כולל שחקני רוטציה ומציאות לקראת סוף הסיבוב הראשון (ג׳ימי באטלר, גיבסון, סנל ועוד) - אבל הם עושים טעויות רבות בשוק החופשי והם מתקשים לייצר טריידים. הטרייד האחרון על ג׳ימי באטלר הוציא כמעט סופית את הרוח מהמפרשים וקיבע את הצמד שעומד בראש הקבוצה כאחת ההנהלות החלשות בליגה.
בהתחשב בכך ששיקאגו הייתה מספר שנים בצמרת המזרח, עד לא מזמן, זו נפילה רצינית.
הסכסוך עם ת׳יבודו, מינוי אחד המאמנים החלשים בליגה במקומו, היעדר דרך ברורה, טריידים חלשים למדי, חוסר היכולת למשוך fa מבוקשים לקבוצה וחוסר היכולת (והניסיון!) למנף את הסיטואציה המוצלחת שהייתה לאליפות גרמו לקהל של שיקאגו לייאוש מסוים. הם עוד יכולים להפוך את הקערה על פיה (הלכו בבירור על טאנקינג שאולי יעזור לתמוך בנק׳ החוזק היחסית שלהם, הבחירות בדראפט) אבל התחושה הכללית היא שמשהו לא עובד בשיקאגו. למעשה, אני מופתע שהם עדיין אוחזים בתפקידם.

סקרמנטו - עדיין גרועים ודיספנקיונאל אבל דומה שמשהו נרגע בארגון הזה מאז שיירגר הגיע וקאזינס הלך. המהלכים קצת יותר טובים (אם כי הבחירה בגבוה היווני הייתה ונותרה תמוהה) ויש סוג של תקווה באוויר. בכל מקרה, כרגע הם קרובים לתחתית והם לא סתם הגיעו לשם. הרוויחו את זה בכבוד.

פילי - מלבד הטרייד המביך על נואל, קולאנג׳לו עושה בפילי, לכאורה (בדגש על לכאורה), את המהלכים הנכונים עד כה. ההימור על פולץ זכה גם הוא לביקורות אוהדות בזמן שהתבצע (טוב, אולי לא ממני ). עם זאת, אני עוקב אחריו מקרוב במהלך העשור האחרון ואני עדיין חושב שהוא אחד המנהלים החלשים ביותר בליגה. יש לדעתי לא מעט עדויות לכך בשנה-שנה וחצי שבה הוא נמצא בתפקיד בפילי, כפי שפרטתי בהזדמנויות אחרות כאן בפורום. הוא אולי לא עשה טעויות קולוסאליות (עד הטרייד של פולץ; אני חושב שהוא לא יהיה השחקן הטוב ביותר בדראפט וגם לא השחקן הכי נכון לפילי) אבל היו לא מעט טעויות משמעותיות שנעשו מתחת לרדאר.

תודה על ההשקעה.

בהתייחס למה שרוני מקרוני כתב בת'רד שכן..קשה להעריך במדוייק עבודה של gm אבל יש לנו כלים מספיקים לעשות כן [ובשביל זה יש דיוני טריידים בדרך כלל שוקקים, וכל כך הרבה דיונים על הצד העסקי - דבר שמייחד את הליגה]. פוליטיקות ומיני אינטריגות ויחסים בינאישיים מפריעים לנו בהערכה נכונה גם של שחקנים ומאמנים. דווקא בהשוואת מאמנים אני מוצא קושי גדול יותר לעומת מנהלים מקצועיים. מישהו באמת יכול להיכנס לדיון עמוק מדוע ספולסטרה יותר טוב מסניידר שאןלי יותר טוב מבראד סטיבנס וכו' ? יש הרבה מאמנים שנראים כדבוקים באותה קבוצה וגם כאן אפשר להאשים את המנהל המקצועי או הכוכב שמנהל את הקבוצה [וזה למה דירגו פה טיירון לו הוא Hm וסטיב קאר המאמן השני בטיבו בליגה] עד שקשה עד בלתי אפשרי להשוות. במנהלים מקצועיים אפשר גם אפשר. וחלק הארי של העבודה שלהם בדראפט הוא יחסית "נקי".

בהתייחס לנקודת הבעלים. יש לשים לב מתי הכתבות האלה נשלפות. מן הסתם יש פה לפעמים עבודת יחסי ציבור של בקרת נזקים אחרי טריידים גרועים. פתאום פרוקורוב רוצה נצחונות אז בילי קינג חייב להביא לו פול פירס וקווין גארנט. ביקורות על פריצ'רד והטרייד של פול גורג' ? מייד כתבה שרומזת על מעורבותו של הרב סיימון. זה בעלים קמצן, זה מתערב, זה דוחף, זה זקן והולך למות..בסופו של דבר זה גם הרבה תירוצים יותר מאילוצים וזה לא צריך להפריע לנו לשפוט עבודה של מנהלים מקצועיים.

הכי מעניין לכתוב על מנהלים מקצועיים בקבוצות כושלות. מה הם עשו והרבה פעמים לא עשו כדי להגיע לשם. אבל נתחיל להתייחס בקצרה לדירוג הנ"ל דווקא בחלק הפחות מעניין - הסוגה העלית.

כרגע כל מה שמתקרב לאיזור המפרץ מואר בבוהק חזק. ההנהלה הכי טובה, המאמן הכי טוב, הנקניקיות הכי טובות במזנון..שבאים לדרג צוותים מנהלים אני שם את המוזהבים ביחד עם זה של בוסטון וסאן אנטוניו בדרג משלהם. לולא ההחלטה של דוראנט [שמשום מה בבוהק המוזהב הופכת להיות שוב שיחוק של ההנהלה] גולדן היו במעגל הראשון של האליפויות אבל לא מועמדים בולטים לשושלת כמו עכשיו [ויכול להיות בעתיד שההחלטה של דוראנט קיצרה את שלטון השושלת עד העזיבה של קליי]. הבחירות בדריימונד, קארי, תומפסון מדהימות ושמות אותן בטופ 3. זה שחתכו מג'קסון והביאו את סטיב קאר שיחוק נוסף. ההבאה של טרמפיסטים פחות מרגשת אותי. זו עבודה הקלה ביותר בזמן שכבר בנית את המותג. בנוסף, צריך לשים לב שבתפר של בניית השושלת הזאת היו חילופי פרסונל. מאיירס לא בחר את קארי. לארי ריילי בחר. בתקופת מאיירס נבחרו תומפסון וגרין בלבד אם זכרוני אינו מטעני.

היתרון של בוסטון וסאן אנטוניו לעומת גולדן הוא גם באורך ה-timeline של המצויינות. זה כביכול לא פייר אבל זה מה יש. מצד שני, בוסטון לא בליגה משלה עקב דראפטים בינוניים, סאן אנטוניו לא בליגה משלה כי נתנה לנכסים שלה לגווע ולא הייתה אגרסיבית בגזרת הטריידים.

אנסה לכתוב היום ביתר אריכות על קבוצות פחות מדויינות והטעויות של ההנהלות שלהם. חלקן כבר התחלפו. בחלקן הבעלים מתעקשים לשמר את הכשלונות.

_________________
Another gem from Tommy Heinsohn.

“I tell ya. I’d have to deck Nate. I’d have to deck him. He be coming and I’d lay one of those picks on him and he’d have to pick his teeth up off the court

אני אתחיל בלהרחיב על קבוצה שהיא hm ברשימה של att יוטה. המנהל הוא דניס לינדסי והוא בחר את רודי גובר. לינדסי היה עוזר שנים ארוכות בספרס תחת ביופורד ואז הוא עדיין לא בחר את גובר. הוא בתפקיד מ- 2012 ואז גובר לא היה בקבוצה. ב2013 הוא אמנם לא בחר את רודי גובר. אבל עשה עליו טרייד שניות אחרי הבחירה עם דנבר. אז בחייאת, אל תיקחו לו את זה שהוא בחר את רודי גובר.

ראיון מכונן שמעיד איך האינטרפליי בין מראיינים ומנהלים מקצועיים עובד כחלק מתרבות ה-pc בסיקור ספורט בארה"ב. ראיון עם לינדסי על גבי משחק ליגת קיץ מנומנם [אפשר תוך כדי לחזות בג'רון גונסון הלא משכנע של נס ציונה].

http://www.nba.com/video/2017/07/09/201 ... dsey-int#/

מה אנחנו למדים מראיון :
1) שלינדזי בחר את גובר. שהמנהל המקצועי מרגיש את החום [למשל ימים לאחר שהכוכב הגדול של הקבוצה עוזב אותה] הוא נאחז בהישגו הבולט. ובמקרה של לינדסי מדובר בטרייד עם דנבר בליל הדראפט כדי להשיג את רודי גובר. אז גוב, גובר וגוברט לאורך כל הראיון ושנמאס אז אפשר להגיד רודי,רודי ועוד פעם רודי. ככה זה עובד.
2) חנופה זולה לכל כיוון. לאיזייה וכמובן למשפחת מילר שפתחו את הכיס ואיפשרו להביא את גוב,גובר,גוברט שהוא רק בן 25 אגב ובגיל 28 אפשר יהיה בוודאי לפי המטריקס שלנו לקרוא לו בעוד כל כך הרבה דרכים.
3) אנחנו נהדרים בפיתוח כשרונות. אינגלס, היל.לעומת זאת בורק,בורקס, אקסום, פייבורס ? לא מוזכרים במילה. על שנה של היל נתנו בחירה 12 בדראפט ואז נתנו לו ללכת כי נזכרו שהוא בן 31 - אז עכשיו נתנו עוד בחירה עבור רוביו ומוכרים לנו שהוא רק בן 27...
4) הייוורד עזב. כן זה חוסר מזל. התזמון היה כ"כ גרוע..בדיוק חשבתי על פרי אייג'נטס. איזייה זורק לו חמישים גלגלי הצלה של הלו קיטי עם "נקלעתם לעין הסערה" ומערכת היחסים "חסרת התקדים" בין סטיבנס והיוורד שלא השאירה ללינדסי המסכן שום סיכוי. מדהים. הלשון של איזייה פשוט מתגלגלת לכל כיוון בראיון הזה ובכלל.

אז בהתייחס לעבודתו של לינדזי כפי ש-att כתב. עבודה של gm היא בהרבה מקרים נעוצה בהחלטת מאקרו פשוטה. לינדזי החליט לבנות סביב גוברט והיוורד. אז הוא היה שנים אחורה להתחיל לעבוד ולשכנע את האחרון להישאר. היו לו הזדמנויות ב-2016 שלא נוצלו להביא עוד שחקן מנוסה בקליבר אבל הוא לא עשה את זה. לא היו חסרים לו כלים כדי ללכת חזק על כוכב שלישי :כמעט ללא חוזים גרועים, יש לו בחירות דראפט ושחקני מיד טייר מעניינים כמו פייבורס והוד.

ובכלל הפאשלה עם היוורד התחילה כבר לפני ב- 2014 שלא נתנו לו הארכת חוזה עם מספר שנים ארוך יותר והצעה רק של 45 מיליון לפי הדיווחים. זה מה שאיפשר להם להיכנס לעין הסערה [על פי משנתו של איזייה] כבר בקיץ הזה. במקום לשמור את היוורד לעוד שנה שנתיים. הם היו כל כך טובים בפיתוח כשרונות שכבר לאחר שנה נוספת היוורד לא היה בסביבה של חוזה 45 מיליון דולר.

במקום זה נזכרו קצת מאוחר. נתן חוזה ארוך טווח ועצום לאינגלס בן ה-30 מתוך תקווה לצבור מומנטום עם היוורד. העניין הזה הכשל. ועכשיו הם תקועים עם אינגלס בחד ספרתי של נקודות ובדו ספרתי של מיליונים עד גיל 34.

אז עכשיו הם חזרה באזור הדמדומים בזכות לינדסי. מתנחמים במטריקס של רודי וגוברט. ומפנטזים על דונובן מיטשל. הקיץ הזה היה הזדמנות לפטר את הבחור. לדעתי.

ואפשר לקנח עם הכתבה הזו שהכל עוד נראה ורוד יותר.

https://thejnotes.com/2015/03/24/chrono ... s-lindsey/

_________________
Another gem from Tommy Heinsohn.

“I tell ya. I’d have to deck Nate. I’d have to deck him. He be coming and I’d lay one of those picks on him and he’d have to pick his teeth up off the court

ההנהלה של פורטלנד וספציפית ניל אושיי צריכים להיות בחמישייה הראשונה. בדירוג המאמנים לא הייתי שם את סטוטס גם לא בעשירייה אבל אושיי בלי ספק אחד המנג'רים הטובים בליגה

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

מבין ההחלטות הגרועות כביכול החוזה של אלן קראב שכאילו היה מוגזם העברנו בטרייד לברוקלין בתמורה לטרייד אקספשן בטרייד שגם פתח לנו זמן משחק בעמדה מספר 3 ואלן קראב הוא שחקן לא רע בכלל ובקאפ-ספייס החדש החוזה שלו אפילו לא כזה מופרך. מייארס ליאונרד נראה העונה יותר מוכן להצדיק את החוזה שלו שגם הוא משהו כמו 10 מיליון לעונה, מוגזם רק לפי הקאפ-רום הקודם. כיילב סוואניגן הוא אחד הבחירות דראפט הטובות במחזור הזה עם הבחירה ה26, אם היינו יכולים להשיג יותר מזאק קולינס בשביל הבחירה ה15 וה20? כן, אבל זאק קולינס גם יהיה שחקן טוב. יש לנו שחקנים כמעט בכל עמדה, כיילב ומייארס ואד דיוויס שחוזר לכושר אחרי ששנה שעברה היה פצוע, עם אמינו, זו רוטציה טובה בעמדה 4, במיוחד אם לוקחים בחשבון שכיילב באמת שחקן. נורקיץ' כאמור שחקן שההבאה שלו שינתה את כל העונה שעברה שהייתה עונה חלשה, אבל היו לזה סיבות. העמדה הכי חלשה שלנו כביכול היא עמדה 3 אבל אוון טרנר ומו הארקלס שחקנים משלימים טובים ואם קצת יותר יצירתיות של המאמן אני למשל הצעתי לנסות לשחק עם בריסקו כפוינט פורוורד וסי.ג'יי ודיימיאן. האתגר הכי משמעותי שלנו הוא בעמדות המחליפים בקו האחורי וגם בזה השתפרנו לקראת המחנה האימונים עם ההחתמות של בריסקו, גודווין, אנתוני מורו. לסיכום, הקיץ הכאילו לא משמעותי שלנו היה טוב מאוד מבחינתי וניל אושיי הוא אחד המנג'רים הטובים בליגה בעיניי

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אז קודם כל תודה! זה נהדר.

חשבתי על שתי דרכים לכימות, אחת מהירה ואחת עקיפה.
הראשונה תהיה דרך הדראפט והיא בשני שלבים.
א. דירוג בחירות דראפט
ב. לקיחת ההצלחה הכללית של הקבוצה בזמן הכהונה של ה GM - והפחתת הנקודות של הדראפט מההצלחה - כדי להגיע להצלחה שלו בבחירות דרך השוק החופשי וכו'.
זאת לא תהיה דרך מדויקת אמנם, אבל היא תהיה יחסית קצרה ומהירה (ואולי אעשה אותה). מה שהיא כן אומרת זה שהפרמטר העיקרי הוא הצלחת הקבוצה (נצחונות, הגעה לפלייאוף וכו'), והיא לא תתחשב במקרים כמו גרג אודן או אפילו אולי ג'ואל אמביד.

שיטה שניה:
לקחת כל החלטה והחלטה של ה GM במשך השנים ולשפוט אותן תחת שתי הנחות
א. חשיבות ההחלטה (אין בהחלטה של החתמה של השחקן ה 11 על מיליון דולר, כהחתמה של גורדון הייוורד כמו ההודעה המצוינת למעלה של החתול יובב על שנים מועטות מדי.
ב. טיב ההחלטה - למשל, ההחלטה להחתים את דנג או את מוזגוב, היתה 0 או קרוב לכך.
ליצור מכפלה ולכמת.
השיטה הזאת היא קצת יותר ניטפיקית, כי היא באמת דורשת נבירה של ממש על כל ההחלטות.

מצד שני, נדמה לי שדווקא שילוב של שתי השיטות יכול להביא לתוצאה מירבית.

ועדיין לא מדויקת, כי יש דברים בניהול הקבוצה שלא יבואו לידי חשבון - למשל ההוצאות על אנליטיקס בגולדן סטייט, הוצאות שגם אם כל החלטות הדראפט והפרי אייג'נסי שלה היו מחורבנות - עדיין הן תעודת כבוד ל GM (תעודת כבוד שיכולה לבוא לידי ביטוי בהצלחת הקבוצה אמנם, ע"ע שיטה א').

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני לא יודע אם אפשר לכמת. כלומר, אפשר אולי להגיע לציון שמשקלל את בחירות הדראפט של הקבוצה ביחס למיקום שבו נבחרו (מה שיהיה לא מדויק בהתחשב במספר השנים ומספר הבחירות ובזמן שלוקח לשחקן להראות את שוויו בליגה) ואפשר אולי להגיע לציון כלשהו על טריידים (שגם אותו צריך לשקלל איכשהו אם מסרבים להשתמש בדעה סובייקטיבית, אפשרי איי גס) ואפשר להגיע גם לציון של השחקנים החופשיים (תפוקה ביחס למשכורת?) אבל איך אתה מכמת אסטרטגיה?
כך או כך, זה ציון מורכב. צריך להכניס לשקלול את בחירת המאמן (או מאמנים), את דירוג המשיכה של fa (שחקנים בסגל, מאמן, שיטת משחק וכו׳), את המצב לאורך זמן והמיקום בליגה בתקופה הקרובה. למרות שזה לא פשוט לעשות רשימה טובה של טופ15, יש סיכוי לא רע בכלל שזה יהיה יותר מסובך לכמת את הכל

אפשר גם להשתמש פשוט במיקום של הקבוצה בליגה (או הערכה של סגל השחקנים לפי רשימות ה-15) ובסטטוס צפוי לעתיד אבל בכל המקרים כמעט, אנחנו נתקלים במצב בו קשה להעריך קבוצות שה-gm שלהן חדש יחסית בשטח. מלבד המקרה המוזר של פילי, כמעט תמיד מצבן של הקבוצות האלו בכי רע והפרוספקט שלהן לעתיד נראה עגום.

הפוך. הם ממש למטה.
טרנר. לנארד.קראב. פרסונס....לא רשימה טובה.

ניתוח יפה. ובכל זאת, הוא אולי קצת מושפע מאפקט האחרונות ומכך שהייוורד בחר שלא להישאר. אולי אם היה נשאר, היה ניתן לחשוב שלינדסי ראוי לטופ15. בעיניי הם איפשהו במקום ה18-20 בליגה. לא נטולי יכולות אבל משהו חסר. אני לא יודע אם זה היה לינדסי אבל יוטה השתהו הרבה יותר מדי עם רביעייה של גבוהים מבלי לקבל החלטה (קצת חכמה בדיעבד אבל היו צריכים ללכת על גובר ומילסאפ) ואיבדו ערך משמעותי, קפאו בסוג של אמצע מבלי להשיג את הכוכב השלישי שלהם (אולי חשבו שזה יהיה פייבורס? או אקסום שהוא למרבה הצער באסט) ולאחר מכן שיחקו ללא צורך עם החוזה של הייוורד במקום לסגור אותו בשליטה שלהם ואז התרוממו במיוחד בשביל ההחלטה שלו למעלה, באופן שהיה קצת מלאכותי וחשיבה לטווח קצר (מה שאובייסלי לא עזר להשאיר אותו). הרבה היסוס והרבה פספוסים לא נחוצים בדרך. הם אמנם לא נקטו באסטרטגיה מספיק חזקה אבל מצד שני, הם לא ניו אורלינס. יש שם יכולות, יירגר הוא מאמן טוב מאוד וגם זה עומד לזכות לינדסי. הסך הכל הוא בינוני מינוס לצערי אבל כן צריך לזכור שזו נקודה בזמן שבה קל לשפוט אותו לרעה.

אשמח לקרוא ניתוחים של קבוצות נוספות!

כשחושבים על זה, זה די מדהים שהינקי עדיין לא מצא עבודה בליגה.
לכל כך מעט מה-gm's יש אסטרטגיה מסודרת, איזשהו יתרון יחסי שהם סוחטים עד תומו בניסיון להגיע רחוק ואומץ to pull the triger גם בקבלת החלטות שאינן פופולאריות. למעטים, אם בכלל, יש טרק רקורד של טריידים מוצלחים כמו שהוא רקח. לדעתי, במהלך כהונתו בפילי, הוא היה במקום השלישי, אחרי ג״ס ובוסטון. במקרה הרע, הוא במקום השישי אחרי דריל מורי. אני מאמין שאם היו נותנים לו להמשיך (כמובן שחלק מהחולשות שלו בתפקיד ״אשמות״ בכך שהוא לא המשיך בתפקידו), אולי הוא היה מתקדם אף יותר במעלה הסולם.
הנפילה העיקרית ואולי היחידה שלו (מבחינת הערכת כשרון; מע' יחסים זה משהו אחר? הייתה אוקאפור/פורזינגיס ואני עדיין לא מאמין (פשוט מאיך שהוא נראה אחרי הבחירה, די כבוי ואומלל) שלא לחצו עליו לעשות את הבחירה מלמעלה. לעולם לא נדע את האמת מאחורי הפרשה הזו אבל כך או כך, גם אם טעה בעניין הזה, מדובר בעיניי במנהל מפוספס. אני מקווה שהוא יזכה לחזור מתישהו לליגה ולהוכיח את זה (או להוכיח לי שטעיתי, אחד מהשניים).

ממש תעלומה בלשית...

הסיבה למה הינקי לא מועסק כיום (ולא בטוח אם גם בעתיד) היא שהאסטרטגיה שלו היא לא ספורטיבית והליגה התערבה באופן בוטה כדי להפסיק עם זה.
מזעזע לחשוב איך הייתה נראית ליגה עם עוד 4-5 קבוצות שעושות טנקינג כל עונה באופן מוצהר.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

מה עם להוסיף לדירוג איזושהיא התחשבות במיקום הקבוצה למשל בעונה הסדירה?

זה אמנם יוריד בדירוג מנג'רים כמו של פילי, אבל אם מסתכלים על מספיק שנים זה יכול לעשות קצת סדר.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

אני מטבע הדברים התחשבתי במיקום הקבוצה. נדמה לי שבמקומות הראשונים יש, באופן טבעי, בעיקר קונטנדריות.

והשנה אין 4-5 קבוצות כאלו?
שיקאגו, אטלנטה, הניקס אחרי מלו (עד כאן מקרים מובהקים), פיניקס, אינדיאנה...
פילי של הינקי עשתה טאנקינג מהסוג ההוגן יותר, זה שנשאר רק בהנהלה ולא עובר לפרקט. בהנהגתו של בראון, הקבוצה שיחקה בהתלהבות רבה וברצינות. מעבר לכך, החלשת קבוצה כדי לקבל אופציה לבחירה גבוהה זו אסטרטגיה קבילה במסגרת החוקים. למעשה, כך בנוי הנ.ב.א. אף אחד לא אמר שיש חובה לרכוש שחקנים בינוניים בשוק החופשי כדי להראות מצג שווא של תחרותיות.
אנשים שוכחים שג״ס עשו טאנקינג (די מכוער אם כבר משווים) כדי להשאיר אצלם את הבחירה ולהשיג את הריסון בארנס. בסופו של דבר, אנשים מסתכלים על תוצאות וזה מה שהם זוכרים. זה יהיה כך, סביר להניח, גם במקרה של דוראנט.

בכל מקרה, אשמח שלא נפתח כאן דיון הינקי (טעות שלי שהעליתי את זה) אלא נחשוב על הדירוגים הנכונים של ההנהלות השונות.

סתם בשביל לשים דברים על דיוקם, הליגה לא התערבה בגלל שהאסטרטגיה שלו הייתה לא ספורטיבית, אלא הליגה התערבה בגלל הסיבה שמקבלים החלטות בכל עסק, האסטרטגיה של הינקי פגעה כלכלית בליגה. ממוצע הצופים של משחקי החוץ בהם פילי הייתה מעורבת היה מביש ופגע בהכנסות של שאר בעלי הקבוצות. יכול להיות שאם לא הייתה פגיעה כלכלית מיידית, הליגה עדיין הייתה מתערבת, אבל סביר להניח שזה היה לוקח קצת זמן והליגה הייתה מתעסקת עם חוקי הלוטרי כדי להוריד מהכדאיות של האסטרטגיה של הינקי. התגובה המהירה של הנחתת קולאנג'לו מעליו, דבר שבסופו של יום גרם להינקי ללכת, הייתה בגלל פגיעה כלכלית.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

וממה נבעה הפגיעה הכלכלית? מחוסר הספורטיביות... אוהדים שיש להם אלטרנטיבות יעדיפו כנראה בילוי אחר מאשר לראות משחק בין קבוצת כדורסל לבשר תותחים.

Att - בכל עונה יש 4-5 קבוצות חלשות בליגה. לא מכיר קבוצה (חוץ מזו של פילי תחת הינקי) שחולשה היא אסטרטגית ארוכת טווח עבורה. מכיוון שזה פוגע בספורטיביות וכתוצאה מכך גם בהכנסות, היה ברור לליגה שהיא צריכה לקטוע את העסק הזה מוקדם. מצב בו האסטרטגיה הזו מביאה את פילדלפיה להיות קונטנדרית תוך כמה שנים היה עלול להביא לחיקויים, ושוב פגיעה בספורטיביות ופגיעה בהכנסות.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

בולשיט, השורה התחתונה של הליגה לא נפגעה ול"חוסר ספורטיביות" (מושג אמורפי שבד"כ משמעותו הוא "משהו שאני לא אוהב") לא היה שום קשר לזה. הפגיעה הכלכלית שATT מדבר עליה היא תוצר של מנגנוני מס המותרות וחלוקת ההכנסות של הליגה, אין לזה קשר לביצועים של קבוצה על המגרש אלא פשוט לעובדה שבסופו של יום קבוצה עם רוסטר זול מקבלת כסף מקבוצות עם רוסטר יקר, ואם יש קבוצה שבאופן רצוף שומרת על רוסטר סופר זול, הקבוצות האחרות מתחילות לרטון אחרי כמה שנים.

יש לך הוכחות?

זה שהנ.ב.א. נמצא במצב אולי הכי טוב שהיה אי פעם לא אומר שהתהליך לא הסב לו נזק בלתי הפיך?
למעשה, הוא הגביר את רמת העניין והסקרנות סביב הקבוצה וגם בפועל, הפך קבוצה מדשדשת (עם ספנסר הוז, ת׳דיוס יאנג, אוון טרנר והולידיי הפצוע כשחקנים מרכזיים ) תוך שנים ספורות לקבוצה צעירה עם אפסייד גדול.

אגב, גם לגבי ג״ס יש שטוענים להיעדר תחרותיות...
יש ת׳רדים שלמים שעוסקים בזה ובבחירה של קווין דוראנט. בינתיים, אני לא רואה שהליגה סובלת גם מזה..

נדמה לי שזה היה עמוסלב

אם כבר לא ספורטיבי, זה שהליגה מתערבת בניהול של קבוצה ומנחיתה שם מנהל מקצועי שמביא את הבן שלו לתפקיד ה-gm זה לא קצת בעייתי? נשמע יותר כמו הליגה הישראלית..

אגב, הנה רשימה חלופית (לא הסתכלתי על רשימות כאלו כשכתבתי את הרשימה שלי):
http://www.espn.com/nba/story/_/id/1903 ... tings-1-30

הם כללו גם את הבעלים ואת הנשיא. אפשר בסוף הרשימה להגיע לרשימת ה-gmים בלבד.

ואולי הליגה היתה במצב יותר טוב אם פחות קבוצות היו עסוקות בלהסריח 5 עונות רצוף. לא?
אין ספק שבפועל הקבוצה המדשדשת נבנתה מחדש כי זו המטרה של הדראפט. הטענות היא שהם עשו זאת לאורך זמן ובצורה בוטה מאד.
לפי ההגיון שלך גם לא אכפת לי אם מחר אני אעלה בחמישייה של הבולס. הם יפסידו מלא, וב2022 יהיו להם אחלה צעירים.

כאמור, ברגע שזה נקודתי אז זה פחות מהותי. בנקודת הזמן שזו תופעה רווחת מאוד זה מתחיל לגרום נזקים לליגה.
תהיה בטוח שליגה שבה כל הסופרסטארים היו מרוכזים ב-3-4 קבוצות ושאר הקבוצות ברמת יורוליג לא הייתה מעניינת אף אחד. מצד שני, גם האן בי איי הבינה שלחזור לימים של סלטיקס-לייקרס עם 4-5 כוכבים בקבוצות של הטופ של הליגה מביא יותר רייטינג ועניין.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

רצוי שתביא הוכחות למה שכתבת. אני זוכר לא מעט כתבות שקראתי שבפירוש פילי הייתה קבוצת החוץ עם ממוצע הקהל הנמוך ביותר בפער משמעותי. יכול להיות שבשורה התחתונה הליגה הרוויחה לפי הצפי של העונה, אבל כשהם רואים אולמות בחצי תפוסה רק בגלל התהליך, אז כן הם החליטו להתערב. אין ספק שגם כל ההשתנה מהמקפצה של הינקי עזרה לקבלת ההחלטה, אבל את התשובה האמיתית לאסטרטגיה של הינקי סילבר נתן בקיץ הזה.

Att, באמת שאין שום קשר בין התהליך למצב של הליגה. זאת הייתה קבוצה אחת, שעשתה זאת והבקלאש הגיע לשיאו כשהליגה נקטה בצעד והביאה את קולאנג'לו. לא אני ולא אתה יודעים מה היה קורה אם היו נותנים להינקי להמשיך בשלו ועוד 5 קבוצות נוספות היו פוצחות באותה אסטרטגיה. הנחה שמתבססת על מה שקרה עם פילי זה שהליגה הייתה נפגעת. העניין והסקרנות היו אצל עכברי הכדורסל ברשתות החברתיות ובפורומים, לא אצל אלה שמשלמים את הכסף לכרטיסים.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי