סל ניוז

הפוסט הזה מחכה אצלי בטיוטות הרבה זמן ועכשיו לאחר הפרישה של דווין סמית' ורגע לפני פתיחת היורוליג הגיע הזמן לפרסם אותו.
לאור המהפכה המוחלטת שעברה על הסגל של מכבי לאחר העונה הגרועה בתולדותיה ושחרור 11 שחקנים בקיץ אחד רציתי להיפרד מכל אחד מהשחקנים באופן אישי.
אני אחלק אותם למספר קטגוריות:

תודה על כל מה שנתתם
דווין סמית'
אז נכון, הוא לקח רק 2 אליפויות ב-6 עונות ושתי העונות האחרונות שלו בהן הברכיים נכנעו היו עצובות, אבל עדיין נראה לי שאפשר לטעון שיש לו קייס לסמול פורוורד השני בגדולתו בהיסטוריה של הקבוצה (וונדל אלכסיס ומייק מיטשל היו הרבה יותר כשרוניים אבל שיחקו רק עונה אחת כ"א ולא הביאו את הקבוצה להישגים משמעותיים לפחות באירופה) ולבטח המגן הגדול בעמדה.
הוא לא היה אתלט יוצא דופן, זריז או מהיר במיוחד או בעל סייז מעל לממוצע אבל חכמת המשחק שלו בשילוב עבודת הרגליים והיסודות המצוינים גרמו לו להיות בשיאו מגן אישי וקבוצתי מהגדולים שהיו פה.. אני לא זוכר שחקן מתחת ל-2 מ' שדפק כל כך הרבה גגות לדאנקים של סנטרים.
בנוסף הוא היה ריבאונדר מצוין לגובהו ולמרות שהיה לו כדרור חלש לסווינגמן הוא היה גם שחקן התקפה טוב ומגוון עם שחרור כדור מושלם, יכולת פוסט אפ נאה וגם חדירה לא רעה שהתבססה על שליטה טובה בגוף שחיפתה על איטיות רגליים וצעד ראשון איטי.
לרעתו ייאמר שהוא לא תמיד הופיע למעמדים גדולים (למרות שהיו לו מספיק משחקים גדולים בליגה וגם בפיינל פור של עונת הזכייה וחייבים לציין שבלעדיו הקבוצה לא ממש תפקדה), שהוא התבסס יותר מדי על הקליעה מבחוץ על פני חדירה ופוסט אפ וניצול הקליעה המצוינת שלו מהקו, ושבליגה הוא נכנע יותר מדי פעמים לסמית' השני.

יוגב אוחיון
הישראלי היחיד מהסגל של העונה שעברה שאני קצת מצטער שלא ממשיך איתנו.
זה נכון שמאז אותה סדרה גדולה שלו מול פאו ודימיטריס האיום הוא לא ממש מימש את ההבטחה, אבל זה לדעתי יותר בגלל שברוב העונות מכבי לא השכילה להביא שני גארדים זרים מתפקדים ויוגב נאלץ לעלות יותר מדי פעמים בחמישייה כשהתפקיד שהיה תפור עליו היה רכז מחליף.
החסרונות שלו ידועים וברורים - קליעה חשודה (למרות שהוא שיפר מאוד את הקליעה מ-3 בקאץ' אנד שוט), מוביל מתפרצות גרוע ובעיקר חסר יכולת לקלוע לייאפ שאינו ביד שמאל - אבל היו לו גם כמה יתרונות חשובים לרכז מחליף, בראשם הגנה לוחצת ובלתי מתפשרת וזוג וובוס גדול במיוחד (שעלה לנו בכמה הפסדים עם חדירות הירו בול אבל הביא גם כמה ניצחונות).

גיא פניני
ביל ליימביר הישראלי. לא מבחינת התפקיד אלא בכך שהיה מהשחקנים שכל אוהד שונא אם הוא משחק נגדך ואוהב כשהוא בקבוצה שלך. שחקן סופר חכם וווינר גדול שתמיד ידע לקלוע שלשות שסגרו עניין. מוסר מצוין שהפעיל את סופו הכי טוב מבין כולם ומגן חכם (לפחות לפני הפציעה).
הבעיה היתה שבשתיים-שלוש העונות האחרונות שלו לא יכולתי לצפות בו באירופה שם החסרונות הפיזיים שלו זעקו והוא פשוט לא יכל להתמודד בהגנה או בריבאונד ולא הצליח לקבל את השנייה הפנויה בשביל לשחרר את השלשות שנכנסו בליגה.

זה לא אתה, זה אנחנו
אנדרו גאודלוק
אחד הסקוררים הגדולים שביקרו פה. קליעה מדהימה עם טווח בלתי נגמר, הפלואטר הכי יפה שראיתי ויכולת שבירת קרסוליים יוצאת דופן. הבעיה שבכדורסל משחקים 5 על 5 ולכל אורך העונה הוא לא הראה שהוא יכול להיות חלק מקבוצה. אפשר לסלוח לו על ההגנה הלא מחויבת (וצריך להודות שהוא לא היה חור הגנתי כמו פארמר או רוצ'סטי לפניו) אבל היה קשה לראות אותו מחזיק את הכדור במשך התקפות שלמות ומכדרר עצמו לדעת עד שהגיע לזריקה שהוא רצה בזמן שהחברים מביטים בו בחוסר עניין (זכור לי בעיקר אחד המשחקים בתקופה של רמי הדר בו במשך כמעט רבע שלם גאודלוק החזיק בכדור אולי 90% מזמן ההתקפה של מכבי מבלי לחשוב אפילו למסור לשחקן אחר).

ברוך שפטרנו
סילבן לנדסברג (סליחה מראש על החפירה אבל פתחתי איתו.. ויצאה בערך מילה לכמות הפעמים שקראתי "you pussy!" כשצפיתי בו משחק):
לכל שחקני המשנה ששיחקו במכבי מספר שנים בתקופה בה אני אוהד את הקבוצה (מתחילת שנות ה-90) היה איזשהו רגע זכור.
לשארפ היה את נס זלגיריס ועוד עשרות שלשות מכריעות שנעצו מסמר בארון וחטיפות משנות מומנטום מרכזים יריבים שהעזו לנסות להעביר את החצי מולו.
לדיוויד בלו היו החטיפה מחראיפה בחצי הגמר מול צסקא, התצוגה בגמר מול בולוניה וגם עוד המון שלשות חשובות.
לבורשטיין היו הדאנק בגמר הסופרוליג, השלשה המשווה מול סקיפר בחוץ שהובילה לניצחון בהארכה ועוד לא מעט תצוגות כשחקן חמישייה בקבוצה הגדולה בתולדות המועדון.
לשלף היו המסירה ההיא לשארפ והרבה רגעים יפים כחלק מחמישיית ההגנה הגדולה של הקבוצה (זו שהחזיקה את היריבות על 60 נק' ומטה בששת המשחקים בשלב השני בעונת מקדונלד/האפמן הראשונה).
למוטי דניאל היו שתי קליעות העונשין שהשוו את המשחק מול פאו החזקה (של גאליס, וורנקוביץ ופספאלי) עם 0 שניות על השעון בדרך לניצחון בהארכה.
לווילי סימס היתה החסימה על סן אפיפניו שהבטיחה את הניצחון על ברצלונה.
לאוחיון היתה סדרת ההצלבה מול פאו בה הסתכל לדיאמנטידיס בלבן של העיניים ולא מצמץ.

ומה נזכור מלנדסברג?
סקורר טוב בליגה שאף פעם לא הצליח להביא את היכולת הזו ליורוליג (לפחות לא מול יריבות רציניות).. מגן שנע בין מעפן למזעזע - לא ידע לעבור בחסימות, היה מאבד את השחקן שלו באופן קבוע וגם כשהוא ממש התאמץ לא היה מסוגל להביא עצירה בשביל להציל חייו (זכור לי בעיקר המצ'אפ שלו מול לנגפורד שפשוט השתעשע בו פוזשן אחר פוזשן).. הנה סטטיסטיקה שמראה את המחויבות ההגנתית שלו - ב-1331 דקות יורוליג הוא חטף 23 וחסם 4 פעמים... וזה משחקן די אתלטי וארוך שתופקד לא מעט כגארד מול שחקנים הנחותים ממנו פיזית.
אבל יבוא מי שיגיד שאף אחד לא הביא אותו למכבי בשביל היכולות ההגנתיות שלו אלא בשביל להיות סקורר כפי שהיה בחיפה. אז מה קיבלנו ממנו ביורוליג בצד השני של המגרש?
סקורר ברמ"ח איבריו שפשוט אף פעם לא היה לו את מה שנקרא באנגלית sense of the moment - היה זורק בכוח עם יד בפרצוף בנגיעה הראשונה בכדור לאחר שעלה מהספסל, היסס כשהיה צריך לזרוק.. חור שחור שמעולם לא רצה או ידע למסור.. שחקן עם איי קיו כדורסל נמוך שלפחות פעם במשחק היה דורך על קו הרוחב עם קבלת הכדור או מבצע צעדים במתפרצת.. שחקן פריך מנטלית שבאופן קבוע נחנק ברגעים החשובים, אם אלה היו שלשות משנות מומנטום, זריקות עונשין חשובות או לייאפים in traffic (זכור לי משחק הפתיחה בעונה החולפת בחוץ מול מילאנו שלנדסברג יכל להשוות את התוצאה על הבאזר אבל עלה לסל ברכות במקום להטביע ונחסם מאחור בלי עבירה ע"י מקלין האיטי ופחות אתלטי ממנו).
בעצם לנדסברג זכה לרגע שלו... כנראה הרגע שמסמל יותר מכל את הקריירה המבוזבזת שלו בצהוב - סל ניצחון על הבאזר בחוץ מול אלופת אירופה העתידית.. במשחק הכי פחות חשוב של העונה, רגע אחרי שמכבי איבדה סופית את הסיכוי להעפיל לפלייאוף.

גל מקל
אני חושב שאפשר בביטחון להגיד שהוא השחקן הישראלי הכי פחות אהוד על האוהדים המכביסטים בהיסטוריה של המועדון (לפחות מבין אלו ששיחקו יותר מעונה אחת כך שהוא מאפיל על קורן אמישה).
הבן האובד הגיע בקול תרועה רמה ישר למשחקי היורוקאפ לאחר שמכבי נפלטה מהיורוליג ואפילו היה השחקן הטוב בקבוצה למשך תקופה בעיקר בליגה, אבל באירופה הסיפור היה שונה לגמרי. הדומיננטיות שהראה ברמת הליגה פשוט לא תורגמה לרמה הגבוהה יותר. חדירות הכוח שכל כך הצליחו מול ההגנות החלשות שבשלולית ניתזו מהטבעות ביורוליג/יורוקאפ או נחסמו בקלות ע"י הגבוהים האירופים. ההגנה הבלתי מתפשרת שלו נהיתה עצלה (מתישהו בדקתי והראתי שהוא הגארד עם אחוז החטיפות הנמוך ביורוליג) וחוסר היכולת שלו שלא להיות האיש המרכזי פגע בקבוצה והוביל לטרוניות כלפיו מחדר ההלבשה.
בנוסף לכך אי אפשר שלא לציין את הכדררת הבלתי נגמרת ושחרור הכדור האיטי בהיסטוריה.
לזכותו עומדות ההופעות הטובות שלו בשני הגביעים שהקבוצה זכתה בהם, אבל מכל שאר הבחינות הקדנציה השלישית (והאחרונה) היתה כישלון חרוץ.

ויקטור ראד
כתבתי כבר בת'רד אחר שאפשר היה לערוך קליפ היילייטס מרשים ביותר מביצועיו של ראד שהיה גורם לכל GM שלא היה צופה בו במשחק שלם לשלוח לו חוזה יפה בין רגע. הבעיה שכדורסל הוא קצת יותר מהיילייטים.
אחד הזרים המתסכלים שהיו בהיכל. לא מתסכל כמו מרקיז היינס למשל שפשוט היה שחקן גרוע, אלא בגלל שיש לו כל כך הרבה כישרון גולמי שבשל אינטליגנציית משחק נמוכה (מושג שדי חוזר על עצמו בקבוצה ובפוסט) פשוט לא בא לביטוי. בכל משחק בו הוא היה קולע את השלשה הראשונה ידעתי שאנחנו בדרך לאבדון, כי במקום לנצל את האתלטיות האדירה שלו ולחדור לסל (שם הוא סיים באחוזים מצוינים וגם היה קלע עונשין טוב) הוא היה מתעקש ליידות עוד ועוד שלשות שבד"כ היו שוברות את הטבעות. גם בהגנה הוא היה שחקן פרוע שלא הפסיק להמר ולפספס רוטציות.
קראתי הרבה אוהדים שכתבו שהוא היה מהטובים בקבוצה על סמך הסטטיסטיקות הלא רעות שהציג בזמן שהיה השחקן המרכזי בהתקפה בתקופה שהקבוצה לא הצליחה לנצח משחק ביורוליג או בליגה, ושעל כן כדאי להשאיר אותו כמחליף זול, אבל הוא פשוט לא השחקן שיעלה מהספסל ויעשה שינוי חיובי אלא להיפך והשחרור שלו היה מתבקש.

לא תה, לא קפה
קולטון אייברסון
הסנטר הלבנבן הפך לחביב הקהל בתחילת העונה כאשר שומר הגיי בר הגרמני שאמור היה לפתוח לפניו בחמישייה לא תפקד, אך מאחר ומכבי לא הביאה סנטר נוסף שיעזור לו (למעט תקופה קצרה עם דיימון סימפסון) אייברסון נשחק אט אט עד שנכנע לפציעת גב. היה לוחם ובחור חיובי אבל לא מספיק טוב בשום אספקט - מגן פוסט בינוני שקפץ לכל הטעיה, לא הגן על הטבעת מספיק טוב, ריבאונדר חביב אבל לא יוצא דופן ובעיקר בעל ידיים לא מספיק טובות בהתקפה שגרמו לו להחטיא יותר מדי מתחת לסל.

די ג'יי סילי
עוד שחקן שהיה מצוין לזמן קצר בתקופת הדר ואז התפוגג לו. באותו חודש קסום הוא נראה כמגן אגרסיבי שבהתקפה מסוגל לעזור בהובלת הכדור חודר ללא פחד וסוחט עבירות ולא מחטיא מהקו, אך ככל שהתקדמה העונה הוא לא הצליח למצוא את היד מבחוץ (שזה הטיקט שבזכותו הגיע לקבוצה) לא הוכיח שהוא משפיע במיוחד על ההגנה הקבוצתית והתקשה להוביל כדור מול לחץ. אחר כך הגיעה הפציעה שהצטרפה לאלו של גאודלוק ואוחיון והקבוצה נכנסה לרצף ההפסדים בסיבוב השלישי וגם כשחזר הוא לא ממש השפיע.

קווינסי מילר (הפסקה הראשונה נכתבה לפני שנודע לי על הפציעה הנוכחית שלו):
בהחלט ייתכן שמכבי עוד תצטער על השחרור של השחקן הזה שרק לפני שנתיים היה מהפורוורדים הטובים ביבשת, ואנחנו אולי נגלה זאת בקרוב מאוד כאשר מכבי תשחק בגרמניה מול באמברג במחזור הראשון של העונה, אבל אם לשפוט על פי מה שראינו ממנו במשחקים שבהן הוא לא היה פצוע (ולא היו הרבה כאלו) אז מכבי עשתה החלטה טובה.
הסטרץ' 4 האתלטי (שלמעשה הוא יותר סמול פורוורד ארוך) לא הראה יותר מדי ממה שהפך אותו לתגלית העונה שלפני בכוכב - בעיקר הרבה זריקות מבחוץ שכמעט שברו את הלוח, הימנעות ממגע גם בהתקפה וגם בהגנה והרבה פרצופים של ילד מתלהב ולא בוגר.. סדרה אחת טובה וקצרה ברבע הגמר מול בני השרון הפצועה בה היה בכושר קליעה טוב (ועדיין עשה לא מעט טעויות) לא גרמה לי לשנות את דעתי עליו. אני לא אומר שלא הייתי מעדיף אותו כגיבוי לבולדן על פני ג'ק כהן (על חשבון אחד הגארדים הזרים) אבל אני מתקשה לראות אותו חוזר לשיאו האתלטי.

ג'ו אלכסנדר
מה אני אגיד על העב"ם היהודי הראשון שלא אמרו לפניי? כישרון של בחירת לוטרי ו-IQ/Awareness של כיתה טיפולית. צריך לציין שככל שהעונה התקדמה הוא נראה יותר טוב אבל חוסר היציבות שלו היה באמת מדהים. יכל לדפוק עשר נקודות ברבע הראשון ואז ברבע השני לאבד מספר כדורים מטופשים, להחטיא כמה זריקות מיותרות ולפספס את השחקן שלו בהגנה ולהיעלם במעמקי הספסל עד לסיום המשחק.
לזכותו ייאמר שהוא היה כל כך out שאם הייתי צריך לבחור שחקן להעמיד על הקו בפיגור 2 עם שנייה לסוף הייתי כנראה בוחר בו כי הוא התנהג באותה שלוות נפש בין אם זה אימון או גמר גביע (ויצוין שהוא דפק כמה קליעות גדולות בזמנים קריטיים כמו בניצחון על י-ם בעונה שעברה). ד"א השורה מהפסקה של מילר לגבי ג'ק כהן נכונה גם לגבי ג'ו.

שיהיה לנו בהצלחה עם 12 (כנראה לא שחקני יורוליג) החדשים.

איזה 3 היה יותר גדול מסמית' לדעתך?

אני מניח שהכוונה לפארקר.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

פארקר כמובן.

המגן הכי גדול בעמדה 3 במכבי, בטח יחסית לתקופתו, היה לו סילבר.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

ניחשתי שהוא מדבר על פארקר אבל רציתי לוודא.
ובכן, בהמשך למה שראי אמר : לו סילבר הסטורית גדול מדווין סמית' במכבי ת"א.

בהחלט יכול להיות, אבל התייחסתי בעיקר לתקופה בה אני אוהד את הקבוצה. התחלתי לצפות בה בתחילת שנות ה90 (עם צמד הזרים רויאל והורטון) כך שפספסתי את הזרים (והמתאזרחים) הגדולים של שנות ה80 (מגי, בארלו, ארל וויליאמס, לי ג'ונסון).

פוסט טוב

תודה

כיף לקרוא ולהיזכר ...
תודה

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

באמת היה כיף לקרוא. חוץ מהפיסקה על אוחיון התחברתי לכל מילה.

אוחיון לדעתי הוא האוברייטד מהגדולים שאני זוכר שמקבל יותר מדי גב כי הוא ישראלי ואני מהמר שי-ם תרגיש את זה על בשרה העונה.
הוא סמל לבינוניות שאפיינה את מכבי בכל התקופה שלו פה. גם הגנת הלחץ המהוללה שלו לא היתה יציבה בכלל (למרות שגאודלוק אמר בהיותו שחקן פנר שהוא לא נתקל בשומר כזה).

המשחק של מכבי מתחיל אז לא אאריך אבל אני הייתי שם אותו גם בברוך שפטרנו.

תודה על הקריאה. בתור מישהו שמכבי קרובה לליבו, למרות שבגלל המרחק הגיאוגרפי והפרש הזמנים, הוא כבר לא צופה כמה שנים, הסיכומים האלה רוקמים חיים בהבנה שלי את הקבוצה.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

סיכום טוב לתקופה עצובה משהו במכבי ...

כמו שכבר נכתב פה הכול נכון למעט אוחיון שהיה אחד השחקנים החלשים שעברו במכבי וחי כבר 5 שנים על אותה סדרת הצלבה .

מסכים.

ניתוח מצוין, הטרגדיה של הקבוצה ההיא או לפחות של חלק משחקניה מהזווית הישראלית היא חוסר מיצוי פוטנציאל מקצועי.

אם ניקח לדוגמה את אוחיון, לנדסברג, או אם נלך אחורה אפילו אחורה יותר וניקח גם את אליהו, מדובר על שלושה שחקנים שהגיעו למכבי בתחילת שנות ה-20 שלהם (אליהו ולנדסברג הגיעו בגיל 21, אוחיון בגיל 24), הם שיחקו בקבוצה במשך 5-6 שנים ולא התפתחו מקצועית כשעזבו אותה.

אוחיון לא השתדרג כרכז או כגארד עם יכולות התקפיות, היכולת ההגנתית שלו וכמות החטיפות שהיה מייצר בעונה ההיא עם המשולש - אוחיון, סמית ורנדל, לא המשיכה, הוא לא הצליח לעשות את קפיצת המדרגה הנדרשת בשנות השיא שלו.

לנדסברג נותר אותו שחקן לפני מכבי וגם אחריה, לא השתפר כמוביל כדור מעמדה 2, עשה קולות של שיפור ביכולות האתלטיות שלו אבל גם זה נעלם, היה חלש מאוד בהגנה, היה נטול "תחושה" למשחק, במיוחד ביורוליג, והפציעות שלו הגיעו בטיימינג די רע מבחינתו, אם לפני הפיינל פור יורוליג 2013-2014, ואם אחרי זכייה בגביע המדינה כשהוא אחד המצטיינים.

אליהו נותר עם אותן יכולות - תנועה טובה עם כדור וללא, אתלטיות, הובלת כדור, גויאבה, יכולת מסירה טובה וראיית משחק, וגם ריבאונד, מה שהוא לא הצליח להביא איתו במכבי זו הגנה וקליעה מה-3 ומחצי מרחק, בירושלים הוא השתפר הגנתית ובריבאונד, ועדיין מדובר על פספוס ענק.

למה זה כל כך משמעותי? כי שחקן זר בדר"כ יגיע לעונה או 2, בסכום גבוה, כשהוא מלוטש, והאחריות להצלחה או לכישלון נופלת בעיקר עליו, עד כמה הוא בשל מנטאלית לקבוצה ולרמות האלה, או עד כמה הוא "רעב" להצליח, ועד כמה הוא מחובר חברתית לקבוצה וכו'.

אצל המתאזרחים/ישראלים זה לא כך, להוציא שחקנים שהגיעו למכבי בגיל 30 כמו מורן רוט למשל, שברור לכל שהגיעו לקבוצה כדי לסתום חורים כדי להוביל אותה, הייתי גם מכניס לרשימה את גל מקל, שאמנם חזר לקבוצה בגיל 28, וכן בנו עליו, אבל אף אחד לא ציפה ממנו להפוך פתאום לקלעי, או אתלטי בצורה יוצאת דופן, "קשיחות" ומנהיגות היו הטיקט שלו, והוא לא הצליח להביא את זה לידי ביטוי במכבי ברמות הגבוהות.

אלה הפספוסים הגדולים של מכבי בגזרה הישראלית לאורך העשור האחרון, דווקא השחקנים היותר מוגבלים או כאלה שהיו מודעים למגבלות שלהם וידעו לפתח 2-3 כלים בהתקפה הם אלה שהצליחו (לא היו הרבה), זה מה שייחד את גיא פניני לאורך הקדנציה שלו במכבי, היו לו נפילות אבל היו הרבה יותר סלחניים כלפיו כי הנפילות הללו הגיעו אחרי הצלחות גדולות, פניני היה אחד השחקנים שחתומים על ההעפלה של מכבי לפיינל פור 2010/2011, לפני השנתיים הבינוניות-חלשות שבאו אחרי, ואז עוד קפיצת מדרגה בעונת הזכייה ביורוליג, לכן גם טיימינג טוב שיחק לטובתו.

אם מסתכלים על ג'ון די למשל ומשווים אותו לשחקן כמו אוחיון, ויש קווי דמיון ביניהם: שחקני הגנה בלתי מתפשרים, חודרים לסל פעם פעמיים במשחק כשמתאפשר להם, מאיימים מחוץ לקשת, ושחקנים שאמורים לשלוט בקצב המשחק.

אבל, וכאן ההבדל הגדול - ג'ון די משחק בביטחון יציב שאי אפשר לומר על אוחיון אולי להוציא את הסדרה ההיא מול פנאתינייקוס, הוא אמנם הגיע למכבי כ- MVP של הליגה אבל זה לא הוריד מהרעב ומהמוטיבציה שלו, האם מישהו מכם היה חותם שאוחיון ומקל, ביחד או לחוד היו מצליחים לסחוב את הקבוצה על הגב שלהם לאורך סדרת משחקי גביע ווינר כמו שג'ון די עשה? אף אחד לא היה מהמר על זה, ופה ההבדל הגדול - היציבות והביטחון של שחקן שמכיר את עצמו, ליטש את יכולותיו ומודע לאחריות שיש עליו, שלא מנסה לגנוב את ההצגה, אבל לא מתחבא מאחורי שחקנים דומיננטים אחרים, זה ג'ון די, אולי בגלל זה משווים אותו לשארפ לא מעט.

לדעתי, מבין השלושה שאוזכרו רק לנדסברג לא באמת השתדרג - גם אוחיון וגם אליהו שיפרו בצורה די משמעותית את היכולות שלהם בתקופה במכבי, אבל מדובר בדבר די ״טבעי״ לשחקנים צעירים ולכאלו שמקבלים צ׳אנס לשחק במשך שנים ברמת כדורסל גבוהה ואינטנסיבית.

האכזבה מאליהו נובעת מהיבט אי-מיצוי הפוטנציאל; במקרה של אוחיון ״האכזבה״ נובעת בעיקר מהפער בין ההילה לבין היכולות בפועל (שתואמות, לדעתי, פחות או יותר את הכישורים והפוטנציאל שלו).

מתחבר להכל חוץ מאוחיון וגאודלוק שעוד יתחרטו על השיחרור שלו, אייברסון נגר, ראד ממש מסומם, מקל חלש מאוד, הא שכחת את שגב... מה לגביו?

_________________
שגב הנגר החובב.
אחחח איזה שחקן נשמה

יוגב הנגר החובב.
אחחח איזה שחקן נשמה

שגב כולה בן 22, יש לו לפחות כמה שנים טובות בכדי שיהיה אפשר לומר עליו שהוא לא התפתח ולא מיצה את הפוטנציאל שלו, אם כי בינתיים המצב לא נראה מעודד אצלו, עד שהוא לא יפתח קליעה נורמלית הוא ישאר נגר חרוץ ואתלטי, והתואר "קפטן" די מבזה אותו ואת התואר הזה כשלעצמו.

אפילו טיוס כבר הפנים שהקפיצים ברגליים לא מה שהיו והוא התחיל לעבוד על קליעה מחצי מרחק, מה שיעזור לו להישאר רלוונטי כ-5 ליורוליג בשנים הבאות, ואולי גם לשמש אופציה כ-4, מי יודע.

הסיבה שאני חושב שאליהו לא באמת התפתח במכבי היא כי אני זוכר את עונת השיא שלו בה, כשפיני גרשון הגיע באמצע העונה במקום בירנבוים, אליהו נתן כמה משחקים רצופים של דאבל-דאבל ביורוליג, עונה לאחר מכן הוא כבר היה בטאו ויטוריה ולקח איתה גם אליפות, מעבר לשיפור הפיזי וההגנתי שציפינו לראות ממנו כשחזר מספרד ואיוונוביץ', ציפינו לראות אותו גם זורק מדי פעם שלשות.

הוא חזר למכבי, בלי שיפור בהגנה, הוא כן זרק אולי שלשה במשחק אבל זה לא הפך לאיום רציני, בשלב מסוים גערו בו גם להפסיק עם זה וכך היה. מאז עד השחרור שלו לירושלים לא ראינו ממנו שום דבר יוצא דופן שהוא לא הראה במכבי לפני - לא הגנתית ולא בקליעה, ליאור אליהו זה שחקן שיכול היה להיות ב-NBA ולא רצה מספיק, ואולי זה היה גם נוח מבחינת מכבי, לא לעזור לו להתפתח יותר מדי, זה שונה מהמקרה של כספי שהוא ומשפחתו דאגו לתפור לו חוזה עם דקות מובטחות וסעיפי יציאה וכל מה שצריך, וגם עבד קשה והתפתח כשחקן בכדי להגיע לשם.

אני לא אתחרט על השחרור של גאודלוק, ועוד יותר מכך ברמת השכר שהיה אמור לקבל.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

את אוחיון שמתי בקטגוריה הראשונה כי למרות אי אלו רגעים מתסכלים (בעיקר כשהיה חודר לסל ולא מצליח לסיים או מוסר ברגע האחרון למרות שהיה לו לייאפ פנוי) היו גם לא מעט רגעים בהם קראתי "יופי יוגי!" אחרי מהלכי הגנה טובים או רגעי התקפה משני מומנטום.
את גאודלוק שמתי בקטגוריה משלו כי אם רק היה זול יותר הייתי שמח שיישאר לצד צוות מסייע שיותר תפור למידותיו.

את שגב לא הכנסתי כי הוא למעשה היחיד שנשאר בקבוצה. בכל אופן מאוד מתסכל אותי מה שהתפתח ממנו בינתיים. לפני שנתיים הוא היה נקודת האור היחידה בקבוצה וזכורים לי אפילו דיבורים עליו כיורש עתידי להנפלד (מבחינת ההגנה)... בינתיים עברה שנה ויותר ולמרות שיש לו תירוץ בגלל הפציעה שמנעה ממנו להיכנס לעונה וכשכבר חזר ממנה הקבוצה היתה במצב כל כך רע שהוא נבלע באפיסות הכללית, הוא לא הראה שום התקדמות באיזשהו אספקט. בין אם זה בהתקפה שלא נראה שהוא אי פעם יפתח ג'אמפר אמין אפילו מטווחים קרובים שלא לדבר על מהלך פוסט, או בהגנה שהוא לא מצליח להימנע מטעויות מנטליות של שחקן צעיר (עבירות מיותרות, גולטנדינג). הוא עדיין משחק כמו מישהו שרק עלה מהנוער וראבאק הוא כבר לא ילד, בארה"ב הוא יכול להזמין משקה בבר אז שיתנהג כמו מבוגר (באמת מצטער על החרוז הזה...).
דוקא במשחק אתמול היו לו שלושה רגעים מעודדים. בראשון הוא הוביל כדור אחרי ריבאונד בלי להילחץ יותר מדי (והאמת שגם בלי שבאמת לחצו אותו) שזה משהו שלא ראינו אותו עושה, בשני הוא זרק וקלע ג'אמפר מ3-4 מ', ובשלישי הוא לקח את השחקן שלו בסבסוב ומסר אסיסט נאה לבולדן שחתך לסל. אלו בשום אופן לא מהלכי כדורסל שראויים לקריאת התפעלות יוצאת דופן אבל כשזה מגיע ממנו זה מעודד.
הוא יהיה חייב להתבגר, לשפר את הawareness שלו ובעיקר להתאמן בכל רגע פנוי על הקליעה (בעיקר מהקו ומחצי מרחק ולא יזיק גם לנסות שלשות מהפינה) אם הוא רוצה להיזכר אי פעם כקפטן ראוי לשמו.

אם גאודלוק היה מגיע לאירופה קצת יותר צעיר, סביב הגיל של בולדן, הוא היה החתמה נהדרת לכל קבוצה, כי מאמן טוב היה יכול לחשל אותו כשחקן קבוצתי טוב יותר, היום הוא כבר כוכב, שחקן שממוקד כל כולו בעצמו ובמספרים שהוא מייצר, הוא לא משדר שהוא רואה אף אחד מסביבו, ועם כל הכבוד ליכולת הקליעה שלו והפלואטר, הוא מייבש את כל מי שמשחק לידו, מה שמשפיע גם על המחויבות של האחרים בהגנה ולא רק שלו עצמו, ועם כל זה שהוא שם גדול, גם הוא אחד החתומים והאחראיים על הכישלון של העונה שעברה, דווקא ואולי בגלל שהוא כן הוכיח שהוא מסוגל להתבלט ולתרום, זה לא התבטא בהישגים קבוצתיים, הוא לא שיקף ולא השפיע ולא הפך אף אחד מהשחקנים שסביבו ליותר טוב, ואין שום סיבה להניח שזה יקרה בכל קבוצה אחרת באירופה, בטח לא במילאנו.

אני חושב שיש לגאודלוק אייקיו כדורסל נמוך שלא מתאים למכבי הנוכחית בשום צורה (או לפחות למה שהיא מנסה לבנות).

אם הוא היה יכול להשאר כעוד זר שזורק שלשות אולי זה היה טוב אבל זה לא המצב ולכן טוב מאוד שהלך.

NO SHIT...
כשגואדלוק היה בגיל של בולדן, הוא היה כבר בלייקרס (של אחרי 2 אליפויות), אחרי שסיים קריירת מכללות של משהו כמו 24 נק' למשחק.
מה בולדן עשה בדיוק? (עם כל הכבוד)

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade