|
בערך שליש עונה עברה עם סיפורים משלה, והגיע הזמן לעשות סיכומי ביניים.
דבר אחד בטוח, הליגה הזאת מאד דינמית. דברים שקורים שנה אחת לא בהכרח משקפים את העונה הבאה. דומיננטיות של גולדן סטייט או לא, הנ.ב.א עדיין חיה ובועטת מתמיד.
MVP - ג'יימס הארדן.
האמת היא שבאותה תקופה גם שנה שעברה, הארדן היה ה MVP של הליגה. אבל נדמה לי שהשנה הוא עוד יותר טוב. הביאו לידו את כריס פול, מחזיק כדור דומיננטי כשלעצמו (גם אם הוא היה פצוע לתקופה ארוכה) ,והארדן הוא עדיין האלפא דוג של הקבוצה. קולע יותר שלשות מכל שחקן אחר בליגה, מוסר כמו לפחות סטיב נאש ומנהל את הקבוצה הטובה במערב כרגע.ואול זה ההבדל בין השנה לשנה הקודמת – המאזן של יוסטון.
2. לברון
3. קיירי
שחקן ההגנה של הליגה: קלינט קאפלה
קוואי רק חזר אתמול ושיחק 16 דקות. דריימונד טוב, ועדיין שחקן ההגנה האימתני בליגה, אבל נדמה לי שצריך להזכיר פה דווקא שחקן אחר. אם הארדן הוא ה MVP ההתקפי ובכלל של הקבוצה מיוסטון, קפלה הוא מרכז ההגנה שנמצאת כרגע במקום השישי בליגה בהגנה פר 100 החזקות כדור של היריבה. זה די מרשים, אבל קפלה, לאו דווקא ספסימן פיזי, חוסם מצוין ועוזר קבוצתי מעולה. אני לא מאמין שהוא יסיים כשחקן ההגנה הטוב בליגה, אבל כרגע זה שלו. ויותר מזה – קפלה אולי מוכיח שבכל זאת יש מקום לקפיצים הלא מוכשרים יחסית בליגה (ביומבו, נרלנס נואל) כל עוד הם משחקים ליד אנשים כמו פול והארדן.
2. דריימונד
3. הורפורד
4. אייברי בראדלי
השחקן השישי: לו ווליאמס
אני לא מאד שלם עם ההחלטה הזאת, אבל נדמה לי שכך היו בוחרים לו היו מחליטים היום. בסופו של דבר, הוא שחקן שעולה בעיקר מהספסל וקולע 20 נקודות. מצד שני, בלי בברלי, ובדרך כלל בלי תאודושיץ' (ובתחילת העונה נדמה לי שגם בלי ריברס) ברור לכולם שהוא הגארד המוביל שישחק את רוב הדקות. ובקבוצה בה גם גאלינרי וגריפין פצועים כל הזמן, ברור שהוא זה שיקלע. אישית? אני חושב שהשחקן השישי הוא בכלל שחקן 6-7 וקוראים לו דווין קורבר (או קייל ווייד)
2. וויל בארטון
3. טייריק אוונס
4. קייל קוזמה (אבל הוא פותח בחמישייה 45%, כך שלא בטוח שהוא ייחשב לשחקן שישי עוד המון זמן).
השחקן המשתפר: ויקטור אולדיפו.
חד וחלק, וזה אפילו לא קרוב. זה לא אומר שאין עוד משתפרים, אבל אולדיפו היה שחקן על גבול רשימת ה-15 שנמצא כרגע עמוק מאד ברשימת הסקנד גארדים הטובים בעולם. בחירת זריקות טובה, פלג גוף עליון חזק שמאפשר לו לחדור מתי שבא לו, הוא יודע למסור, הוא קולע ב-44% מהשלוש. ואולי הכי חשוב, אינדיאנה שלו נראית טוב יותר משהיא נראתה שנה שעברה עם פול ג'ורג'.
2. פורזינגיס
3. ג'ונתן סימונס
4. ג'רמי לאמב
אבל האמת היא שיש עוד רבים וטובים כאן, כולל חברו של אולדיפו לאוקייסיטי ולאינדיאנה – הבן של הליטאי הגדול מכולם. כמו שאמרתי, יש כאן נרטיבים של ממש.
רוקי השנה: בן סימונס
ואם כבר מדברים על נרטיבים. לפחות שבעה או שמונה מהרוקיז השנה היו זוכים בתואר שנה שעברה או בשנה שבה מק"ו זכה בה. זאת חתיכת עונת רוקיז מרשימה. אבל מה לעשות, סימונס מרשים מכולם – סוחב יחד עם אמביד את פילדלפיה למאזן חיובי ועושה את זה בגלל שהוא חודר אדיר ופנומנלי. אולי המכדרר הטוב בעולם לגובהו (סליחה דוראנט). מוסר פנומנלי ובאופן כללי חיית משחק שאם רק היה יודע לזרוק ג'אמפ היה יכול לקרוא תיגר על ג'ורדן בעתיד. כך, הוא כנראה רק יתמודד מול מג'יק ג'ונסון. נדמה לי שפילי היא קבוצת העשור הקרוב.
2. קוזמה
3. מיצ'ל
4. טייטום
יש עוד לא מעט טובים, אבל זאת השמנת האמיתית. יופי של עתיד יש לליגה הזאת.
מאמן השנה: מייק דאנטוני
צמוד מאד עם האיש במקום השני ואולי אפילו עם זה במקום השלישי. אבל חי נפשי שלא חשבתי שיוסטון תהיה טובה יותר מאשר גולדן סטייט לאחר חצי עונה, ועם זאת עובדה – היא אפילו ניצחה את האלופה במשחק הפותח של העונה. יוסטון של השנה היא קונצרט של בחירת זריקה נכונה ומערך התקפי מדהים (והגנתי לא רע בכלל). בסופו של דבר, בוסטון אולי גם מביאה תוצאות, אבל יוסטון עושה את זה הרבה יותר יפה.
2. ברד סטיבנס
3. פופוביץ' (כי הוא בצמרת הגבוהה של הליגה, וזה בלי השחקן מס' 1 שלו).
4. נייט מקמילן
חמישיית העונה הראשונה:
אמביד – כי קא"ט וקאזינס והכל, אבל נדמה לי שאמביד הוא היחיד שעוד יכול להיזכר בהיסטוריה לצד שאקיל, קארים ואולג'ואן. איזה סנטר.
לברון – אין לי מושג איך הוא נותן עונת שיא, בעיקר בדיוק ובאמינות מקליעה מהשלוש, עקב האכילס האמיתי שלו לאורך רוב הקריירה. מדהים. מה שכן, נדמה לי שעוזרת לו קצת העובדה שהוא מחפף בהגנה.
גריק פריק – והנה העניין, השחקן המעולה מלפני שנתיים, שהיה השחקן המשתפר שנה שעברה, יכול להיחשב לשחקן המשתפר – שנה שניה ברציפות.
קיירי – חשבתי שהוא יהיה הביאה השניה של סטיב פרנסיס ויהפוך את בוסטון לניקס של 2005. אז חשבתי, האיש משתלב נהדר במארג של אחת הקבוצות הטובות בליגה, והוא כוכב עצום.
הארדן – MVP
חמישייה שניה:
דמרקוס קאזינס – העובדה היא שהוא הגבוה היותר טוב בקבוצה בה הגבוה השני הוא חדגבה. נדמה לי שהשנה הוא סוף סוף יראה פלייאוף.
למרקוס אלדרידג' – איזו עדנה לשחקן שחשבנו שנס ליחו. פופוביץ' יודע למקסם שחקנים, והשנה בהיעדר קוואי, הוא ממקסם את למרקוס (קשישא). מעניין אם זה ימשיך לתוך השליש השני לצד קוואי.
דוראנט – אז נכון שלברון נראה השנה כמו וינטג' רציני, אבל דוראנט, בארבעת המשחקים בהם סטף לא שיחק – טוב ממנו. כן. כן.
סטף קארי – אולי אני BIASED, אבל למרות עונה קצת פחות טובה (בעיקר בדיוק מהשלוש, מה לעזאזל קורה לו משם???) הוא עדיין השחקן הטוב ביותר (כשהוא משחק) בקבוצה בה משחק גם דוראנט.
אולדיפו – אפרופו השחקן המשתפר. איזו עונה לאיש הזה.
חמישייה שלישית:
הורפורד – קא"ט טוב ממנו, אבל בעונה קצת פחות טובה של הזאב (בעיקר בהגנה) ולאור הדומיננטיות של בוסטון, אני נותן את הכבוד לאיש שירד את תואר "השחקן הקבוצתי בעולם" מאנדרה איגודלה. איזה שחקן.
פורזינגיס – הלך מלו, בא זינגר. תכל'ס, בדיוק כמו נוביצקי, קולע איך ומתי שבא לו, וגם מאיזה טווח אבל כמו הגרמני, לא יודע לקחת ריבאונד. מצד שני, הוא חוסם די אימתני ובהחלט נוכחות הגנתית.
קווין לאב – התייצב מאד השנה ונראה ללא קיירי, סוף סוף כאיש שהוא באמת מס' 2 של לברון. קולע היטב, לוקח ריבאונדים, ועדיין הסטרץ' 4 הטוב בליגה שהוא בכלל אחד מהפאוורים הטובים בעולם. עם או בלי הייפ.
דרוזן – הוא הודיע בתחילת השנה על שיפור עצום באסיסטים ואכן כך היה (5.2 למשחק). עדיין לא יודע לקלוע מהשלוש, אבל בסופו של דבר השחקן הטוב ביותר באחת הקבוצות הטובות ביותר.
לילארד – נותן עונה נהדרת כולל כמה משחקים אדירים לאחרונה. חוץ מזה ,שעצם העובדה שפורטלנד עמוק בתמונת הפלייאוף ממשיכה להיות תעודת כבוד לאיש.
ומי בחוץ? נכון, ה MVP המכהן בחוץ. וגם אנתוני דייויס (כי לניו אורלינס לא מגיע שני שחקנים). קא"ט ובאטלר ממינסוטה (שניהם קרובים, אבל...) קליי (מספיק כבוד עם סטף ודוראנט לווריורס), קפלה (מספיק כבוד כשחקן ההגנה), בן סימונס (אבל אולי הוא עוד יהיה עד סוף השנה. איזה רוקי!), בראדלי ביל (קצת לא יציב מדי למרות ה 51 נקודות, וגם וושינגטון לא מאד יציבה), בלייק גריפין (עשרה משחקים ראשונים פנומנליים, עשרה משחקים אחר כך לא משהו, ואז הוא גם נפצע). ונניח בשביל להשלים עשירייה נוספת גם דווין בוקר שהוא סקורר ברמה לא חוקית כמעט. נדמה לי שאלה המתמודדים העיקריים הנוספים.
חמישיית הגנה ראשונה:
קפלה, דריימונד, גריק פריק, דני גרין, בן סימונס
חמישיית הגנה שניה:
אמביד, דוראנט, סלואו מואו קייל אנדרסון (איזה שחקן חכם!), ג'ימי באטלר, אייברי בראדלי
חמישיית רוקיז ראשונה:
מרקאנן (נוביצקיזנגיס 2.0), קוזמה (מזכיר לי מאד את בובי פורטיס, רק טוב פי שלושה), טייטום (כמה בגרות! שלא לדבר על העובדה שגם בהגנה הוא אנדרייטד לגמרי), מיצ'ל (מזכיר את אולדיפו? אבל יהיה טוב ממנו), וכמובן סימונס שהוא תותח ברמה אחרת לגמרי.
כל אחד מהם תותח, וכבר השנה ברשימת ה -15, או יותר מכך (סימונס) או אולי רק טיפה פחות (מרקאנן, לא סגור על זה עדיין, יש עוד זמן).
חמישיית רוקיז שניה:
אדביו (ממלא יופי את המקום של וויטסייד הפצוע תמידית במיאמי) ג'ון קולינס (מהוואקום של אטלנטה, אבל מנצל אותו היטב), דניס סמית' ג'וניור, מייק ג'יימס ו..... לונזו בול (לא יודע לקלוע ,אבל יש בו משהו, והוא בכל זאת נתן ט"ד או שניים).
התופעות של השנה:
רוקיז – מחזור הרוקיז הטוב בהיסטוריה? יש מצב.9 שחקנים בדאבל פיגר ולפחות 3-4 שחקנים (קוזמה, סימונס, מרקאנן ומיצ'ל) שנראים הכי מוכנים לליגה שאפשר. אחרי עונת הרוקיז המחורבנת אי פעם רק שנה שעברה, נדמה שהשנה יש מהפך מוחלט.
הקליעה מהשלוש – 50 (!!!) שחקנים בליגה קולעים יותר משלשה למשחק ביותר מ 40% מהטווח. זה התחיל כבר בשנים האחרונות, אבל השנה נדמה לי שהדיוק פשוט עלה פלאים, או שאולי זאת ההגנה על השלוש. אגב, מי לא אחד מהם? סטף קרי. לא ש 38% זה רע, אבל ליד הדיוק המדהים של כולם...
השנה שראס ווסטברוק (לא!!) ירצה לזכור. אחרי פסגת האולימפוס של שנה שעברה, איזו נפילה. לא רק המאזן של אוקלהומה, לא רק איך שמלו וג'ורג' נראים, אלא גם איך שאולדיפו וסבוניס נראים באינדיאנה. אולי באמת המקטרגים צודקים?
שחקן שישי – לכל קבוצה יש אחד ולפעמים יותר כאלה. למעשה 26 שחקנים (בספירה שלי, יכול להיות שטעיתי מעט) קולעים יותר מ-10 נקודות למשחק, ועולים בעיקר מהספסל. ביניהם גם 4 רוקיז (קוזמה, מייק ג'יימס, ג'ון קולינס וד'ארון פוקס)
הקבוצות המפתיעות:
אורלנדו התחילה ככזאת אבל הסטטיסטיקה התיישרה. דטרויט המשיכה ככזאת, אבל גם היא כבר עם 7 הפסדים רצופים. נדמה לי לכן שהתואר הולך כרגע לאינדיאנה פייסרס. נייט מקמילן עושה שם עבודה מצוינת, יש לקבוצה היררכיה, כוכב מובהק (אולדיפו, שזה מפתיע כי המעמד העליון היה של טרנר בתחילת השנה) שחקני ספסל טובים מאד (סבוניס, סטפנסון), האסל והגנה (טרנר + יאנג)
ברור שגם בוסטון ויוסטון מפתיעות אותי, וגם סן אנטוניו בלי קוואי, אבל אלה קבוצות צמרת גם כך. אינדיאנה הגיעה משום מקום. (למרות שלא אתפלא אם גם היא כמו אורלנדו ודטרויט, תתיישר בהמשך). ואי אפשר שלא להזכיר את הנטס שהיו אמורים להיות בשר תותחים, ואז איבדו את שני השחקנים המרכזיים שלהם (לין ודיאנג'לו) והיו אמורים להיות עוד יותר בשר תותחים. אבל הם קבוצה לא רעה בכלל למען האמת עם כמה שחקנים מצוינים שנמצאים הכי רחוק מהרדאר בנ.ב.א (דינווידי, לברט, הוליס ג'פרסון, ג'ו האריס וכאלה).
הקבוצה המאכזבת:
חד וחלק אוקלהומה. כמה רעש וצלצולים עם הביג ת'רי, וכרגע הקבוצה עם מאזן שלילי. איזו אכזבה!
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
