סל ניוז

ראובן, אשמח אם תבהיר.

ומיכאל, לטענת ראי (עד כמה שירדתי לסוף דעתו) יש לזה הצדקה.
שאר הדברים שהמדינה מממנת בלי הכנסה, זה לאנשים שעובדים לפרנסתם ולכן יש דברים שהמדינה מסבסדת להם.
אבל לבוא ולדרוש פרנסה מהמדינה כי זה האמונת חיים שלך, אני יכול להבין שמי שלא מאמין בזה רואה בזה כסחיטה וחוצפה.

צודק, אני מתנצל.

ודבר אחרון, "ערסיאדה של הדת" זה ביטוי לא ראוי, בלשון המעטה.

צודק, אני מתנצל.

מעולם לא היתה הטבת ארנונה בגלל סעיף שכזה.

אחוזי הארנונה מקבעים (גם) לפי רמת ההכנסה של בעל הנכס, מהיום כל מי שבחר בלימוד התורה כדרך חיים לא יזכה להתחשבות לפי רמת הכנסתו, (למעשה, באופן אבסורדי אם אשתו עובדת הוא רק יפגע מכך כי ההכנסה שלה מספיקה כדי להעלות את חיוב הארנונה אך היות והוא לומד תורה, הוא ייאלץ לשלם יותר מאשר מקרה בו שני בני הזוג אינם עובדים). (למיטב הבנתי את חוק ההסדרים החדש).

לגופו, האם זה שטענתי שהחרדים יתעקשו על עקרונות מסוימים (חופש הבחירה ללמוד תורה) גם במחיר של אובדן כספי אינה מאפשרת לי ל"התרעם" על כך שהקיצוץ הכלכלי יפגע בהם מאוד מאוד. מתרעם, אך מוריד את הראש.

ואגב, אני חוזר וטוען, ישנה פגיעה מטופשת גם ובעיקר דווקא בחרדים שמבקשים לצאת לעבודה, דוגמא: אחותי עובדת במכון יוקרתי ונחשב בתחום המחשבים, כדי שתוכל לעבוד עד שעה מאוחרת היא נהנית (כמו כל העובדים), ממעונות יום בהם נמצאים ילדיה עד שעות הערב, חוק ההסדרים מבקש לבטל זאת בגלל שבעלה לומד תורה, כעת, היא תיאלץ להחליט, או לשלם 3000 על מעונות היום, או לקצץ בשעות העבודה שלה על מנת להיות בביתה, ההחלטה די ברורה בענין.
מי שטוען שרוממות הרצון להשתלבות של החרדים בשוק העבודה בבסיס החלטותיו, יתכבד נא ליישב את הענין, טיפשות כבר אמרתי?

צ'ארלי, ההכשר של הרב לנדא לדוג' , אינו ליטאי, למעשה לליטאים אין מערכת כשרות גדולה בכלל, הכשר שארית ישראל הליטאי נמצא בשלבי גסיסה.

אתה יודע, היד החזקה לרבינו הנשר הגדול, הוא אחד מיצירות המופת של תורת ישראל, לרוב מדובר בספר "יבש" יחסית, הרמב"ם לא הרבה להכניס בספר נימה אישית, והשתדל לבטא בבהירות את גופה של ההלכה, אבל אחת הפעמים הבודדות בה -לתחושתי האישית- ניתן לחוש את הלך רוחו של רבינו משה בשעה שכתב את דבריו היא במה שכתב בהלכות מזוזה ביחס למה שכנראה רווח קצת בזמנו: הפיכת רעיונות נעלים לקמעות > הצורה העתיקה יותר של נישוק המזוזה.

לא יודע מה איתכם, אני בכל אופן, בשעה שקראתי את הדברים הללו ראיתי בעיני רוחי את הרמב"ם יושב בחדרו ובלבו אש קנאות לאמת ולתבונה כנגד ההופכים רעיונות לקמעות, ניתן לקרוא בבירור בין השורות בבואה של כעס גדול מצידו של חכם הרזים, הגדול בענקים, ולהלן דברי קדשו:

הלכות תפילין ומזוזה פרק ה הלכה ד:

אתה יודע, היד החזקה לרבינו הנשר הגדול, הוא אחד מיצירות המופת של תורת ישראל, לרוב מדובר בספר "יבש" יחסית, הרמב"ם לא הרבה להכניס בספר נימה אישית, והשתדל לבטא בבהירות את גופה של ההלכה, אבל אחת הפעמים הבודדות בה -לתחושתי האישית- ניתן לחוש את הלך רוחו של רבינו משה בשעה שכתב את דבריו היא במה שכתב בהלכות מזוזה ביחס למה שכנראה רווח קצת בזמנו: הפיכת רעיונות נעלים לקמעות > הצורה העתיקה יותר של נישוק המזוזה.

לא יודע מה איתכם, אני בכל אופן, בשעה שקראתי את הדברים הללו ראיתי בעיני רוחי את הרמב"ם יושב בחדרו ובלבו אש קנאות לאמת ולתבונה כנגד ההופכים רעיונות לקמעות, ניתן לקרוא בבירור בין השורות בבואה של כעס גדול מצידו של חכם הרזים, הגדול בענקים, ולהלן דברי קדשו:

הלכות תפילין ומזוזה פרק ה הלכה ד:

אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

בכנות-לא. ראשית, נדייק ונסכים שהדברים שהדגשת ברמב"ם מוסבים על עניין אחר לגמרי: אדם המשנה באופן מעשי את קיומה של מצוות מזוזה ובכך בעצם הופך אותה לקמיע פשוטו כמשמעו.

כללית, אם אני נהנה לקיים מצווה מסוימת (ואף מייחס לה משמעויות סגוליות), ועושה זאת בדרך ששרטטו והגדירו חז"ל- יש בכך בעיה לדעתך?