ראי שעל הקיר כתב:
וילי ורנה ואן דר קירקהוף מנבחרת הולנד של שנות ה-70.
אני לא יודע אם הם האחים הכי טובים בספורט אבל הם האחים עם השם הכי מגניב בספורט, אז סתם התחשק לי לכתוב אותו.
מה לגבי תום ודיק ון ארסדייל (Arrrrsssdale שבהולנדית זה עמק התחת) התאומים הזהים מאינדיאנה ששיחקו בליגה מאמצע שנות השישים למשך 12 שנים. לאחר שלוש שנים כמעט זהות מבחינה סטטיסטית במכללת אינדיאנה (17 נק' ו-10 כ"ח לכל אחד מהם כאשר שניהם עלו וירדו בממוצעים במהלך העונות בצורה דומה) נבחר דיק בבחירה ה-13 (ה-2 בסיבוב השני) בדראפט 65 ע"י הניקס ותום נבחר בבחירה אחריו
ע"י דטרויט (
https://youtu.be/Ny4a-oxOndo).
דיק, שנחשב לאח ה(טיפה) יותר מוצלח, נבחר ראשון בדראפט ההרחבה של 68 (כשמילווקי ופניקס הצטרפו לליגה) ע"י הסאנס ובילה שם את שארית הקריירה שלו, כולל 3 הופעות אולסטאר רצופות (69, 70, 71) גמר ליגה ב-76 (ההפסד 4-2 לסלטיקס שכלל את הניצחון המטורף של בוסטון בגארדן במשחק החמישי ב-3 הארכות
https://youtu.be/KVHy3ZcxeaU) בחירה לחמישיית הרוקיז ולחמישיית ההגנה השנייה ב-74, ממוצעים של קצת יותר מ-16 נק' 4 כ"ח ו-3 אס' למשחק, היה 3 פעמים בטופ 20 נקודות למשחק (מקום 12 בעונת 70-71 עם 22 נק') זכה לכינויים The Flying Dutchman ו-The Original Sun וגופיתו תלויה בתקרת האולם בפניקס.
הקריירה של תום, כפי שאולי הבנתם מהקליפ מבשר הרעות מקודם, היתה קצת פחות שופעת מבחינת הישגים.
אחרי שתי עונות של הפסדים בפיסטונז האיומים עבר באמצע עונת 67-8 לסינסינטי (ופספס עלייה של דטרויט לפלייאוף). ברויאלס החלשים של סוף שנות ה-60 שיתף פעולה עם אוסקר רוברטסון (לפני המעבר לבאקס) ושם בילה את שנותיו הטובות - 5 שנים של 19 נק' ו-5 כ"ח שכללו גם הן 3 הופעות אולסטאר רצופות (70, 71, 72 - שנתיים עוקבות מול אחיו) עד המעבר בתחילת עונת 72 לקנזס סיטי-אומהה (ושינוי השם לקינגס). עונת 72-73 התחילה חלש מבחינתו (ירד בכמעט 5 נק' בממוצע) ו-3 ימים אחרי משחק האולסטר עבר לפילדלפיה תמורת האולסטאר הטרי ג'ון בלוק (מי? בדיוק!) ובחירת סיבוב שלישי עתידית בעסקה שלא ממש השתלמה לקינגס (הבחור בלוק עבר קריירה מוזרה בעצמו - נבחר בסיבוב ה-3 (בחירה 27) בדראפט 66 ע"י הלייקרס (3 נק' ו-2 כ"ח ב-22 מש'), לאחר עונת הרוקי נבחר בדראפט ההרחבה של 67 ע"י הרוקטס שהצטרפו לליגה בסן דייגו, שם הפציץ בעונתו הראשונה 20 נק' ו-11 כ"ח והמשיך לעוד 3 עונות של ירידה בממוצעים לפני שהועבר למילווקי ב-71 ובסיום העונה הועבר לפילדלפיה, שם בגיל 28 פתאום התעורר וקפץ ל-18 נק' ו-9 כ"ח שזיכו אותו בזימון האחד והיחיד שלו למשחק הכוכבים. לא ברור לי על סמך מה הוא נבחר, פילדלפיה של אותה העונה למי ששכח היתה הקבוצה עם המאזן הגרוע בהיסטוריה (9-73) ועד למשחק האולסטאר היתה במאזן שלילי של 4-44. בקינגס בלוק חזר לאכזב עם פחות מ-9 נק' ו-5 כ"ח בעונה וחצי לפני שנבחר בדראפט ההרחבה של 74 ע"י הג'אז מניו אורלינס, משם עבר לאחר 4 משחקים לשיקגו תמורת ריק אדלמן (מאמנה העתידי של קבוצתו הקודמת) ולאחר עונה + 2 משחקים נוספים פרש בגיל 31. אוקי, אלו היו הסוגריים הארוכים בהיסטוריה, אני יודע, אבל במידה ושאלתם את עצמכם מיהו האולסטאר הנשכח ביותר מלבד ג'מאל מגלור - הנה לכם התשובה).
למעשה הצמד ג'ון ותום השלימו ביניהם רצף של 21 הפסדים רצופים - ג'ון הפסיד ב-9 המשחקים האחרונים שלו בפילדלפיה לפני המעבר ובמשחקו הראשון במדי קנזס סיטי ואילו תום הפסיד במשחקו האחרון במדי קנזס סיטי ובעשרת המשחקים הבאים שלו בפילדלפיה לאחר הטרייד. ון ארסדייל נתן לעיר אחוות האחים עונה וחצי טובות מבחינה אישית (כמעט 19 נק' ומעל ל-5 כ"ח) ומלאות בהפסדים לפני שהועבר לאטלנטה בתחילת עונת 74-5, שם נתן עונה ראשונה טובה (19 נק' למשחק) ועונה שנייה חלשה יותר (11 נק') - שתיהן כמובן מחוץ לפלייאוף, בסיומה הועבר בקיץ 76 לבפאלו ברייבס ומשם עבר בפעם האחרונה בקריירה לסגנית האלופה פניקס ולאיחוד המרגש עם אחיו.
למי שלא ניחש עד עכשיו, אספר שסגנית האלופה מפניקס לא העפילה לפלייאוף בעונת 76-77, ובסיום העונה האחים ון ארסדייל פרשו ממשחק לאחר 12 שנות קריירה. תום סיים את הקריירה עם קצת יותר מ-15 נק' 4 כ"ח ו-2 אס' למשחק, בחירה לחמישיית הרוקיז, 3 פעמים טופ 20 בנקודות למשחק (מקום 11 ב-69-70 ועשירי ב-69-70 עם כמעט 23 נק' בכל עונה) ועדיין מחזיק בשיא כשחקן עם מספר ההופעות הרב ביותר (929) וגם עם הכי הרבה נקודות (14,232) ללא הופעה בפלייאוף.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
