אמ:לק 13 שנים בקצרה של אוהד מכבי רמת גן
טוב נרגעתי מחמישי, לא עיכלתי אבל נרגעתי
איזה ספורט זה כדורסל, 13 שנים עברו מאז אותה עונה נוראית ב-2009/2010 בה היינו לקבוצה הראשונה שמאבדת יתרון 2-0 בסדרה ויורדים ללאומית, החלק האירוני שהקבוצה שהורידה אותנו ירדה בגלל כסף ועכשיו הצטרפה אלינו לליגת העל.
הספקתי לסיים יסודי, לעבור דירה, לסיים חטיבת ביניים, לסיים תיכון, תואר ראשון, להתגייס לצבא, לסיים קורס קצינים מאז הפעם האחרונה שהיינו בליגת העל
מה לא עברנו בשנים האלה, טוב, רע, נורא
נתחיל מהעונה הראשונה בלאומית, בינינו חשבנו שזה כמו הביקור האחרון בליגה הזאת עונה אחת, שלום שלום ואל תבואי לי בחלום
נבנתה קבוצה על הנייר די מרשימה איציק אוחנון, יריב יצקן, ולאדי ירמישין, אייזיק רוזפלט הענק וזה לא התחבר
זוכר טוב שהפסדנו את המשחק הראשון למגידו ואז כבר ידענו שלא יהיה משהו והעונה הייתה רעה, היינו בפלייאוף התחתון
עונת 2011/2012 מגיעים שמות גדולים שוב הפעם שמות גדולים ללאומית רודני ווב אחרי עונה מדהימה, דרור דווידי שהיה אחד הישראלים הטובים בלאומית, גיל אמיתי הצעיר, ליאור רובינשטיין, רביב פיטשון ואפילו ג'ון שארפר ששיחק אצלינו אז בליגת העל ושוב הקבוצה לא מתחברת, משחקת רע ונראה שאנחנו בדרך לעוד עונה בפלייאוף התחתון ואז מגיע שינוי, עמית תמיר בא והופך את הקבוצה הזאת לקבוצה מנצחת ומצליחים להשתחל לפלייאוף לסדרה מול הפועל תל אביב, סדרה גדולה שהמשחק בזיסמן נגמר בניצחון תל אביבי בשתי הארכות
עונת 2012/2013 עוד עונה הפכפכה, עמי נאווי מגיע לאמן את המועדון ההתחלה מגמגמת מאוד אבל לקראת סוף נראה שהכל מתחבר. הזרים טיירון קנט וקית' רמזי שנראו שהיו צריכים להיות על המטוס בתחילת העונה הופכים לצמד בלתי ניתן לעצירה, הקבוצה משחקת כדורסל מאוד יפה, עמית תמיר כהרגלו שחקן מעל הליגה, איתי גרינובוים בעונה מצויינת, דורי אסף מרכז מצויין, איגור מאיור מהנוער מקבל את הקרדיט. מתחילה סדרת רבע הגמר עושים סוויפ לעפולה ואז מתחילה סדרת חצי הגמר שצרובה בזיכרון לכל אוהד רמת גני באותה עונה. נס ציונה באותה עונה הייתה באמת קבוצה מדהימה שקשה לנצח אותה אבל אנחנו במשחקים איתם באותה עונה עשינו להם בעיות וזה היה המצב גם במשחק הראשון שגנבנו את הביתיות וניצחנו 88-76, במשחק השני נס ציונה הראו לנו מי הפייבורטית האמיתית לעלייה אחרי פירוק מרשים בכמעט 30 הפרש בזיסמן ואז מגיע משחק מספר 3 על כל הקופה, המשחק צמוד ולקראת סוף המשחק רמת גן בורחת ליתרון שאמור להספיק לה, בוואן אז שידרו את משחק מספר 3 בין הוד השרון לנהריה ואני זוכר ששאלו את אחד השחקנים של הוד השרון את מי הם יעדיפו בגמר ואמרו להם שכנראה זאת תהיה עירוני רמת גן, אבל מפגן לוזריות מרשים ושריקה הזויה של ניר מאירסון ששולחת את טל קרפלס לעונשין במצב של 71-71 נותנת לנס ציונה את הניצחון ומסיימת את העונה שלנו במפח נפש
עכשיו אחרי הקושי הזה מגיעים לעונה שאחרי עונת 2013/2014 עמית תמיר שכבר הופך לכמעט סמל במועדון ממשיך שוב לעונה נוספת, מגיעים ינעם אירם, עודד שעשוע מגיע לקדנציה נוספת במועדון, שון דניאל הנפלא מגיע לקדנציה נוספת במועדון, אור רון, שגיב דוד שהיה אז שחקן צעיר. מסיימים את העונה במקום הרביעי, סדרת חצי גמר מטורפת מול אשקלון (בעיקר המשחק השלישי) מגיעים לחצי הגמר מול נהריה שהייתה גדולה על הליגה ושם נגמרת עוד עונה
עונת 2014/2015 הידועה כעונת שיתוף הפעולה עם מכבי תל אביב, עונת דראגן בנדר יחד עם חברה מאוד כישרוניים כמו גילינסקי, אלטיט (אז), קוואמה וון, נמרוד לוי (אז הוא היה מחריד), אור לאומי הצטרפו שחקנים מהעונה הקודמת כמו עודד שעשוע, עמית תמיר האהוב, ינעם אירם. הייתה קבוצה מאוד כישרונית חייב לומר והם עשו דברים מאוד יפים לדוגמה במשחק פתיחת העונה בגביע המדינה נגד מכבי חיפה עשינו להם חיים מאוד קשים והיו ניצחונות מאוד מרשימים לאורך העונה, אפילו אולי היה לנו סיכוי לעלות אם היו לנו שני זרים שתורמים. במהלך העונה אורן אהרוני התפוטר אחרי שהעדיף לנצח משחקים מאשר לשתף בכח את בנדר והגיע במקומו וליקו פרוביץ' שאולי כמאמן אישי הוא מצויין אבל בתור מאמן כדורסל לא היה משהו בכלל. הקבוצה סיימה בסוף בפלייאוף נגד קריית גת שבסופו של דבר גם עלתה ליגה. אני זוכר ששני המשחקים היו צמודים ובשניהם נמרוד לוי ניסה לעשות דברים שהוא לא יודע ובסוף זה עלה לנו במשחק. עד היום קשה לי לראות את נמרוד לוי משחק כדורסל בגלל הסדרה הזאת. אגב אם לא שמתם לב לטרנד, קבוצה שמנצחת אותנו בפלייאוף עולה ליגה.
עונת 2015/2016
העונה נפתחה מחריד באמת, וליקו פרוביץ' המשיך כמאמן הסגל הישראלי עדיין היה אחלה כרגיל צריך לומר לקבוצה בעונות האלה בלאומית הגיעו יונתן לוי המצויין והאח הגדול של נמרוד, שון דניאל שוב חוזר לקדנציה נוספת, עמית תמיר הבלתי נגמר (אם כי לקראת סיום), ארד הררי שהמשיך והיה אחלה, איתי גרינבוים שהיה לקראת סוף הקריירה, אור רון, עידן פז הצעיר ובהמשך העונה הצטרפו גל איתן במחזור החמישי לדעתי ואור לאומי. במצבת הזרים התחילו את העונה שני הזרים הכי גרועים שראיתי בחיי משחקים כדורסל גרג סמית וג'ף רובינסון 6 מחזורים הספיקו כדי להבין שהקשר ביניהם לבין כדורסל מקרי בהחלט והגיעו נייט מילר אחרי פציעה קשה וקלי בידלר המצויין. בהמשך העונה פוטר גם וליקו פרוביץ והגיע במקומו רועי חגאי מכאן אחרי כל השינויים העונה לקחה תפנית רצינית אחרי סיבוב ראשון מחריד מגיע הסיבוב השני בו שוחקו 13 משחקים והקבוצה מנצחת 12 מתוכם עם הפסד אחד מול גלבוע/גליל שלאחר מכן גם עלתה ליגה. אבל הנזק שנעשה בסיבוב הראשון גדול מאוד והקבוצה מסיימת את העונה הסדירה בכושר הכי טוב בליגה ונראית כמו מועמדת בכירה לעלות ליגה. סדרת רבע הגמר ללא יתרון ביתיות היא מול עפולה שלפני כמה שבועות היה לנו משחק מולם שבו נייט מילר בדקות הסיום ניצח לגמרי בעצמו את המשחק בהופעה שגרמה גם לאוהדים המקומיים למחוא לו כפיים. מתחילה הסדרה והאולם נאחס שלהם עובד והם מנצחים, משחק שני הם מגיעים לזיסמן ועוברים שחיטה 30 הפרש וכולנו בטוחים שאפילו עם הנאחס זה שלנו. מגיע המשחק ואנחנו לא רעים נותנים פייט ואז נדמה ברבע השלישי גל איתן נפצע, מסיים את המשחק ואיתו נגמרת העונה שלנו. שוב מפח נפש אבל הטרנד נעצר עם עליית הליגה של גלבוע.
עונת 2016/2017 עונת השחור. ירידה לארצית בעונה הכי שחורה שחשבתי שאני אחווה כאוהד של מכבי רמת גן. נתחיל מהקיץ שלא היינו בטוחים שתהיה קבוצה בכלל ומהעונה שהייתה רעה ונוראית ונגמרה בירידה קשה. לאחר שלא היינו בטוחים כל הקיץ שתהיה קבוצה הייתה צריכה להיבנות קבוצה מאוד מהר בנוסף עמית תמיר שהיה עוגן משמעותי של הקבוצה עזב. על הנייר הגיעו שמות לא רעים, איוון אסקה שהיה אדיר, ורנון טיל, יועד בית יוסף, ג'רמיין הול, יאיר קרביץ, ארד הררי, שון לבנובסקי, מקס רלבי שהיה אמור להיות מתאזרח לא רע ושון דניאל בקדנציה נוספת בקבוצה. זה התחיל לא רע עם הפסד מתקבל על הדעת מול עפולה וניצחון יפה מול רחובות אבל משם זה המשיך נורא, שון דניאל כבר לא היה ברמה הנדרשת, הקבוצה לא התחברה ולמאמן עידן פלדה היה תאקל עם ההנהלה (מוטיב שיחזור לאורך כל העונה עם כל שחקן בערך). במהלך העונה הגיעו שחקנים כמו עומר אל-על וולרי גנדלין, ארון בראון לו יש את הסיפור הסכין, אנתוני לי שהיה זר לכדורסל עד בערך שכבר הובטחה הירידה שלנו. בסוף ירדנו בבושת פנים מהמקום האחרון שאנחנו מפסידים בהפרשים עצומים והמצב של המועדון רע ומר תחת בני ברנר.
עונת 2017/2018 עונה ראשונה בארצית כביכול יש שאיפות לחזור ללאומית אבל כל הרע שהיה לפני חוזר ואנחנו מסיימים את העונה מחוץ לפלייאוף בכדורסל הכי נוראי שיצא לי לראות בחיים מגיעים שמות על הנייר מרשימים לליגה ארצית שהיא באותה עונה באמת ליגה עם כדורסל ברמת זבל. מגיעים עידו אזולאי שהוא הסנטר הכי גרוע שראיתי בחיים, בן אלפישר שהיה שחקן עם סייז וכישרון אבל אינטליגנציית משחק בעייתית בונוס היה בנוער של רמת גן, עמית סלע שהתקפית היה אחלה והגנתית פחות, איתי גרינובים שהיה לדעתי בעונת פרישה אבל היה לא רע, אלירן גלברשטיין שהאמת היה כל כך לא משמועתי שאין מה לזכור ממנו, שיחקו אצלינו גם יואב שלוש, תמיר שילר שהוא הבן של אבי שילר ונדב אטיב שהוא היה אלוף עולם בסקי מים וקרוב משפחה שלי וחן זיגדון שמעולם לא הייתה לי אהבה רבה אליו. את הקבוצה אימן מני גרדנר ואת האמת אין לי מושג מי זה. העונה התחילה והייתה מראה לכולה עם הפסד 30 הפרש לחבל מודיעין של רז ניסים כהן, בחודש דצמבר היה לנו חודש מצויין עם מספר ניצחנות ויכולת טובה אבל משם ועד הסוף בקושי ניצחנו משחקים והעונה נגמרה בכך שבמחזור האחרון ניצלנו ממבחני הירידה.
עונת 2018/2019 עונה שנייה בארצית, עונת "שחקן אמיתי", עונה עם כמה חברה כישרוניים (ואיתי מושקוביץ אחד) והיה ברור מלכתחילה שמדובר בעונה שהמטרה היא להעביר אותה בלי שאיפות עלייה. מבחינתי זאת הייתה העונה הכי שחורה שלי כאוהד של מכבי רמת גן כי לא היה שאיפות ולא כלום וראיתי את הקבוצה הזאת שאני כל כך אוהב גוססת במקרה הטוב ואפילו במוות קליני, באמת הרגשתי את הסוף של המועדון הזה. אני זוכר שבאותם ימים לא רציתי לבוא למשחקים, באמת לא רציתי אבל הייתי מגיע כי זה מה שאוהד עושה הייתי מחפש תירוצים לא לבוא אבל בסוף גורר את עצמי למשחקים. באותה עונה שיחקו אצלינו איתי מושקוביץ', פורוורד נבחרת הנוער דביר רינגוולד, עידו בן הרוש שמלבד שהוא ג'ינג'י היה רשום לשבועיים העונה במכבי תל אביב אין לי מה לומר עליו הרבה, יובל וימן שהיה פורוורד נחמד ביותר, חן אחרק שאני מאוד אהבתי אותו, אמיר אבנרי שעלה איתנו עונה אחרי ועוד כמה שחקנים לא משהו כמו נווה בן שמן שהיה בחבל מודיעין כיום והיה לא משהו בכלל, בני אלעזר גבוה שחוץ מגובה אין שם כלום, ג'ונסון חסון שמחוץ לארצית אין לו מה לחפש וטיילר דאוסון שהוא האח הלא כישרוני של שון. בפלוסים יצא לי לראות את איתי מושקוביץ לפני רוב האנשים ולהתלהב ממנו (הראה ניצוצות שהיה אפשר להבין שמדובר בשחקן עוד בארצית). שיחקו קצת כדורסל יפה תחת אוהד יתום אבל בזה זה די נגמר.
עונת 2019/2020 ואז לפני 4 שנים אתם הגיע השינוי, אני זוכר את העלונים שראיתי "האימפריה חוזרת", אני זוכר שהיה דף נפרד לבוגרים ומחלקת הנוער וחושב שהיי לפחות יש הנהלה חדשה וכנראה כמה שהיה רע יהיה פחות. אההה והייתה הבטחה תוך 4 שנים חוזרים לליגת העל, הבטחה מרגשת אבל במצב שהמועדון היה בו זה נשמע כמו מדע בדיוני ואז מגיעים ההחתמות יוני ניר, מתן כהן, גרנט גרינברג, זאק יושור, אמיתי לוי, יובל רחמילביץ', עומר בן דוד מגיע מהנוער של הפועל וסליחה על השחקנים ששכחתי ואורי קוקיה מגיע לעונת בכורה כמאמן בוגרים נשמע כמו קבוצה לא רעה אבל לא משהו להתמודד עם המפלצת ברחובות. ובנוסף הייתה התחלה בשיקום המצב העגום של מחלקת הנוער, והחלטתם לעזוב לעונה את זיסמן ולהביא את מכבי רמת גן לרמת גן. ואז התחילה העונה ובמקרה הייתי במשחק הראשון בגביע האיגוד נגד הפועל ת"א/עודפים קבוצה מליגה א' נכון אבל הקבוצה שיחקה אחלה כדורסל ונראה כמו תלכיד מעניין ואז מחזור ראשון מעלה אדומים חוץ ניצחון מקאמבק, רחובות חוץ ניצחון בקאמבק והיו עוד מלא ניצחונות כאלה של אופי כאשר השיא שלהם היה במשחק הבית מול רחובות שלא הייתי יכול להגיע אליו אבל קיבלתי עדכונים לייב בטלפון מאבא שלי ואז קורונה ומה עושים ובסוף עולים. וואו חוזרים לכדורסל אמיתי, לשידורים בטלוויזיה
עונת 2020/2021 ואז ליגה לאומית מביאים צעירים מוכשרים כמו שחר עמיר ותומר זלמנסון, מביאים זר גבוה שהדבר היחיד היותר מרשים מהרזומה שלו זה כמות הקבוצות שהוא היה בהן, שלומי הרוש אחרי שמורח אותנו קיץ שלם, אייל שולמן, רוברט רות'בארט, אורי קוקיה, יוני ניר ויובל רחמילביץ' ממשיכים, לאוול מוחלף בגרהאם שהוא לא באמת סנטר אבל בסדר, דשילדס מוחתם, נפצע, למונטה בירדן מגיע יום לפני שהעונה מתחילה, דשילדס מחלים אבל גם הוא וגם בירדן מוחלפים בריקי טארנט. מתחילה העונה ומנצחים 4-5 משחקים ראשונים, מאבדים גובה עם כמה הפסדים, יש משבר נפרדים בלב כבד מאורי קוקיה ושמוליק ברנר חוזר למועדון ששיחק לפני עשור פלוס, גרהאם מוחלף בבוטרייט, משתחלים לפלייאוף ברגע האחרון עם ניצחון ענק בדרבי ששולח את ר"ג/גבעתיים לפלייאוף התחתון ואותנו לסדרה עם אשקלון שאותה כמעט ניצחנו אם שלשה של בוטרייט הייתה נכנסת במצב של 87-85 כמה שניות לסוף.
עונת 2021/2022 מגיעים לעונה שעברה ממשיכים עם שמוליק והמומנטום שהביא, מביאים שוב שמות מרשימים כמו אלייז'ה יש המשכיות עם טארנט, שחר, גיא, בן אלטיט מגיע, לוטאטי, פול, טרוצקי, קראוניק, טאקר מוחתם ואז נראה שאנחנו הולכים לקונספט שונה של שני זרים בקו האחורי. זה מתחיל מדהים כשאנחנו מפרקים כל מה שעומד מולנו, אחרי זה רגיעה ולקראת הפליאוף כמו העונה אנחנו מגיעים בפורמה מטורפת שלדעתי ניצחנו איזה 10 משחקים רצוף ונראה ששום דבר לא יעצור אותנו. מגיעים לפלייאוף ובצד שלנו שתי הקבוצות היחידות שעשו נגדינו סוויפ עונתי. הפועל עפולה כשאנחנו עם יתרון הביתיות וחבל מודיעין שלהם יתרון הביתיות. את עפולה אנחנו מנצחים בסוויפ ומה שאני זוכר מהסדרה זה את ההופעה של שחר עמיר ברבע הראשון בעפולה. ואז סדרת חצי הגמר נגד חבל מודיעין שהיא הייתה בין האיכותיות שאני זוכר עם הופעות של טאקר, דילייני וכל השחקנים וניצחנו בצורה מדהימה 3-1. מה עכשיו? עלינו? לא עלינו? לא משנה יש סדרת גמר נגד קרית אתא נתייחס אליה כאילו לא עלינו למרות שמגיע לנו. מגיעה הסדרה, יש יתרון ביתיות, יש התרגשות אבל מההתחלה הם היו פשוט יותר טובים גם כשהצלחנו להתקרב וסחטנו הארכה עם באזר ביטר מדהים של טאקר במשחק 1 הגיע שחקן שלהם ונתן את האקסטרה, הכי זכור לדעתי לכולם היא השלה המדהימה של קורן ז'ורנו ששברה אותנו. משחק מספר 2, הגענו לאתא ופשוט חטפנו בראש כאילו אף אחד לא הגיע לאתא ומשם זה נגמר בצורה נוראית עם סוויפ של אתא שחגגה בזיסמן וכמובן הייתה את סאגת בתי המשפט שפגעה בבנייה של הקבוצה לעונה הנוכחית כי לא ידענו באיזה ליגה אנחנו ושום שחקן לא היה יכול לחתום אצלינו עד שאנחנו נדע את זה חוץ מבן אלטיט שהמשיך איתנו לא משנה מה וכמובן יש אהבה גדולה אליו שהיה בערך איזה רמה של וודאות באי הוודאות שהיינו.
עונת 2022/2023 סאגת בתי המשפט נגמרת בכך שאנחנו בלאומית ובהתחלה יש אי וודאות לגבי הכסף אבל בסוף יש תקציב, מתחילים איזשהו פרויקט לקידום צעירים ומגיעים יואב ברמן שחקן נבחרת הנוער וגורם מאוד משמעותי בטרבל של קבוצת גלבוע/מעיינות, עידו מנצ'ל שחקן נבחרת הנוער וקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, הראל יוגב ועידו רוזנצוויג שחקני הנוער המובילים שלנו מהעונה לפני, ינאי אשרוב שהיה אצלינו פעם וחוזר לקבוצת הבוגרים, עידן אלבר אחרי כמה עונות רעות בליגת העל חוזר לליגה הלאומית בכדי לצבור ביטחון ודקות, אלייז'ה כמו שהורחב בפוסטים אחרים בחר לוותר על ליגת העל בשביל לסגור את החשבון הפתוח איתנו ולחזור איתנו לליגת העל, קווין קייפרס אחרי עונת שיא ברמה"ש הגיע אלינו, רוזנבאום, עידן פז, נאור שרון, שון אוונס ששיחק עונה לפני בBCL ויש לו אחוזים מהעונשין של חלב ואחרון הגיע לחתום את הסגל המאוד מרשים הזה על הנייר הוא גיא רושקין אחרי עונה אישית מצויינת בהוד השרון ועליית ליגה עם מכבי רמת גן בעונת 2019/2020 אחרי שהגיע אלינו דאז מאליצור רמלה. מעל כולם היה יניב בורגר שקיבל לאמן את התלכיד הזה
העונה עוד לא התחילה, בפרי סיזן נראינו מצויין אבל היה דבר אחד שלא שחרר מאיתנו לאורך כל הסיבוב הראשון, הפציעות. תחילה אוונס נפצע לאורך כל הפרי סיזן ועשה איתנו משחק אימון אחד וחזר לשחק במחזור ה-10!!!. אחד העמדות הכי עמוקות שלנו שהיו עמדות הרכז פתאום נהיו ריקות כששני הרכזים עתירי הניסיון שלנו נאור שרון ועידן פז נפצעו לתקופות מאוד ממושכות. הסיבוב הראשון היה עם עליות ומורדות קיצוניות לצד ניצחונות מרשימים על עפולה, נהריה, אשקלון ורעננה הגיעו מפלות נגד רחובות, מכבי חיפה, ראשון לציון, רמה"ש ושומרון. בתחילת הסיבוב השני אוונס עשה לנו ויברח בצעד שאנחנו רק יכולים להודות לו כי אחריו הגיע טרידוול, הראל דדון הגיע לקראת סוף הסיבוב הראשון אבל עדיין זה לא התחבר. ואז הגיע המשחק השני בסיבוב השני נגד אליצור שומרון שהוא היה שפל המדרגה בעונה הנוכחית. מגיעים לגני תקווה מול שומרון מהתחתית העמוקה כשהם עם זר אחד ומפסידים במשחק הכי גרוע שלנו העונה, כבר חשבנו שלא נעשה פלייאוף ואז הגיע שמוליק ברנר ששוב כמו שהוא יודע לעשות הצעיד את הקבוצה מעלה עם 10 ניצחונות מתוך 11 משחקים ו-0 הפסדי בית (נתון שיישמר גם לאורך כל הפלייאוף). בהמשך הסיבוב השני נפרדנו מגיא ועידן והגיעו על חשבונם עמית אהרוני וג'ורדן כהן שכל אחד מהם היה בינגו שחיזק את הקבוצה. כשעמית הגיע היה סוף כל סוף בעל בית על המגרש וג'ורדן שיפר את הקליעה שלנו ונתן מחליף נוסף במלאכת הובלת הכדור והם שחררו את קייפרס מהעבודה הזאת והוא התמקד במה שהוא הכי טוב בו לקלוע. וכמובן ביום חמישי היה השיא של ג'ורדן כהן עם תצוגת ענק.
אבל לפני זה הייתה סדרת רבע גמר קשה מאוד נגד יריבה עיקשת וכישרונית שהחזיקה במאזן השני הכי טוב בסיבוב השני (אחרינו) וכל משחק הלך צמוד וקשה. שלושת המשחקים הראשונים נגמר בהפרש ממוצע של 1.666. ואז במשחק הרביעי הופעת ענק ברבע האחרון הכריעה אנחנו שוב עונה שנייה ברציפות בסדרת הטוב מ-5 על עליית ליגה וכאן הביתיות הכריעה וניצחנו את הסדרה הזאת בקושי רב 3-2
וואו איזה מסע עברנו בשלוש עשרה השנים האלה מאז שהכל נראה שחור לעומת עכשיו שהכל נראה ורוד, מעונות שהיה אפשר לספור באצבעות כמה אנשים הגיעו לזיסמן לעונה שבה אין מקומות פנויים לספור בזיסמן. התברברתי קצת במה שכתבתי אבל זה פשוט מאושר. הייתי שם לאורך כל 13 השנים בליגות הנמוכות ואיזה אושר זה לראות הקבוצה הזאת שוב על הבמה המרכזית!
|