ראובן כתב:
ואם אתה לא לוקח טיים אאוט אין להגנה זמן לארגן את ההגנה? ההבדל המשמעותי בין עם טיים-אאוט לבלי טיים-אאוט זה מיקום הוצאת הכדור, ולשניות אחרונות זה יכול להיות קריטי. ר' למשל את גמר הפיינל פור ההוא ההוא, ששטות של שמיר שלקח טיים-אאוט לפני זריקת העונשין של ארנולד (מבוסס על עוד מיתוס ששחקן שישב בטיים-אאוט לפני זריקות עונשין יחטיא באחוז יותר גבוה - זה משהו שהיה מעניין אותי לשמוע אם מישהו חקר סטטיסטית) גרמה לו להוציא את הכדור מתחת לסל של הקבוצה שלו עם סיכוי אפסי להשיג משהו בשלוש שניות.
הנה משהו שתאהב - השטות של שמיר הייתה אפילו עוד יותר גדולה, וכתבתי את זה גם בזמנו.
אפילו את הנימוק של "לתת לארנולד לחשוב על העונשין כדי שיחטיא" אין לו, כי במצב שנוצר במשחק - יתרון נקודה למכבי, 2 שניות לסוף - היה עדיף לארנולד דווקא להחטיא את הכדור.
קליעת העונשין אומרת הכנסת כדור כשהשעון עומד, זה אומר אפשרות של מסירה ארוכה כשהשעון עדיין עומד. החטאה אומרת שירושלים לוקחים ריבאונד והשעון מיד מתחיל לרוץ, והשחקן שלקח את הריבאונד - מתחת לסל של עצמו ועם הגב לסל היריבה - עוד צריך להסתובב ולאכול זמן מהשעון, ולזרוק ביד אחת ממגרש שלם כשהוא מוקף בגבוהים של היריבה שעמדו איתו לריבאונד. נראה אותו.
כמובן הוא תמיד יכול להגיד שהוא לקח פסק זמן כדי לגרום לארנולד לקלוע דווקא... וזה אפילו הצליח לו!
ולגבי השאלה עצמה: נפריד בין "פוזשן אחרון" לבין "דקות אחרונות".
בפוזשן אחרון כמובן שמיקום הוצאת הכדור הוא קריטי, וזה שיקול ראשון במעלה למה כן לקחת פסק זמן. בנוסף, השאלה היא אם יש לקבוצה תרגיל למקרים כאלה שהם תרגלו ואפשר להעביר בפסק זמן בקלות יחסית, או שאולי צריך לאלתר ולשרטט קשקושים על הלוח שאני בספק אם השחקנים, כשהם מתוחים ועמוסי אדרנלין, יכולים בכלל לקלוט.
בדקות אחרונות? אני חושב שבכלל לא רלוונטי לעשות את הבדיקה הזו. מדובר על מצב שבו יש עוד כמה מהלכים, זה תלוי בהפרש, בזמן שנשאר, במומנטום, בכמות פסקי הזמן שיש לך. בקיצור שאלה לא רלוונטית שאי אפשר לענות עליה.