תיאוריה מעניינת שקראתי היום. מחזיק בה פיטר זייהאן, כותב אמריקאי על ענייני גאופוליטיקה שפרסם כמה ספרים. הוא כתב בין השאר את המאמר על תעשיית האנרגיה הרוסית שכתבתי עליו קודם. הוא מחזיק בתיאוריה מעניינת על מה מניע את רוסיה ואת פוטין - "תיאוריית תשעת המעברים". זייהאן טוען שיש תשעה מעברים בהם קל יחסית לפלוש לרוסיה ומחלקם גם פלשו אליה בעבר. חשוב לרוסיה להחזיק, או לשלוט באמצעות ממשלות בובה, בכל המעברים האלה. לא יודע כמה התאוריה מחזיקה מים, אבל לפחות היא מעניינת ומתחברת לרטוריקה הרוסית נגד אוקראינה, פולין, והמדינות הבלטיות. בתקופת ברית המועצות המדינה שלטה על כל תשעת המעברים. כשברית המועצות התפרקה וברית ורשה חדלה להתקיים, רוסיה מצאה את עצמה שולטת רק על מעבר אחד כזה, ומאז היא אוגרת שליטה על יותר ויותר מהם. שני מעברים כאלה עוברים דרך אוקראינה. הבעייה היא שכדי לשלוט בכל המעברים הוא יהיה חייב להתעמת עם נאטו. הוא מונה את המעברים האלה: 1. הטונדרה הקפואה בצפון - רוסיה שולטת עליה. 2. ממזרח (לפחות יחסית לרוסיה האירופית, האזור שבו הרוב המכריע של האוכלוסיה), בחיבור של רוסיה וקזחסטן עם סין ומונגוליה, יש שני רכסי הרים גבוהים - רכס אלטאי ורכס טיאן. ביניהם נמצא המעבר השני, שממנו אפשר להגיע יחסית בקלות לרוסיה דרך קזחסטן, מדינה שרובה ערבות ריקות ושטוחות. כמובן מפחדים היום בעיקר מסין, אבל בעבר המונגולים פלשו דרך המעבר הזה לרוסיה. לכן כל כך חשוב לרוסים לשמר משטר בובות בקזחסטן. 3. מדרום מזרח, אחרי רכס טיאן, יש מעבר מאזור פקיסטן-אפגניסטן דרך מדינות ה"סטאן" למיניהן של ברית מהועצות לשעבר, ולכן חשוב לרוסים לשלוט, לפחות מרחוק, על כל הסטאניות. 4. מעברי הים הכספי - אם ממשיכים מהמעבר הקודם מערבה לאורך הצד הדרומי מגיעים למדבר קראקום שאותו קשה לעבור, אבל בסוף שלו אפשר לעבור במעבר צר על החוף המזרחי של הים הכספי, מאיראן דרך טורקמניסטן וקזחסטן. שוב, לכן חשוב לרוסים לשלוט על הסטאניות. אחרי הים הכספי יש מעבר צר גם על החוף המערבי שלו, לפני שמתחיל רכס הקווקז. המעבר הזה עובר מאיראן דרך אזרבייג'ן וגאורגיה, וזו אחת הסיבות שהיה חשוב לפוטין לכל הפחות להרתיע את גאורגיה מלפעול נגדו ובטח שלא להצטרף לנאטו. 5. אחרי רכז הקווקז יש מעבר על החוף המזרחי של הים השחור. המעבר הזה עובר גם הוא דרך גאורגיה, ראו הסעיף הקודם, והיום רוסיה שולטת על חלק ממנו באמצעות "מדינת" אבחזיה. 6. קרים. כל מילה מיותרת. 7. "המעבר הבסרבי", ממערב לים השחור, דרך מולדובה והפינה הצפון-מזרחית של רומניה, וכמובן אוקראינה. אה, אוקראינה. ו.. או, פה אנחנו כבר מגיעים למדינה של נאטו... אחרי המעבר הבסרבי נמצא רכס הקרפטים. 8. ממערב, אחרי רכס הקרפטים, מגיע המעבר דרך פולין, דרך בלארוס ו...שוב אוקראינה. מיותר לציין מי פלש לרוסיה מהמעבר הזה, בין השאר. נכון? והנה למה חשוב לעשות מבלארוס מדינת ביץ' ולהגן על המשטר שלה נגד ההפגנות שהיו שם. 9. המדינות הבלטיות. גם משם פלשו לרוסיה בעבר (שבדיה, במלחמת אינגריה במאה ה-17). אלה מדינות נאטו היום, כן? כאמור, עם התפרקות ברית המועצות וברית ורשה רוסיה מצאה את עצמה שולטת על מעבר אחד בלבד. במלחמת גאורגיה, בהשתלטות על קרים, בהשתלטות הרכה על בלארוס ועל הסטאניות - היא חזרה לשלוט על עוד מעברים כאלה. כיבוש אוקראינה ייתן להם שליטה על עוד שניים. יישארו עוד - המדינות הבלטיות, שחברות בנאטו, והמעבר הפולני שגובל בקלינינגרד. לטענת זייהאן, בראיית הרוסים גם המעבר הבסרבי והמעבר הפולני לא יהיו בטוחים גם אחרי ההשתלטות על אוקראינה בהתחשב בלקחי מלחמת העולם השנייה, ולכן הם צריכים בראייתם גם לשלוט לפחות על החלק המזרחי של פולין וכאמור על מולדובה והחלק הצפון-מזרחי של רומניה. זה הרקע לרטוריקה שלהם על מזרח פולין והמדינות הבלטיות, ואיך רוסיה רואה את העתיד שלהם.
בקיצור, לפי התיאוריה הזו - הוא טוען שהבטחון הלאומי של רוסיה, בראייתה, אומר שאוקראינה זו רק ההתחלה. כדי לסגור את כל המעברים הם יצטרכו להתעמת עם עוד לא פחות משש מדינות, חמש מהן חברות נאטו.
_________________ אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף. ...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)
ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.
|