אז הזמן קצר והמלאכה מרובה יחסית, סו ווית׳ נו פרת׳ר אדו - רשימת הסקנד גארדים.
אני כן חייב לציין שהרשימה הפעם קצרה בהרבה מאשר בשנים קודמות, כי נדמה שרבים מהסקנד גארדים הטובים בליגה הזדקנו או התאיידו.
יצאו מהרשימה:דונצ׳יץ׳ שעבר לפוינט, דרוזן שעבר לסמול, גארי האריס שנראה קצת כמו שחקן לשעבר (אבל צעיר) וג׳וש ריצ׳רדסון שנראה בפילדלפיה הרבה פחות טוב מאשר במיאמי.
אבל בעיקר קליי תומפסון
איזו מכה.
ראויים לאזכור (hm)ג׳ורדן קלרקסון (יוטה) - הבחור הוא גאנר וקלעי חביב מאד שהשתלט על עמדת השחקן השישי בקבוצת פלייאוף טובה ומעלה אחרי שלא כל כך מצא את עצמו בקליבלנד חלשה. יפה לו. (15.2 נקודות למשחק)
אוון פורנייה (אורלנדו) - עוד קבוצת פלייאוף, גם אם בקושי, הצרפתי תמיד נמצא אצלי על התפר שבין ה hm לבין הרשימה. והוא תמיד יהיה אחלה קלעי, אבל לא יותר מזה. (18.5 נק׳, 40% מהשלוש)
טימי הארדווי ג׳וניור (דאלאס) - גוף חזק זה דבר טוב, אבל האיש קצת מגושם. מנצל קליעה לא רעה ואת הגוף שלו כאמור בשביל להיות העוזר העיקרי של דונצ׳יץ׳ בקבוצה בהתקפה. (15.8 נק׳, וכמעט 3 שלשות ב 40%)
וויל ברטון (דנבר) - החיסרון שלו מאד הורגש בפלייאוף האחרון. שחקן עם סגנון מיוחד שאני מחבב תמיד. מקווה שיחזור היטב לעונה הקרובה (15.1 נק׳, 6.3 ריב׳, 3.7 אס׳)
טרנס רוס (אורלנדו) - שחקן שישי קלאסי שיודע לקלוע הרבה בזמן קצר, ולא הרבה יותר מזה. אבל היי, בשביל זה נולדו השחקנים השישיים. (14.7 נק׳)
דאנקן רובינסון (מיאמי), הקייל קורבר החדש הוא קלעי אבסולוטי שאין דברים כאלה, גם אם יש לו לוק של רואה חשבון. קורבר משחק כבר מיליון שנה בליגה, אין סיבה שרובינסון לא יעשה בדיוק את אותו הדבר. (13.5 נק׳, עם 44% אדירים מהשלוש, ו 3.7 שלשות למשחק)
רדיק (פליקנס) - אמרתי קורבר? אז אולי בעצם רובינסון צריך להיות הרדיק החדש. רק קצת פחות מקועקע. כי אם כבר מדברים על קלעים אבסולוטיים הוא עדיין ממש שם. (15.3 נק׳. לא פחות מ 45% עם שלוש שלשות למשחק)
אריק גורדון (יוסטון) - נראה שדעך מעט השנה, אבל הוא עדיין קלעי אבסולוטי לעיתים (ולעיתים ממש לא, עיינו באחוזים), וגם כזה שיכול לנצל גוף חזק בשביל לחדור. נחלש מאד השנה מכל בחינה והיה פצוע למדי (14.4 נק׳ , רק 32% מהשלוש)
דילון ברוקס (ממפיס) לא יודע איך ממפיס תמיד מצליחה ליצור קבוצות שהן טובות יותר בפועל מאשר על הנייר. ממפיס של שנה שעברה היתה אחלה. גם בגלל מוראנט, גם בגלל גג״ג, אבל גם בגלל ברוקס שהוא שחקן שבדיוק יודע את מקומו ונלחם קשה בשני צדדי המגרש (16.2 נק׳)
הרשימה העיקרית:15
. נורמן פאוול (טורונטו)
סווינג מגניב וטוב שהיה אחת הסיבות העיקריות בגללן טורונטו המשיכה להיראות מצוין השנה למרות חסרונו של קוואי. קלעי מצוין, שומר טוב ומעלה. יודע לתת משחקים גדולים כשצריך. נתן קפיצת מדרגה אדירה השנה והיה ללא ספק אחד השחקנים המשתפרים של השנה. מאד פלואידי וזורם במשחק השוטף של טורונטו, והוא קריטי עם טורונטו רוצה להמשיך לנצח הרבה. (16 נק׳, 40% מהשלוש)
14.
לו ווליאמס (קליפרס, 14 שנה שעברה)
השחקן השישי הנצחי, היה הפעם משני להארל בתור שחקן שישי. ועדיין, יש לו את המשחקים החתוליים האלה שבהם אתה לא מבין איך הוא קולע למרות שכקלעי שלוש הוא לא יותר מבינוני. חוש ריח מובהק לסל, אבל הבחור כבר בן 34, ולדעתי לפחות היו לו יותר משחקים חלשים השנה מאשר בשנים הקודמות. דרך במקום בעיקר בגלל חולשת העמדה. אבל מעניין איך ייראה ללא מי שהיה האחוק הגדול בשנתיים האחרונות - מונטרז הארל.
18.2 נק׳, 5.6 אסיסטים.
13.
ויקטור אולדיפו (אינדיאנה, 11 שנה שעברה)
שנה שעברה דיברתי על כך שאין לי מושג איך הוא יחזור מהפציעה הרצינית שלו. אז לקח לו זמן, ובסוף הוא חזר, והוא אכן נראה פחות טוב מפעם, אבל אפשר גם לתלות את זה בחדות ובחלודה. אז אולי הוא עוד יחזור להיות מי שהיה. בגלל שאני נותן לו ליהנות מהספק, אז אני מניח שבריא הוא ייתן שיפור אמיתי השנה וגו טו גאי לאינדיאנה (יחד עם וורן… עוד נגיע לעמדת הסמול פורוורד איתו). בנוסף, אסור לשכוח שמדובר באחד משחקני ההגנה הטובים ברשימה, אם לא ה… (14.5 נק׳, ב 19 משחקים בלבד בשנה האחרונה).
12.
בוגדן בוגדנוביץ׳ (עבר מסקרמנטו לאטלנטה)
כל העולם נלחם עליו בקיץ, ובסוף הוא בחר בפרויקט המסקרן מאד באטלנטה. לדעתי יש בו משהו ממזרי מאד, הוא יודע לתקוע יתדות כשצריך למרות שהמספרים שלו הם לא בהכרח מהמוצלחים ברשימה. ועדיין, בעיניי שחקן מאד מיוחד שהייתי רוצה בכל קבוצה. קומבו גארד אמיתי שמסקרן לראות איך ישחק לצד טריי יאנג בבק-קורט של אטלנטה, כי הוא כן מחבב את הכדור ביד (מצד שני, גם פוקס אהב את הכדור בידיים). נראה.
15.1 נק׳,
11.
סי.ג׳יי מקאלם (פורטלנד, 9 שנה שעברה)
תכל׳ס, שחקן שמאד מזכיר לי את לו ווליאמס מבחינת הדרך שבה הוא עושה סלים. כן, הוא קלעי שלוש קצת יותר טוב, אבל הוא גם סקנד גארד קטן וחתולי. ווליאמס גם מנהל משחק טוב יותר ,אבל כאמור מקאלם גם צעיר יותר וגם קלעי טוב יותר. מוכח כבר כמה שנים גם אם היה קצת פצוע בפלייאוף האחרון. אני חוזה שהוא עדיין יהיה בצמרת העמדה עוד לא מעט זמן.
22.2 נק׳ (17 בליגה), 4.4 אס׳, 38% מהשלוש
10.
באדי הילד (סקרמנטו, 6 בדירוג הקודם)
אז ככה, האיש הוא סקורר נפלא וקלעי עצום עם טווח בלתי נגמר. אבל הוא משחק בפאקינג סקרמנטו, שזה לא טוב לאף אחד, ולכן הוא גם נראה פחות טוב השנה מאשר בשנה הקודמת למשל (בה לדעתי הוא היה מהמשתפרים המובהקים). עדיין אחד הסקוררים העיקריים של הקבוצה וחלק מצמד גארדים נפלא (יחד עם פוקס) אבל הוא יצטרך להראות השנה שהוא עדיין חד ומדויק. בואו נניח שבלי בוגדנוביץ׳ לידו הוא יוכל (או לפחות ישחק יותר דקות). 19.2 נק׳, וגם 3.8 שלשות למשחק ב 39%
9.
דאנג׳לו ראסל (מינסוטה, 10 בדירוג הקודם)
יצא לי לראות אותו הרבה השנה בצ׳ייס לפני שהוא עבר למינסוטה. איכשהו אני עדיין לא חושב שהוא אי פעם יהיה שחקן גדול במיוחד, ואני יכול לראות אותו יותר כשחקן שישי אל-לה לו ווליאמס מאשר כמשהו אחר. קלעי טוב, אין ספק, חתולי - אין ספק. מוסר סביר ומעלה גם אם לא בדיוק פוינט גארד. אבל אני לא רואה איך הוא באמת לוקח את מינסוטה רחוק. אני מניח שהשנה לצד רוביו הוא ישחק בעמדה מס׳ 2, והוא גם יהיה השחקן מס׳ 2 של הקבוצה. אני גם מניח שהקבוצה תמשיך להיות ממש בינונית.
23.1 נק׳, 6.3 אס׳ , 3.5 שלשות למשחק.
8.
זאק לאווין (שיקגו)
בטעות דירגתי אותו במקום ה-14 ברשימת הפוינט גארדים. כאן אני חושב שהוא שווה מקום 8 - מה שבהחלט יכול להצביע על פערי הרמה בין שתי העמדות. תראו, בגדול, האיש היה פעם אחד משני האתלטים האדירים והאגואיסטים המדהימים של מינסוטה יחד עם וויגינס. ועם זאת, נדמה שוויגינס דווקא הוא האיש שלקח צעד אחורה בעוד שלאווין לקח צעד קדימה. הוא לכל הפחות סקורר מדהים שגם למד קצת למסור. כנראה שהוא לא יהיה הרבה יותר בחיים מאשר קלעי מצוין בקבוצות קטנות, אבל גם כאלה צריכים בליגה. חוץ מזה, שיתוף הפעולה שלו עם קובי וויט מעניין, לכל הפחות.
25.5 נק׳ (11 בליגה), 4.2 אס׳, 1.5 חטיפות, 3 שלשות ב 38% ואפילו שיקגו היתה קצת פחות מזעזעת מאשר בשנה הקודמת. מה רע?
7.
קאריס לוורט (ברוקלין)
מדברים על שניים (או יחד עם הארדן, שלושת) הגדולים של ברוקלין. אבל בכל זאת יש להם את מי שהוא לדעתי הסקנד גארד מס׳ 7 בליגה. לא רע כל כך. שחקן יוצר מצוין, שחקן הגנה טוב. גו טו גאי כשצריך. אחד השחקנים המשתפרים בליגה לפני שנתיים, ובאופן כללי שחקן מיוחד מאד (מזכיר לי הרבה את וויל בארטון מכל האנשים בעולם). אול אראונדר טוב ושחקן די שלם, אם כי גם קצת פציע מדי, לצערי. בכל מקרה, אם ברוקלין רוצה שהפרויקט שלה באמת יצליח, שחקנים כמו לוורט ודינווידי הם שחקנים קריטיים בניסיון הזה.
18.7 נק׳ למשחק.
6.
ג׳יילן בראון (בוסטון)
כל פעם שאני רואה שהוא רשום רק כ 6׳6 זה מפתיע אותי כי הוא באמת נראה הרבה יותר גדול. בכל מקרה, הגארד פורוורד של בוסטון הוא אחד השחקנים המשתפרים שנה שעברה. אחרי שלפני שנתיים הוא נתן עונת נפל (אולי, ולדעתי בגלל הנוכחות של קיירי אירווינג). יש בו משהו מאד לא מבריק במשחק שלו, אבל מצד שני מאד סולידי, חזק, עוצמתי ואיכותי. הוא שיפר מאד את היכולת שלו עם הכדור ביד, הוא קלעי טוב, הוא מנצל גוף חזק בשביל לעשות דברים, והוא אחד משחקני ההגנה הטובים ברשימה הזאת באחת הקבוצות הטובות ברשימה הזאת. ג׳יילן בראון הוא סקנד גארד מצוין וחלק מובהק מהעתיד של בוסטון.
20.3 נק׳, 6.4 ריב׳, 55% אפקטיבי.
5.
ברדלי ביל (וושינגטון, 6 אשתקד)
בסופו של דבר המטרה של המשחק הזה היא לקלוע לסל, ואת זה ביל הוכיח שהוא יודע לעשות מצוין, בקלות אחד הסקוררים הטובים בעולם, וזאת כשבשנתיים האחרונות הוא מנצל את ההיעדרות של ג׳ון וול בשביל למסור הרבה אסיסטים ולעזור מאד בניהול המשחק. הג׳אמפ שוט היפה (אך לא המדויק) במשחק, יכולת מצוינת עם הכדור ובלעדיו, כאמור מוסר טוב. אבל גם שחקן הגנה בינוני מינוס ששיחק בקבוצת ההגנה הכי גרועה של השנים האחרונות. בכל מקרה, ג׳ון וול חוזר. אני מאלו שמאמינים שג׳ון וול יחזור כמו שגילברט ארנאס חזר באותה וושינגטון לפני עשר שנים בדיוק - כלומר, לא שחקן כדורסל. אבל אולי אתבדה. בזמנו השילוב זה כן עבד טוב, אבל אני מניח שהשנה זה ימשיך להיות וושינגטון של ביל וביל בלבד (ואבדיה, כמובן)
30.5 נק׳ (סגן מלך הסלים), 6.1 אס׳, מעניין שרק 35% מהשלוש.
4.
דווין בוקר (פניקס, 12 בדירוג אשתקד).
אני יודע ששנה שעברה הורדתי אותו מאד כי חוסר היכולת שלו עצבן אותי. אבל המאזן המושלם של פניקס בבועה האחרונה כשהוא עושה שם מה שמתחשק לו, החזיר אותי קצת לעגלה של האיש הזה. מבחינת כשרון נטו, הוא בעיניי הגדול ברשימה. אין משהו התקפי שהוא לא יודע לעשות, פנומן של ממש ושחקן שיכול לקלוע ממש מתי שבא לו ואיך שבא לו והוא אפילו מוסר מוכשר למדי, וכמו חלק מהגדולים באמת זה נראה כאילו הוא עושה את זה בהילוך שני ובלי להתאמץ בכלל (בניגוד לדונובן מיצ׳ל כאן במורד הרשימה למשל). ההגנה והחשק לא תמיד נמצאים שם, זה נכון. ולפני שנתיים הוא קצת נעלם כשביקשו ממנו לשחק כפוינט. אבל השנה כסקנד גארד לצד רוביו הוא היה מעולה (כאמור במיוחד בבועה), ובשנה הקרובה לצד רכז עוד יותר טוב כמו כריס פול זה אפילו אמור להיראות טוב יותר. אגיד זאת כך - הוא גבוה כי אני מאמין שפניקס צריכה להשתחל לפלייאוף, ושהוא ישחיל אותה לשם דרך השחלת כדורים. אם זה לא יקרה, אצטרך לחשוב על זה שוב.
26.6 נק׳ (9 בליגה), 6.5 אס׳, 54% אפקטיבי.
3.
דונובן מיצ׳ל (יוטה, 5 בשנתיים הקודמות).
הזכרתי את זה כשדיברתי על מארי ברשימת הפוינט גארדים, אבל באמת שהדו קרב בין השניים בסיבוב הראשון במערב היה אחד מהדו קרבות המרשימים ביותר בתולדות הליגה, כשמיצ׳ל נותן שני משחקי 50+ וממוצע של 36 נקודות בסדרה לפני שהוא התעייף במשחק השביעי והאחרון. כן, זה נראה כאילו שהוא מתאמץ יותר מבוקר לקלוע, אבל זה לא אומר שהוא עושה זה עם יעילות פחותה. האיש למעשה אדיר, אחד האתלטים הטובים במשחק, חזק מאד, גאנר שיודע לתקוע יתדות ממש כואבים בדיוק כשצריך, ושחקן שכבר הוכיח יותר מפעם אחת (בניגוד לבוקר) שהוא יודע לקחת קבוצות לפלייאוף. אז הוא לא גאון כמו חלק מהשחקנים האחרים ברשימה, זה נכון. אבל הוא אתלט על עם ביצים גדולות. גם טוב.
24 נק׳ (13 בליגה)
2.
ג׳ימי באטלר (מיאמי, 2 גם שנה שעברה)
הסתכלתי קצת בת׳רד של השנה שעברה ונדמה לי שג׳ימי באטלר זכה להכי הרבה תגובות שהתפלאו על המקום הגבוה שלו (לפני קליי, מיצ׳ל ואחרים). אבל נדמה לי שאני יכול בכיף לטפוח לעצמי על השכם ולומר ששיחקתי אותה. האיש הביא את פאקינג מיאמי לגמר הנ.ב.א תוך תצוגות אדירות על קבוצות כמו בוסטון ומילווקי, זה עד כדי כך פשוט. האיש הוא ווינר מוכח, מוטיבטור עצום, שחקן הגנה נפלא. האיש הוא גם מנהל כוחות נפלא, כי הרבה פעמים הוא נח בחצי הראשון של המשחק בשביל לתת תצוגת פנתיאון בחצי או ברבע האחרון. אבל האיש באמת נתן הישג אדיר בשנה האחרונה. בתחילת השנה לא חשבתי שזה אפשרי, אבל האיש שחלק חשבו שהוא הולך למיאמי בשביל לנוח על החופים, הראה שהוא בא בשביל לעבוד ורק לעבוד.
האם מיאמי תשחזר את ההישג השנה? לא. אבל זה לא גודע מהעובדה שהשחקן הזה, שבעיניי הוא באמת לא כשרון גדול, עשה מעשה עצום בגלל ביצים בגודל של פלורידה.
19.9 נק׳, 6.7 ריב׳, 6 אס׳, 1.8 חט׳ (7 בליגה), 24 (!!!) אחוז מהשלוש (ובכלל, מעניין מה יהיה עם מיאמי שתמיד צריכה להביא כוכב בעמדת הסקנד גארד שלא יודע לקלוע, ע״ע ווייד). למותר אגב לציין שכל המספרים האלה השתפרו בפלייאוף האדיר, כולל אפילו האחוז מהשלוש.
1.
ג׳יימס הארדן (יוסטון, והמקום הראשון התמידי כמעט).
כולנו כבר מכירים את מלך הסלים הנצחי ישר והפוך, אבל אגיד כמה דברים: א. נדמה לי שבחלק השני של העונה הוא קצת נחלש, והוא באופן כללי כבר לא צעיר.
ב. וזה חשוב יותר - עד היום הוא עשה דברים אדירים עם יוסטון גם בגלל דאנטוני ומורי. יהיה מאד מאד מאד מסקרן לראות את מי שהוא אולי שחקן האייסו הגדול בכל הזמנים, בלי דאנטוני ומורי.
או זה או שהוא יעבור לברוקלין…
34.3 נק׳ (מלך הסלים), 6.6 ריב׳, 7.5 אס׳ (7 בליגה), 1.8 חט׳ (5 בליגה), 54% אפקטיבי שזה מדהים למישהו שזורק כמו שהוא זורק.