סל ניוז

צפון קרולינה סטייט עם ולבאנו עשו הישגים יפים בשנות השמונים וגם שערוריות.

אידי נראה כמו יאו מינג לעניים - במובן הטוב,
קיבל כמה גגות בהתחלה ומאז טחן את טנסי בצבע כל המשחק.

בטנסי קנקט (קנחט?) שחקן התקפה אדיר.
בסיטואציה טובה יכול להיות רוקי העונה שנה הבאה עם 20 נק למשחק.

40 שנה אחרי האליפות הבלתי אפשרית, נורת' קרוליינה סטייט שוב עם ריצה גדולה ובלתי סבירה לפיינל פור. עד כמה בלתי סבירה? רק לפני פחות מחודש דיוק ניצחו אותם די בקלות והם השלימו ארבעה הפסדים רצופים בדרך למאזן שלילי ומקום עשירי בקונפרנס ה-ACC (דיוק ונורת' קרוליינה סיימו ראשונות) אף אחד לא חלם שם על הופעה בריקוד הגדול השנה, שלא לדבר על פיינל פור. ואז הם השלימו 5 ניצחונות בטורניר ה-ACC, כולל על המדורגות 1, 2, ו-3, נורת' קרוליינה, דיוק, ווירג'יניה כדי להגיע לטורניר, שבו הם שוב מנצחים קבוצות טובות מהן על הנייר כמו טקסס טק, מארקט, ועכשיו גם דיוק.

אז איך הם עשו את זה? קודם כל, זה הקסם של טורניר המכללות. קבוצה שהכל מתחבר לה בזמן הנכון ויוצאת לריצה מפתיעה.

אבל יש כאן גם את עניין הותק שהזכרתי. למרות ששתיהן מאותה מדינה, אין שתי קבוצות שונות יותר באליט אייט מאשר דיוק ונורת' קרוליינה סטייט. וזה לא רק בגלל שאחת היא אוניברסיטה פרטית, יוקרתית ואליטיסטית, בעוד שהשנייה היא האוניברסיטה הציבורית של המדינה.

החמישייה של דיוק מורכבת כולה משחקנים שהתחייבו במקור לדיוק ולא שיחקו באף מכללה אחרת בקריירה. יש בה שני שחקני שנה שנייה ורוקי אחד והגיל הממוצע שלהם (קצת יותר מ-20) הוא הכי נמוך מבין הקבוצות שהגיעו לאליט אייט.

החמישייה של NC סטייט היא הניגוד המושלם -- 5 שחקנים שכולם אפרקלאסמן (סיניורים או ג'וניורים), כולל 3 סופר סיניורס, שחקני שנה חמישית. הגיל הממוצע שלהם הוא 23.5. ואף אחד מהם לא התחייב במקור ל-NC סטייט. כולם, בלי יוצא מהכלל שיחקו קודם במכללות אחרות והגיעו לשחק בצפון קרוליינה (חלקם רק השנה) כתוצאה של שוק ההעברות המתרחב של ה-NCAA.

ההבדלים בין השתיים מגיעים גם לכוכבים של שתי הקבוצות בצבע. מצד אחד קייל פיליפובסקי הלבן, סבן פוטר שנראה כאילו נבנה למשחק ה-נבא המודרני, עם תנועה קלילה, קליעה משלוש, ויכולת שליטה בכדור מרשימה. הוא הולך כנראה להיבחר בלוטרי הקיץ. מהצד השני די ג'יי בורנס נראה כמו שחקן פוטבול שאיכשהו התגלגל לשחק כדורסל. במבט ראשון נראה שאין לו מה לחפש ברמות הגבוהות של הקולג'ים, שלא לדבר על ה-נבא. יותר מכל הוא נראה כבד (שלא לומר שמן) וחסר אתלטיות ומזכיר אולי הכי הרבה את קן לופטון ג'וניור. רק שכמו לופטון, בורנס קליל על הרגליים באופן מפתיע ויודע לנצל את הגוף הגדול שלו היטב, עם עבודת רגליים מרשימה בצבע. הוא עשה לפיליפובסקי (3 מ-12 מהשדה) בית ספר, הוציא אותו בחמש עבירות, וקלע בעצמו 29 נקודות. יהיה מעניין לראות אותו מול אידי בפיינל פור.

אבל יש כאן גם את עניין הותק שהזכרתי. למרות ששתיהן מאותה מדינה, אין שתי קבוצות שונות יותר באליט אייט מאשר דיוק ונורת' קרוליינה סטייט. וזה לא רק בגלל שאחת היא אוניברסיטה פרטית, יוקרתית ואליטיסטית, בעוד שהשנייה היא האוניברסיטה הציבורית של המדינה.

ויש לו גם סיפור מעניין שקשור בגדילה מאוחרת (כמעט תמיד כל הסיפורים האלה זה עם לייט בלומרים, הא?), שאף אחד לא ספר אותו, מעבר מאיזה ג'וניור קולג' קטן או משהו כזה. לא זוכר את כל הפרטים.

קייטלין קלארק ממשיכה במסע לגאולה, הפעם עם נקמה על LSU ואיינג'ל ריס בדרך לפיינל פור. קלארק עם 41 נקודות, 12 אסיסטים, 7 ריבאונדים ו-9 מ-20 משלוש לסטף קרי של כדורסל הנשים. בפיינל פור היא תפגוש את יוקון עם פייג' באקרס (28 נקודות היום בניצחון על USC) בדרבי הגדול של הכוכבות לבנות מהמיד-ווסט. קלארק שחקנית ענקית (וגם באקרס מצויינת), אבל נראה לי שחלק מההתלהבות התקשורתית סביב כדורסל הקולג'ים הנשי קשורה להזדהות של הקהלים הלבנים הגדולים באמריקה עם כוכבות שנראות כמו הבנות שלהם.

מעקבילה אחרון:
רובי אבילה ואינדיאנה סטייט הפסידו בגמר ה-אנ איי טי לסיטון הול.
רובי עם 13 5 5.

הלילה הפיינל פור.
מקווה שפרדו ויוקון יעלו.