סל ניוז

אם יש סיבה אחת שאני חושב שהגישה של ינאי כן ניצחה, זה כי הוא הצליח לגרום לנזק יוצא דופן להפועל ירושלים בגזרת הקשר שלה עם הקהל.
לא מכבי ולא אף מתחרה אחרת על "תואר הקבוצה השנייה" בישראל הצליחו להביא את הקהל הירושלמי לכזה סחרור וחוסר שביעות רצון מהקבוצה - גם בשנים הישגיות יחסית - כמו שינאי הצליח עכשיו.
הוא ממש גרם לחיווט מחדש של הציפיות ושל מה הרבה מאוד מהקהל רוצה ודורש מהקבוצה, ואם היא לא תצליח לתת את זה - ולדעתי יש סיכוי לא רע שהיא לא תצליח, כי בתחושה שלי זה הפך לקהל מפונק שאוהב להיות לא מרוצה - הקבוצה עשויה לאט לאט לאבד קהל ואת מעמדה בליגה.
זה קצת שח-מט שלו, ואם הוא מתכנן להישאר פה לעתיד הרחוק יחסית, הוא עשוי למצוא את עצמו עם קצת פחות תחרות בצמרת. וזה לפני שדיברתי על מה זה עשה למכבי, שאני מניח שאלו דברים דומים.


מקצועית אני חושב שביחס לכסף והאגרסיביות שהושקעהבבניית הקבוצה, הפועל תל אביב רחוקה מלהיות סיפור הצלחה גדול.

אני חושב שיש דרך קלה יותר להסביר את מה שקרה להפועל בשנתיים האלו- באופן די נדיר פתאום היה להפועל שחקן פרנצ׳ייז, כנראה הראשון מאז דאנטה האגדי, והקבוצה פשוט לא יודעת איך להתנהל סביב זה.
שנה שעברה עוד מילא, זה בא בהפתעה וזה הגיע על בסיס של תרבות כדורסל הגנתי ונגרי של כמה שנים, עדיין לא היה הגיון בלהקיף אותו בפיליפים והאוגביידות של העולם אבל מילא.
השנה בצדק הבינו שצריך כשרון לרוחב הסגל והביאו את ווינסטון (לא התאמה פיזית/אתלטית אבל טוב) ולאמב (אין מה לעשות, באסט בלי קשר לעניין העמדות), ורבים ישר זעקו שזה טילט חזק מידי להתקפה על חשבון הגנה אבל לדעתי פיספסו את הנק׳.

אפשר להיות קבוצה התקפית שעושה קראנצ׳ים הגנתיים לפרקים כמו שפועל היתה אמורה ליהיות העונה, אבל כשיש שחקן פרנצ׳ייז כל שיקולי הבנייה אמורים להפוך להיות ברורים- ואצלנו עירבבו אי אלו שיקולים לא לעניין:
מתחיל בלא להביא עוד שחקנים ב2-3 כי זוס, (מה הקשר, לא סביבו בונים).
ממשיך בעמדות הפנים, הרי אם יש לך כזה עוגן התקפי שמחזיק בכדור כ״כ הרבה בקו האחורי, הקונטרה הברורה זה שחקני מטרה בצבע בשביל לאזן את הנשקים בתור שיטה.
טוב ככל שוויילי התברר במשך העונה, שחקן מטרה הוא אף פעם לא היה, וגם ככה על שתי עמדות (4-5) היה צריך לפחות שחקן מטרה מובהק ועוד אחד שיכול לשמש ככזה לפרקים, בפועל לא היה אפילו אחד.
ולבסוף האלרגיה לשחקני 2way מוכחים באירופה, כשלפחות אחד מהם יכול לשמש כסקורר אתלטי בעמדות הסווינגמן וה3, משהו שיש כמה לכל קבוצה רצינית, משהו שהיה ברור שלא זוס ולא לאמב שיועד כ4 יהיו בכל מקרה.

משם אפשר לדבר על עומק, מלחמה על ישראלים בכירים וכו אבל זה כבר עניינים אסטרגים של בנייה, ועכשיו עד שאולי הבינו את זה, שחקן הפרנצ׳ייז שמגיע אלינו פעם בעשור אולי יעזוב.
הבאסה היא התזמון של היורוקאפ ופוטנציאל ההגעה ליורוליג כמובן, אבל גם פספוס של תזמון לבנייה סביב טיימליין וזהות חדשה עם שחקן עם גרביטציה כמו של הארפר, בעיקר כשהחלקים הרצויים מסביב אמורים היו אמורים להיות לברורים.

כמובן שזה שנתקעו על עיניין האלטרנטיבה להפועל ת״א, חוסר היכולת להתגמש מהתבנית כשראו כמה היורוקאפ על מגש של כסף השנה, חוסר היכולת לשנות כיוון כשהם כבר הכירו שיש בעיה אמיתית בעיניין בקבוצה מהקהל והתקשורת וכו׳ כבר מעיד על בעיות ניהול עמוקות יותר.
אבל ככל שהיו מצליחים בעיניין המקצועי הרבה מזה היה מבטל את כשלי העבר, היתה משימה אחת והיא לצלוח את העונה הזו, להגיע למשחק המוקש המסומן מראש ברבע הגמר עם סגל משמעותית חזק מהתחרות כדי שאף פציעה או היעדרות או יציאה בעבירות לא תמנע ניצחון.
אם היו מגיעים ליורוליג פתאום בעונה הבאה יש לך תנאים מחודשים לטפל בכל הנושאים המוזכרים מעל: תחרות חדשה, מלא משחקים, להיות משודרים בערוץ נורמלי, הגיון בהבאת שחקנים שיש להם גם ערך שיווקי- כל זה יהיה קשה מאוד לעשות סביב עוד עונה ביורוקאפ, ובגלל זה התחושה שלנו היא שלא התעלו לגודל השעה.
אבל החטא הקדמון היה העיניין המקצועי מבחינת הבנייה סביב הארפר, ונראה שמה שהניע את זה היתה פנטזיה שהם פיצחו את השיטה עם הבנייה המינימלית מבחינת כשרון סביב כוכב, למרות הדגלים האדומים, וזה כשל מאוד ספציפי שקשה להתחמק ממנו.

כל הדיון פה מאז ההדחה מאירופה באמת מעניין (בלי ציניות). ויש ערבוב בין עובדות לבין דעות.
1. עובדה: כשאדלסון רכש את המועדון הציפיות עלו בהתאם לשם המשפחה שלו וגם להצהרות שלו בעצמו.
2. בעיני הציפיה שלי הייתה שבליגה לא נהיה אנדרדוג מול מכבי לאורך שנים ובאירופה נגיע לפחות לחצי גמר בשנה רגילה
3. עובדה: בשלוש שנים של אדלסון עשינו באירופה שמינית גמר + פעמיים רבע גמר. בליגה עשינו מקום רביעי + חצי גמר / מקום שלישי + גמר / מקום חמישי לפני שהליגה הופסקה. בגביע לקחנו אחד + גמר + חצי גמר. למהדרין שביננו אפשר להוסיף גם 2 זכיות בגביע ווינר
4. אפשר להתווכח אם הנתונים האלו מלמדים על כישלון, אבל בוודאות אי אפשר להגיד שיש פה איזה הצלחה מקצועית יוצאת דופן לעומת השנים של חומסקי ואורי אלון.
5. מעבר לצד המקצועי, הפועל נכשלה בהמון דברים מחוץ למגרש. הכישלון הבולט ביותר הוא הירידה הדי תלולה במספר האוהדים בארינה.
6. למרות כל הדברים השליליים, הפועל במקום לא רע. רק השבוע שמענו על הצעה חסרת תקדים לקרינגטון + מו"מ עם שני ישראלים מובילים. הארפר חתום לעוד שנה לפחות, גם אם יעזוב אז זה יהיה עבור פיצוי גדול מאוד. היינו במקומות הרבה פחות טובים לא מזמן.

אני חושב שהקטע המודגש הוא דווקא המסקנה האסטרטגית ודווקא הדברים שאתה העלית יותר טקטיים.
ברור שיש דבר כזה "קבוצת התקפה שנותנת קראנצ'ים של הגנה מידי פעם". למשל מכבי של פיני... אבל זה מתעלם לגמרי מההנחה של מה היה לך ביד בקיץ שעבר, מה המרחק מזה לקבוצה כמו שתיארת ואיזה שינויים צריך לעשות..

קבוצת התקפה גדולה צריכה או כישרון התקפי בכמה רמות מעל היריבות שלה (כמו הפועל ת"א) או מאמן התקפי עם שיטה שמייצרת מכפיל כוח אדיר והופכת ריימנים לכוכבי יורוליג כמו במכבי של קטש, הקבוצות של מרטינז, טנריפה וכו' וכו'. לך אין אף אחד מאלו...
סתם כדוגמא, הארפר אמנם כישרון התקפי ענק אבל הוא שחקן שמשחק המון 1:1 והוא קודם כל סקורר. יותר מזכיר את סולומון או ג'רלס ולא את שאראס או הוארטס שהם קודם כל רכזים רואי משחק. שחקנים כמו הארפר דווקא בולטים הרבה יותר כשהם השחקנים שמייצרים התקפה מכלום בקבוצת הגנה גדולה (דמיין את וויל סולומון בקבוצה של 04' וג'רלס ב-17').
גם שחקנים כמו קרינגטון שהם מאד מוכשרים ואקספלוסיביים אבל לא ממש רואים משחק ברמה גבוהה זה לא בדיוק הבחירה הראשונה לקבוצה התקפית. קטש במשך שנים לא הסכים להביא סקוררים כאלו...

מהסיבות האלו אני רוצה לטעון, שקודם כל ההנהלה המקצועית צריכה לבחור מה הסיפור המקצועי של הקבוצה ומשם להתחיל לבנות. ולהבין שאם היא בוחרת סיפור ששונה ב-180 מעלות מזה של השנה שלפני אז זה בהכרח אומר בנייה כמעט מחדש וובחינה מחדש גם לגבי שחקנים שהצליחו אם הם בכלל מתאימים לשיטה החדשה. דיבורים על המשכיות ושיפורים קלים למשהו שכבר עובד רלוונטיים רק אם אתה שומר על הרעיון המסדר (או לפחות לא משנה אותו בצורה כל כך דרסטית). כמו שכתבתי פה קודם זה מאד מזכיר את קיץ 17' אחרי האליפות כשמצד אחד אמרנו המשכיות (לקבוצת הגנה) ומצד שני דיברנו על גולדן-סטייט כשבסוף מה שיצא הוא שעטנז כושל...

לדעתי המסקנה של אותו תרגיל שהיה אמור לקרות בתחילת הקיץ הייתה אמורה להיות ברורה. הייתה להם קבוצת הגנה טובה מאד שדרך ההגנה הצליחה לייצר מכפיל כוח ששם אותה בשורה אחת עם קבוצות יקרות וטובות ממנה. לא הייתה שום סיבה ללכת למהלך של 180 מעלות וכל מה שהיה צריך זה שדרוג קטן בהתקפה תוך שמירת האופי ההגנתי שלה והדגש על סייז בכל העמדות (שנזנח לגמרי).

רגע רגע, הקבוצה של שנה שעברה הייתה בבירור לא מספיק מוכשרת, שדרוג קטן בהתקפה לא היה מספיק כדי להיות מעל המפעל.
אני מסכים שהארפר הוא מקבוצת סולומון את ג'רלס, סקורר שיתבלט יותר טוב בתוך שיטה הגנתית,
היה צורך בשני עוגנים התקפיים משניים נוספים, ווינסטון היה מהלך טוב, לאמב מהלך גרוע.
חוץ מזה, היה צורך ב2-3 הגנתי איכותי ובסנטר מחליף, או 4-5, הגנתי איכותי.
הביאו את JJJ ואת סקפינצב בגרושים. ביחס לכסף שהם קיבלו הם היו בסדר,
העניין עם השניים האלה הוא הסכום שהושקע מראש. כנ"ל עם פריצקי, שהוא לעמדה ולא ברמה.
אז אם נסכם-
- בכסף של לאמב היה אפשר להביא שחקן שהוא פחות הימור ויותר מתאים.
- שלושה שחקנים הובאו בגרושים כהימורים.
- אפילו וינסטון הוא הימור מבחינת העמדה, שהובא בסכום יחסית נמוך.

יש כאן מוטיב חוזר של הימור בסגל. זה בסדר שיהיו לך נניח 50% הימורים משמעותיים מושכלים מבין השחקנים החדשים בסגל.
כאן יש 100% הימור, כי ווינסטון שחקן מוכח אמנם, אבל לא בעמדה, ובשביל שלאמב יהיה רלוונטי היה ברור שידרש ממנו שדרוג.

קחו כדוגמא את הקבוצה של פיאנג'יאני, שהייתה הקבוצה האחרונה שנבנתה כקבוצת כוכבים:
ג'רלס, דייסון, קינסי ופיטרסון היו שחקנים מוכחים כמה שנים באירופה, בלי הימורים בין עמדות.
אמארה היה הימור, אבל עם אפסייד ענק, והיו גם שון ג'ונס ורוזנפלט, שהוחלף אחר כך בהאוול.
זה בערך שליש הימורים מהחתמות חדשות.
כשאתה מהמר סדרתי, אל תתפלא אם חצי או יותר מההימורים שלך נכשלים.

בסופו של דבר, אם לא תכננו להשקיע יותר בתקציב, אז יש כישלון מובהק אחד והוא לאמב.
ב600K אפשר היה להביא 4 שהוא הרבה פחות הימור ושהיה נותן אפקט הרבה יותר משמעותי
ווינסטון הצליח וכל השאר נכשלו, אבל מראש הם הגיעו על גרושים ככה שעצם הציפייה שהם יהיו שחקני יורוקאפ מובילים היא מוזרה.

הרחבה מעניינת לדיון, אתחיל ואומר שקודם כל המיסגור של אלון מראש היה מוטעה, לא חושב שמעולם הוא התכוון להיות מאמן הגנתי, זו פשוט היתה הקבוצה והשיטה שהוא ירש מדז׳יקיץ׳.
אם יש משהו שהוא הראה השנה זה יכולת לחבר מהר תלכיד התקפי לקבוצה ששמה 90-100 נקודות באופן קבוע כמעט ללא קשר ליריבה, זה היה מכוון, לא שמעת אותו אף פעם מחפש להוריד קצב משחק ופוזשנים, זה אף פעם לא היה הוא, ולמעשה מאמין שמה שראינו השנה זה הכדורסל האמיתי שהוא שואף אליו.
אגדיל ואומר שלמעשה אם יש אפסייד לאלון כמאמן לעתיד זה היה בוורסיה הזו של הקבוצה, ושלו כתלמיד של קטש, לא של הסרבי המג׳נון, וכאמור כך אני חושב שהוא רואה את עצמו.

הארפר אכן יותר סקורר 1על1, ומסכים שפחות בסכמה של קטש היסטורית אבל גם קטש לבסוף הביא שחקן כמו ווקר שהוא הרבה יותר תחנה אחרונה מהארפר (למרות שלא נראה לי שהוא מת על הכדורסל שלו), אבל הלכה למעשה הארפר פיסל את דרכו ליהיות שחקן פרנצ׳ייז על המגרש עם אי אלו הצגות ורגעי קלאץ׳, וכמובן יעילות גבוהה וכן גם יכולת לרכז ולשתף שחקנים אחרים שצריך.
משם כמו שאמרתי אתה בונה סביב מצב נתון, ומתאים את פילוסופיית הכדורסל אליו, לא להפך, ומה שהיה חסר להארפר במאני טיים של העונה עד כה היו עוד עוגנים התקפיים, למספרים שלו הוא מגיע כך או כך, מסתבר שזה לא הספיק לגביע או לחצי ביורוקאפ.

אני חושב שההפסד לקנריה עונה שעברה די סיכם את הסיפור של הוורסיה הקודמת, הפסדנו לקבוצה טובה שבערב נתון יכלה לנטרל את הסכמות ההגנתיות דרך כשרון התקפי, אבל גם היינו מפסידים לולנסיה או ת״א בסגלים ההם.
גם בשיא של קבוצת דז׳קיץ׳ הגענו עד קבוצה מוכשרת התקפית שבסדרת גמר עשתה מאץ׳ להגנה שלנו והשאירה לנו אבק מבחינת כשרון התקפי.
אני מבין את הראייה הכללית שלך שנוטה לקבוצות הגנה מובהקות וסכמתיות כשיטה, ואולי אפילו אפשר לטעון שאם איכשהו נגיע ליורליג כקבוצה קטנה באופן בלתי נמנע, זו השיטה שבה צריך לדבוק בה כדי לייצר רצפה יותר בת קיימא.
אבל זה לא הכדורסל של אלון, זה לא הכדורסל שאוהד יחסית אובייקטיבי רוצה לראות, ולדעתי גם ברוב המקרים אלו קבוצות שנתקלות בקבוצות שכן יכולות להתמודד איתן במישור הזה ואז לנטרל אותך עם יותר כשרון וכלים התקפיים.

אתה צודק שקל יותר לייצר תרבות של שיטת כדורסל התקפית לאורך זמן עם המודל הספרדי, אבל כאמור עם אלון כמאמן אני חושב שהבסט קייס סנריו היה המודל הקטשי, ואני חושב שהוא הוכיח העונה שהוא יכול לבצע את זה.
אתה גם צודק לגבי הצורך להתחייב לסיפור כדורסל מסויים כמועדון, אבל בשביל הכדורסל שאתה מדבר עליו אתה צריך דמויות כמו דז׳יקיץ׳ והאיטלקי ובשני המקרים אמנם היה כיף לנצח בתקופות קצרות (שניהם בסוף לא היו איתנו ליותר מידי זמן), אבל הכדורסל שלהם היה קשה לצפייה והם גם לא הגיעו להשיגים מיוחדים אחרי שעזבו אותנו.
חלק מזה זה עניין סובייקטיבי של טעם עליו אין מה להתווכח, אבל ברמה הפרקטית בפרובינציה שלנו בה אין בריכה של תפלצים פיזיים לבנות עליהם כבסיס, והקושי ליצור רעש תקשורתי סביב כדורסל מתיש, אני חושב שהמודל, מיקצועית כמובן, צריך ליהיות משהו יותר בכיוון של מה שעושות התל אביביות מאשר להביא איזה דינוזאור כדורסל עקשן ולשחק כדורסל של שנות ה80 שנה אחר שנה.

בסופו של דבר הנסיקה של הארפר כבר סימנה לך את הדרך, פשוט לא הלכו בה עד הסוף.
הבאה של קאש כצימוד אליו הגיונית רק אם יש לך עוד שחקנים בפרופיל פיזי/אתלטי אחר בעמדות 2/3, שחקן מטרה בצבע זה משהו שצריך בכל מקרה, עוגן שינהיג את ההגנה בעמדות הפורווארד צריך בכל מקרה.
אני באמת מאמין שהשיקולים היו בהתאם לתחרות (החלטה לא לבנות ב100% מעל הרמה של היריבות אלא 20-30%), וחוסר היכולת להתמסר לשחקן על שגם צריך כלים מקצועיים וגם צריך לרצות לעזור לו להמשיך להתקדם ליורוליג בכל מחיר כדי שישאר.

את משחק הנוקאאווט האחד הזה ביורוקאפ הפסדת גם עם הקבוצה ההגנתית וגם ההתקפית, ככה שלשאוב טיעון מזה לבד זה לא לשם או לכאן.
אבל בתמונה גדולה יותר, לעבור סדרות בין אם זה ולנסיה/ת״א או הטורקיות השנה, אני חושב שיש לך יותר סיכוי בגרסה השנייה של הקבוצה (עם בנייה מוצלחת יותר כמובן), שלא לדבר על בסיס להתקדם איתו לתחרות ברמה גבוהה יותר שם תלך לנסות להתמודד מול היווניות והספרדיות דרך הגנה דז׳יקיצ׳ית- לא נראה לי ריאלי.
שלא לדבר על היריבות שיש לך מבית, והכשרון שאתה צריך מולן.

לא יודע... אפשר לטעון שיונתן אלון הוא לא מאמן הגנתי גדול והכל היה ירושה מדז'יקיץ', אבל זה לא יעשה אותו מאמן התקפי אלא פשוט בינוני בשני הצדדים..
חוץ מכל מיני רכילויות ברנז'ה אני לא רואה שום דמיון מקצועי בין הגאונות ההתקפית של קטש למה שרואים בהתקפה של יונתן אלון.
גם השנה כשהגענו ל-90 באופן קבוע (בין היתר כי רוב היריבות בליגה ובאירופה פח מוחלט) זה נראה הרבה יותר כמו הכדורסל של הפועל ת"א עם בידודי גארדים ל-1:1 מאשר הספייסינג היפה של קטש שמייצר תנועה וחיתוכים וקריאת מצבים.
וזה הגיע כמעט רק מהגארדים (ספציפית הארפר/קאש/דינו) כשכל הנסיונות לייצור נקודות מגבוהים התקפיים כמו לאמב וסמית' דיי נכשלו.

בסוף כשאני אומר קבוצת הגנה או התקפה הכוונה שלי קודם כל לבניית הקבוצה, אילו עקרונות הסכימו לשבור שם ועל אילו התעקשו בכל מחיר.
למשל קטש, הוא לא נגד לשמור, אבל הוא יתפשר בשנייה על שחקן שלא שומר באופן מופגן אם לשחקן הזה יש ראיית משחק טובה או יכולת סיום טובה. אז ככה נראית הבנייה שלו.
דז'יקיץ' בדיוק הפוך. הוא לא נגד כישרון התקפי אבל בשנייה יתפשר על נגר התקפי אם הוא ייתן לו תחת בהגנה, יביא סייז ויראה הבנה של הסכמה ההגנתית שלו.

אם תסתכל על הקבוצה של הקיץ שעבר, לא היה צריך לעשות הרבה כדי כן לאפשר לה להיות קבוצה התקפית ברמה של זו שבסוף קיבלנו. אם ממילא הכל הגיע מ-3 גארדים ששניים כבר היו אצלנו אז כל מה שהיה צריך לעשות זה להוסיף יוצר נוסף עליהם. לדעתי פשוט במקום ללכת על עוד גמד שלא שומר כמו קאש היו צריכים להביא שחקן שיותר נוטה לקטגוריה של ליוואי רנדולף (לאוו דווקא הוא עצמו כמובן) ולשים הכסף הגדול על ההחתמה הזאת.
ואז במקום לחפש איזה סקורר-יוצר מעמדה 4 כמו לאמב פשוט להביא 4 זול יותר, גבוה יותר והגנתי יותר שיודע אולי לסיים או לקלוע (אבל לא ליצור כמו שקיוו מלאמב). אם ממש רוצים להצטיין אפשר גם היה להחליף את סמית'/דימה/JJJ בשני שחקנים באותו התקציב אבל לא ניכנס לקטנות.

בכל מקרה, לטענתי ככה נראית בנייה שנגזרת מרעיון נכון של שימור ושדרוג של משהו שבגדול עבד לא רע בכלל (משחק מאליפות). והרי זו הייתה ההצהרה המפורשת של ההנהלה (היא פשוט לא התנהלה לפיה אם במודע ואם לא).
אם היינו עושים את זה היינו מקבלים התקפה דיי באותה הרמה שקיבלנו בסוף רק עם הגנה ב-3 רמות מעל וקבוצה שבאמת נמצאת בפער עצום מהיריבות שלה ביורוקאפ.

אם אני חוזר שניה לעונה הזו, חשוב מאוד לא לוותר עליה, אלא לתת פייט אמתי ככל האפשר.
בשביל זה חייבים קודם כל סמול נורמלי,
אני הייתי משחרר את לאמב, הניסוי איתו כשל ואין שום סיבה להמשיך, זה רק רעל לחדר ההלבשה.
לחפש בנרות כרגע 3-4 בכיר יחסית שיוכל לתת 25-30 דק' לערב, זה יהיה קשה עם המלחמה אבל חייבים.
אם מוצאים שחקן ממש איכותי סטייל מקארתי בזמנו, להוסיף אופציה לשנה הבאה
אם מצליחים לשים יד על ישראלי נורמלי במקום פריצקי, טוב, אם לא, אין סיבה למשכן על זה את העתיד.
שפריצקי ישחק 5-10 דק' ושאר הזמן הרכבי גארדים.
עדיין יש לנו בסיס לא רע עם שלושה זרים בכירים מאוד+ מובלי, וישראלי בכיר מאוד+ הובר וחנוכי ובתקוה גם לוי.
פשוט יש בור בעמדה 3 שחייבים למלא בזר בכיר מאוד, אם אפשר גם ישראלי נוסף, ויש סיכוי סביר להגיע להישג.
חשוב לא לזרוק את מה שנשאר מהעונה לפח, זה שדר גם לאוהדים וגם להארפר שזה מועדון רציני.

אם לחבר את הדיונים, אז קטגוריית מקארתי זה בדיוק השחקן שהיה צריך להביא במקום לאמב מלכתחילה.

מה שכן, צריך לראות שיש בכלל עונה לפני שרצים להחתים.

מסכים, לכן אני מדגיש שלשנה הבאה חייבים לפגוע ב3-4 שמביאים.
קומבו גארדים זרים יש די והותר בשביל לפגוע, ואם צריך, גם להחליף באמצע העונה.
לכן רכז, סנטר ו3-4, אלה הזרים הכי חשובים.
צריך כבר עכשיו לעשות עבודת הכנה על 3-4 וגם על רכז, למקרה שלא נצליח להשאיר את הארפר.

לגבי הדיון על סגנון של מאמן (הגנתי-התקפי), זה דיון הרבה יותר מורכב.
כי כל קבוצה צריכה כמה שחקנים עם דגשים הגנתיים וכמה עם התקפיים, גם קטש הביא את בריסט, נניח.
לא רק זה, אלא שיש המון הבדל בין סוגי נגרות.
לצורך העניין, אני מעדיף בקבוצה שלי בהרבה את איתי שגב כשחקן מרכזי בקבוצה על פני קורנליוס.
נגרות של סנטר שמטביע טוב לפחות ושאחוזי העונשין שלו לא ממש מחרידים (60% כזה זה חלש אבל לא מחריד) עדיפה לי בהרבה.
שחקן חוץ שלא מסוגל לשים את השלשה במאני טיים ושאפשר לרמות ממנו זה ממש כאב ראש.
באותו מובן, אני אעדיף רכז סקורר שהוא ממש חור הגנתית ולא סנטר, כי הגנת טבעת וריבאונד הגנה זה א'-ב' של הגנה טובה.
הגנת לחץ זה כלי חשוב, אבל כזה שלא משתמשים בו לאורך רוב המשחק.

גמליאל אני מבין מה אתה אומר אבל נראה לי שאתה מפשט יתר על המידה במקומות מסויימים.
קודם כל נסכים כולנו שכמו שיואי אומר התקפה-הגנה זה דיון הרבה יותר מורכב ממאמן, ואוסיף שזה גם לא נגזרת מוחלטת של בנייה.
לרוב איזונים זה דבר עדין, ולמעט מקרים קיצוניים, הכשרון של בנייה, ניהול סגל, ניצול חוזקות והסתרת חולשות בהקשר של כדורסל זה לא משהו שעובד אוטומטית לפי החלטה תאורטית של מאמן או בנייה של ג׳יאם, יותר כמו ניסוי אמפירי על המגרש.
אגב את מקרה דז׳יקיץ׳ אתה קצת מייפה כי ברור שהוא לא נגד שחקנים התקפיים באשר הם, אבל אני זוכר טוב מאוד את הצרחות שלו שעברו דרך מסך הטלוויזיה להאט כמעט כל התקפה ולא לרוץ במגרש הפתוח, שחקנים דיברו על זה גם- זה היה מקרה די קיצוני של כדורסל שבנוי על מיעוט פוזשנים, דגש על הגנה מול התקפה, כדורסל די מכוער שבגדול בא להוציא ליריב (והצופה הנייטרלי) את החשק לחיות.
זה עובד טוב עם רמי הדר בקבוצות העוני, היה קשה להתמסר לזה בהפועל בתור מועדון שמנסה למכור מנויים ולהתחרות ביריבות עם תקציבים ורמת כישרון גבוהה יותר, בטח לאורך זמן.

לגבי אלון לא יודע מה הפרוג׳קשן של הקריירה שלו וכמה הוא מוכשר, קטש הוא לא, אבל הוא מאמן שנתיים והיה מראש הימור שיגדל עם התפקיד, וראיתי ממנו לא מעט בעיניין היכולת לשחק כדורסל יעיל בשתי וורסיות בשתי העונות (אם כבר הביקורת שלי עליו היא יותר על ניהול משחק, שמרנות בניהול הרוטציה וכו׳).

אבל, הרעיון שהיינו אותה התקפה בערך אבל פי 3 בהגנה אם היינו עושים דגשים קטנים מעונה שעברה זה סלט של השערות, לגבי ההתקפה אני פחות מסכים מן הסתם, ההגנה זה משהו יותר הגיוני ויש דאטה להשען עליה, אבל זה גם לא חותך.
בגדול איבדנו את כריס ומורגן, הם הוחלפו ב״כוכב״ התקפי שלא צלח (לאמב), ושחקן ג׳י ליג שלא התממש, מנגד קיבלת את ווינסטון (שעזר לך לנצח משחקים), ואיזה ביטוח לסנטרים שמניח שבתאוריה היה אמור להוסיף מימד של הגנה ולו על ידי סייז והגנת צבע עם דימה (גם מן הסתם לא הוכיח את עצמו).
ויש גם את ההכפלת כוח עם העונה שוויילי נותן שהפך דפאקטו לעוגן ההגנתי בצבע.
אני הייתי בעד להשאיר את מורגן וכריס בכל מקרה, ועדיין חשבתי שצריך להביא שחקן מטרה בעמדות הפנים וגארד כמו ווינסטון (פיזי ואתלטי יותר אבל זה חוץ המעשה).
אם כל זה היה קורה מורגן וכריס, או לפחות אחד מהם היו משחקים פחות, כי לפי העונה שקאדין, ווינסטון, הארפר, וויילי וזוס נותנים, הדקות הנותרות על המגרש היו מוגבלות (גם עונה שעברה היו תקופות שמורגן לא שיחק הרבה, שלא לדבר על זה שקראו להחליף אותו בתקופות שהיה נזק התקפי).

בא לומר, כל חלק בתלכיד משפיע על השני ועל הסך הכולל מן הסתם, והאיזונים המתממשים בגיבוש רוטציה נובעים ממה שעובד על המגרש ולא תמיד לפי הבנייה או תוכניות תחילת העונה.
בהינתן שהיו לאלון את כל הכלים שהזכרתי, אני חושב שהוא היה ממשיך להזיז את המטוטלת לכיוון היעילות ההתקפית ובהכרח חלק מ״שחקני ההגנה״ היו רואים פחות מגרש.
לא היית מסיים עם אותה התקפה והגנה פי שלוש או כל משוואה שכזו, וכמו שכבר אמרתי מהרגע שנתת להארפר את הקבוצה במילא היית צריך כדורסל זורם יותר, מרווח יותר, עם יותר פוזשנים (כי בכדוסל ההוא עם כל היוסג׳ שלו ו15 פחות פוזשנים גם שחקנים אחרים היו נכבים), ולהכפיל כוח בעוגנים התקפיים בעמדות נוספות.
כל קבוצה טובה באמת מחזיקה בנשקים בכמה עמדות בהתקפה, וכמובן שאתה גם שואף לכמה שיותר שחקני 2way ומומחים הגנתיים בסגל, אבל זה בא לשרת את הטופ כשרון שבקבוצה ולא להפך, וזה לא יכול ליהיות רק בעמדות הגארד.

נווט אמרת הרבה דברים שאני לא בטוח מסכים איתם (הכדורסל של דז'יקיץ' הקשה על הפועל למכור מנויים? לעומת מה שראינו השנה?).
בכל מקרה אתרכז רק לגבי השיטת ניתוח עצמה. אני לא מתעלם מזה שיש מיליון פרמטרים שיכולים להשפיע. אבל בסוף אחרי שפורטים את כולם צריך גם לדעת לכנס בחזרה ולנסות לזהות אלמנט אחד או שניים המשפיעים ביותר אחרת המוח האנושי פשוט הולך לאיבוד בסבך התלויות. וכמובן שעדיף שאלו יהיו אלמנטים שאפשר למדוד *מראש* (כלומר לא חוכמה לומר בדיעבד שהבעיה היא שלאמב היה פלופ. זה במקסימום מראה על טעות נקודתית ולא בעיה בכיוון החשיבה).

לדעתי, ההחלטות שהתקבלו בבנייה הם הדרך הכי טובה להבין מה עבר בראש של מי שבנה את הקבוצה ואילו עקרונות הוא תיעדף על חשבון אחרים.
רוצים לומר שכל קבוצה טובה חייבת גיוון נשקים התקפיים בכל מיני עמדות ולא רק בגארדים? סבבה. אבל גם כנראה שכל קבוצה טובה צריכה לפחות שני שומרים טובים+ בקו האחורי. צריכה וצריכה יכולת להעמיד 4 עם סייז שלא ימעך פיזית ע"י התחרות שלו.
ועדיין בסוף צריך להחליט ולתעדף בין העקרונות האלו כי התקציב מוגבל..
ולי לפחות דיי ברור מה היה התעדוף פה עוד *מראש*. כלומר, אני לא מאמין שאפילו בשלב בניית הקבוצה איזשהו איש מקצוע סביר יכל לטעון שהקבוצה הזאת תשמור אפילו טוב (לא לדבר על מצויין).. אלא יותר בכיוון ששהקבוצה תהיה כל כך טובה התקפית שזה פחות ישנה..
זה שינוי פרדיגמה רציני מהמקום שבו היינו. מהלך של רבולוציה ולא של אבולוציה. וזה למרות שטון ההצהרות כן כיוון לאבולוציה וזו גם הייתה הדרך הנכונה לדעתי.

לפי הדיווחים בספורט 5 הפועל ממש באטרף על היורוליג במסגרת פורום ה8.
אני מאוד סקפטי, אבל מה בטוח, זה יחייב את הקבוצה להראות רצינות במאבק על הליגה העונה.

לא יודייע... מרגיש לי יותר כמו קמפיין תקשורתי סביב מה שהם לא יותר מפגישות נימוסין כדי קצת להרים את המוראל אצל האוהדים.

יש מצב, בכל מקרה, אם עוד רוצים לעשות משהו בעונה הזו, צריך זר 3-4 כאמור, אבל גם ישראלי מהמכללות לא יזיק.
בורג לכאורה הכי בכיר שנמצא על המדף, אבל לא ברור איך זה יעבוד עם הובר.
מה לגבי יובל לוין? יש מצב להחתים אותו על חוזה ארוך טווח ואחרי העונה הזו להשאיל.
הוא גם יושב יותר נכון מבחינת עמדות

בורג זה לחלוטין במקום הובר. ולכן עדיף לעשות את זה רק אם זה לכמה שנים לא כחיזוק לחודשיים.

התכוונתי שחברתית אני לא יודע איך זה יעבוד, בגלל מה שהזכירו על המתח בנבחרת.
אם חברתית זה לא יפרק את חדר ההלבשה ויש אפשרות להחתים את בורכ לחוזה ארוך טווח,
אז אני הולך עליו ואומר שלום לקרינגטון, שהסכומים שמדברים עליהם לגביו לגמרי לא שווים את זה.
בואו נזכור שאין יותר אפשרות מעבר בין קבוצות בליגה, אז חיזוק ישראלי לעונה זה מחו"ל, כלמר מהמכללות.
ואחרי הפציעה של זוס אנחנו שוב בחיסרון של ישראלי בכיר ברוטציה.

כאוהד הפועל, שיחסכו ממני את הכתבות האלה על ״השיחות החיוביות״ וה״מאמצים האדירים״. מזכיר את הכתבות על שיחות עם <הכנס שם גדול> לפני שמחתימים איזה רוקי לא מוכר

אם באמת הולכים על היורוליג בכל הכוח - תעשו ותספרו לנו כשזה קורה, בלי כתבות יח״צ

מסכים לגמרי, אני רק מקווה שההנהלה לא מטומטמת לחשוב שאפשר לפרסם כאלה כתבות יח"ץ ובאותה נשימה לזרוק את מה שנשאר מהעונה לפח, וזה מה שאני בעיקר לוקח מזה.

מי מכיר את הפורוורד שמוביל את הליגה הצרפתית בנקודות, לנדרס נולי הII?
הוא נמצא בננסי שכנראה לא תעלה לפלייאוף הצרפתי וגם לא תתמודד נגד ירידה.
נראה שחקן מגוון עם סייז, יכולת קליעה והובלת כדור. הוא שחקן, שחקן? יש מצב להביא אותו?
הוא גם צעיר שיש לו עוד מקום לשיפור,
אם הוא לא ממש חור הגנתי, זה סוג ההימורים שצריך ללכת עליהם, בטח לעונה הזו.

עריכה, מצאתי סרטונים שלו ביוטיוב, תראו את השניים האלה מהמכללות,
נראה שחקן אתלטי, ראיית משחק יוצאת דופן, קלעי טוב. זה אלה היילייטסים אבל התרשמתי שגם שיודע לתת גוף בהגנה,
הפרופיל הוא ממש ממש של השחקן שאנחנו צריכים, ממש מסקרן אותי:

https://www.youtube.com/watch?v=oNeH5PeeZDk
https://www.youtube.com/watch?v=hEnmcTgfML0

כן אחי הטענה היתה שלאורך זמן הכדורסל שלו היה מוציא חשק מכדורסל שהיה מתבטא ביכולת לשווק את הקבוצה, וזה כמובן היה בא ביחד עם כל הסיבות הלא מקצועיות שהתקיימו בכל מקרה אחרי שעזב.

משם אתה מדבר על עקרונות ואני על איזונים בין הגנה להתקפה, אבל הלכה למעשה אנחנו די מסכימים כי אני הייתי כמובן משאיר או מביא תחליף באותה רמה למורגן, מוסיף פורווארד 2way עם סייז במקום לאמב, מביא 2-3 יותר אתלטי ופיזי עם סייז במקום או בנוסף לקאש, זרים 6-7 הגנתיים מוכחים יותר, לא חושב שאנחנו לא מסכימים על משהו מהותי מבחינת בנייה.
מניח שהראייה השונה מתייחסת לשיטה עצמה שאני באמת לא חושב שיש הרבה מאמנים חוץ מדז׳יקיץ׳ שיכולים לבסס בהצלחה, וזה שלאורך זמן זה לא היה מביא להשיגים מול יריבות עם פער כ״כ גדול מבחינת כשרון התקפי.
לטעמי גם בפיק כדורסל דג׳יקיץ׳ לא היית מנצח סדרה של 5 מול התל אביביות הנוכחיות, היית יכול להתקל באותה בעיה בסדרה של 3 מול בשיקטאש, וגם אם כן זה היה מתרסק ביורוליג כי הוא לא היה מתמתן ומתגמש מהבחינה של איזון לכיוון כדורסל חופשי והתקפי יותר בכללי.
סה״כ תאוריה שאי אפשר באמת לבדוק, מה שכן נבדק במבחן המציאות זה שבשני המקרים נפלנו במשחק אחד ברבע הגמר מול יריבה לא מהטופ, ובשני המקרים זה כנראה נבע בעיקר מכשלים של ניהול יותר מהפן המקצועי.

הכשל הגדול של ההנהלה מבחינתי לא היה שינוי הכיוון המקצועי אלא הביצוע ומאחר ולא נראה שמישהו הולך, נצטרך לחכות ולראות מה הם למדו מלקחי העונה.

רק כדי לוודא שמדברים על אותו הדבר.
אף אחד לא מדבר על קבוצה "כמו של דז'יקיץ'". הרי זאת הייתה קבוצה בתקציב שחקנים של 1.6M כשעכשיו מדובר על 8M. זו לא אותה ליגה ואף אחד לא מציע שנחתים פה חוטבי עצים כמו מייריס ושגב לחמישייה...
יותר נכון לנרמל ע"פ קבוצות יורוליג בסגנון שאליו כל צד שואף. ואז אם אני מסתכל על קבוצות התקפה אני רואה קבוצות כמו הפועל ת"א (שעושה את זה בזכות תקציב עצום ויתרון בכשרון מול כל יריבה) או מכבי ת"א, ולנסיה ואם תרצה טנריפה ברמה מתחת (שעושות את זה בזכות מאמן עם סיסטם התקפי שמייצר מכפיל כוח).
כשאני מסתכל על קבוצות הגנה אני מדמיין משהו כמו אולימפיאקוס, מכבי של בלאט או של ספרופולוס, הכוכב האדום לפרקים, ואם תרצה ברמה מתחת אז מלאגה של השנים האחרונות.

ואז תבין למה אני לא מסכים לעניין הבעיתיות בלשווק קבוצת הגנה. לא נראה שלאף אחת מאלו שציינתי יש בעיה כזו. בטח לא כשזה מגיע עם הצלחות על המגרש.

לגבי דיון הצד ביכולת של דז'יקיץ' לקחת סדרה של הטוב מ-5 מול התל אביביות הנוכחיות אני ממש ממש לא מסכים. כמו שכתבתי למעלה לא מדובר על קבוצה של דז'יקיץ' בתקציב של 23' אלא בתקציב של היום. מה שאומר שבמינימום היו מגיעים לפה עוד כמה שחקנים כשרוניים אבל בלי להתפשר על ההגנה וכל שאר הפרמטרים (הקבוצה של 24' היא יותר דוגמא מבחינת איכות סגל. למרות שהתקציב היום אפילו יותר גבוה).
וד"א גם בתקציב 2023 להזכירך דז'יזיקיץ' פשוט שלט במכבי של קטש בצורה דומה לזו שאנחנו היום מול הפועל של איטודיס (מאזן 4:1 כשאת ה-1 שהפסדנו דיי זרקנו). וזו הייתה מכבי חזקה בהרבה מזו שאנחנו רואים היום. פירקנו להם לחלוטין את משחק ההתקפה בצורה שהם נראו חסרי אונים. לדעתי הוא לא רק יכל לנצח אותם בסדרת הטוב מ-5 אלא היה פייבוריט לזה.

אין טעם להכנס לדיון על דז׳יקיץ׳ ספציפית, אני יודע שאתה אוהב את הכדורסל שלו אבל הוא לא רלוונטי וגם לא יודע מי הפרוטוטייפ שלו חוץ מרמי הדר כיום.
בכל מקרה היתה לו קריירה ארוכה לפני, לא חושב שהוא אי פעם הצליח במקום בו הוא היה צריך להיות משהו שהוא לא האנדרדוג.
גם מקצועית כבר התייחסתי לעניין שהוא קיצוני בהתעקשות על כדורסל עם מינימום פוזשנים בשני הצדדים, הוא היה צורח על שחקנים לא לרוץ גם שהיה יתרון להתקפת מעבר, זה לא קשור לתקציב שחקנים ולא חושב שזה היה עובד לאורך זמן. דעתי בלבד.

אם אנחנו משליכים לכדורסל של אולימפיאקוס שיצא לי לראות לא מעט בעונות האחרונות- אתה בכל מקרה מדבר על משהו אחר...
האיזון שם בין התקפה להגנה הוא אחר לגמרי גם ברמת השיטה, הם קולעים 90 נק׳ למשחק ביורוליג, זה בטח לא הכדרוסל של דזי׳קיץ׳ בוא, אני אפילו לא נכנס לפרטי ההשוואה הזו זה חסר טעם.
מצד שני אפשר פשוט להסכים ששנינו היינו שמחים לראות את המודל של אולימפיאקוס בהפועל בעתיד

כל הכתבות שמתפרסמות בימים האחרונים מאוד נחמדות וחביבות, אבל במצב הנוכחי הפועל ירושלים היא מוצר מת. העובדה שלא משחקים כרגע כמובן משפיעה מאוד, אבל ההתנהלות של הקבוצה מאז ההדחה ובעיקר התחושה שהבלוף נחשף (ייסלחו לי מראש עדת מאמיני ה-"מרחק זריקה אחת על הבאזר") גורמות אפילו לאוהדים הנלהבים ביותר לשכוח לגמרי מקיומה של הקבוצה.

מתן אדלסון יצטרך לקבל החלטות משמעותיות בקיץ. הוא ייבחן כמובן בניהול הסיטואציה מול קרינגטון וזוסמן, אבל המבחן האמיתי שלו יהיה ביחס לצוות המקצועי. אם אדלסון באמת רוצה ללכת בכל הכוח ולהצטרף למגרש של הגדולים - על ה"כוורת" לפנות את מקומה לצוות מקצועי עם ניסיון יורוליג אמיתי (לא חולם על אוברדוביץ אבל כן מישהו שהיה שם וגם הצליח בתפקידו). רצוי אנשים עם תשוקה שכ"כ חסרה כרגע במועדון בכלל ובצוות המקצועי בפרט, ושאיפה להישגיות בלתי מתפשרת.

כל תוצאה אחרת תראה בהכרח ששוב אנחנו בדיבורים ללא מעשים. הקהל יצביע ברגליים והפעם במספרים אחרים לגמרי. זה עוד מבלי להתייחס לכך שטרם יצאה הודעה ביחס להחזרי המנויים/מנויי יורקאפ.

אה וכן, גם אם הליגה חוזרת לבועה באיזור השרון - הגיע הזמן לשחרר את לאמב/טריפל ג'יי ודימה שלא היו צריכים להגיע לשלבים המכריעים (תודה למורשת דזיקיץ - "לא משחררים אלא מתקנים") לחזק עם זר או שניים ברמה גבוהה, מצידי פליטי ג'י ליג וליגה סינית וללכת בכל הכוח על אליפות כדי להראות שיש איזשהי תשוקה ושאיפה להישגיות גם במודל הקיים.