סל ניוז

טוב, ממישהו שהסביר לנו מאה פעם על העדיפות המוחלטת של ניצחונות (בפלייאוף; בגמר!) והישגים על פני מספרים ציפיתי ליותר, אבל כנראה לא בצדק. ממש במהירות:

אילגאוסקאס בלי לברון: פלייאוף אחד (הדחה זריזה בארבעה משחקים). עם לברון: 6 פלייאופים, שני גמרים. וכן, גם העונות הטובות בקריירה.
ורג'או בלי לברון: 0 פלייאופים. עם: ראה אילגאוסקאס למעלה.
תומפסון? אותו דבר, רק עם אליפות ועוד גמרים.
גיבסון? אותו דבר.
באמת שאין טעם לעבור אחד אחד. התמונה ברורה.

שמח שהבדלים של נקודה או שתיים (או אפילו חמש) בממוצעים העונתיים עושים לך אז זה ומסמלים עונה הישגית יותר... ומכיוון שזה כך, בטח גם תשמח להזכיר לנו שגאסול, שעליו בנית פחות או יותר את כל התזה המפוארת של קובי כאדריכל קריירות מפואר, קלע שתי נקודות יותר בממפיס מבאל איי (כולל ממוצע נקודות גבוה יותר בפלייאוף בשנתיים לפני המעבר מאשר בכל השנים שלאחר המעבר).

זאת לא הנקודה. הנקודה היא שלברון קיבל שחקן שב-2008 היה אולסטאר, עונה קודם קלע 22 נק' ותוך 25 משחקים גמר לו את הקריירה. וכל הירידה ביכולת הגיעה אך ורק בגלל אותם 25 משחקים.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

מכיוון ש-19 עמודים כאן לא הספיקו לך כדי להבין את הנקודה שלי, אעשה את זה יותר פשוט (כמו בשיטת הבדידים):

מספרים ללא אליפות = לא מספיק טוב.
אליפות ללא מספרים = לא מספיק טוב.
גם אליפות וגם מספרים = כן מספיק טוב.

המספרים הם כמובן לאורך כל העונה והפלייאוף. כך אנשים בעולם מתוקן אמורים לשפוט כוכבים. גם מלברון וגם מקובי אתה מצפה שייתנו מספרים מצוינים ויביאו אליפויות.
אני בשום שלב לא אמרתי שקובי היה גדול יותר אם היה נותן פלייאוף של 7 נק' ואליפות, על פני 35 נק' של לברון ותבוסה בגמר.
זה אולי אתם הכנסתם לי מילים לפה. כאמור - אמת המידה היא גם אליפות וגם מספרים.

ובחזרה לנושא - גם בוש וגם לאב לקחו אליפות. לאף אחד אין ספק שקבוצתית הם השיגו יותר לצד שני הכוכבים. האם זה הגיוני וברור מאליו שבקבוצה טובה יותר תגיע להישגים קבוצתיים טובים יותר? כן.
אבל מה האימפקט שלך באותה קבוצה? עד כמה תרמת להישגים? למה נתת מספרים כ"כ פחות טובים? (בוש, לאב וג'יימיסון). על זה כל הדיון כאן. אתה כרגיל עירבבת שני נושאים.
ולפי התאוריה שלך, אם אילגאוסקאס היה יורד מ-17 נק' בממוצע ל-3.5 נק' בממוצע, אבל הגיע לגמר, אז הוא נתן עונה טובה יותר לצד לברון. אתה מבין את האבסורד? או שזה עדיין לא נקלט?

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

אתה צודק. גם ג'יימיסון, גם בוש, גם לאב, כולם שכחו לשחק כדורסל ברגע שהגיעו לצד לברון. כולם אשמים, רק הוא בתור המנהיג של הקבוצה בסדר.

ממש צירוף מקרים שכזה. אפשר לכתוב עליו ספר.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

שוב, ג׳יימיסון זה לא רציני.
זה כמו להגיד שרודי גיי שכח לשחק כדורסל מאז שהוא הגיע לספרס, כי הוא קולע חצי. או שדני גריינג׳ר שכח לשחק כדורסל ברגע שאינדיאנה הפכה להיות קבוצת צמרת במזרח כי הוא נעלם לגמרי

_________________
תודה לאלוהי הבירה

כאוהד לייקרס שהתפלל בין 2005 ל-2007 לשחקן אחד חוץ מבריאנט שמסוגל באופן עקבי לשים 20 נקודות על הלוח, תאמין לי שזה רציני.
אבל המעמד ההיסטורי של ג'יימיסון הוא לא האישיו פה, אלא העובדה שהוא בכל זאת קלע 22, הגיע פעמיים לאולסטאר, ואין סיבה שיירד במספרים שלו בצורה כ"כ דרסטית, כשקליבלנד שיוועה לסקורר נוסף.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

רק שהוא לא (גם בן השש שלי אוהב מאוד משחקי "אם" מופרכים). לביג זי היו 17.2 נקודות (ב-44% מהשדה), 7.5 ריבאונדים ו-1.9 חסימות בעונת "השיא" שלו (על פיך), 2002-03, ממש לפני שלברון הגיע. שנתיים אחר כך: 16.9 נק' (47%), 8.6 ריב' ו-2.1 חסימות בקבוצה *הרבה* יותר הישגית. כמוהו, אף אחד מהשחקנים האחרים שציינתי לא הראה תנודה גדולה ממש בממוצעי נקודות/ריבאונדים/אסיסטים. מן הסתם, אם זה היה המצב, לא הייתי מזכיר אותם כאן...

לעומת זאת, התנודה בהצלחה של הקבוצות שבה שיחקו כמעט בלתי נתפסת. טריסטן תומפסון למשל: 9 שנים בקליבלנד. 5 עונות בלי לברון (לפני ואחרי), שרק באחת מהן קליבלנד עם יותר מ-30% הצלחה (כמובן שאף פלייאוף). 4 עם לברון שבכולן הקבוצה מגיעה לגמר וגם לוקחת אליפות אחת. או מריו צ'אלמרס. שבע עונות במיאמי. שלוש בלי לברון (לפני ואחרי) עם פעמיים סיבוב ראשון בפלייאוף ופעם אחת מאזן שלילי ואין פלייאוף. ארבע עונות עם לברון, 4 גמרים ושתי אליפויות.

ויפה שהשמטת באלגנטיות את החלק האחרון של התגובה שלי. אז הנה שוב: "בטח גם תשמח להזכיר לנו שגאסול, שעליו בנית פחות או יותר את כל התזה של קובי כאדריכל קריירות מפואר, קלע שתי נקודות יותר בממפיס מבאל איי (כולל ממוצע נקודות גבוה יותר בפלייאוף בשנתיים לפני המעבר מאשר בכל השנים שלאחר המעבר)".

אז מה אתה רוצה להגיד כאן, שאני אבין... שלברון שיפר את טריסטן תומפסון, מריו צ'אלמרס ו-JR סמית' ולכן הם הגיעו לגמר? מה הנקודה שלך כאן?
מילא טריסטן תומפסון (כמשל) היה משפר את ממוצעיו והיינו אומרים בגאווה גדולה: 'או. הנה בדיוק האימפקט של לברון על השחקנים שלצידו. כך הם הצליחו לעבור את אינדיאנה האימתנית!!!'.
אבל להפך. אף אחד מהשחקנים ברשימה הלא מרשימה שלך, לא שיפר את ממוצעיו, אלא רק הלך אחורה. אז מה הנקודה שלך כאן? הם אחראיים להצלחה הקבוצתית? ללברון מגיע קרדיט על כך שהם הלכו אחורה?

"כמוהו, אף אחד מהשחקנים האחרים שציינתי לא הראה תנודה גדולה ממש בממוצעי נקודות/ריבאונדים/אסיסטים. מן הסתם, אם זה היה המצב, לא הייתי מזכיר אותם כאן..."
אפשר קצת פחות ביטחון בהודעות מהסוג הזה ללא בדיקה? זה באמת טיפה מעצבן. כי גם ורז'או, גם JR סמית', וגם נוריס קול - שלושתם הכפילו או כמעט הכפילו את הממוצעים שלהם בקבוצה ללא לברון.

את החלק של גאסול לא השמטתי בכוונה, לא ראיתי אותו כשרשמתי את התגובה (ערכת את ההודעה כמדומני)
בכל מקרה אתה מוזמן לקרוא שוב את הציטוט של הסקאוט, ואז את מספרי גאסול מהגמרים מול בוסטון, כדי להבין בעצמך את השינוי שהתחולל בו.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

מוזר, קארון באטלר בשנים 06/07. 07/08 שיחק בוושינגטון, קלע 19.1 נק' ו - 20.3 נק' ואפילו הגיע לאולסטאר. בעונת 2014/2015 אחד מאסטר התפלל שבאטלר ישים 20 נק' למשחק במדי הלייקרס. כנראה שהמנהיג של הקבוצה גרם לו לרדת ל-15.5 נק' למשחק.
האישיו הוא לא המעמד ההיסטורי של ג'יימסון או כמה הוא קלע בעונה לפני שהוא הגיע לשחק לצד לברון, אלא העובדה שאתה טוען ש-25 משחקים לצד לברון חיסלו לג'יימסון את הקריירה בשיאו.

לגבי השינוי הגדול במעבר של ג'יימסון לקליבלנד. אז ככה. באותה שנה, לא שנה קודם, ג'יימסון שיחק 41 משחקים בוושינגטון בהם הוא קלע 20.5 נק' ב-38.9 דקות. בנרמול ל-40 דקות מדובר על 21.1 נק'. בקליבלנד הוא שיחק 25 משחקים בהם הוא קלע 15.8 ב-32.4 דקות. בנרמול ל-40 דקות מדובר על 19.5 נק'. אפשר כבר לראות שלא מדובר על אותה נפילה היסטרית שמאסטר מדבר. אפשר להוסיף כמובן שבוושינגטון ג'יימסון שיחק 23 משחקים כאופציה התקפית שניה אחרי גילברט אריאנס ואחרי שאריאנס הושעה הוא שיחק 18 משחקים כאופציה ראשונה. חשוב לציין שרק בעונה אחת האחוזים של ג'יימסון היו גבוהים יותר מאשר 25 המשחקים בקליבלנד. אני חושב שג'יימסון נכשל בקליבלנד, אבל לא בגלל שהוא ירד ברמה שלו, אלא שהוא מעולם לא היה כינור שני לקבוצה שחושבת אליפות. למען האמת רוב הקריירה שלו הוא היה כינור שני או שלישי בקבוצה שלא עושה פלייאוף. אבל לא רק שאני אומר את זה עכשיו, עשור אחרי הטרייד, אלא גם בזמן הטרייד אמרתי שזה טרייד ייאוש של הקאבס שלא יעזור להם. שוב פעם הקאבס הולכים על שם גדול (שאק קודם לכן) שהיכולת לא תואמת את השם וזה לא מה שיעזור לקאבס.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

העיקר שפאו גאסול היה כינור שני בקבוצה שחושבת אליפות לפני המעבר ללייקרס. או שלא.

חוץ מזה, כרגיל אני צריך לתקן: קארון באטלר לא ירד בממוצעיו אלא היה בגרף עליה - שיפר את הממוצעים בלייקרס לעומת התקופה במיאמי.
אנטואן ג'יימיסון, לעומתו, ירד משמעותית במספרים. ואתה יודע, לנרמל זה מאוד קל, אבל תנסה מדי פעם לשאול את עצמך מדוע הוא שיחק 7 דקות פחות, ובמיוחד בפוסט סיזן.
האם לקליבלנד היה את טים דאנקן בעמדה מס' 4 שייקח לו את הדקות? לא נראה לי. האם ג'יימיסון איבד בבת אחת את היכולת לנשום אוויר אחרי 32.4 דקות פארקט, כשבכל הקריירה הוא היה רגיל לשחק סביב ה-40? גם לא נראה לי.
באטלר היה שחקן צעיר, והמשיך להתפתח בוושינגטון לאחר הטרייד האומלל של הלייקרס בתמורה לקוואמי. באיזה עולם בדיוק זה אותו מקרה כמו ג'יימיסון שהגיע כאולסטאר ועד מתי דמגוגים יעלוזו?

אגב, לפי גישת עמוס לב, אנחנו צריכים לבקר את בריאנט גם על כך שאנדרו ביינום בגיל 18 עדיין לא הגיע למספריו הטובים מ-2008. אולי גם קובי כמנהיג הקבוצה אשם שביינום לא עזר ללייקרס מספיק מהבי"ס היסודי ב-1999.
ואולי אנחנו גם צריכים לבקר את לברון, מכיוון שוויגינס עזב את קליבלנד עם 0 נק' ברזומה, והגיע מהר מאוד ל-20 נק' במינסוטה. TURN-AROUND מרשים ללא ספק.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

מה הנקודה שלי? ששחקנים גדולים, אולי חוץ מרכזים טהורים כמו נאש, סטוקטון וקיד, לא משפרים את הממוצעים של מי שלידם. אבל הם לוקחים קבוצות של 30% הצלחה והופכים אותן לאלופות תוך שנה שנתיים. ואחת הסיבות שהם עושים את זה היא שהרבה פעמים שחקני המשנה מקבלים את התפקיד והיוסג' הראוי והופכים ליותר יעילים.

דיברתי כבר על ביג זי והשיפור ביעילות שלו. ורז'או? בשנה שלברון עזב (2009-10) ובזו שהוא חזר (2014-15) הוא קלע בערך 9.3 למשחק ב-56% נהדרים מהשדה וב-26 דקות יעילות לערב. בארבע השנים שבאמצע הוא מן הסתם נאלץ לקחת על עצמו יותר מדי. התוצאה? 32 דקות למשחק ו-11.5 נקודות ביעילות נמוכה משמעותית (בסביבות ה-50%) בקבוצה נוראית. אז זה ההבדל הגדול שעליו דיברת? ויותר חשוב, איזה גרסא שלו הייתם מעדיפים לקבוצה שלכם?

נוריס קול? 6.5 נקודות למשחק בפחות מ-22 דקות בשלוש השנים עם לברון. 6.3 נקודות ב-24 דקות במיאמי בעונה אחרי שלברון עזב. ואז כן, עונה אחת של 10 נקודות באחוזים לא טובים בניו אורלינס ב-27 דקות למשחק לפני שצלל לתהומות הנשייה ונעלם מהליגה. ממש מזל שהשתחרר מהצל הכבד של לברון... (מי בכלל היה זוכר שיש שחקן כזה עם לא השנים ליד השלישייה).

בקיצור, קצת מביך איך אתה פתאום מקדש ממוצעים ומתעלם מיעילות, דקות, וכמה הקבוצות גרועות.

אבל זה די מובן מאליו
השחקנים הללו עם כעשר שנות קריירה נניח בממוצע
אתה שם אותם לעונה-שתיים-שלוש בקבוצה מנצחת לצד לברון, אז:
א. הסתברותית פרופר, הסיכוי לעונה הכי טובה מתוך 10 שלהם - יהיה 1/10 או 2/10 או 3/10 בהתאמה.
ב. בפרט כשהם בקבוצה מנצחת, מן הסתם הרול שלהם קטן (הן מבחינת דקות והן מבחינת היררכיה התקפית וכו'), והמספרים אף נוטים לקטון.

אז אולי נכון יותר לדון לכמה מהשחקנים האלה הקדנציה באותן קבוצות מנצחות לצד לברון (או שאר כוכבי העל) היו ה"משמעותיות בקריירה" - שזה נניח שיקלול של הישגיות קבוצתית אל מול נפח התרומה האישית שלהם.

אפרופו נוריס קול שהוזכר, אז אולי לא כולם כאן זוכרים/עוקבים, אבל הוא הגיע למכבי תל אביב (בגיל 29), ובואו נגיד שלא הותיר חותם יוצא דופן.

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

מאסטר, לבקשתך כמה אולסטארים שירדו דראסטית ביכולת כשעברו לשחק ליד קובי:

פייטון - עונה לפני קוב 20.4 נק' ואולסטאר, עונה עם קובי 14.6 נקודות
רון ארטסט - ירד מ17.1 נקודות ביוסטון (ו20.5 קודם בסקרמנטו) ל11 נקודות עם קובי
אנטון ג'יימסון - ירד מ17.2 למשחק בקליבלנד ל9.4 ליד קובי
מאלון, נאש והאוורד כבר רשמנו אבל ניתן להם את הבנפיט של הפציעות (מה דעתו של האוורד על ה"מנהיגות" של קובי כולנו יודעים).
אם אתה רוצה אפשר גם לתת HM לאריזה שעלה מ8.9 ליד קובי בעונה האחרונה ל14.9 ביוסטון.

אגב, אם אתה רוצה דעה אוביקטיבית על גאסול ועל השיפור שלו בלייקרס אתה מוזמן לשאול את פלאש (אתה יכול לשאול אותו על גאסופט, זה השם שהוא השתמש בו לרוב).

כהערת צד לדיון הזה, אני רק אגיד שלהסתכל על ממוצעים זה כמעט MEANINGLESS בהקשר הזה. ולמה?
הרי ברור שכל שחקן שהיה כוכב יחסית ראשי בקבוצה קטנה, שיגיע ליד משאבת פוזשנים כמו לברון או קובי (או הארדן או ווסטברוק ויש עוד דוגמאות), אז הממוצע שלו ירד. זה לא אומר שהוא נהרס או השתפר.
להיות ליד שחקן כזה דומיננטי דורש שינוי של אופי המשחק של אותו שחקן עד לאותו רגע.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

לא חושב שמישהו חולק על כך שבוש, לאב וג'יימיסון היו אכזבות (מי יותר ומי פחות) ליד לברון. סטטיסטיקה או לא סטטיסטיקה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אמת לאמיתה
כל הדיון פה מיותר כי כל בר דעת שראה את השלושה בפועל ליד לברון מסכים עם ההודעה הנ"ל. האמת לא האמנתי שיתווכחו על זה עם מאסטר

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

הדיונים פה עם מאסטר ופלאש גרמו לי להסתכל קצת על משחקי הדחה (לא בהכרח אלו שהודח, אלא משחק שאם הלייקרס מפסידים הם מודחים) של קובי ובתכלס זה הפתיע אותי:

1997 - חצי גמר המערב. יוטה מובילה 3-1. קובי מסיים עם 11 נקודות ב28.6% מהשדה

1998 - משחק 4 מול יוטה בגמר המערב. קובי עם 6 נקודות.

1999 - משחק 4 בחצי גמר האיזורי נגד הספרס. קובי מסיים עם 16 נקודות ב43.8 אחוז מהשדה ומינוס 16 בדקות שבהם שיחק.

2000 - שני משחקי הדחה. סיבוב ראשון משחק 5 מול סקרמנטו - קובי מסיים עם 17 נקודות ב43.8 אחוז מהשדה (פלוס 23 בדקות שלו) כשבמקביל אליו שאקיל עם 32 נקודות (62.5 אחוז מהשדה) ו18 ריב' (פלוס 37 בדקות שלו). משחק הדחה שני בגמר המערב קובי מוביל את הלייקרס לנצחון עם 25 נקודות ב47.4 אחוז מהשדה ומוסיף 11 ריב' מרשימים.

2001 - אין משחקי הדחה. פלייאוף מדהים של הלייקרס ושל קובי בפרט.

2002 - גמר המערב, משחק 7 - קובי במשחק ענק עם 30 נקודות עם ב38.5 אחוז מהשדה עם 7 אסיסטים על 0 איבודים. הלייקרס ניצחו ב6 כששאקיל הקלעי המוביל עם 35 נק' , 13 ריב' ו4 חסימות.

2003 - הספרס מובילי 3-2 בסדרה, קובי מסיים עם 20 נקודות ו7 איבודים. הפסד ב28 הפרש

2004 - הפיסטונס מובילים 3-1, קובי מסיים כקלע המוביל עם 7 מ21 מהשדה (ומינוס 19 בדקות ששיחק). שאקיל עם 20 נקודות מסיים את המשחק עם 13 זריקות בלבד, מהת'רד המקביל מאסטר מציין שמיעוט הזריקות של שאק זה באשמת השחקן שמחזיק בכדור (קובי).

2006 - הסדרה ב3-3, משחק מכריע על העליה. קובי עם משחק לא רע של 24 נקודות ב50 אחוז מהשדה מסיים עם פלוס/מינוס של מינוס 28 והפסד ב31 הפרש.

2007 - פיניקס מוביל 3-1. משחק די טוב של קובי גם הפעם, מסיים עם 34 נקודות אבל ב39.4% מהשדה ומוסיף גם 6 איבודים על אסיסט בודד.

2008 - הסלטיקס מובילים 3-2 והלייקרס עולים למשחק עם הגב לקיר. לא שחקן כמו קובי ירתע מהמעמד המרשים ובמשחק ההדחה הוא העמיד שורה מרשימה של 7 מ22 מהשדה ( עם 4 איבודים על אסיסט) תוך כדי הובלה של הלייקרס להפסד במשחק הדחה ב39 הפרש.

2009 - לוקח אליפות כמובן בתצוגה סופר מרשימה. במשחק ההדחה היחיד באותה עונה (יוסטון בחצי גמר המערב, משחק 7) קובי סיים עם 14 נקודות ב33% מהשדה (אבל פלוס 20 בדקות שלו) במשחק שנגמר ב19 הפרש.

2010 - לוקח אליפות גם כאן בצורה סופר מרשימה. שני משחקי הדחה מול בוסטון בגמר - במשחק הראשון משחק טוב ומסיים עם 26 נקודות (47.4%) , 11 ריב' ו3 חטיפות ומשאיר לליקרס צ'אנס לאליפות. במשחק ההדחה השני מול בוסטון בגמר באותה עונה ( משחק 7 בגמר הNBA) הם ניצחו כמובן ב4 הפרש. מניח שכולנו זוכרים את ה6 מ24 מהשדה של קובי ( 23 נקודות במשחק).

2011 - הסדרה גמורה כמובן מול דאלאס שבאים ביתרון 3-0. קובי מנסה להציל משהו מהכבוד של האלופה וזה נגמר במשחק של 17 נקודות ב38.9% מהשדה ביחד עם מינוס 29 מפואר בדקות שלו (כמובן גם ש5 איבודים על אסיסט 1). המשחק נגמר בהפסד ב36 נקודות והדחה בסוויפ.

2012 - 2 משחקי הדחה בפלייאוף. הראשון נגד דנבר כשהסדרה ב3-3, קובי מסיים עם 17 נק' (43.8%) ו8 אס'. באותו משחק פאו גאסול עם 23 נק' (47.4%) , 17 ריב' (11 בהתקפה!) ו6 אס'. משחק ההדחה השני (ומשחקו האחרון של קובי בפלייאוף) היה בפיגור 3-2 נגד אוקלהומה ושם קובי נתן הצגה פסיכית של 42 נק' ב54.5% מהשדה (3 איב' על 0 אב') שנגמרה בהפסד ב16 נקודות לאוקלהומה.

סיכום זריז - 17 משחקי הדחה בקריירה הסתיימו במאזן שלילי של 7-10 (41.1%).
מתוך 7 הנצחונות במשחקי ההדחה קובי היה השחקן הטוב בקבוצה שלו ב2 ( 2000 ו2010), בעוד אחד היה מצוין אבל לא הכי טוב על המגרש (2002) וב4 נוספים היה בינוני במקרה הטוב.

הופתעתי האמת, גם מזה שרק פעם אחת הוא חזר ממשחק עם הגב לקיר לנצחון בסדרה (לפחות עשה את זה בגמר) אבל יותר מזה הפתיע אותי המאזן ועוד יותר הסטטיסטיקה של קובי ברוב די גדול של המשחקים האלו

מעניין מה יהיו התוצאות שתקבל מבדיקה כזו במשחקי הקלוז אווט (כשהלייקרס מרחק ניצחון אחד מלעלות שלב) ובייחוד בסדרות מתקדמות.
מעניין גם להסתכל על המספרים של קובי במשחקי חוץ ששברו סדרה (נניח במצב 1-1, או יתרון ומגיעים למשחק חוץ שובר סדרה)

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

נהדר שקי, תודה על ההשקעה. אם יש לך כח, היה מעניין לראות מה היה אצל לברון במשחקים הללו. הרבה זוכרים לו (ובצדק) את חוסר התפקוד מול דאלאס ב-2011 והסלטיקס ב-2010. אבל מעניין איך הוא היה לאורך הקריירה (מהזיכרון, נראה לי יותר מרשים מקובי, אבל אולי אני טועה).

The Best Clutch Money Player?

''Kobe, I was scared shitless of Kobe Bryant late in the Games''

- Kevin Durant

https://www.youtube.com/watch?v=YVsah5E ... roductions

- Kevin Durant

מתנדב להשיג את האימייל של דוראנט כדי ש-sheky ישלח לו את הנתונים, אולי זה ישנה את דעתו

https://www.youtube.com/watch?v=ind4Kd2 ... keDaOnly23
על הדרך תשלח גם לקאווי, שאק, לארי בירד, מייקל ג'ורדן, דוראנט, אייברסון, הארדן, איגי, נוביצקי, ארטסט, כריס בוש, ארינאס, פיפן, סטיבן ג'קסון, קניון מרטין, בארנס, טוני אלן, סטיב קר.

אני בטוח שלאור הנתונים החדשים הם ישקלו מחדש את הנושא. מקווה גם שסאבוניס ועמוס לב יצטרפו בהכנת מצגת מושקעת שתכלול את קארון באטלר, ג'יימיסון ו-וארז'או.

אגב, בתור זה שרק היום בבוקר רשם - "אין לי שום בעיה עם זה שהכוכב של הקבוצה שלי לא לוקח על עצמו ב2 הדקות המכריעות", זה מאוד משעשע שאתה הולך דווקא למשחקי הדחה, ומבטל את שאר המשחקים בסדרה.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

אני דיי הייתי בטוח שהדיונים הם לברון מול ג׳ורדן.

קובי היה שחקן כדורסל דיי גרוע. חשבתי שזה כבר קונצנזוס.

לא ולא
הדיונים הם מאסטר ופלאש נגד העולם
לברון, קובי וג'ורדן הם רק הפלטפורמה

פלאש ומאסטר, סחטין על התגובות הענייניות!
אני מסתכל על משחקי הדחה כי זה הטיקט של קובי בעיניכם לא? ווינר וקילר שמופיע ברגעי האמת לא? אין לי בעיה עם העובדה שלברון לא "קילר בקלאץ'" ושטויות כאלו אבל כאמור זה הטיקט של קובי לא? או לפחות אמור להיות הטיקט כי הנתונים די סותרים.
ב14 מתוך 17 משחקי הדחה הוא או הפסיד או שיחק מחורבן... אז בתגובה מאסטר מביא ציטוטים ופלאש שואל מה המאזן כשהוא לא עם הגב לקיר. תשובות מעולות!

אגב, איפשהו פספסתי 2 משחקים, המאזן של קובי במשחקי הדחה הוא 8-11 שלילי (42.1%) כשהממוצעים שלו במשחקים האלו זה 22.3 נקודות, 5.7 ריב', 3.4 אס', 3 איבודים ו44% מהשדה.

אגב נוסף, לברון במשחקי הדחה במאזן של 12-9 חיובי (57.1%) ושם הוא מעמיד 33.5 נק' למשחק, 10.8 ריב', 7.3 אס' 3.8 איב' ב48.1% מהשדה.

תנשום, תנשום. ושתה גם כוס מים זה יעזור עוד קצת
מה לא ענייני בתגובה שכתבתי לך? מה בעצם ענייני יותר בהודעה שלך - משחקי הדחה זה יותר ווינר וקילר לעומת משחקי קלוזאווט?
מר 5 התבזויות בגמר יכול לרשום מספריפלצת עד מחר, ועדיין הוא הפסיד יותר מכל אחד אחר בסוויפים ותבוסות חד צדדיות והופעות ביזיוניות (דאלאס וס"א ב2007) בגמר הNBA.
ורק לעודד אותך, חבריך מהפורום כבר עשו את הנ"ל והביאו את המשחקים של קובי בהדחות בעבר, טחנו את המים האלה הרבה פעמים ב10-15 שנה האחרונות, מעריך שלא היית בפורום

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

מה שכיף זה שכבר העובדה שלברון עקף את קובי זה done deal בעיני הציבור הרחב ולפלאש נשאר רק להטריל פה את הפורום כמנגנון פיצוי.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.