סל ניוז

אז ככה,

בעת ההיא סחבק הלך לנסות את מזלו בארצות שמעבר לים, בניו יורק ליתר דיוק, ובזמן המשחק, עבדתי. אבל, לאח שלו היה את הערוץ הישראלי ששידר את המשחק הן בלייב והן בשידור חוזר בשעה שמונה או תשע בערב (כדי לתת הרגשה כאילו שאתה חי בישראל או משהו כזה). אז התכנון היה להתנזר לגמרי מהעולם החיצון, לא לדבר עם אף אחד (עד כמה שאיש מכירות יכול), לא לפתוח אינטרנט, לא כלום. ובאמת כמעט והצלחתי.
שעה לפני שסיימתי את העבודה והלכתי לראות את השידור החוזר, החבר'ה מישראל החליטו שיש צורך דחוף לעדכן אותי איך וכיצד נגמר, אז הם התקשרו ישירות למקום העבודה וביקשו אותי. אני לא ידעתי מי מבקש, אז עניתי. מבין השאגות (אתה לא מבין מה היה!!!! דרק דרק דרק דרק דרק דרק שאאררפ!!!) ניסיתי להסביר שאני בדיוק עומד לצאת ועדין לא ראיתי ובבקשה אל תספרו... מאוחר מדי. ישבתי לראות את המשחק כשכבר ידעתי בדיוק מה הולך להיות. (האמת, שגם בשידור החוזר, לא האמנתי שמכבי ינצחו).


סיפור 2,

ישראל צרפת (שנת 93' אם אני לא טועה). הייתי אז עוד ילד צעיר וגם קצת עייף, אז החלטתי לוותר על המשחק כי "ממילא נפסיד". בבוקר קמתי להקלטה של מאיר אינשטיין מאבד את הקול.


סיפור 3,

אני ואבא שלי החלטנו בשביל הבונדינג שכדאי שנעשה קרוז ביחד (עם כל עם ישראל בספינה מפוצצת אוכל, ערסים וקזינו). צוות הספינה הצליח לקלוט את שידור גמר ליגת האלופות מילאן - ליברפול, הממה הקליטה לא היתה מי יודע כמה וכל הערסים התנקזו לשם, אז אמרתי לעצמי "עזוב בטח סתם יהיה גמר משעמם ויגמר אחד אפס קטן למילאן" והחלטתי ללכת לישון.

_________________
מלבד זאת אני סבור שיש לפטר את הטרויקה

הסיפורון שלי עם מילאן-ליברפול זה שבקושי ידעתי שיש משחק בכלל, ואז ראיתי באינטרנט שמילאן מובילה 3-0 ולא היה לי כח לקום ולראות מה קורה בהמשך. אבל מכיוון שממילא זו היתה תקופת הפוגה שלי מכדורגל אז זה לא היה הפסד גדול. גם את הרבע השלישי הגדול של מקארתי בגמר מול ריאל מדריד פספסתי בגלל צמידות יתר למסך המחשב (וגם כאן אין לי תחושת החמצה גדולה במיוחד, למרות שכן ראיתי את המשחק והייתי במתח וכל זה).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

העליתם לי נשכחות מרוב המשחקים פה.

-בגמר של מילאן-ליברפול ישבנו לצפות 4 חברים. במחצית העברנו ל"משחק זוגות זריז" בפלייסטיישן. התוצאה של אותו משחק זריז הרגיזה את הזוג המפסיד, שדרש משחק חוזר, שכמובן כבר יגלוש לשידור המשחק. ארבעתנו הסכמנו להמשיך לעוד משחק, שכן האמיתי כבר "גם כך סגור." אז עשינו עוד משחק, המפסידים שוב הפסידו, וחזרנו לשידור. הדקה הייתה 62, והתוצאה 3-3.

-ביום הנורא של ז'לגיריס הייתי חייל בחופשת רגילה. שני חברים רצו לצאת לבלות באותו הערב, אך כעוכרי ישראל לא מאוסישקין קבענו שיוצאים לבלות רק במידה ומכבי מפסידה, אם היא מנצחת עושים ישיבה ביתית עגומה. כשנראה היה שהם כבר מפסידים את זה, התקשרנו אחד לשני וקבענו את יעד היציאה. לא זוכר מה איתם, אני זוכר שאני קמתי מהטלוויזיה להתארגן ליציאה בהפרש של 5 לז'לגיריס, כשדיוויד בלו החטיא שלשה 18 שניות לסיום ו"היה ברור שזה נגמר". מתוך ארון הבגדים שמעתי את הטלוויזיה שבסלון קוראת שפרקר החטיא זריקת עונשין וידעתי שעשיתי נכון כשהחלטתי לא לבזבז חצי דקה מחיי. לפני שנכנסתי למקלחת הספקתי לשמוע שז'לגיריס קלעו שתיים מהקו והעלו לחמש עם פחות מעשר שניות לסיום.
נכנסתי למקלחת. יצאתי. שומע את אלי סרוסי מברבר משהו. קולט שהמשחק עדיין משוחק. רץ עם המגבת לטלוויזיה ומנסה להבין איך לעזאזל הצליחו להביא את המשחק הזה להארכה.
בסוף בכל זאת יצאנו.

- בגמר מונדיאל 94, הפנדלים בין ברזיל לאיטליה, שני עוללים בני 9 מנצלים את החופש הגדול ומתכנסים בביתו של עבדכם הנאמן כדי לצפות במשחק. זה היה לונג-שוט רציני, משום שהמשחק היה בארה"ב ולפיכך שוחק אאל"ט ב-2 בלילה שעון ישראל. העוללים מצליחים להחזיק עצמם ערים בעזרת שלל טריקים שנסובו בעיקר סביב הנושא של לא לסתום את הפה, בין אם זה לדבר ובין אם לבלוס ממתקים ללא סוף. החזקנו כמו גברים אמיתיים.
עד סיום תשעים הדקות. ההפסקה הזאת גמרה אותנו. נרדמנו שנינו בישיבה, על הרצפה, מול הטלוויזיה. אמי העירה אותנו , כשאין לה כמובן שמץ של מושג מי ניצח.
אינטרנט לא היה אז, ולא היינו מתוחכמים כל כך כדי לחשוב על האפשרות לחכות לחדשות בשעה העגולה ברדיו. התקשרנו לביתם של מספר חברים, שאף אחד מהם לא ידע מה הייתה תוצאת המשחק. התקשרנו ל-144, ענתה בחורה נחמדה שלא ידעה מאומה על המשחק. התקשרנו שוב, הפעם ענה בחור לא כל כך נחמד, שכעס שהתקשרנו אליו בשביל לשאול על המשחק ולא בשביל מספר טלפון, אך בכל זאת הסכים למסור שאיטליה ניצחה בפנדלים.
רק לקראת הערב הבנו שעבד עלינו.

- בגמר 98, קצת אחרי הבר מצווש, הלכתי עם דודי האהוב לצפות בברזיל שוחטת את המארחת צרפת בבית קפה בחיפה ששידר על מסך גדול. הגעתי עם חולצה של נבחרת צרפת, אותה קיבלתי מתנה מחבר לכבוד הבר מצווש, למקום שהיה כולו בעד רונלדו וברזיל, וחלק נכבד מיושבי בית הקפה הרגיש צורך לשלוח עקיצה ידידותית לאוהד היחיד של הצרפתים.
בערך בדקה ה-15 נמרחתי עם הראש על השולחן. מכיוון שלא היו שום קריאות שמחה במקום, אלא בעיקר עצב חרישי וכנראה אנחות אכזבה עמומות, שום דבר לא הפריע לי לישון עד הדקה ה-80 לערך. כשראיתי על המסך את התוצאה 0-2 לצרפת כעסתי על הדוד שלא העיר אותי, אבל היום אני מודה לו על כך שיש לי סיפור על איך ישנתי מול שני גמרי מונדיאל ברצף.
את הגמר של 2002 כבר ראיתי במלואו, את הגמר של 2006 ראיתי בניו יורק, בבוקר, כשהבוס הישראלי מודיע לי שעליי להחליט מה יותר חשוב לי, מונדיאל או כסף. בחרתי מונדיאל והפסדתי גם את הכסף מהעבודה וגם את הכסף מההימור על המשחק.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

גמר יורו 2000, אח שלכם בן 14, אוהד איטליה שרוף ויש לו חברה ראשונה. הימים ימי טרום הפלאפון לטינאייג'רס פשוטים, והוא מבטיח לה-במחווה רומנטית מטופשת שתאפיין אותו גם בשנים הבאות-להתקשר בכל גול של איטליה ולצעוק "אני אוהב אותך!". בדקה ה55' מרקו דלווקיו מעיף אותי לשמיים, עד שאני נוחת אל הטלפון ומתקשר לשאוג לה שאני אוהב אותה. לקראת הדקה ה90' אני כבר מדמיין את שיחת האהבה הכה נרגשת, עד שבדקה האחרונה של תוספת הזמן וילטורד ימ"ש משווה ושולח להארכה. היא מתקשרת לנחם, אבל אני אומר לה שנדבר אח"כ. לבי מנבא רעות. בדקה ה103' טרזגה המתחזה (הוא ארגנטינאי בכלל!) קובר אותנו סופית. פלא שלא החזקנו הרבה זמן?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

צ'ונסי, הגמר של 94' נגמר , אאל"ט, סביב 1 בלילה. או אולי אפילו לפני כן.

גמר היורוליג, שנה שעברה
אולפיאקוס בנס מגיעה איך שהוא לגמר היורוליג, ממש התגנבה לשם
אצלי בסלון בדבלין 10 ישראלים ואמריקאים שהוזמנו לפיצה בירה וכדורסל אירופי
19 הפרש לצסקא, אני מסביר בידענות שזה מה שהיה אומר לקרות ואני מתנצל שהזמנה שלי נפלה על משחק הגמר הכי משעמם בהיסטוריה של גמר היורוליג, ושאולפיאקוס קבוצה בינונית שהתגנבה איכשהו לגמר מול קבוצה בארבע רמות מעליה וכו וכו
שמים סרט בDVD ומקשקשים
רק אחרי שכולם הלכו התבררה לי גודל הטעות
לראות את השידור החוזר היה אפילו יותר מבאס מלהפסיד את המחצית השניה

נדב, לא רק שהוא ארגטינאי, הוא גם זכאי, דרך ההורים של אימו או משהו מפותל כזה לאזרחות איטלקית. הוא אשכרה התלבט בין באיזו נבחרת מהשלוש לשחק.

אה עכשיו הבנתי.

1. גמר לייקרס-בוסטון 2008. לא זוכר איזה משחק. הלייקרס מובילים בפער גדול מדי בשביל שסחבק יוותר על שעות שינה. קם בבוקר ומגלה שהסלטיקס חזרו עם קאמבק מהסרטים כולל לייאפ נצחון של ריי אלן.

2. סופרבול מס' שקר כלשהו. ארבלוהינו הזמין את כולם לפריים וסחבק היה אמור לנסוע עם WTF ו-PTM לראות את המשחק. כידוע, הסופרבול הוא יום ראשון, שזה יום של מחזור ליגת על, וזה היה עוד בימים שהיה את סלניוז-האתר, ו-WTF היה כתב כדורסל של הליגה. בקיצור, מפה לשם, הוא התעכב קצת עם ההעלאה של הכתבות, ועד שהגענו לפריים, המקום היה מפוצץ עד אפס מקום, אפילו סיכה אי אפשר היה להכניס. אאז"נ, בין הנוכחים היו אמיר מוכתרי ומושיק עפיה, כבוד. בכל אופן, את רוב המשחק ראינו באוונגארד, על צלחת של כנפיים וכמה קערות פופקורן. ברגע מסוים, כנראה בסוף הרבע השלישי או משהו כזה, סחבק מקבל SMS מסורוקה שהפריים כבר פחות מפוצץ ואפשר לבוא. קוראים למלצר להבין את החשבון. ידה ידה ידה, אחרי 20 דקות אנחנו מגיעים למפתן הדלת של הפריים, רק כדי לגלות שבדקה וחצי שהלכנו מהאוונגארד לפריים הובקע טאצ'דאון הנצחון.

3. גמר הצ'מפיונס צ'לסי-יונייטד. זכור לי רק שזה היה בקיץ והיה כבר פלייאוף אן בי איי כנראה, והייתי מאוד עייף. הספקתי לראות את ה-1-1 של רונאלדו אבל נרדמתי והתעוררתי כשיורם ארבל (אני חושב) אומר: "תודה רבה לכם צופים יקרים ונתראה בגמר האלופות שנה הבאה".

4. ישראל-צרפת. הייתי קטן מדי (גיל 8) והייתי צריך כבר ללכת לישון. במחצית היה 2-1 לצרפת. בבוקר ראיתי את ברקוביץ' משווה, את עטר נותן ברכיה לחיבורים של לאמה, ומאיר איינשטיין לא מצליח להירגע.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

94/5. הפועל באוסישקין משחקת מול הפועל הרצליה או משהו בסגנון. 2 דקות לסוף אנחנו בפיגור 9, אבא שלי גורר אותי ביד החוצה כדי שנספיק לאכול ושלא נפספס את האוטובוס הביתה. עוברות שלוש דקות, וארבע, איש לא יוצא. אבא שלי מסתכל עליי במבט המום, ושנינו רצים עם הפיתה חומוס מאסלי חזרה לאוסישקין לראות את הפועל מנצחת.

96/7. שבוע אחרי הנסיעה לאילת, אבא לא הסכים שניסע לאור יהודה למשחק של הרצליה מול גבעת שמואל. הלכתי לישון במחצית. כשקמתי בבוקר הפנים של אבא אמרו הכל, למרות שחיכיתי למדור הספורט של הארץ זה כבר לא שינה הרבה. הפועל ירדה ליגה, ולך תסביר למורה בכיתה ד' למה המילים היחידות שיוצאות לך מבין הדמעות הן "דניס הופסון בן זונה ושאול נוכל".

_________________
יום אחד קמתי בבוקר - וגיליתי שיש לי קבוצת כדורסל לאהוד
מזל שהקשבתי לך אבא - קיבלתי את המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש
1957-2008, עד המוות הפועל

אז זה אומר שהיינו עוד פחות גיבורים ממה שחשבתי.

כדי שלא יישאר בסטאטוס אאל"ט, נלך לויקיפדיה.
שם רשום שהמשחק החל 12:30 בצהריים פאסיפיק טיים.
אם השעון של קיץ 94 דומה לשעון של קיץ 2013,
אזי המשחק החל ב-2:30 שעון ישראל.
ב-1 בלילה הם עוד לא עלו לחימום.

היינו גיבורים רציניים, לפי ויקיפדיה נרדמנו אחרי 4:15.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

התבלבלת. אם המשחק החל ב-1230 פאסיפיק טיים, זה אומר שבארץ זה החל ב-2230. משחק רגיל זה 90 דק' + 15 דק' מחצית ז"א שקצת אחרי 24:15 נגמר המועד החוקי. ההארכה נגמרה סביב 24:50, הפנדלים, כמו שזכרתי, קצת אחרי 1.

אני לא אשכח את הגמר של ליברפול-מלאן.

38 מעלות חום, כולי קודח...איכשהו ב-0:3 למילאן נרדמתי לרבע שעה בגלל החולשה,אמנם אבדתי תקווה אבל רציתי לראות מתוך כבוד לליברפול האנדרדוגית.
קמתי למשמע צעקות,כולי מטושטש...רואה 3:3 על המסך וחושב שזה חלום...
קם למחרת ומגלה שהמציאות עולה על כל דמיון

או שאתה התבלבלת או שהמחשב והאינטרנט התבלבלו, שכן הנ"ל מציגים את שעון הפסיפיק על GMT-8, כשבישראל כידוע זה GMT+2, כלומר 10 שעות אחורה.
אם המשחק החל ב12:30 פאסיפיק, משמע החל 2:30 יזרעאל טיים.

*אה, לא, יצאתי חומוס רציני, עמך הסליחה.
אנחנו 10 שעות קדימה כמובן.
הצדק עמך, יצאתי טמבל, לא רק חומוס.
אכן החל 22:30 שעון ישראל.

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

את גמר 94 אני ראיתי בבית מלון בארה"ב עם בחור מאיטליה. למזלנו אחרי הפנדל המנצח הנעל פספסה במקצת את הטלוויזיה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

פנדל מנצח זו הגדרה יפה להחטאה של רוברטו באג'יו.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אני בשנות התיכון המוקדמות או החטיבה המאוחרות, שיקגו זורעים הרס אבל יוטה מקשים עליהם בגמר הפלייאוף, והחברים נוסעים לראות משחקים בשידור ישיר בבית של אחד הזרים של גליל עליון בקרית שמונה (אוף סיזן אצלנו בארץ, הדירה ריקה).
עבדכם הנאמן לא מתעורר כאשר הזמן לצאת מגיע, ומפסיד את תצוגת ההגנה הגדולה ביותר בהיסטוריה של גמר הפלייאוף של הNBA, ועוד כשקבוצתו האהובה היא-היא המנצחת.
שיקגו מפרקת את יוטה 96-54, ואני ישנתי.
בבוקר אני קם לפתק על מפתן הדלת של הבית, שיצאתי פראייר ואת התוצאה.. (סמיילי שדופק את הראש בקיר)

על המשחק הזה רונן דורפן כתב שהיו 11 שחקני הגנה של שיקגו במשחק הזה, 5 שחקנים חמישיה, שופט אחד, ועוד 5 סקוטי פיפנים שמתרוצצים ולוקחים צ'ארג'ים משחקני יוטה ההמומים.
או משהו בסגנון.
קטע העיתון עדיין שמור אצלי איפשהו.

אחלה ת'רד, תודה..

_________________
You know I wish that there was some way that I could be outside playing basketball in the rain and not get wet. Now wouldn't that be great?

אמנם רק בכמעט, אבל המשחק השביעי מיאמי-ספרס
כמיטב המסורת בשנים האחרונות מאז שיש לי ילדים, לראות בלייב אני לא מסוגל, אבל אני מקליט ביס מקס ורואה לפני שאני הולך לעבודה בבוקר, כשאני מריץ את כל ההפסקות המיותרות.
קמתי ביום שישי בסביבות 7 וחצי, כי היו עוד סידורים לעשות, והתכוננתי לשבת ולראות את המשחק.
אמממה, מסתבר ששכחתי משום מה לכוון את ההקלטה בערב שלפני...


סוף טוב הכל טוב, למזלי היה שידור חוזרמייד אחרי שהסתיימה מסיבת העיתונאים, חיכיתי בסבלנות והצלחתי לראות את כל המשחק, ולשללוח את האשה לבצע את כל הסידורים לבד

_________________
"אין לו את הקליעה מבחוץ, הוא לא יציב מחצי מרחק, פוסט אפ לא קיים. אולי לזה דשון סטיבנסון התכוון כשהוא אמר אוברייטד.
ההתקפה שלו די פרימיטיבית."
מאסטר

"האבחנה שהספרס טועים כשהם נותנים ללברון לזרוק-קשקוש של אחד שלא ראה 100% מהסדרה"
פלאש

או, הזכרת לי.

לא יכולתי לצפות לייב במשחק השישי בסדרה, אז הקלטתי את המשחק והתיישבתי בבוקר לראות את ההקלטה.
כמנהגי בקודש, כלקח מטעות עבר, הקלטתי גם את שתי התוכניות הבאות שאחרי המשחק, שמא יגלוש.
מפה לשם, יושב ורואה את אחד המשחקים המדהימים אי פעם, סיום חולני לזמן החוקי, 5 הדקות של ההארכה היו ללא ספק 5 הדקות הטלוויזיוניות שחיכיתי להן יותר מכל, אי פעם.
ההקלטה ממשיכה אל תוך ההארכה, ציפורניים כמעט וכבר אין כמובן, מתח אדיר לדעת אם הספרס חוגגים אליפות בזמן שאני צופה בשידור החוזר,
וההקלטה מסתיימת 2:40 לסיום ההארכה, כשהספרס מובילים ב-3.

מזל שנכוויתי על משחק עונה רגילה לפני כמה שנים ולמדתי להקליט גם את התוכנית הבאה חשבתי לעצמי. איזה מזל.
גורנישט, מזל נאחס. חבל שבכלל הקלטתי ולא ישבתי לצפות בשידור החוזר של ערוץ הספורט בשעה שהם החליטו.
כי משום מה, אין לי מושג למה וזה לעולם לא קרה לפני, ובדקתי- לא קרה גם אחרי,
ההקלטה לא המשיכה מאותה הנקודה, או כמו שבדרך כלל - מ-2 הדקות האחרונות של ההקלטה הקודמת,
אלא איכשהו נוצר חור שחור של בערך חמש דקות.
ההקלטה של "מסיבת העיתונאים" התחילה בכריס בוש מרים ידיים באוויר וגיל ברק נדמה לי צוהל ש"מיאמי ניצחה ויש לנו משחק שביעי".

_________________
אלון:
5 או 10 זה פשוט מדי. אני בעד שרוני יעשה חישוב של ממוצע כלשהו פר עמדה ונמצא מספר מעניין להכפיל אותו בוא נגיד pi או e. אח"כ כדי להוסיף אלמנט אקראי נבקש ממוק לחשוב על מספר נגיד 36D או 350CC ונראה כבר מה יצא.

לי דווקא יש סיפור הפוך,אני קמתי וראיתי שהלייקרס מוליכים בהפרש של 20+...מתלבט,מתלבט...הייתי מוקדם יותר באותה שנה בגמר הגביע שבו כזכור קרה מה שקרה וזה מחדיר בי אמונה...נשארתי ער...

_________________
מה התועלת?

טוב, למרבה הצער ניצחתי בהליכה:

אני בירח דבש באמריקה, ובינתיים בישראל:

* קבוצת הכדורסל של קשת עולה לרבע הגמר.
* משחק של פעם בחיים בכפר בלום.

ויותר מהכל, התמונה הבאה:



לא, הוא לא כתב את זה בצחוק.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!