סל ניוז

בתור ילד ונער אוהד ספורט בשנות ה-70 וה-80, הוא ליווה אל ילדותי.
גם המציא רבים ממונחי הכדורגל שבחלקם עדיין משתמשים בעברית.
אחראי לשידורים בלתי נשכחים כמו הגול של אלי אוחנה נגד אוסטרליה.
וגם לרגעים בלתי נשכחים כמו הגול שנפסל במונדיאל והוא לא שם לב חצי שעה...

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

ניסים קיוויתי אחראי להרבה בדיחות על ערוץ 1, כמובן הגול ההוא במשחק של ספרד מול ברזיל.
אבל בזיכרון שלי כילד היה כיף לראות אירוע שהוא משדר. היה בו משהו נחמד כזה, לא מתלהם, מעביר את השידור בהנאה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

בדיוק.
הוא לא חיפש את הדברים הרעים והיה נראה אדם סימפטי ונחמד מאוד שאוהב גם את מה שעושה ואוהב ספורט.
הגיע לגיל מכובד ביותר (97). לפני שבועיים התפרסמה תמונה יפה של יורם ארבל מבקר אותו

נראה לי שיורם ארבל רומז לכולם להיזהר:
"קיוויתי הפסיק לשדר מוקדם מדי, ולא ביוזמתו"

יכול להיות שקוויתי הפסיק מוקדם מדי, אני כנראה צעיר מדי בשביל להביע דעה.
אבל אפשר גם לומר בוודאות שיורם ארבל יפסיק מאוחר מדי. השידורים שלו פשוט לא טובים. הוא יבשושי, לא מדוייק, לא מזהה מצבים ושחקנים. לא לחינם אני כאוהד מכבי פ''ת נאלץ לשמוע אותו כנראה יותר מאחרים. אפילו בתקצירים זה קשה לשמיעה.
וסליחה על הסטיה מנושא התרד.

אתה צודק 100%.

יורם ארבל כבר לפחות עשור מביך את עצמו בשידורי ספורט, היה צריך לפרוש מזמן.

את ניסים קיוויתי אני זוכר בתור ילד, כן, היו לו טעויות מצחיקות לפעמים, אבל הרבה פחות נפוח ומלא בעצמו מאשר יורם ארבל.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לפני כמה שנים ראיינו את קיוויתי שזכה לשדר את אחד מגדולי הנצחונות של נבחרת ישראל בכדורגל (יוגוסלביה בחוץ ב-1960).
אז דיברו איתו על המשחק ועל השידור ואמרו לו שם ש"אחד מרגעי השיא של הכדורגל הישראלי", אז קיוויתי ענה בחיוך ש"אני בסה"כ שידרתי את זה, זה לא הישג שלי..."

אפרופו הגול שנפסל והוא לא שם לב, היה באותו מונדיאל קטע שהוא שידר משחק של נבחרת אנגליה, והתרעם על הדגל של אנגליה שהמקסיקאים שמו. הוא לא הבין מה זה.
כמובן שהדגל היה נכון, הוא ציפה ליוניון ג'ק הבריטי.
זה צרם בעיקר מצד מישהו שגר שנים באנגליה.

צריך לציין עוד משהו עליו, הרחבה של משהו שכתבתי בדרך אגב בפוסט הראשון - כשגר באנגליה הוא תרגם לעברית את הספר של וולטר וינטרבוטום (מנג'ר נבחרת אנגליה) "יסודות הכדורגל". בעברית לא היו קיימים אז מונחים מקבילים להרבה מונחים שהיו בספר, אז הוא המציא אותם בעצמו, וצירף לספר מילון למונחים החדשים שתרגם. חלק מהם תפסו עד היום.
יש לאבא שלי את הספר איפשהו, אני אנסה למצוא אותו ולהביא לפה את המילון הזה. מאד מעניין.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

אני רק חושב על הקול שלו ומתמלא בנוסטלגיה מהסוג המתוק ביותר. חלק מזה, מן הסתם, זה כי כמה שספורט היה קסום ומדהים בילדות הוא לא יהיה יותר אף פעם, אבל ברמה המקצועית הוא באמת היה שייך לז'אנר הנדיר של שדרים צנועים שלא חושבים שהם מרכז האירוע ומסביבם במקרה יש גם אירוע ספורט כלשהו. יורם ארבל מסמן בעיניי את המעבר לדור הנוכחי של טיפוסים נרקיסיסטיים שעסוקים בעצמם, לא מפסיקים לדבר, מנסים נון סטופ להכניס את הקאץ' פרייזז שלהם ולגמרי בטוחים שהמשחק לבד זה פשוט לא זה (הכי מצחיק זה שהם אומרים את אותו דבר על שופטים). יש עדיין כל מיני שדרים יותר נייטרליים, אני נתקל בהם בעיקר כשרואה כדורגל אנגלי בצ'רלטון וזאת חוויה נעימה הרבה יותר מהמעיקים מערוץ הספורט.