|
אז מצד אחד, עמדת הסמול פורוורד לא עמוקה כמו חלק מהעמדות האחרות. מצד שני, בעמדה הזאת משחקים שני השחקנים הטובים בעולם (בסדר, ארגיואבלי). מצד שלישי, אחריהם יש בעיקר סימני שאלה בעמדה שנדמה כאילו היא בירידה יחסית (שאחרי הכל גם שני הגדולים כבר עברו את גיל 30). סימני שאלה? קוואי למשל, השילוב בין טייטום והיוורד, וכמובן הייוורד עצמו. אלו העיקריים.
מה עוד? יש שלושה שחקנים שלא יהיו כאן כי הם בעמדות אחרות. על יאניס כבר דיברתי, בעיניי בכדורסל של היום, הוא ממש לא סמול פורוורד, שזה מוזר כי לפני שנתיים נדמה לי שהוא דורג אצלי ברשימת הפוינט גארדים. אבל הנה העניין – כל פעם שאני רואה את מילווקי, ועם כל הכבוד ליכולת המסירה שלו, הוא פשוט לא שום דבר שהוא לא גבוה. ספק סנטר, ספק פאוור, אבל בטח לא סמול. חוץ ממנה, גם טוביאס האריס מסורתית נמצא אצלי בעמדה 3, אבל יהיה השנה 4, כי כך הוא בהחלט משחק בקליפרס וכי לשם הולך המשחק. מי השלישי? אחד הסמול פורוורדים הגדולים של העשור האחרון ובכלל, מלו. הרבה דיונים יהיו על גביו, אני מניח. אבל כל הדיונים האלה יצטרכו לחכות לרשימה הבאה, כי מבחינתי ביוסטון הוא פאוור פורוורד מובהק.
ואל דאגה, גם בעמדת הפאוור, אני אעביר לפחות שני שחקנים חשובים למדי לעמדת הסנטר. כי הליגה השתנתה וככה זה.
בגדול, אני חייב לומר שכמו עמדת הפאוור, מדובר באחת משתי העמדות החלשות בליגה בעיניי. בטח ובטח כשלברון בגיל 34. ובכל זאת, יש כאן כשרון והבטחות שלא לדבר על שני השחקנים הטובים בליגה, אז נתחיל:
HM
את דמארה קארול הוצאתי שנה שעברה מה HM לאחר כמה שנים לא טובות, אבל בברוקלין החביבה הוא בהחלט המבוגר האחראי, והוא חלק מהסיבות שברוקלין של השנה האחרונה היתה אכן חביבה. שחקנים כמו הוליס ג'פרסון, דינווידי וכמובן ראסל יובילו אותה, אבל אין סיבה שקארול עם האחריות וההגנה לא יוזכר כאן.
13.5 נק', 6.6 ריב', 2 אס' (כולם שיאי קריירה). 2 שלשות ב 37% למשחק
בויאן בוגדנוביץ' השמנמן של אינדיאנה הוא שחקן חמוד שנותן התקפה כשצריך ועובד טוב בשטף של כל קבוצה. יש שחקנים דומים ששמתי ברשימה העיקרית (אינגלס...) בוגדנוביץ' הוא פרווה, אבל פרווה זה כנראה מספיק ל HM אצלי השנה, בעיקר כשאתה סקורר יעיל ובוגדנוביץ' הוא בהחלט כזה.
14.3 נק', כמעט 2 שלשות ב 40% למשחק, ו 56% אפקטיבי מהשדה. אחלה שחקן לשטף הקבוצתי.
ג'ונתן סימונס של אורלנדו קצת אכזב אותי השנה, ציפיתי לקצת יותר משחקן שמאד אהבתי בסן אנטוניו, וסוף סוף ניתנה לו הבמה להתפתח. הוא אמנם הוכיח שהוא עדיין שחקן הגנה טוב ושחקן התקפה סביר, אבל בגיל 28 כנראה שלעולם לא יהיה טוב יותר, וקשה לומר שאורלנדו היתה טובה יותר בגללו. הוא כאן בעיקר בגלל אחוז אפקטיבי חביב שמוכיח שהוא בסך הכל בסדר, גם אם כנראה לא הרבה יותר.
13.9 נק', ו 51% אפקטיבי מהשדה.
והאמת היא שהוא קצת מזכיר לי רוקי (כלומר, שנה שניה השנה) שאני די מחבב – ג'וש ג'קסון. גם הוא אתלט בצורה בלתי רגילה, ולמרות שהוא מאד אוהב לשחק שחמט, נדמה לי שהוא לא מראה אינטליגנציה יתרה על המגרש עם בחירת זריקות די מזעזעת. אבל פניקס היא קבוצה שלמרות ההנהלה המחורבנת אמורה להיות בעלייה, עם בוקר בריא ואם אייטון אכן יממש פוטנציאל. ובעיקר, לא אתפלא בכלל אם ג'קסון יהיה אחד מהיסודות של הקבוצה, ואולי אפילו אולסטאר עתידי.
13.1 נק', 4.6 ריב', חטיפה, ואחוזים נוראיים.
ניקולה באטום נמצא אצלי ברשימה העיקרית כבר שנים (11 שנה שעברה), אבל קשה שלא להודות על האמת – הוא עבר נסיגה השנה והוא משחק בקבוצה מחורבנת (שארלוט). עדיין קלעי חביב, עדיין שחקן הגנה טוב מאד, ועדיין אחלה שחקן קבוצתי ואול אראונדר מפעים, אבל כנראה שהוא כבר לעולם לא יהיה יותר מזה, וכנראה שהוא גם לא יהפוך להיות קלעי יותר מסביר היום, וחבל – היה יכול להיות מאד מעניין באיזו קונטנדרית טובה על תקן שחקן דבק אל-לה איגודלה.
11.6 נק', 4.8 ריב', 5.5 אס' (20 בליגה), 42% מהשדה , 34% מהשלוש
ווילסון צ'נדלר תמיד היה שחקן שאני אוהב. סקורר חביב מאד שכבר שנים נותן תפוקה, ובעיקר יודע להוביל כשצריך. הוא כבר מתחיל להתבגר מעט, ואחרי לא מעט שנים בדנבר הוא יקבל דקות של ממש באחת הקבוצות המעניינות והמדוברות של השנה הקרובה – פילדלפיה. אז נכון, הכל תלוי בעיקר באמביד ובסימונס, וצ'נדלר כנראה בכלל יעלה מהספסל אחרי קובינגטון, אבל ההתקפה שלו צריכה להיות חלק מהסיבה שהדברים יעבדו בפילי (להערכתי
10 נק', 5.4 ריב', 2.1 אס', 36% מהשלוש.
דנילו גאלינרי האיטלקי של הקליפרס, הוא עוד שחקן שנמצא אצלי שנים ברשימה העיקרית (14 אשתקד) וקשה שלא להבין למה – גבוה, אתלטי, חזק ומאד פלואידי. מבחינת הכשרון הוא בטופ של הטופ של העמדה הזאת, והיה צריך להתמודד לכל הפחות על מעמד כפורוורד השני הכי טוב שאי פעם יצא מאירופה (עם חבר'ה כמו סטויאקוביץ', שרמפף וקוקוץ'). אממה – האיש פציע לחלוטין, ועם כל הכשרון האדיר באמת שלו, הוא שיחק רק רבע מהמשחקים אשתקד ולא שיחק עונה בריאה כבר חמש שנים. אי אפשר להיות ככה ברשימה העיקרית. לא כשאתה גם מתחיל לאבד את האתלטיות ואולי בעיקר – מתחיל לכפות את עצמך קצת יותר מדי, ואם הלכה הפלואידיות, אז מה נשאר?
15.3 נק', 4.8 ריב', 2 אס', רק 32% מהשלוש ורק 47% אפקטיבי
קייל אנדרסון שעבר מסן אנטוניו לממפיס, הוא בדיוק ההיפך מגאלינרי. בניגוד לאיילה הקלילה שהוא האיטלקי, אנדרסון הוא שחקן כבד, מגושם ואיטי. כמעט בלתי ייאמן שהוא בליגה. חוץ מהעובדה שהוא שחקן מאד חכם. בהגנה הוא סוג של הנפלד – ובעיניי אחד משחקני ההגנה הכי אינטליגנטיים ששיחקו את המשחק, גם ואולי בעיקר בגלל המחסור האמיתי באתלטיות. הוא יודע למסור ולנהל, וגם בהתקפה, למרות שהוא לא עילוי והוא די מגושם, הוא יעיל כפסיליטייטור שגם יודע לקלוע כשצריך. אני מחבב אותו, אבל ממפיס זו לא השיטה של סן אנטוניו, ובהחלט יש מצב שהוא ייעלם לתהומות הנשייה בלי פופ. נראה.
7.9 נק', 5.4 ריב', 2.7 אס', 1.6 חטיפות (מקום 13 בליגה) וכמעט חסימה למשחק. לא זורק הרבה אבל קולע בכמעט 56% אפקטיביים.
ואם כבר סן אנטוניו, אז רודי גיי שקצת הפתיע אותי שנה שעברה. בניגוד לשחקן שהורגלנו לראות – סקורר חסר מצפון שיכול להיות כזה בגלל שהוא באמת נורא נורא מוכשר, בסן אנטוניו ראינו שחקן בירידה ברורה, מבוגר יותר, אתלטי פחות, אקספלוסיבי פחות, קצת מוכרע על ידי הפציעות. אבל מצד שני, אחראי יותר, חלק אמיתי מהמארג הקבוצתי שפופ כל הזמן מצליח לבנות. במקום סמול פורוורד שיכול להוביל קבוצות תחתית, ראינו סמול פורוורד שיכול להיות חלק משמעותי מקבוצות צמרת. שזה לא רע.
11.5 נק', 5.1 ריב', רק 31% מהשלוש, אבל 51% אפקטיבי זה סביר.
ולרשימה העיקרית:
15. טרבור אריזה (עבר מיוסטון לפניקס)
נתן עוד יופי של עונה בשיטה של יוסטון – קליעת שלשות מהפינה בדיוק נהדר, התאמה מושלמת להארדן ופול, הגנה מצוינת כתמיד והשחקן הכי יציב של הקבוצה בעמדת הסמול פורוורד, לצד חבר'ה כמו פי.ג'יי טאקר וריצ'רד מבה מוטה. אני זוכר שבזמנו כששיחק בלייקרס חשבתי עליו בתור מישהו שיכול להיות תחליף לא רע לקובי, אבל זה כמובן לא קרה, וזה לגמרי לא הטיקט שלו.
היום הוא כבר בן 33, לאחר שנים של מיצוב בתור שחקן קלאסי ל 3&D ולמעשה, אחד הראשונים שעושים את זה. יופי של שחקן הגנה שרק משתפר בפן הזה משנה לשנה, וקלעי שלשות מדויק ואחראי. אבל, שנה הבאה בפניקס הוא יבוא אמנם כמבוגר האחראי, אבל גם כזה שקצת יעמוד במקום של טי.ג'יי וורן (שאני מתעב) וג'וש ג'קסון (שאני דווקא מחבב), קשה לי להאמין שאת מה שהוא הוציא במכונה שהיא יוסטון, הוא יוכל להוציא בגילו ובהיעדר היצירתיות שלו במכונה השבורה שהיא פניקס. אבל אם יצליח ללמד קצת את הצעירים הגנה ומשמעות מהי, אז אולי יהיה לפניקס עתיד, כי כישרון עם דווין בוקר ועם דיאנדרה אייטון כנראה שיש. ג'ימי באטלר הוכיח השנה שבגרות, יציבות וניסיון היא דבר מאד חשוב לקבוצה עם צעירים מוכשרים במינסוטה. אריזה הוא לא באטלר, לא ברמת הכשרון, ולדעתי גם לא ברמת המחויבות, עם כל הכבוד (באטלר די נדיר), ועדיין הוא כן סוג של אבן פינה.
11.7 נק', 4.4 ריב', 1.5 חטיפות, שלשה וחצי למשחק ב 37% ו-54% אפקטיבי מהשדה.
14-13 ג'ו אינגלס וג'יי קראודר (יוטה, קראודר דורג 12 אשתקד)
ואם אני לא מתחכם, אז האמת היא שאם דוחקים אותי לפינה אז אינגלס הוא אצלי 14, וקראודר 13. אבל אני שם אותם ביחד כי הם באמת משלימים יחידה אחת של סמול פורוורד מעולה באחת הקבוצות היותר סימפטיות בליגה.
נתחיל גם בלומר דבר פשוט – ביוטה של השנה שעברה, אינגלס היה שחקן חשוב יותר וטוב יותר, ולמרות זאת הוא מדורג אצלי נמוך מעט יותר בגלל הסיבות להלן:
ג'ו אינגלס הוא אחד מקלעי השלשות הטובים בליגה, שחקן אינטליגנטי וזורם מאד בשטף הקבוצתי, שגם תורם (גם אם לא באמת מצטיין) בהגנה. אחלה נכס לכל קבוצה שצריכה פורוורד אינטליגנטי שמוסר וקולע היטב. נדמה לי שהוא מסוג השחקנים שקשה מאד לשחק נגדם דווקא בגלל שהוא יודע תמיד לתת את המסירה הנכונה או את השלשה שתקבור את היריב. אקס מכבי הגיע לרמה הכי גבוהה בעולם. הסיבה שאני לא מדרג אותו גבוה יותר, היא גם בגלל גילו, והעובדה שנדמה לי שהוא באמת הגיע לשיאו בשנה האחרונה, ומכאן הוא רק יכול לרדת, כי קשה לי לראות אותו באמת עולה.
לעומת המבנה הדקיק+גיבנת של אינגלס, המבנה של קראודר מרובע למדי. למעשה, עד שציון ווליאמסון יגיע לליגה, נדמה שקראודר הוא האיש הכי טנק\מרובע בליגה. ההבדל בינו לבין טנק אחר כמו לברון הוא באתלטיות, כי זו של קראודר מאד בינונית. כמו אינגלס, גם הוא נותן את מירב הנזק מהשלוש וזורק 52% מהזריקות שלו משם (לעומת 65% של אינגלס). אז הוא קולע בפחות יעילות ובפחות מניאקיות מאשר אינגלס, אבל בניגוד אליו הוא שחקן הגנה אדיר, וגם צעיר יותר ולמען האמת מוכח יותר. שנה שעברה כשדיברתי על קראודר תהיתי איך הוא ייראה עם לברון לעומת השיטה של סטיבנס בבוסטון בה הוא פרח. התשובה? ליד לברון הוא נבל, אבל אז הוא הגיע שוב לקבוצה עם השיטה של ממש של קווין סניידר ושוב פרח. אז לא רק עם סטיבנס, אבל כנראה שלא בכל שיטה, ובטח שלא ליד לברון...
אינגלס: 11.5 נק', 4.2 ריב', 4.8 אס', 2.5 שלשות למשחק ב 44% פנומנליים ו 61% אפקטיבי מהשדה, פנומנלי גם כן. ואולי פנומנלי לא פחות, שבפלייאוף הוא נתן תרומה אף מדויקת יותר (46% מהשלוש, 62% אפקטיבי ב-11 משחקים)
קראודר (ביוטה בלבד), 11.8 נק', 3.8 ריב', רק 32% מהשלוש, אבל כאמור, הוא פה בעיקר בגלל ההגנה
12. אנדרה איגודלה (גולדן סטייט, 10 אשתקד)
נדמה לי שאיגודלה בגיל 35 הגיע למקום שבו פול פירס היה בוושינגטון או דווין וויד היה בשלוש השנים האחרונות (או רונדו כל הקריירה...) – שחקן עם המון ניסיון ויכולת שתכל'ס רק צריך להביא אותם בפלייאוף, וכל מה שהוא עושה בעונה הרגילה חסר משמעות לחלוטין. והשנה הוא אכן נח במהלך העונה הרגילה, ולא הביא שמץ מהאינטנסיביות הרגילה שלו. הוא עדיין הביא ים של ניסיון ודבק, ודברים שהוא עושה בשינה, אחרים לא יכולים לעשות גם עם המון מאמץ, אבל עדיין – מה גם שהוא ירד בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית. ולשחקן שגם כך הסטטיסטיקה שלו נראית כמו כלום בגולדן סטייט, זה אפילו עוד יותר בולט השנה.
מצד שני, בפלייאוף, כרגיל, הוא עדיין חלק מחמישיית המוות של גולדן סטייט. עדיין לא סקורר גדול, אבל שחקן הגנה של ממש שקולע באחוזים מצוינים וזורק רק זריקות נכונות ובעיקר מדביק באינטנסיביות שלו. המשחקים בהם היה חסר בגלל פציעה היו בעיניי מכריעים בעובדה שיוסטון חזרה מפיגור 2-1 ליתרון 2-3, ולמרות שכאמור החשיבות שלו בסדרה וחצי האחרונה היתה גבולית, היא בהחלט היתה חשובה מאד בהתחלה.
איגודלה זכה לפני ארבע שנים ב MVP של סדרת הגמר, גם בגלל ההגנה על לברון. אני לא בטוח שהוא שם, בטח לא בגילו. אבל הניסיון והיכולת עדיין יהיו חשובים מאד בפלייאוף (שם השנה, ספק אם יפגשו בלברון). עד אז? הווריורס יסתדרו.
אבל כן, אני צריך להודות על האמת, אם איגודלה היה פוינט גארד, סקנד גארד או סנטר - הוא לא היה ברשימת ה-15
6 נק', 3.8 ריב', 3.3 אס', (רק 28% מהשלוש, 46% מהשדה ו 51% אפקטיבי – ירידה משנה מאד מדויקת בשנה קודם לכן).
11. רוברט קובינגטון (פילדלפיה)
השחקן הכי 3&D בליגה בעיניי. מצד אחד לגמרי 3 כשהוא זורק משם כמעט שני שליש מהזריקות שלו (גם אם בדיוק לא מזהיר) – ובגלל שהוא בסופו של דבר שחקן די כבד ולא מאד מוכשר, קשה לו לעשות דברים שהם לא זריקה מהשלוש. מצד שני, בהגנה הוא עושה פלאים. נבחר ובצדק לחמישיית ההגנה הראשונה של הליגה, חוטף בחסד וחוסם בחסד, הוא גם מצוין כשומר אחד על אחד בזכות מוטת ידיים ארוכה והמון מחויבות, ובאופן כללי ללא ספק במדרגת כמעט קוואי ברמה ההגנתית (אם אם לא באמת שם).
וחוץ מזה, הוא מתאים מאד למערך שבנוי בפילדלפיה, הוא מקבל כדורים מצוין מסימונס ומאמביד, והוא חלק אינטגרלי מריווח המשחק שעליו בעצם כל ההתקפה של פילדלפיה בנויה, כך שגם אם הוא לא באמת מצטיין בצד ההתקפי של המגרש, הוא בהחלט חלק חשוב. השנה, הביאו לו גיבוי רציני בדמותו של ה HM מלמעלה – ווילסון צ'נדלר (שהוא שחקן מוכשר יותר אבל גם מבוגר יותר) וברור שהקבוצה עדיין תתבסס על שני הכוכבים הגדולים שלה, ועל רדיק, אבל בלי התרומה של קובינגטון יהיה לה קשה. רבים מדברים על הכשלון של הינקי בהרבה מבחירות הדראפט שלו, אבל קובינגטון, לכל הפחות, בחור שאפילו לא נבחר בדראפט והועבר אחרי עונה בג'י.ליג מיוסטון הוא הצלחה כבירה.
12.6 נק', 5.4 ריב', 2 אס', 1.7 חט (9 בליגה), 0.9 חס', 2.5 שלשות למשחק ב 37 אחוז (כאמור לא מזהיר, אבל גם לא רע)
חמישיית ההגנה הראשונה של הליגה
10. האריסון בארנס (דאלאס, 13 שנה שעברה)
האמת היא שזה שהעליתי את בארנס בשלושה מקומות, אומר משהו לדעתי דווקא על החולשה של העמדה. בארנס הוא אותו בארנס, ובעיניי למרות שהוא משחק המון בפאוור, הוא יותר סמול לדעתי (קלבר ופאוול פתחו ביותר מ 60 משחקים לצד נוביצקי אשתקד). כסמול פורוורד הוא מהסוג שלוקח את הפיזיות שלו ומנצל אותה על הצד הטוב ביותר. מצד אחד, הוא מאד חזק ולכן יכול לקלוע בפוסט על רוב השומרים שלו. ומצד שני, הוא מספיק גבוה ואתלטי ביחס לרוב השומרים שלו בעמדה, כך שהוא יכול לעשות את הלחם והחמאה – שזה לזרוק מחצי מרחק ומהשלוש, כשלמעשה חלוקת הזריקות שלו בין הטווחים השונים במגרש היא מהמאוזנות שבין כל שחקני הליגה.
אני חושב שאפשר לומר שבארנס מילא את תפקיד הואקום של המנהיג של דאלאס בשנתיים האחרונות. לצד סוללת הפוינטים שלהם (ברצינות, נדמה לי שהיו תקופות שהיו להם לפחות שישה פוינט גארדים לגיטימיים) ונוביצקי המאד מזדקן, בארנס היה המוציא לפועל העיקרי והגו-טו-גאי המובהק של הקבוצה. ככזה, קשה לומר שהוא מהטובים בליגה, ונדמה לי שבקבוצה עם יומרות הוא צריך להיות הכלי השלישי לכל היותר (או החמישי... כפי שהיה בגולדן סטייט). השנה, באופן כמעט וודאי תהיה השנה האחרונה של נוביצקי העצום בקריירה, והקבוצה הביאה את דאנדרה ג'ורדן ובעיקר את לוקה דונצ'יץ'. מה שכל זה אומר, הוא שגם השנה, בארנס כנראה יהיה איש המטרה בהתקפה של הקבוצה. ולכן איכשהו קשה לי להאמין שנוביצקי יסיים את הקריירה עם הופעת פלייאוף, ועדיין – אם דונצ'יץ' יעשה את מה שהוא יכול לעשות, ואם בארנס ייתן עוד שיפור קטן, אז אולי...
18.9 נק', 6.1 ריב', 2 אס', 36% מהשלוש.
9. אנדרו וויגינס (מינסוטה, 8 אשתקד)
לא על הרבה אנשים אמרו שהם כשרון של פעם בדור. דוראנט למשל לא היה כזה (נבחר שני), בטח שלא סטף ואפילו לא ג'ורדן. מי כן? לברון כן. ווויגינס גם כן. רק שלברון הגיע למקום אחד ווויגינס הגיע למקום אחר לגמרי, והאמת היא שאני מתחיל לאבד אמון בבחור. היה לו יותר מדי נוח לתת לג'ימי באטלר את המושכות לקבוצה שבה הוא היה לכאורה המנהיג. והחסרים שלו עדין זועקים לשמיים – בראש ובראשונה העובדה שהוא עדיין לא למד למסור (וגם לא ממש רוצה בדרך כלל), שנית – בעובדה שקלעי שלוש שהוא יותר מסטריקי, הוא כנראה כבר לא יהיה, ושלישית – שלמרות הטיקט ההגנתי, וכל האתלטיות והאורך בעולם – חוסר מאמץ ואינטליגנציה גורמים לו להיות שומר מתחת לממוצע בליגה, עד כדי כך שבאטלר הביע את התסכול שלו מכך לאורך העונה, ואולי גם רביעית – בחירת הזריקות שלו, לא משהו.
אז הוא יורד מקום אחד בדירוג שלי, ולא יורד יותר מכך, בגלל שהעמדה יחסית ענייה. והשנה הקרובה הולכת להיות די מכריעה, בשנתו החמישית בליגה הגיע הזמן שהכשרון הענק הזה יתפוס את עצמו וינצל את מה שיש לו, כי מה שיש לו זה לא מעט, ובעיקר המון יכולת להגיע לסל עם אתלטיות ושליטה בכדור, שיש למעט מאד שחקנים ברשימה הזאת ובכלל. הוא יצירתי, הוא אטרקטיבי, הוא אף פעם לא פצוע (פספס משחק בודד ב-4 עונות) והוא כאמור, מאד מאד מוכשר ועדיין צעיר (23). ונדמה לי שהוא צריך להיפתח ולתת לבאטלר לחנך אותו, הן בסבלנות בהתקפה, והן ובעיקר – באינטנסיביות בהגנה. והוא גם צריך להפסיק לזרוק כל כך הרבה מחצי מרחק (47% מהזריקות שלו!). אין שום דבר בו, שלא אומר שהוא צריך להיות לפחות דרוזן משופר (כלומר, סקורר ענק ואתלטי גם בלי יכולת אמיתית לקלוע מהשלוש) עם הגנה באטלרית. זה הפוטנציאל, ופחות מזה, זו פשוט אכזבה. אכזבה שמתחילה למצב את עצמה אט אט.
מינסוטה הצעירה מתבגרת בעוד שנה, אבל אם היא אי פעם רוצה לממש את הפוטנציאל שלה, אז וויגינס (ולמען האמת גם קא"ט) צריכים TO STEP UP.
17.7 נק' (שזה לדעתי מעט מאד בשביל שחקן עם כאלה יכולות וגם הכי נמוך מאז עונת הרוקי), 4.4 ריב', 2 אס', 33% מהשלוש ולמען האמת גם פחות מ 50% ל-2, שזה לא טוב.
8. אוטו פורטר (וושינגטון, 9 בדירוג הקודם)
יש שחקנים שהגורל מייעד אותם להיות שחקנים משלימים, ואולי זה לא הגורל אלא האופי – כך או כך, אוטו פורטר, בחור עם כשרון לא מבוטל הוא אחד כזה, והעובדה שהוא דרך במקום השנה היא אולי חביבה אבל מוכיחה את זה – הבחור בגדול דורך במקום.
המקום הזה לא רע בכלל – האיש הוא אחד מקלעי השלשות המדויקים ביותר בליגה כבר שנה שניה ברציפות. מצד שני, הוא זורק רק זריקות טובות, שזה מצוין, כי למה שמישהו ירצה שמישהו יזרוק זריקות רעות? אבל זה גם קצת רע, כי זה אומר שהוא שחקן שאף פעם לא באמת לוקח אחריות הוא יוצא מגדרו. אתלט טוב מהממוצע בליגה ובכל זאת, בעיניי לא מנצל את זה מספיק לחדירות טובות, מכדרר טוב יותר מהממוצע בליגה לגובהו, וגם כאן – נדמה שהוא מעדיף את המשחק בשטף הקבוצתי. ברגע שוול נפצע, היה ברור שביל יהיה הכוכב הגדול של הקבוצה, ופורטר אפילו לא ניסה להיות כזה, אלא המשיך לעשות את מה שהוא עושה – שזו הגנה טובה והתקפה זורמת ודיוק מטריף מהשלוש.
רק פעם אחת בשנים האחרונות, וושינגטון הראתה פוטנציאל אמיתי (עונת 16-17), כשבעונה האחרונה היא לוקחת צעד אחורה למרות הכוכבים שלה בעמדות 1-3. השנה, היא עשתה כמה צעדים די מתוקשרים עם דוויט האוורד בעוד תחנת קריירה ועם אוסטין ריברס כגארד נוסף. כשגם בעמדה של פורטר, הקבוצה צירפה את ג'ף גרין. לכאורה, וושינגטון עמוקה יותר אבל נדמה לי שלא יזיק לו פורטר יתחיל ליזום קצת יותר בשביל שוושינגטון באמת תראה מה היא יכולה.
14.7 נק', 6.4 ריב', 2 אס', 1.5 חטיפות, 44% מדהימים מהשלוש (אבל פחות משתי שלשות למשחק... לדעתי, זו חלק מהבעיה) ו 58% אפקטיבי מצוין.
7. ברנדון אינגראם (לייקרס)
לברון לעולם כנראה לא ישחק באותה קבוצה עם דוראנט, אבל נדמה שיש סיכוי טוב שהוא ישחק השנה עם מי שהכי דומה לדוראנט, וברנדון אינגראם הוא האיש הזה שהשתפר מאד בשנה השניה שלו בליגה. ומצד שני, ברור שיש לא מעט שאלות לגביו ובכלל כמובן לגבי הלייקרס. קבוצה עם סימן שאלה אחד גדול.
אבל נתחיל בבחור. כאמור, "דוראנטי", גבוה ורזה. כנראה הרבה יותר גבוה מה 2.06 שהוא רשום (לדעתי לכיוון ה 2.11), שמנצל את הגפיים המאד ארוכות שלו להגיע עד לסל, ועושה את זה בקלות מרשימה לפעמים. לדעתי לא זורק מספיק מהשלוש למרות שעושה את זה בדיוק לא רע בכלל. אולי בגלל שכל כך קל לו להגיע עם רגלי האיילה שלו למצבים נוחים יותר שמהם הוא מעדיף לזרוק בגלל יתרון גובה על רוב השומרים שלו. בקיצור, סוג של דוראנט. וכמו דוראנט, גם הוא יודע לקחת ריבאונד ולמסור, והוא חלק יפה מהשטף הקבוצתי עם כשרון ופוטנציאל להגיע לרמות סופרסטאריות בעיניי. חסרונות? שוב, כמו דוראנט, הוא לא תמיד יודע להתמקם בשביל לקבל כדור במקומות אידיאליים. 95% מהזריקות שלו משלוש נובעים מאסיסטים, ובשביל שחקן שקולע בדיוק שלו, הוא צריך להציב את עצמו במקומות טובים יותר לזריקות האלה – שבהחלט עדיפות על הצעד או שניים קדימה שהוא נותן תחת שמירה עם הכדור, תמיד בשביל לקחת זריקה ממרחק נוח יותר בשבילו.
נדבר על זה אחר כך שוב, כשאזכיר את לברון ברשימה. אבל יש שחקנים שלברון עובד טוב איתם (בדרך כלל קלעים מצוינים) ויש כאלה שלא. בהנחה שזאת תהיה הקבוצה של לברון (במידה פחותה יותר, רונדו), השאלה היא איפה אינגראם ייוצב. בעיניי מדובר בשחקן הצעיר הכי מוכשר שיש כרגע ללייקרס (יורת מקוזמה ובול), ויהיה טוב לראות את לברון מכניס אותו לעניינים, ונותן לו את ההבנה שאינגרם הוא חלק מהעתיד של הלייקרס, ולהמשיך לשפר את היכולות של חומר הגלם המצוין הזה.
16.1 נק', 5.3 ריב', 3.9 אס', 39% מהשלוש (אבל פחות משתי זריקות למשחק. לא מספיק).
6. גורדון הייוורד (בוסטון, 5 אשתקד)
תראו מה זה, האיש שיחק 2 דקות שלמות השנה ובכל זאת ירד רק מקום אחד. בעיקר, כי אני לא רואה מי יכול לעקוף אותו מלמעלה (אינגרם אולי, אבל האמת היא שמה שעומד לעוכריו הוא דווקא לברון). אבל כשאני חושב עליו, עולים לי שני שמות בראש, פול ג'ורג' וג'יי קראודר.
פול ג'ורג' – כי גם הוא עבר פציעה קשה ודומה מאד לזו של הייוורד, ועם זאת חזר לא פחות טוב, אז אולי גם הייוורד יכול
ג'יי קראודר – כי אם יש PROOF OF CONCEPT למשהו השנה, זה שסמול פורוורדים שעובדים טוב אצל קווין סניידר, עובדים אפילו טוב יותר אצל ברד סטיבנס (אבל לא אצל טיירון לו). אז נכון, ששחקן אחד זו לא הוכחה, אבל זה בהחלט משהו.
ואם יש סיבה בגלל אני באמת אופטימי לגבי הייוורד - זה אכן ברד סטיבנס והשיטה שלו. אני מניח שבין היוורד, טייטום, בראון ואפילו סמארט במידה מסוימת, תהיה קצת עבודה לסטיבנס (ואני מניח שטייטום ישחק לפחות חלקית גם ב-4). אבל בהנחה שהייוורד יהיה אותו שחקן פחות או יותר (שזאת הנחה לא ברורה כמובן, כי על כל פול ג'ורג' יש גם צ'נדלר פארסונס או אפילו דני גריינג'ר) – כלומר אחד מהטובים בעולם בלי כדור, אתלטי מאד בשביל לבן, וחזק מאד גם בשביל לא לבן, ובאופן כללי סמול פורוורד אינטליגנטי ונהדר, הדבר הבא שצריך יהיה לבחון הוא ההתאמה עם שני הסמול פורוורדים המצוינים האחרים של הקבוצה (את בראון שמתי ב-2, טייטום יהיה עוד כאן) ועד כמה היוורד הוא הפיסה החסרה בשביל להפוך את בוסטון לקבוצה מס' 1 במזרח.
סטט' (מעונת 16-17 ביוטה), 21.9 נק', 5.4 ריב', 3.5 אס', 2 שלשות ב 40% וגם 54% אפקטיבי מהשדה.
5. קוואי לאונרד (עבר מסן אנטוניו לטורונטו, 3 אשתקד)
אני חייב להודות על האמת, אני הרבה פחות מאמין בלאונרד מאשר בהיוורד בגלל ש:
א. הוא קצת (ואולי הרבה) הדקייס
ב. השיטה של פופ נוטה להאדיר שחקנים. לאונרד למשל אף פעם לא היה מוסר גדול וכן אוהב בידודים, וזה עשוי לא להתאים לכל שיטה (היה מתאים לקייסי, לא בטוח שיתאים למאמן החדש של טורונטו).
מצד שני, קאווי גבוה יותר כי הוא מגיע ממקום גבוה יותר. קוואי בשיאו היה ארגיואבלי השחקן השלישי בטיבו בעולם (ופחות ארגיואבלי, אחד מ 5-6 השחקנים הטובים בעולם), ושיאו היה רק לפני שנה. כלומר, אני מניח שהסיכויים של הייוורד לשחזר את עצמו הם 90%, לעומת אולי 70% של קאווי, אבל השלם של קאווי פשוט גדול הרבה יותר.
אז אנחנו קצת מכירים את האניגמה שהיא קוואי. MVP של גמר הפלייאוף 2014, פעמיים שחקן ההגנה של השנה, ואולי שחקן ההגנה הכי טוב מאז סקוטי פיפן בעמדות הפורוורד. שחקן ששנה אחר שנה השתפר משמעותית עד כדי מצב בו הוא היה פשוט סופרסטאר. מצד שני, האניגמה שהיא קוואי היה במשך שנים אות ומופת לכל מה שהוא לא הנ.ב.א. שקט, רגוע, צנוע ועניו שנוהג במכונית בת עשור ולא מדבר אף פעם. ההיפך הגמור מהפרוטוטייפ של הנ.ב.א
מאז גיל צעיר מאד, (ונדמה לי שלקחתי את זה מהגמרא מתישהו, יותר מדי שנים עברו בשביל לזכור) האמנתי שככל שאתה נדיב, אתה צריך להיות קודם כל נדיב לגבי עצמך. קח ותן עובד טוב ואמין הרבה יותר מאשר תן ותן. וקוואי במשך שנים בנה לעצמו טיקט של תן ותן בלבד. זאת תדמית שאני לא מאמין בה, ותדמית שהתנפצה לגמרי השנה. אין לי מושג מה באמת הלך בחדר ההלבשה של סן אנטוניו, ומי נגד מי ולמה, אבל העובדה היא שפופ הסתדר עם מאות שחקנים לאורך כל הקריירה, כולל הד קייסים מובהקים כמו סטפן ג'קסון, עד שבא לברון ופתאום כבר לא. ואם אני צריך לבחור צד (אם יש פה בכלל צדדים), אין לי שום ספק שאני לוקח את הצד של פופ.
וכשמצרפים את זה לעובדה שקוואי לא רוצה להיות בקנדה אלא בלוס אנג'לס ומצרפים את זה לאופי הבאמת מיוחד שלו, סימני השאלה פה רק מתגברים. ועדיין, סימן קריאה אחד מובהק נשאר – האיש היה אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם, האיש היה שחקן ההגנה הטוב בעולם, והאיש בן 27.
שיחק השנה רק 9 משחקים, עם 23 דקות למשחק, ולכן אביא גם את המספרים פר 36 שלו.
סטט' רגילה: 16.2 נק', 4.7 ריב', 2.3 אס', 2 חטיפות, 1.2 שלשות ב 31% לא טוב ובכל זאת אחוז אפקטיבי סביר – 52%
סטט' פר 36: 25 נק', 7.2 ריב', 3.6 אס', 3.1 חטיפות וכמעט 2 שלשות למשחק.
4. ג'ייסון טייטום (בוסטון)
דונובן מיצ'ל ובן סימונס טובים ממנו ואת שניהם דירגתי במקום השישי בעמדות שלהם אבל עמדת הסמול פורוורד חלשה יותר ומצדיקה בעיניי את המקום הזה של טייטום. ויתירה מכך – השניים מעליו עם פשוט יותר מדי סימני שאלה כרגע (וכן, זה אומר שקאווי הגעיל אותי השנה, מה לעשות).
והנה רוקי בן 19 שלכאורה יש לו הכל. אורך? יש. הגנה או לפחות ניצוצות הגנתיים מצוינים? יש. יכולת יצירה בהתקפה בזכות עבודת רגליים טובה, כדרור מעולה לגובהו ואתלטיות? יש. אחריות ובגרות? יש. עין טובה בקליעה? 43% מהשלוש זה לא משהו שבא בקלות, אז יש. בחירת זריקות נכונה? 61% מהזריקות מגיעות מהשלוש או מתחת לסל, אז כנראה שגם יש. לכאורה, יש לו את כל הנתונים להיות הפול פירס הבא של בוסטון. ואם כל זה לא מספיק, יש לו גם את האלגנטיות הזאת שאני מאד אוהב בשחקנים, מן זרימה נכונה. נגיד זאת כך, מבין שני הסווינגמנים המצוינים של הקבוצה – טייטום וג'יילן בראון, אז יחסית לבראון, טייטום נראה כמו בלרינה.
ואולי חשוב לא פחות מכך – יש לו את סטיבנס שמפתח אותו ונותן לו את ההזדמנות ואת המושכות, ונתן לו להיות השחקן היוצר העיקרי שלו כשהייוורד וקיירי היו פצועים. ואפילו בשלוש סדרות בפלייאוף הוא נראה כמו שחקן העתיד של הקבוצה כשהוא לוקח אחריות ומסיים כרוקי – כסקורר הבולט של אחת הקבוצות הטובות בליגה עם 18.5 נקודות למשחק פלייאוף, והצגות כמו 28 נקודות במשחק הפתיחה מול פילדלפיה מולה קלע בכל חמשת המשחקים לפחות 20 נקודות, ו-24 נקודות פעמיים (ניצחון והפסד) מול קליבלנד. למעשה, אם נשמיט את סדרת הפתיחה מול מילווקי, הממוצעים של טייטום בשתי הסדרות האחרות הוא 20.2 נקודות למשחק... רוקי, כן?
אז כמובן, וכבר דיברתי על זה כשדיברתי על הייוורד, השאלה היא ההשתלבות. לכאורה, יש לו את כל הכלים להיות חתיכת כוכב, אבל בהחלט יכול להיות שזה יהיה מעמדת הפאוור פורוורד לצידם של הייוורד ובראון. אישית, אני סומך על סטיבנס, וכן – אני גם סומך על טייטום. הוא הוכיח שמגיע לו.
13.9 נק', 5 ריב', 1 חטיפה, 43% מהשלוש
3. פול ג'ורג' (אוקלהומה, 6 אשתקד)
כמו אצל טייטום, גם אצל ג'ורג' העלייה הגבוהה היא יותר בגלל סימני השאלה על אחרים מאשר בגלל משהו איתו. הוא לא השתפר השנה. אבל מה שהוא כן עשה השנה זה להוכיח שהוא יכול לשחק ליד ווסטברוק, שזה כבר לא רע בכלל, כי רבים וטובים אחרים נכשלו (ע"ע הבחור שהחליף אותו באינדיאנה – אחד, ויקטור אולדיפו).
פול ג'ורג', הוא עדיין אחד השחקנים האלגנטיים שמשחקים את המשחק, ולמען האמת גם אחד הטובים שבהם. הוא אמנם לא חודר גדול, אבל הוא כן מצליח לייצר לעצמו מצבים מחצי מרחק ומהשלוש באופן קבוע, שזה יותר ממה שרוב שחקני תבל יכולים לעשות. הוא עדיין מוסר עמעולה, גם אם בשיטה של אוקלהומה יחד עם ווסטברוק, זה לא תמיד משמעותי, ובעיקר הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בעולם וחוטף נהדר, כשהשנה לצד רוברסון בריא, אין סיבה להניח שזה לא יעבוד מצוין.
אוקלהומה התחילה את העונה הקודמת עם 3 מובילים וגם סיימה אותה עם 3 מובילים. דא עקא, היא החליפה את מלו כככוכב בסטיבן אדמס, שהוא אחלה סנטר והכל, אבל לא באמת כוכב, אבל מי שכן הוכיח את עצמו בתור מישהו שנמצא בתוך הקבוצה הוא פול ג'ורג' שנתן את התרומה המצופה. אבל גם הוא לא הצליח להשתלט על ווסטברוק, ואולי הוא גם לא רצה. מה שברור הוא שהיה לו יחסית נוח במקום בו הוא נמצא, מספיק נוח בשביל לחתום על חוזה נוסף. אבל השנה החשיבות שלו אפילו גדולה יותר, כי על המשבצת של ווסטברוק, הביאו גם את שרודר (לא שחקן יותר אחראי מראסל), אבל על המשבצת של ג'ורג', לא רק שלא הביאו אף אחד, אלא גם לקחו את מלו. מה שנדמה לי שהוא צריך לעשות הוא להיות שר ההגנה של הקבוצה הזאת. התקפה מסודרת ויפה, בסופו של דבר, כשווסטברוק מוביל עניינים, כבר לא נראה באוקלהומה, אבל אם ג'ורג' יכול להוביל טיקט הגנתי של ממש יחד עם רוברסון ואדמס, אז אולי אוקלהומה תצליח בכל זאת לעבור סיבוב אחד בפלייאוף, ואולי אולי... אפילו שניים.
21.9 נק' (17 בליגה), 5.7 ריב', 3.3 אס', 2 חטיפות (2 בליגה), יותר מ 3 שלשות ב 40% טובים, (ואולי לא פחות חשוב, רק 80% מהם באים מאסיסטים. האיש יודע ליצור לעצמו מצב שלוש באחוזים טובים. זה די מרשים).
נבחר לחמישיית הליגה השלישית
2. לברון ג'יימס (עבר מקליבלנד ללייקרס, 2 גם שנה שעברה)
כבר שנה שעברה הפתעתי איתו, והשנה אפתיע שוב. למרות שאודה על האמת – אם אני לא לוקח שחקן לשנה הבאה, אלא רק מודד על פי השנה האחרונה, הרי שלברון כן היה טוב יותר מדוראנט בשנה האחרונה. אני פשוט לא כל כך מאמין בניסוי הזה שמתרחש בלוס אנג'לס.
ובסופו של דבר, השאלה עליה אני מנסה לענות היא כאמור – "אתה במשחק השלישי של הסיבוב השני של הפלייאוף, הסמול פורוורד הפותח שלך נפצע. את מי תיקח במקומו", והאמת היא שנדמה לי ש 80% מהקבוצות היו לוקחים במקרה הזה את דוראנט. הוא ישתלב יותר בקלות, הוא ישתלט פחות על מה שקורה. הסיכויים שלו להיות חלק אינטגרלי מקבוצה פשוט גבוהים יותר. מצד שני לו השאלה היא "עם איזה סמול פורוורד היית רוצה להיכנס למשחק השלישי של הסיבוב השני של הפלייאוף" כאן יכולה להיות שהתשובה היא לברון. זאת בחירה קשה קשה.
אז את לברון כולנו מכירים, אבל אולי בכל זאת כמה אנקדוטות:
א. הוא קלע יותר שלשות למשחק השנה מאשר בכל שנה אחרת, והוא עושה את זה בדיוק לא רע.
ב. בשנה האחרונה הוא היה יותר קרוב לממוצע טריפל דאבל (היו חסרים לו 2.3 בלבד, בריבאונדים+אסיסטים) מאשר בכל עונה אחרת בקריירה.
ג. ממה שבדקתי (וייתכן שאני טועה) הוא מייצר לעצמו יותר שלשות מאשר כל שחקן אחר בליגה, כולל סטף קרי , ואפילו די בגדול. רק 35% מהשלשות שלו מגיעות מאסיסט. זה מדהים, אבל גם מראה כמה הוא בול הוגר שתכל'ס לא סומך על אף אחד חוץ מעל עצמו.
ד. סליחה, בדקתי שוב כי זה מעניין וטעיתי הנה המספרים: דוראנט 69%, קרי 62%, קיירי 53% , לילארד 44% , ווסטברוק 43%, לברון 35%, הארדן 26%!!! כריס פול 24%!!! זה לא אומר שלברון פחות בול הוגר, זה רק אומר שהשיטה של ד'אנטוני פסיכית לגמרי (אבל עובדת, האיש גאון).
טוב, אין עוד אנקדוטות, האיש הוא קלעי נהדר עם אחוז אפקטיבי פסיכי שיוצר כמעט את כל המהלכים של כל קבוצה שבה הוא משחק. חזק, ריבאונדר על, מזייף בהגנה. זה האיש, כולנו מכירים אותו. והשאלה היחידה היא האם השנה נראה אותו לברון או לא. כי השנה הוא כבר לא משחק עם וטרנים שסומכים עליו לקחת אליפות, אלא אשכרה עם כמה צעירים שהיו מתים להתפתח. נגיד הבחור במקום השביעי ברשימה הזאת (ברנדון אינגרם), נגיד קייל קוזמה. והוא גם משחק עם שני פוינט גארדים שבעצמם בנויים על הטיקט של כדור ביד ומסירות לאחרים, כמו רונדו (שהוא מוסר טוב מלברון) ובול (שהוא פוטנציאלית מוסר טוב מלברון). בכלל, קבוצה עם שלושה מוסרים אדירים, ועוד כמה WILLING כמו אינגרם. מאד מרשים.
אבל השאלה היא מה יהיה הסגנון, ומה יהיו ההצלחות, והאם לברון יכול לקחת חבורה של צעירים מצד אחד, וחבורה של הד קיייסים מצד שני (לאנס סטיבנסון, ג'בייל, ביזלי) וליצור משהו קוהרנטי שאשכרה יכול להתמודד מול גולדן סטייט? לא יודע, האיש כבר עשה דברים לא קטנים בחיים שלו, אז קשה מאד להמר נגדו, אבל זה מטורף להמר בעדו.
27.5 נק' (3 בליגה), 8.6 ריב' (15 בליגה), 9.1 אס' (2 בליגה), 1.4 חטיפות, 0.9 חסימות, כמעט שתי שלשות למשחק ב 37% תוך כדי 59% אפקטיבי אדיר.
חמישיית הליגה הראשונה
1. קווין דוראנט (גולדן סטייט, 1 גם אשתקד).
מה שאומר שגם השנה דוראנט הוא הסמול פורוורד הטוב בעולם, וכתוצאה מכך, כנראה השחקן הטוב בעולם. בכל זאת, ה MVP של סדרת הגמר. נדמה לי שלא מעטים כבר דיברו על שני דברים – דוראנט הוא הסקורר הטוב בעולם, ללא עוררין (כלומר, אין ספק שהוא סקורר טוב מלברון) והוא גם שומר טוב משמעותית מלברון, ולמרות זאת יתכן שלברון טוב ממנו. אז אכן יתכן, אבל אצלי בספר לא. למרות שגם אולי, תלוי באיזו קבוצה ואיך וכמה ולמה. יותר מדי שאלות על לברון, יותר מדי תשובות על דוראנט, ולכן דוראנט הוא אצלי מס' 1.
והשנה הוא עשה בדיוק את אותו הדבר, באותו שיעמום ובאותה יעילות. היה בריא כרגיל, חלקית, אבל כמו בדרך כלל, בדיוק מתי שצריך. היה שוב כמעט על הקשקש של ה 50-40-90. הקבוצה שוב השתמשה בו בתור המבודד מס' 1 בקבוצה ובליגה, והוא שוב היה חלק מהשטף הקבוצתי כשהיה צריך (והשנה, נדמה לי יותר מאשר בשנה הקודמת, ונדמה שהוא קצת התרגל לשיטה של גולדן סטייט, וההבדלים בינה לבין ה"שיטה" של הת'אנדר).
מה שיותר חשוב זו המורשת וכרגע המורשת שלו היא שתי אליפויות ופעמיים MVP של גמר הליגה, בנוסף ל MVP רגיל נוסף. זה לא לברון עדיין, אבל אם הוא יישאר בגולדן סטייט עוד הרבה שנים (אני מקווה שלא) זה עוד יכול להיות. מבחינתי, הוא תמיד יהיה האיש שהרס לי את הרומנטיקה של הקבוצה שלי. זכותו כמובן לעשות מה שבא לו, אבל הרומנטיקה נהרסה. והשנה הרומנטיקה תיהרס עוד קצת עם קאזינס (למרות שבעיניי קאזינס שחקן רומנטי הרבה יותר מדוראנט, ושחקן שבאופן כללי ובניגוד לדוראנט, אני מאד שמח שמצטרף לווריורס). אם עד השנה, גולדן סטייט היו קבוצת ה 4 סופרסטארים הראשונה, השנה היא תהיה קבוצת ה 5 סופרסטארים הראשונה. דוראנט יהיה עדיין האיש של הבידודים, וכנראה ה GO TO GUY כשממש צריך, והוא ימשיך לעשות את זה, כי את הגפיים הארוכות ארוכות ואת הדיוק המאד מדויק שלו, אף אחד לא ייקח.
26.4 נק' (6 בליגה), 6.8 ריב', 5.4 אס', 1.8 חסימות (7 בליגה) ,2.5 שלשות למשחק ב 42%, 59% אפקטיבי מהשדה
חבר בחמישיית הליגה הראשונה
_________________
תודה לאלוהי הבירה
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
