נורטון,
א. קרטר הוא כשרון על וזה בדיוק מה שכתבתי עליו. בגלל האובר אתלטיות שלו אנשים פשוט לא שמו לב לשאר הדברים שהוא הביא איתו לשולחן. לקרטר יש מוגבלות אמיתית ביצירת מצבים? היה לו את הצעד הראשון מהמהירים בליגה, יד מבחוץ וראיית משחק של רכז. קרטר הוא מוסר יותר טוב מהרבה מאוד רכזים מוצלחים. הבעיה היחידה שלו היא בראש. למרות הגוף העצום הזה, קרטר לא היה שחקן פיזי, בייחוד לאחר הפציעה הראשונה.
ב. אם לדוראנט אין לדעתך איי קיו כדורסל גבוה, אני לא יודע למי כן. לא רק שדוראנט הוא שחקן סופר אינטלגנטי. הוא אחד הסקוררים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם שלא כופה את עצמו על המשחק, שאתה לא מרגיש אותה, עושה את הנקודות שלו בתוך שטף המשחק. נע, נייד, עובד, מוריד כדור, יוצר. מה עוד אתה יכול לדרוש בכדי לראות איי קיו כדורסל גבוה?
עשה קצת יותר ממגריידי? בזמן שטי מאק ראה אתה ישבן של הבנדוד שלו מתעלל בליגה מהספסל, דוראנט כבר התחיל לעבוד ולבסס את עצמו ככוח בליגה הזו.
טי מאק חיפש כל הקריירה שלו לעבור סיבוב ודוראנט בגילו הצעיר כבר היה בטופ.
ג. לא מפתיע שעבור אדם שסטטיסטיקה היא נר לרגליו, אליפויות (משהו שאפשר לסכום) הן קריטריון מרכזי...
אני, כמו כל דבר בחיים- מעדיף את הדרך.
צר לי, אבל חלפו כ"כ הרבה שנים וראן טי.אם.סי, סקרמנטו של אדלמן, פיניקס של בארקלי ופיניקס של דאנטוני חרותות ויחרתו בתודעה שלי הרבה לפני האליפויות של הספרס ודטרויט של לארי בראון.
לא כ"כ הבנתי מה רצית לומר בנוגע לצ'ונסי. אמרת שהוא עולה על הרבה פויינטים אחרים ואז הבאת כדוגמא את קיי.ג'י וטימי??
ד. זה לא נכון לומר שפיפן היה הסמול הכי גדול של הניינטיז. אתה מסתכל על זה רטרוספטקיבית ואז זה נכון. אבל באותה התקופה היו תנודות וזה זז לכאן או לכאן. אבל כן, בגדול זה היה דור פחות טוב של סמולים. היה את גרנט היל, מאלין, גלן רייס, דומיניק בתחילת הניינטיז, ג'מאל משבורן, ריקי פירס, וורת'י בתחילת הניינטיז.
ה. כתבתי לפני שהוא לקח אליפויות וזה היה משהו כמו שנה שהוא ומייקל עשו תחרות קליעות והבאז היה עצום. אבל זה קרה. מג'יק לא רלוונטי כי הוא לא סמול ובירד לא תמיד נחשב להכי גדול. זה קרה ככל שהקריירה שלו התקדמה והוא החל להשאיר עשן לשאר. בדיוק כפי שיקרה למייקל.