סאבוניס כתב:
כבר כתבתי למעלה שהדבר האחרון שאפשר להגיד על גידי זה שהוא שוטינג גארד. אני כן חושב שהוא קודם כל רכז באופי, אבל בת'אנדר הוא שיחק תפקיד משני ולא פעם פשוט עמד בפינה בהתקפות. הוא ממש לא היה הפליימייקר הראשי שלהם, בטח לא כששיי וג'יי דאב היו על המגרש.
זה יישמע כמו טיעון סמנטי, אבל איכשהו נראה לי שמה שמפריע לך בתיוג הזה הוא ה"שוטינג" שמוצמד לגארד, בהקשר של גידי...
אבל לפי האופן שבו תיארת את התפקוד שלו בתאנדר, לא רואה סיבה שלא להתייחס אליו בתור סקנד גארד, שזה השם החלופי לעמדה 2.
מה שמחזיר אותי לטענה שלי מלפני שנה או שנתיים: לדעתי בהחלט יש מקום לדבר על עמדות גם כיום, פשוט הדרך הכי נכונה לאפיין אותן - ולשייך אליהן באופן הנכון את השחקנים שעל הפרקט בפרק זמן נתון - היא בשיטת המספור, ובגישת defense-first (לפחות בכל הנוגע לביגמנים).
כלומר, שאם שון ליבינגסטון וצ'אק הייז היו חולקים פרקט (וחמישייה), אז למרות שהראשון היה גבוה בחמישה סנטימטרים מהשנים, עדיין לא היינו מאפיינים את ליבינגסטון בתור הסנטר בחמישייה (נניח ששלושת השחקנים האחרים הם שחקני 3 & D וכולם נמוכים ממנו). אפילו אם בהתקפה הייז היה מתמקד בתנועה על הפרימטר בשביל לחסום עבור שלושת הקלעים הנ"ל, בעוד שליבינגסטון היה זוכה לבידודים בפוסט כפי שקיבל בקדנציית הווריורס שלו. כי בהגנה, היינו רואים שהייז הוא השחקן שמתמקם באזור הצבע.
וכן, החבאה של ליבינגסטון מול שחקן כנף של היריבה סותרת את הגישה שלי לכאורה. התשובה לכך היא שצריך החרגה עבור רכזים, במקרה שלהם ברור שהתפקוד ההתקפי הוא שהכי חשוב ומגדיר את העמדה שלהם. ברור שהאליברטון הוא הרכז באינדיאנה, ונמהארד הוא סקנד גארד.
ואחרי כל זה, אני לא רואה את לוקה כמי שמקומו ברשימת הרכזים, מבחינתי הסיווג הכללי שלו הוא ווינג פליימייקר, ובחלוקה המסורתית לחמש עמדות מובחנות הוא סמול פורוורד, כמו לברון (והארדן של השנים האחרונות).