סל ניוז

+1
כבר מזמן לא היה לנו איזה קנון תרבותי

תוסיף איזה שורה בסוף שבחייאת, גם איתם הוא לוזר
יש מאזנים מול קבוצות עם כוכבים וזה.. מאזנים בגמרים. לא עוד אטלנטה

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אני חייב להודות שזה קצת כמו לצפות בטיטאניק בדרך להתנגש בקרחון המציאות, אבל התזמורת ממשיכה לנגן עד הרגע האחרון.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

אפשר למסגר ולתלות בפורום איפשהו ליד "יום יום אני זורק אל הלוח טראח" ו-"עטור גופך אדם שחור".

בקיצור, אז אחרי שסיימנו לטעון שלהפסיד בגמר זה הרבה יותר מבזה עבור סופרסטאר מאשר לחטוף סוויפ בסיבוב הראשון (!) או לא להגיע בכלל לפלייאוף (!!), עכשיו עברנו לאיזה מביך זה להפסיד ל-2 הול-אוף-פיימרים כשלידך סופרסטאר לארי יוז, תראו איזה תותח קובי ואיך הוא פירק את אייברסון, גארנט ודאנקן כשכל העזרה שהוא מקבל זה שאק בשיאו ואת המאמן הכי גדול בהיסטוריה בערך.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לא חושב שג'ורדן היה מרואיין גדול. אגב, להבנתי גם דוראנט מגיע מרקע קשה מאד

_________________
תודה לאלוהי הבירה

היי לכולם,
במשך שנים קורא סמוי והחלטתי להירשם לרגל הדיון.

כאשר מדברים על "הגדול ביותר" בספורט מתייחסים להרבה משתנים. בראי הזמן יש סטטיסיקות שנשמרות ויש כאלו שנשכחות, כמו מי זכה בMVP באיזו שנה ואילו שחקנים היו פצועים באותו גמר. גם כוכביות (נניח, אליפות 99) יורדות עם הזמן כי זה פשוט טבעו של.. זמן. בכדורסל, ובפרט כדורסל NBA, שהוא שילוב של משחק קבוצתי מחד, אבל העצמת הסופרסטארים בצורה קיצונית מנגד, צריכים לשקול גורמים רבים, ו"מקצועיות" היא רק חלק מהעניין. מי יודע איך היה משתלב מייקל ג'ורדן ב2020 עם מטרי השלשות? מי יודע איך היה משתלב קארי בשנות ה80? או שאקיל בשנות ה-60? (להערכתי היה שובר את שיא הנקודות של ווילט).

למשל, מישהו העלה פה טיעון שהעובדה שלברון שיחק במספר קבוצות עומדת לרעתו. לברון לא מזוהה עם אף קבוצה בצורה מובהקת, בניגוד לג'ורדן, בירד, מג'יק, קובי ושות'. זה דומה לרונאלדו, שאמנם העביר המון שנים בריאל מדריד, אבל זכה בתארים גם במנצ'סטר, ביובנטוס ובנבחרת פורטוגול, לעומת מסי - שעשה המון, אבל רק בברצלונה. זה גם יתרון, שמראה שהוא יכול להוביל קבוצות שונות בסגנון שונה, וגם חסרון, כי הוא לא מזוהה עם אף קבוצה, ובעוד 50 שנה כשתהיה תמונה מפורסמת שלו - איזו גופיה (וגם, איזה מספר? 6 במיאמי? 23 בקליבלנד?) הוא ילבש? גם שאר הטיעונים רלוונטים: הגיל, האופי, הציפיות, החינוך, סגנון המשחק וכו'.

מבחינה מקצועית, אני לא יכול לומר שאדם שזכה ב-3 תארים בקריירה כשחקן מוביל (דווין וויד) בהכרח יותר טוב משחקן שזכה ב-2 כאלו (דוראנט). או ששחקן שזכה ב-3 אליפויות (לארי בירד) יותר טוב ממי שזכה ב4.8 אליפויות (דאנקן). עמדות, זמנים, ממוצעים, תארים, אלו משתנים שרק מספרים חלק מהתמונה.
בדורות שלפני ג'ורדן, אנחנו מדברים הרבה על סנטרים (ראסל/ווילט/קארים) שקשה להבין בדיוק איך שיחקו ומה שיחקו, השידורים היו פחות נפוצים, המשחק היה פחות מקצועני/ממוחשב וכן הלאה.

בדור שאחרי ג'ורדן, שלפי הרושם שקיבלתי, כולם בפורום כבר היו אנשים בוגרים ומכירים את כל המשתנים, אני חושב שהוא לחלוטין נמצא במדרגה אחת משל עצמו, כשבמדרגה השניה נמצאים שאקיל, דאנקן, קובי ואולי גם דירק, דוראנט וקארי.

בקיצור: ה"גדול" מכולם זה לא ה"טוב" מכולם, ולכן מייקל ג'ורדן תמיד ישאר הגדול מכולם, שילוב של אופי, טיימינג בליגה (בלי אנטגוניסט מובהק?) ויכולת. בסוף הקריירה של לברון נדבר. אבל לדעתי תוקע יתד בטופ 3 ויהיה קשה להוציא אותו משם.

תגידו, כמה פעמים לברון שיחק מול אטלנטה שפלאש לא מפסיק להזכיר אותה?

לי בעיקר זכורים מפגשים מול אינדיאנה, בוסטון, שיקגו וטורונטו.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ברוך הבא פרופסור.
שמחים תמיד להעשיר את השיח

_________________
נערך יותר מפעם אחת

סה"כ 3 פעמים בכל הקריירה שלו, ב-2009 (סוויפ בסיבוב השני, הפרש ממוצע 18, אטלנטה ניצחו 47 משחקים באותה עונה), ב-2015 (סוויפ בגמר המזרח, הפרש ממוצע 16 נק', אטלנטה ניצחו 60 משחקים באותה עונה, המאזן השני בטיבו בליגה אחרי ג"ס), ב-2016 (סוויפ בסיבוב השני, הפרש ממוצע 12 נק', אטלנטה קבוצה של 48 ניצחונות באותה עונה).

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

רוני, להמציא? לשלוח לך עוד המצאות בפרטי שתוסיף פה? עד כדי כך המציאות מציקה?

[ quote="שוויק1"]אני חייב להודות שזה קצת כמו לצפות בטיטאניק בדרך להתנגש בקרחון המציאות, אבל התזמורת ממשיכה לנגן עד הרגע האחרון.[/quote]
צודק הרי למי אכפת ממאזנים שליליים מול כוכבים/בגמרים? למי אכפת מ30%-40% הצלחה מול 70% הצלחה באותם סדרות? העיקר עוד ניצחון מול אטלנטה וטורונטו

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

רק נזכיר אמת אוניברסלית שלא קשורה רק לדיון הזה, יצירתיות ומגניבות אין פירושה צדק ואמת
בעניין קובי/לברון באמת שאין לי דעה, אבל מזהה הזדהות על בסיס מגניבות

לברון ניצח שלוש שנים ברציפות את טורונטו, קבוצה לא רעה בכלל. כשהוא עבר למערב טורונטו (מחוזקים כמובן בקוואי לאונרד) הגיעו לראשונה לגמר אנביאיי ואפילו זכו בו.

מה בדיוק הנקודה?

אם השנה לברון היה משחק במזרח היית מזלזל במיאמי היריבה הגרועה שלו בדרך לגמר (בעצם מן הסתם אתה עושה את זה גם עכשיו).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

איזו מציאות פלאש? המציאות היא שאתה מחפש מתחת לשטיח כל מיני קריטריונים משונים שאף אחד חוץ ממך (ואולי מאסטר) לא חושב שהם משמעותיים לגדולה של שחקן כדי לנסות להצדיק את הגדולה של קובי וכדי להקטין את לברון. המציאות היא שבכל מדד אפשרי כמעט, לברון משאיר לקובי, ולכל כדורסלן אחר ב-50 שנים האחרונות שלא קוראים לו מייקל ג'ורדן (ואולי קארים) אבק בשאלה מי הגדול ביותר. זו המציאות, אני מבין שבתור אוהד של קובי היא לא כל כך נעימה, אבל זו עדיין המציאות.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

איכשהו מדד הגמרים שהתאדרו פה שנים שמייקל לא הפסיד בגמר וקובי כן, מדד השוואה מובהק כמובן
פתאום המדד התאדה פה בפורום. במקרה מאז שלברון הפסיד שישיית גמרים המציאות השתנתה וזה כבר לא מדד. עכשיו זה קריטריון משונה כמובן שגם לפגוש כוכבים זה לא מעניין, מעניין לנצח הורפורדים ודרוזנים.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

ג'ורדן הוא לא רק 6-6 בגמרים (וממילא רוב האנשים כאן שמים את ג'ורדן לפני לברון), בתקופת השיא שלו הוא לא הפסיד משחק פלייאוף (בהנחה כמובן שמתעלמים מהפלייאוף שהתרחש מיד אחרי החזרה מהפרישה).

וממילא מה זה קשור לנושא החדש ולטבלאות החמודות שייצרת?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

כמו בדיון הרגיל לאחרונה - גם בדירוג המאזנים כנגד הכוכבים:
1. עדיף כלל לא להגיע לפלייאוף מאשר להגיע לפלייאוף ולהפסיד
2. עדיף להפסיד לקבוצה חלשה (שהרי לה לא יהיה אף נציג בדירוג...) מאשר לקבוצה עם נניח 3 כוכבים (שכן אז ההפסד יירשם אף 3 פעמים!)

הגיוני מאוד

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

אני מבין ש... 1. לעשות סדרה שנקראית "ההחלטה" כדי לתקוע אצבע בגרון של כל המעריצים הכי גדולים שלך בקליבלנד. 2. לומר לעיני כולם איך אתה הולך לקחת 8 אליפויות.
3. לקרוא לעצמך THE CHOSEN ONE וכעבור עשור גם ה-GOAT באופן די מביך. 4. לצחוק על דרק נוביצקי ולחקות אותו משתעל בתחילת סדרת הגמר (קארמה איז א ביץ').
5. ובראיון הראשון אחרי האליפות הרביעית הדבר שהכי בוער לך לומר זה: "I WANT MY DAMN RESPECT" כאילו מדובר באיזה כרמלו אנתוני.
כל אלו הן בכלל לא סממנים של אופי בלתי נסבל ומציצה עצמית, הא? דווקא משום שלברון הגיע מרקע קשה כפי שאתה מתאר הייתי מצפה ממנו להיות הרבה יותר צנוע. אבל ציפיות לחוד...


קארי

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

לברון הוא באמת דוש (וכאמור, שמעתי וראיתי אותו ממרחק 0, והרבה יותר מפעם אחת)

אבל קובי הוא אנס.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

מכיוון שהבנת הנקרא ו-15 עמודים בת'רד המקביל לא הספיקו, אעשה את זה לאט. אף אחד לא אמר שעדיף להפסיד בסיבוב 1 מאשר בגמר.
הדבר היחיד שנאמר הוא שאם היריבה החזקה הראשונה שאתה פוגש היא בגמר (לברון), אז זה שקול למצב שבו היריבה החזקה הראשונה שאתה פוגש היא בסיבוב 1 (קובי).
ואם אתה מתבזה שוב ושוב ושוב (לברון) מול היריבה החזקה הראשונה שאתה פוגש לאורך הפלייאוף - אז כן - מצבך די גרוע.

הערת אגב - קובי פירק את דאנקן וגארנט גם ללא שאקיל. אתה בטח זוכר את זה ומכאן המרמור.
מהמילים ה"חכמות" וה"אובייקטיביות" שלך אפשר להתבלבל ולחשוב שלברון הפסיד ל-HOF's רק לצד לארי יוז וחבורת נובאדיז.
אז בוא נזכיר, בהמשך למשחק המגניב של פלאש, שלברון הפסיד לנוביצקי ודאנקן בסוף הקריירה, לדוראנט ולקארי, כשלצידו קבוצת חלומות שתוכננה לזכות בהרבה אליפויות.
אבל אל תיתן למציאות להפריע לך. בכל זאת, עד האליפויות הבאה של הסלטיקס תצטרך לחכות עוד איזה 10 שנים, אז צריך להתנתק ממנה לפעמים.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

אם כבר הרמת להנחתה... אני אשמח לשמוע מתי הגיעה לגמר קבוצה ברמה של מיאמי. מקום 5 במזרח, ללא שחקן אחד בטופ 15 בליגה, עם סיכוי של 1-75 בקיץ להגיע בכלל לגמר.
ואם זה לא הספיק, אז קבוצה שגם איבדה את הסקורר המוביל שלה במשחק ה-1, והשחקן השני בחשיבותו נפצע גם הוא במשחק ה-1, פספס שני משחקים ולא חזר לעצמו.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

נו, ואיך המשפט הזה הגיוני?
אין בכלל קרדיט על לנצח כמה קבוצות (כן, בינוניות) בדרך?
ואני בכלל לא נכנס להנחה הסמויה שלך שכל קבוצת פלייאוף במערב (כולל האחרונות - הרי רשמת סיבוב ראשון) הינה קבוצה חזקה, ואף קבוצה אחרת במזרח אינה בגדר חזקה

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

יש קרדיט. אף אחד לא אומר שלברון הוא לא טופ 10 בהיסטוריה, והקביעה הזו באה כמובן על סמך כל הקריירה וכל הסדרות.
אבל כשרוכבים על הקבוצות הבינוניות מינוס שהוא ניצח במזרח כטיעון לזה שאין בכלל מה להשוות אותו לקובי, או שהוא טופ 2 בהיסטוריה ללא ספק (נורטון), זה תלוש בעיניי.

_________________
"If LeBron is King, Kobe must be God."

איך הדושיות מתבטאת לפי מה ששמעת וראית אותו?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

א. הוא בלי שום ספק פלרטטן, וזה בלט המון פעמים כשראיתי אותו.
ב. הוא לא באמת נמצא עם שאר השחקנים בחדר ההלבשה. הוא נמצא שם אחריהם. כלומר, הוא מתחיל אחרי שכולם עוזבים, ואת זה ראיתי לפחות 5-6 פעמים.
ג. או במילים אחרות, יש שם תחושה מובהקת של דרישת כבוד ושל סוג של מורמות מעם.
ד. נדמה לי שסיפרתי את הסיפור הזה. אבל היתה פעם אחת שהוא הגיע בלי חולצה ועם אוזניות למסיבת העיתונאים (בחדר ההלבשה), ובאופן שהוא לגמרי oblivious. לעשרות האנשים שצבאו עליו, הוא לקח את הזמן (לפחות רבע שעה) לשיר בקולי קולות עם המוזיקה שלו ולהתלבש. אני לא ראיתי שחקנים אחרים עושים את זה בצורה כל כך בולטת.

אגב, ראיתי את רוב שחקני הנ.ב.א ללא חולצה, והאמת היא שלאיש יש פשוט גוף מרשים יותר מלכולם. משמעותית. האיש הוא פאקינג פסל.

_________________
תודה לאלוהי הבירה