סל ניוז

התוכניות של המוסד ואמ״ן לפגיעה בחיזבאללה והטילים והרדואנים שלו ישבו וחיכו לאישור מהיום הראשון של המלחמה. לא האופוזיציה היא זאת שחיכתה בפחד שנה שלמה בזמן שכל הצפון מופגז מוקרב ומפוזר בשאר הארץ, לא השמאל, לא הפרשנים בטלוויזיה. זאת הייתה ממשלת הימין על מלא שלך שפחדה וחיכתה, עד ליום שבו ראש המוסד הודיע שהאוייב קרוב לגלות את המבצע וחייבים לצאת לדרך אחרת פספסנו. סביר להניח שהיינו עדיין באותו המצב בדיוק אם לא היו מגיעות אינדיקציות שהתחילו לחשוד בביפרים.
את כל מה שתיארת פה היה אפשר לעשות מזמן ולהציל בכך מאות חיילים ועשרות חטופים.

נכון, המחיר היה לתת לחמאס להישאר בשלטון, עד הפעם הבאה שיעשה טעות ויפר את ההסכמות ונוכל לצאת למלחמה. מחיר קטן לעומת חיים של מאות אנשים, מחיר סופר קטן לעומת הצלת נערות שנאנסות בכל יום.
אני מניח שאם לא הייתה פה שאלת הכסא של ביבי, ובנגביר-סמוטריץ לא היו רואים הזדמנות להתיישבות מחדש, גם בעיניהם זה היה מחיר קטן. הם הרי אלה שטבעו את סיסמת החמאס הוא נכס. הם יודעים כמו כל אחד אחר שמדובר בארגון קיקיוני. הם יודעים כמו כולנו ששביעי באוקטובר לא יכול לחזור במציאות בה אנחנו עירניים ולא משאירים על הגבול שלושים חיילים ישנים ועוד עשרים תצפיתניות בלי נשק.
הבעיה שלנו היא לא החמאס, הבעיה שלנו היא אנשים מתוכנו שמוכנים להקריב נערות להיאנס וחיילים להיהרג בשביל פוליטיקה והזיות משיחיות.

משהו שלא קל לומר, ובכל זאת: אם אותה עסקה הייתה במאי שנה שעברה (בדגש על אם, כי גם זה לא ברור עדיין), סביר מאוד להניח שבמאי שנה שעברה הכל היה נגמר. כולל לבנון ואיראן.
המשמעות היא שאם הכל היה נגמר בשנה שעברה היינו עכשיו עם חיזבאללה חזק פי כמה וכמה על הגדר גם תודעתית וגם מבחינת כח צבאי, עם סינוואר חי כסמל ברמת צאלח א-דין מודרני, עם נסראללה חי, עם איראן שהיא פחות מוחלשת ממה שהיא עכשיו במרחב. רוצה לומר שכמה שזה קשה להגיד את זה, ישראל מבחינת המצב שלה במרחב אל מול הציר של איראן-סוריה-חיזבאללה במצב טוב יותר עכשיו ממה שהיה במאי

ואם ישראל, במקום לדחות את העימות מול חיזבאללה ואירן לספטמבר-אוקטובר, הייתה נכנסת לעימות הזה כבר במרץ או אפריל? הרי הדשדוש ודילול הכוחות ברצועה התחיל כבר בדצמבר-ינואר בשנה שעברה וסביר להניח שהצבא לגמרי היה יכול להתחיל את הפעולה בצפון הרבה יותר מוקדם. ברור שהכול כאן זה לשחק ב-"מה היה קורה אם", ונכון שאם היינו סוגרים עסקה במאי בלי לפגוע בחיזבאללה ואירן המצב שלנו כרגע היה הרבה פחות טוב, אבל אם היינו מתעמתים עם חיזבאללה ואירן מוקדם יותר ואז סוגרים עסקת חטופים במאי-יוני, יכול להיות שהיינו מצילים עוד עשרות ואולי מאות חיים של חטופים ושל חיילים? יכול להיות שהיינו מסיימים את הסיפור לפני חודשים וחוסכים מחיר אדיר בשחיקה של הכוחות, בעיקר המילואים ובמחיר הכלכלי של המלחמה? אז כן, בתרחיש כזה כנראה שסינוואר היה נשאר חי והחמאס היה פחות מפורק ממה שהוא היום, אבל האם זה שווה את המחיר?

אבל ישראל לא נכנסה לעימות הזה במרץ-אפריל, מה נעשה? אני מדבר על המצב הנתון שהיה לך במאי כמו שהיה בפועל מול חיזבאללה, לא על כך שהיה צריך לעשות אותו מוקדם יותר

זה "אם" אחד, וזה "אם" אחר, השאלה היא למה אתה שואל "איפה היינו אם היינו חותמים על עסקה במאי" ולא שואל "איפה היינו אם היינו תוקפים את חיזבאללה כבר במרץ"?

אבל זה לא ממש דיון הוגן לעסוק ב-״מה היה אם״ בהקשר של זמן העסקה, ולסרב לעסוק ב-״מה היה אם״ בהקשרים אחרים שקשורים ישירות לאותו ״אם היה אם״ שעליו פתחת דיון.
הדעת אומרת שאם לממשלה היה דחוף, או הייתה רואה צורך, בעסקה בעזה, בהקדם האפשרי, אזי היא הייתה יכולה וצריכה להקדים תרופה למכה גם בשאר הזירות, כדי לפתור אותן לפני/במקביל לעסקה בעזה שמצילה נפשות של ילדות בנות עשרים.

השאלות של מה היה אילו מסיחות את הדיון מהשאלה ההרבה יותר חשובה, מה התוכנית לאחר סיום המלחמה? שליטה של ישראל בעזה? שליטה של החמאס? הסכם מדיני שכולל איזשהן הסכמות עם הרשות? לכאורה אין שום מחשבה על העתיד. מה מקווים שמשיח יבוא?

השאלות של מה היה אילו מסיחות את הדיון מהשאלה ההרבה יותר חשובה, מה התוכנית לאחר סיום המלחמה? שליטה של ישראל בעזה? שליטה של החמאס? הסכם מדיני שכולל איזשהן הסכמות עם הרשות? לכאורה אין שום מחשבה על העתיד. מה מקווים שמשיח יבוא?