סל ניוז

ברור שזה משחק קבוצתי וצריך תוצרת מהרבה שחקנים . ללא השמירה של דיוויס בסיום אולי קרי היה קולע.
אבל בעוד שנה או שנים שידברו על הסדרה או יעשו ברט, ידברו על ה15 נק'ברבע אחרון של ווקר. לא על לברון. לברון לא לקח על עצמו ויצר לאחרים ושם את ווקר פנוי לקליעות. הוא פשוט מסר לווקר לחלץ את הלייקרס במאני טיים. העיקר זה מאני טיים. אם לברון או דייויס היו שמים 15 האחרון, היו בתקשורת דיבורים על תצוגת קלאץ' של לברון או דייויס.

נובמת אוריאל. להזכיר לך שהקלישאה המקורית שייכת ליוסטון של טומג'נוביץ' ושאותה יוסטון חזרה מ3-1 נגד פניקס אהובתי בסידרה שוברת הלב ההיא? היית חייב לכתוב את זה בדיוק כשהלייקרס מגיעים לאותו המצב?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני היחיד שקם לראות את המשחק?

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הצטרפתי ב54:54 וכנראה עשיתי ג'ינקס ללייקרס

אני נטשתי בשלב כלשהו. לחלוטין הרגיש שהלייקרס ויתרו על המשחק ומשחקים בחצי כח.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

דייויס אולי נפצע, לברון מתעייף, 13 נקודות עם שלוש דקות לסיום...
יש מצב שסטף יחזיר ללברון על 2016.

גם סטף קרי שחקן טוב

מה שמוזר לי זה שסטף בגיל 35, בתור גארד שכן מסתמך על מהירות (וכמובן גם על קליעה, אבל בהחלט על המון זריזות) עדיין לא דעך. הוא לא לגמרי בשיאו, אבל הוא ממש לא רחוק.
טוני פארקר למשל בגיל הזה (קצת יותר מהיר, הרבה פחות קלע) כבר היה כלום ושום דבר, ואף עבר מיד אחר כך להורנטס לעונת פרישה.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

קארי הצליח לשמר את עצמו בצורה מדהימה.
מה שכן, אם מסתכלים על שחקנים באופן כללי והאופק שלהם,
אז אולי כדאי להפריד בין מהירות לבין זריזות (אם אפשר, נדמה לי שאפשר).
כנראה שמהירות זה משהו שקשה יותר לשמר מזריזות.
שחקנים מהירים וסופר אתלטיים/אקספלוסיביים שרדו פחות טוב, בגלל פציעות או שחיקה של הגיל.



* אולי זה אומר משהו על מוראנט וכמה חשוב מבחינתו לפתח זריקה יעילה.

אני לא חושב שקארי מתבסס על המהירות או אפילו זריזות יוצאת דופן. זה דבר הראשון הזריקה הכי גדולה בהיסטוריה מלווה בשליטה מופלאה בכדור, מה שעוזר לו לייצר את המצבים לעצמו. אח"כ שאר הדברים.
אי אפשר להשוות לפארקר, שהיה בנוי נטו על המהירות שלו ולשחקן במימדים שלו, ברגע שהאדג' שהפך את המשחק שלו למשמעותי אפילו נופל לא בהרבה, הסיפור נגמר.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

משחק מוזר ומבעס, זה נראה כאילו הלייקרס לא מאוד מנסים לנצח את המשחק ויותר בונים על חזרה לLA.
לברון ודיוויס פתחו חזק אבל מתישהו הורידו את הרגל מהגז (דיוויס כמובן גם נפצע) והסגל המסייע שהיה נפלא בחלקים לא קטנים בפלייאוף (ריבס, ראסל, ווקר והאצ'ימורה) היה די חלש... שרודר כפרעליו היה טוב אבל זה לא הספיק כשדיוויס נפצע, לברון באנרגיות נמוכות והסגל המסייע חצי כוח.

מהצד של הווריירס - איזה שחקן מבעס פול. לא יאמן שהוא עקץ 32 מיליון דולר לעונה למשך 4 עונות.
גרין עם 20 נקודות הוא האקס פקטור במשחק וכמובן שוויגינס וסטף היו מצוינים (די כהרגלם).

לא סותר אבל מסכים איתך

אני דווקא חושב שהכדורסל שקארי משחק בסדרה הזו מאוד מאוד מזכיר את טוני פארקר.
ברור שיש הבדל ענק בקליעה, אבל דווקא בסדרה הזו התחושה היא שקארי פחות מתבסס עליה ויותר על חדירות, בזכות המהירות, היכולת לא להרים מוקדם מידי את הכדרור החשש של הלייקרס מהקליעה מבחוץ.

קארי לא רק שלא דועך, אלא נראה ממש בשיאו בשני הפלייאופים האחרונים.
אבל אם כבר, אז הלילה מגיע גם המון קרדיט לוויגינס, שהיה ממש נהדר. כל עוד הוא כמעט מצטמצם עם לברון ככה, הווריורס יכולים להישאר בחיים בסדרה הזו.

הוא מתבסס על שלושה דברים שהוא עילאי בהם: זריזות (אני בשוק שיש מישהו שלא רואה את זה) ,קליעה וכדרור (כולל אין סוף משיכות שעושות בייט לשומר שלו שהוא קומיט ואז הוא עובר את השומר)

להגיד שטוני פארקר היה "בנוי נטו על המהירות שלו" וש"ברגע שהאדג' שהפך את המשחק שלו למשמעותי אפילו נופל לא בהרבה, הסיפור נגמר", זו אגדה רחוקה מהמציאות.

לטוני פארקר היתה קריירה מאד ארוכה ועמוסה. הוא הגיע לליגה בגיל 19 אחרי שנתיים מקצועניות בצרפת, כשבשנה השניה הוא כבר היה שחקן סופר-משמעותי. הוא שיחק 18 עונות בNBA, לא פחות מ30.5 דקות בממוצע למשחק. 38279 דקות משחק רק בליגה הסדירה, כש17 עונות רצופות במדי הספרס הוא משחק בפלייאוף, עוד 7758 דקות. כל זה בלי ההשתתפות הקבועה שלו במדי נבחרת צרפת.

אפשר לומר ששיא הקריירה של טוני פארקר נמשך עד 2014, שנת האליפות האחרונה שלו בסן אנטוניו והאולסטאר האחרון שלו. העונה ה13 שלו בליגה ובגיל 32. אבל האם אחר כך "הסיפור נגמר"? ובכן, לא.

בשלושת העונות הבאות שלו בספרס הוא היה הרכז הפותח של הקבוצה, וקלע בדאבל-פיגרס. בשתיים הראשונות משלושת העונות הוא קלע באיזור ה50% מהשדה ומעל 40% לשלוש, האחוזים הגבוהים ביותר בקריירה שלו לשלוש. בשלושת העונות הנ"ל הוא היה באיזור ממוצע הקריירה שלו באסיסטים. את עונת 16/17, ה16 שלו בליגה וכשהוא מגיע לגיל 35, הוא סיים עם הספרס במקום השני במערב ונתן פלייאוף של 16 נקודות ו58% לשלוש ב8 משחקים, עד שנפצע בסדרה מול יוסטון ולא חזר לפלייאוף. שם ורק שם התחילה הירידה ש"גמרה את הסיפור", פארקר הפך לרכז מחליף ב2017/18 בספרס ופרש אחרי עוד עונה אחת בהורנטס, בגיל 37, ואחרי קריירה מהעמוסות והתחרותיות שיש.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

זה נכון אבל לדעתי הסדר הוא:
1. קליעה מדהימה
2. כדרור
3. זריזות

אפשר לטעון ש-3 יותר חשוב מ-2 בגלל שהוא נע בין חסימות ומשתחרר לקליעות, אבל הוא מייצר לא מעט מכדרור...

הבן אדם מתרוצץ ללא הרף. חייב להיות לזה תאריך תפוגה. הוא באמת לא מפסיקה לזוז מהר

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני גם לא רואה אצלו סימני עייפות ניכרים במהלך המשחק (כמו שרואים לעתים אצל לברון/אמביד/שחקנים אחרים)

אני חושב שבאופן פרדקוסלי, פציעות הקרסוליים שאפיינו אותו בתחילת הקריירה סידרו לו אותה. הן דחפו אותו להכנס לכושר פיזי פסיכי.

ברור שלפארקר היתה קריירה ארוכה ונהדרת. אני לא רשמתי מתי הסיפור שלו "נגמר" כי לא זכרתי בדיוק מתי התחילה הנפילה. אבל כשכתבתי סיפור נגמר, התכוונתי לפארקר כאחד הרכזים הטובים בליגה. לא שחקן שמסוגל לשים 16 נק', אלא שחקן שמוביל מועדון (גם אם זה לא אחד מעל כולם כמו לברון, אלא יותר כהאיש שממנו מוכתבים הדברים).
פארקר גם היה שחקן עם כלי נשק, הטיר דרופ המפורסם, קליעה מבחוץ שהייתה קיימת (לא משלוש, אבל כן 2 ארוך). אבל ללא ספק הבסיס היה המהירות. בזכות המהירות הוא היה יכל לייצר לעצמו את מצבי הקליעה, את הקליעות מזוויות קשות וכו'. ברגע שהמהירות ירדה, אז היכולת נעלמה. אם אתה רוצה להשוות את זה ללברון, אז בהתחלת הקריירה שלו הרבה דיברו על כך שהוא מפלצת אתלטית וברגע שהאתלטיות תיגמר, אז לא יישאר הרבה. אנחנו רואים כבר כמה שנים טובות את לברון כבר לא אתלט בטופ, אבל עדיין כדורסלן בטופ.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

הוא גם איזשהו סוג של מוסר השכל לווסטברוק. הוא היה ב100% נראה בתחילת דרכו כמו עוד אחד מהרכזים האתלטיים שנותנים לקבלת ההחלטות לדפוק להם את הקריירה, ולמעשה סן אנטוניו היתה כפסע מלשלוח אותו ועוד סוכריות בטרייד על ג'ייסון קיד (מעניין לאן זה היה מתפתח..). הבן אדם הפך להיות שחקן שלא עושה טעויות. לא איזה פלור ג'נרל אגדי שמפעיל את כולם, אבל אחד שכמעט תמיד עושה את המהלך הנכון.

אצל לברון מדובר גם ביתרון של פיזיות לצד האתלטיות. היתרון הזה דווקא לא נעלם.

לא כתבתי על הסדר. אבל כן הקליעה כמובן מספר אחת. הכדרור גם מעולה (אם כי פחות פלאשי מנגיד קייקי, לא שזה חשוב) , בזריזות פחות מתבטאת בריצה. כל החסימות הנעות עוזרות שם. הזריזות לדעתי באה הכי לידי ביטוי כאשר הכדור ביד.

בדיוק זה. למעשה טוני פארקר הוא דוגמה מעולה לאיך שחקן עושה התאמה מצוינת לירידה באחד מכלי הנשק העיקריים שלו. כשהוא התחיל לאבד את המהירות הקטלנית, הוא שיפר את הקליעה מבחוץ ואת השליטה שלו בקצב המשחק כמנהל משחק. רחוק מהתמה שהוצגה על ידי לב.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

אני חושב שבשנת 2014 הוא אולי כבר היה טיפה אחרי השיא, אולי לא. אבל אחרי העונה ההיא החלה ירידה משמעותית.
נדב ציין שבשלוש העונות הבאות פארקר עדיין קלע בספרות כפולות, רק שכח לציין שב-2013 פארקר קלע 20.3 נק' ואילו ב-2014 ירד ל-16.7, אבל כבר היו לו עונות דומות עם ממוצע בערך כזה. לעומת זאת ב-2015 הוא כבר ירד ל-14.4, הממוצע הנמוך ביותר שלו למעט עונת הרוקי. שנה אח"כ הוא ירד ל-11.1 נק' וב-2017, המשיכה ההידרדרות ל - 10.1 נק'. גם מספרי האס' הלכו ופחתו. פארקר אף פעם לא היה מוסר גדול, אבל ב-2012 ו-2013 הוא רשם מספרי קריירה עם 7.7 ו - 7.6. ב-2014 כבר ירד ל - 5.7. ב-2015 זה כבר היה 4.9 (הכי גרוע למעט עונת הרוקי) ואילו ב-2016 עליה קלה ל - 5.3 וב-2017 ירד ל-4.5. ממש לא באזור ממוצע הקריירה שלו, שאם מנפים את העונות אחרי 2014 עומד על 6.1 לא מרשים, אבל עדיין משמעותי עדיף על הממוצע ב-3 העונות הללו שעמד על 4.9, ירידה של כמעט 20% בתפוקה.
נדב ציין נכון שפארקר שיפר את האחוזים שלו משלוש ב-2015 ו - 2016, אבל שכח לציין שזה לא באמת היה משמעותי כי פארקר ב-2015 קלע 0.6 שלשות למשחק ואילו ב-2016 0.4 שלשות למשחק, ממוצע קריירה היה 0.4 שלשות למשחק. זה לא שהוא הפך את הקליעה לשלוש למשהו רלוונטי בעונות הללו.
פארקר היה שחקן בטופ של הרכזים בשיאו, מ-2015 הוא כבר לא היה שם. הוא עדיין היה שחקן תורם, אבל הייתה נפילה ולדעתי הנפילה הייתה קשורה לכך שהמהירות כבר לא הייתה שם.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי