סל ניוז

למה שאאמין לך אם אני חולק עליך מכל וכל?

אשתדל להביא בקרוב כמה מובאות להדגמת דעותיו של ליבוביץ' בעניינים הרלוונטיים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

בקטנה, ואולי תבחר להתעלם מכך, אבל בדקתי עכשיו את הערך בויקיפדיה העוסק בישעיהו ליבוביץ ומצאתיו -הפלא ופלא- די תואם עם דברי (בתוכן הענין כמובן).

נ.ב. ראיתי שם המחשה המחדדת את דרכו של ליבוביץ, הפרשיות הראשונות בספר בראשי עוסקות ברובן בהטחות לאברהם אבינו לארץ טובה, ועם מונתואיסטי גדול ועצום שיירש אותה ויזכה לטובה וברכתה, אבל הוא בוחר להתפס לסיפור העקידה כרעיון המשרש ומסרס מכל וכל את כל הדברים הללו כאילו התורה מעלה על נס מי את מי שבחר להשליך מאחורי גיוו את כל הרעיונות הללו לטובת ציות מוחלט, וכביכול יש כאן מסר סמוי לקורא החכם לבחור בין 2 הדרכים המנוגדים אלו לאלו, ובכך הופך את התורה לספר בעל סתירה פנימית מהותית אשר החכמים יודעים לברור את המוץ מהתבן שבה. (וכמובן הוא מתעלם גם מדבריו של אברהם אבינו עצמו "במה אידע כי אירשנה". ושאמונתו בהבטחה זו נחשבה לו ל"ויאמין בה' ויחשבה לו צדקה".)

אני מביא מעט ציטוטים, וכמובן הכל דל שבדל ורק כדי לחדד כמה נקודות שהאתר המצחיק ("מיותר להסביר...") נגע בהן, וגם אנו בדיוננו האקטואלי יותר. נתחיל בשאלה האם ליבוביץ' מתנגד לחכמי ישראל או דווקא מסתמך עליהם בדעותיו השונות:

ליבוביץ' על תחיית המתים לפי הרמב"ם (במודגש-דברי הרמב"ם במקור):

"המקור (לי"ג עקרים לרמב"ם) הוא פירוש המשנה לרמב"ם, לפרק "חלק" במס' סנהדרין. שם מוצגים "שלושה עשר יסודות" של האמונה, שהרמב"ם מפרט ומפרש שנים עשר מהם, ואח"כ הוא ממשיך ואומר: "היסוד שלושה עשר הוא תחיית המתים-וכבר בארנוה", ואין הוא מוסיף על זה מאומה. וכשנבקש למצוא את "הבאור", לא נמצא (כשני דפים לפני זה) אלא את הדברים האלה: "...ותחיית המתים...הוא לצדיקים, ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחייהם! וכן אמרו חכמים 'רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים, צדיקים אפילו במיתתן קרויים חיים'"-והבן דברי רמב"ם אלה!".

"במשנה תורה לרמב"ם, הן בהל' יסודי התורה (בכל הפרקים) והן בהל' תשובה (ובפרט בפרק ח', הדן בתכלית האדם), וכן בהל' מלכים (בפרקים המציגים את העתיד לבוא), אין תחית המתים מוזכרת כלל. וכבר הכיר הראב"ד-שהיטיב מכב' להבין את הרמב"ם-שאין הרמב"ם מכיר "תחית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד". וכאן יש להסביר שאת "הנשמות" (בלשונו של הראב"ד), שהרמב"ם קורא להן "נפש", הרמב"ם מפרש כ"דעה שהשיגה כפי כוחה מהבורא והשיגה הדעות הנפרדות" והיא צורת הנפש והשגתה הוא העולם הבא. מה שאמרתי בדבר תחית המתים בפרש המשנה והמשמעות של "כבר ביארתיו"-שריר וקיים: עניין "צדיקים במיתתם קרויים חיים" הוא בלבד מה ש"כבר ביאר" הרמב"ם לפני זה בנוגע לתחית המתים".

על שכר ועונש:

"...הרמב"ם מציג את הליכת אברהם אבינו לעקדה כביטוי העליון של הגבורה שבקבלת עול מלכות שמים-עבודת ה' לשמה. אבל הוא מכיר גם את חולשת בני אדם, ולכן הוא קובע: "התורה התירה לבני אדם לעבוד את ה' ולקיים את המצוות לתקות שכר ולהמנע מן העבירות מיראת העונש". כאן מפורש מה בין התכלית שהתורה מציגה למאמין ובין ההיתר שהיא נותנת לו. החילוני אינו מקבל עליו עול תורה ומצוות, ובזה פרש מעולם האמונה".

על הנבואה:

"...נביאי האמת אינם מגידי עתידות. הם מציגים דרישה למציאות האנושית ומכוונים את האדם כלפיה. זאת ניסחו תוספות במאמר נפלא: "אין נביא מתנבא אלא על מה שראוי להיות" (יבמות, נ').

לגבי השגחה פרטית, כבר מדובר במאסות גדולות של חומר שלא כאן המקום לפרטן, אבל ליבוביץ' מסתמך בפירושו למונח על הרמב"ם ולא "ממציא לבד" טענות וגישות. לגבי עולם הזה ועולם הבא, ליבוביץ' חזר ואמר שאין בתורה כולה אפילו חיוב אחד לאדם מת, כל החיובים הם כלפי החיים, ולכן גם אם יש עולם הבא כפי שמפנטזים (מילה שלי) שיש-הוא לא רלוונטי בכלל לקיום המצוות והתורה. ואלו דברים לדוגמא לגבי "עולם הבא":

"מונח זה (עולם הבא) אינו מצוי כלל בתורה, ולא בנביאים, ואף לא בתהלים-זאת אומרת אינו מצוי כלל בספרי יסודות האמונה. גם בהתגלמות העילאית של האמונה בחיי היהודי-ביום הכפורים-אין שום התייחסות לרעיון העולם הבא, אלא כל יוה"כ אינו עוסק אלא במעמדו של האדם לפני ה' בעולם הזה...וזו לשונו של ר' חיים מוולוזין: "האדם עושה את העולם הבא במעשה המצוות, והוא מעשה ידי האדם עצמו, כי המצוה היא עצם השכר: שזוכה לעבוד מלך הכבוד הקב"ה...וכן הרע שעושה הוא עצמו ענשו...העולם הבא הוא מעשה ידי האדם עצמו, שהוא עושה עתה העולם הבא במעשה המצוות ומתקין חלק לעצמו במעשיו...".

זה בינתיים.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

גור שלף הקפטן מתחיל להחויר (ואני לא יודע כמה מקוראי/כותבי התרד יבינו את השנינה)

_________________

מודה שלא הבנתי.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

צעיר.

מי לדעתך הגיטריסט הטוב בהיסטוריה? ומי צריך להיות במקום ה-37 ברשימה?

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

רמיזה לת'רדפלצת מייגע מההסטוריה?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אני חושב שהדיון כאן על לייבוביץ' ראוי לת'רד נפרד, ואני מקווה שבקרוב זה גם יתממש.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

פיצלתי. בגלל מוגבלות טכנית שלי לא הצלחתי לפצל את ההודעות המדויקות אלא רק מהודעה אחת שבחרתי והלאה, ככה שאולי השתרבבו כמה הודעות שקשורות לגיוס חרדים וכיוצ"ב (וגם זה לא מתחיל לגמרי מההתחלה).

אתם מוזמנים לבדוק אם תצליחו לעבור את ה-15 עמודים רק על הנושא הזה...

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אני העליתי טיעון מאד פשוט. בעיני רבים (ואני בתוכם) תפיסתו של ליבוביץ׳ את היהדות היא כה מעוותת, עד כדי כך שהתואר ״הקפיד על קלה כבחמורה״ לא נכון לגביו. כי אמנם טכנית הוא קיים את המצוות (כמעט כולן. ממקרא מגילה הוא התחמק בדרך לא מאד הלכתית), אבל מרגע שהעיקר, (קרי: האמונה) חסר מן הספר - אין שום ערך בקשירת קוביה כזו או אחרת על היד.
יכולתי לתמצת זאת לשלוש מילים: ״רחמנא ליבא בעי״.
העד שלך לחקירה נגדית.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

1. תוכיח שתפישתו של ליבוביץ' את היהדות היא "מעוותת".

2. הקפיד על קלה כחמורה, פירושו כן הוא: הקפיד על קלה כחמורה. אי אפשר להגיד "לא נכון לגביו" אם הוא הקפיד על קלה כחמורה.

3. תוכיח שהאמונה שלו "חסרה".

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אני קצת עצלן אז אשתמש בויקיציטוט בהנחה שהוא מקור מוסכם על כל הצדדים כאן. אם מישהו טוען שלא, אני אלך לחפור עמוק יותר.

1. "עמדתו הדתית-אמונית של אדם ביהדות אינה תלויה כלל באינפורמציה על מה שאירע בזמן מן הזמנים, וגם לא בכך כיצד הוא מבין את האירוע או את האירועים". סותר את "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", וגם את "שאל נא לימים ראשונים".

"אין היהדות ההיסטורית מושתתת על תושב"כ אלא על תושבע"פ, ולא יהיה לה קיום אלא במידה שתושבע"פ תהיה מציאות חיה ולא תיהפך היא עצמה לתושב"כ". נובמת.

"זיהוי הדתיות עם המוסריות מסלף את שתי הקטגוריות יחד". סותר את "ומי גוי גדול, אשר-לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככול התורה הזאת". (שים לב שהמשפט המצוטט מספר דברים הוא משפט שהגויים אמורים להגיד, דהיינו התורה "מתפארת" בכך שהיא מוסרית אפילו בעיני הגויים).

"כשתיפקע הבועה המשיחית של ה"ה קוק, לוינגר, פורת וחבריהם, ויתברר שלא תתגשם היום התפארת של מלכות המלך המשיח, אלא תוסיף להתקיים בקשיים עצומים מדינת ישראל קטנה ודלה בגבולות 1967 (...), יגלו גם אנשי `אמונים` שאין להם עוד שורשים ביהדות זו" - אם אני מבין נכון הוא מערער פה על העיקר ה12 מי"ג עיקרי האמונה שניסח הרמב"ם. (כי אם כל כוונתו הייתה לומר שייתכן עיכוב בגאולה, אבל ודאי שהיא בא תבוא - זו בדיוק תורת בית המדרש של הרב קוק ותלמידיו. "קמעא קמעא" וכו').

"אין בכלל דבר שעשוי "להבטיח (!) קיום נצח (!!) של העם (במה הוא מוגדר?) במדינה ובתפוצות" [הסוגריים במקור]. - קודם כל לא הבנתי את השאלה במה הוא מוגדר. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה. קשה לי להאמין שליבוביץ' לא הכיר את ההגדרה הזו.
דבר שני, לעצם המשפט, הוא סותר את מה שכותב הרמב"ם במצוות עשה קנג: "אילו הנחנו, למשל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל - חלילה לאל מלעשות זאת, לפי שכבר הבטיח שלא ימחה ולא ישרש את שארית האומה לגמרי". לא רק שזה סותר את עצם המשפט שציטטתי, זה גם סותר את היחס שלו לארץ ישראל והגדרת ה"עבודה זרה" שלו.

2. בסדר. אם נניח אתה טוען שחמור שקושרים עליו תפילין מדי יום מקיים מצוות תפילין אז סבבה. בדרך כלל כשאומרים על מישהו שהוא קיים קלה כבחמורה מתכוונים למשהו מעבר למעשה הטכני עצמו. אבל אם אתה רוצה להתעקש מילולית - אתה צודק. קיים קלה כבחמורה. (הי!!! יש לי משחק מילים!!! קיים קלה כבחמור. הבנת? בגלל שהבאתי דוגמה מחמור. חחחחחחחחחח אחי חזק חחחחחחחחח).

3. ע"ע סעיף 1.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

צוד אין ספק שליבוביץ קיצוני בתפיסת מרכזיות ההלכה ביהדות,אבל היהדות היא סקאלה.13 העיקרים של הרמבם רחוקים מלהיות תנאי סף.בין הוגי ימי הבינים יש מחלוקות מטורפות בנושאים כמו הגשמת האל,מקורה של התורה שבכתב ועוד.

_________________

לא ידוע לי על מחלוקת בין הוגים יהודיים לגבי מקורה של תורה שבכתב, אני אשמח אם תראה לי אחת כזו.
וליבוביץ' יכול לא לקבל את י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם, אבל אז הוא לא יכול לטעון שהוא רמב"מיסט. (אגב, למה רחוקים מלהיות תנאי סף? מי עוד מהוגי הדעות של היהדות לא מקבל אותם?)

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

צוד, רק לגבי סעיף 3 שלך, אני חושב שלא הבנת את סעיף 1. סעיף 1 להבנתי אומר שהאמונה היא אקסיומטית, ולא אמורה להיות תלויה באירוע כזה או אחר (רק לדוגמה - חבר טוב ודתי לגמרי שאמר לי פעם שעבורו מעמד הר סיני זה אירוע שמבחינתו אם יוכח לו שלא התקיים, הוא לא יוכל להמשיך להיות דתי. זה להבדיל מהאבות שאין לו בעיה לקבל את היותם מיתוס). לא יודע אם זו גישה יהודית או לא, אבל זה בודאי לא מרמז על אמונה חסרה, אם כבר להיפך. גם הביטוי "דתית-אמונית" מרמז על הקשר ההדוק וההכרחי שבין להיות דתי ולהיות מאמין.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אבל הוא מכליל את כל האירועים, לא רק את האבות או את אנלא יודע מה. חוץ מזה שסעיף 1 שלי הוא ארוך. הדוגמה עם המשיח למשל היא הרבה יותר רלוונטית לעניין האמונה.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

צוד- לגבי הכותרת שלך לת'רד 'האלטרנטיבי בטעות', מודה שגם אני הייתי בטוח שנחמה אכן אמרה עליו את המשפט המצוטט (אחי הגדול והטיפש) אך חיפשתי אותו ולא מצאתי. אפילו לא בביוגרפיה של חיותה דויטש על נחמה שדווקא מלאה בציטוטים מאוד מעניינים.

היש לך קישור/מושג מאיפה באמת זה מגיע או שגם אצלך זה בגדר מיתוס?

ראשית אין ברצוני ואף לא ביכלתי, וקטונתי להתמדד עם פיגורה כמו לייבוביץ', אבל היות והנושא החל לא כדיון סביב קבלת דבריו של ליבוביץ' כאמת אלא כשאלה האם דבריו מייצגים את היהדות כפי שהיתה -ועודנה- מוכרת וקיימת, או שהוא ברא (או בדה) לעצמו דת חדשה ולקח מן היהדות פרט קטן העונה לתרי"ג מצוות, ע"כ אשתדל רק להתמודד עם מה שנדב ניסה כביכול לטעון: לייבוביץ' שאב את דעותיו מהיהדות כשבראש וראשונה ניצב הרמב"ם.

אשר לענין הראשון, (אי אמונה מעשית בתחיית המתים) ראשית, צר לי לומר זאת אבל אם מה שציטטת בשמו של ליבוביץ' נאמן למקור אין לי מנוס מלקבוע שהוא פשוט שיקר או התבלבל, ליבוביץ קבע שענין תחית המתים לא מוזכר כלל בספר משנה תורה, ובכן: להלן דברי הרמב"ם בהל' תשובה בפ"ג ה"ו: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... והכופרים בתחיית המתים". כלומר, ישנה התייחסות מפורשת בדברי הרמב"ם לתחיית המתים כעובדה ברורה ומוחלטת עד כדי שהכופר בה נחשב בשורה אחת עם כופרים אפיקורסים ושופכי דמים.
במבט ראשון לא ברורה היתה לי כל כך מהי מטרתו של ליבוביץ בקביעה זו הלא אין ברצונו לטעון שהרמב"ם לא האמין בתחיית המתים דבר שהיה מאבני היסוד של הרמב"ם בעיקריו,
כמדומני שמטרתו של ליבוביץ' היתה להפוך את הענין לחלק תיאולוגי ותיאורטי בעלמא (בהמשך נתייחס להטעיה הקטנה שהוא מנסה בעדינות ליצור בקשר לרשעים בחייהם) ולחסר משמעות הלכתית, ובכך לעקר את המשמעות הריאלית מהענין, ולתפיסתו העובדה שהרמב"ם בחר להתעלם בספר ההלכות שלו מתחיית המתים מחזק את דבריו, רק חבל (מבחינתו כמובן ) שהרמב"ם "שכח" לעשות זאת.

אשר לעיקרון הבסיסי, כל מעיין מתחיל וכל ניצב על סף בית המדרש יבחין מיד שדברי הרמב"ם אשר לתחיית המתים, לא נוצרו במוחו, אלא הם העתק מוחלט ונאמן למקור של דברי חז"ל במשנה במסכת סנהדרין דף צ.: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... והאומר אין תחיית המתים מן התורה.
נפתחת בגמרא שם סוגיא ארוכה וענפה של עיסוק בנושא תחיית המתים העוסקת בשאלת הוכחה לתחיית המתים מן התורה ומביאה עשרות רעיונות ודוגמאות לכך שהתורה ראתה בתחיית המתים משהו עובדתי ומוחלט, להלן אצטט מספר דוגמאות המוכיחות מעבר לכל ספק כי מדובר בתחייה מעשית וריאלית העוסקת בתחומי העיסוק האנושי המעשי,
מניין לתחית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לארץ ישראל (וא"כ איך ניתן לתת לו תרומות ומעשרות שאינן נוהגות אלא בארץ ישראל) אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה, מכאן לתחיית המתים מן התורה, מיותר לציין שהענין עוסק ישירות במצוות התורה שינהגו גם לעתיד לבוא על ידי המתים שיקומו.
רב סימאי אומר "וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען"(שמות, וארא), לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה. שוב, מדובר על תיאור עובדתי בו האבות שוכני עפר ינחלו את ארץ ישראל.
אחסוך בדוגמאות נוספות ומפורטות יותר שאינן משאירות מקום לספק אשר לתפיסת חז"ל את תחיית המתים.

היות ואין חולק שהמקור היחיד לדברי הרמב"ם בכל ספריו בנושאי יהדות הן כתבי חז"ל ובפרט בנושא כה מהותי זה (ולהלן התייחסות הרמב"ם לחולק על דברי חז"ל: וכן הכופר בפירושה והיא תורה שבעל פה והכחיש מגידיה כגון צדוק וביתוס (שכפרו בסמכות התנאים) הרי זה כופר בתורה ואין לו חלק לעולם הבא), כה מגוחך לטעון שלרמב"ם היתה גישה שונה משלהם
הרמב"ם היה היחיד מבין הראשונים שראה בתחיית המתים כאחד מעיקרי האמונה והרמב"ן ושאר חבריו תמהו על דבריו ולא ראו טעם בהם, כי מה ענין האמונה בתחיית המתים לעיקרי הדת.אבל הרמב"ם ראה בנושא זה דבר משמעותי וקריטי עד מאוד ביסוד היהדות והדת שעיקרו הוא חלק מתכלית העולם, המצוות ואמונת השכר והעונש, בכך שהצדיק במותו אינו מסיים את תפקידו עלי אדמות אלא עתיד לשוב ולנחול את חלקו.

אתייחס כעת לטיעוני ליבוביץ בענין, וראשית אכתוב את המובן מאליו, ברור לכל קורא וידע זאת היטב ליבוביץ, שהמשמעות הברורה והפשוטה לקרוא טקסט בסגנון "תחיית המתים" היא כשמה ומשמעותה: אדם חי> מת > ישוב לחיות. אם אי מי טוען אחרת הדבר הראשון שעליו לעשות הוא לכתוב זאת ברורות.
אמנם, לענ"ד, ליבוביץ' ניסה בערמה ליצור טריז בין הרמב"ם לחז"ל, ולטעון כאילו הרמב"ם חלק באלגנטיות עליהם, אך סירב לעשות זאת בפומבי כדי להשאיר את השוטים בדעה הישנה, לכן בדרך חלקלקה הוא דאג לרמוז לקורא האינטליגנט שתפיסתו שונה מדברי חז"ל בענין, (מדובר אגב בדפוס פעולה קבוע בדברי ליבוביץ', רוב דברי התורה הסותרים את משנתו, נכתבו עבור הטיפשים דלי העם והשכל, אך מפעם לפעם נשתלו רמזים למביני ענין ובהן ימצאו הללו את אמונתם האמיתית, כמה רחוקים הדברים מהשכל הישר) היות וגם בעיניו זו האשמה חמורה מדי להטיל על הרמב"ם, הרי שבבואו לעשות זאת החל להניח שלב על שלב בתיאוריה,
ראשית, הרמב"ם לא הזכיר זאת בחיבורו היסודי והעיקרי,
כאמור, טעות ראשונה. (עיקרה של התפיסה היא שגיאה של ליבוביץ', הרמב"ם ראה במו"נ חיבור לא פחות חשוב ממשנה תורה ורק תפיסתו של ליבוביץ ולפיה שמירת המצוות היא ורק היא מהות התורה, הטעתו).

שנית, גם בפירוש המשניות הרמב"ם לא פירט מהו תחיית המתים אלא סתם זאת והפנה את הקורא לעיין בראשית דבריו,
כאן קורץ ליבוביץ לקורא כאומרו: הרמב"ם כתב זאת כמי שכפאו שד, ולמרות שיכל להאריך בנושא ולפרט בחר לקצר משום שהעדיף להתחמק מהנושא למען יגיע ליבוביץ ויבין את דברי. אחרת איני רואה משמעות לדברי ליבוביץ', הרי הרמב"ם ראה בתחיית המתים עיקר כה חשוב, והוא כותב שאחד מעיקרי האמונה הוא תחיית המתים חד חלק וברור, מה מוסיפה או גורעת לצורך הענין שאלת הפירוט וההרחבה, הכי אם מדובר בתחייה גשמית יש להרחיב בענין ואם מדובר בענין וירטואלי יש לשתוק בענין? מובן איפה שרצונו של ליבוביץ לתת לקורא תחושה שהוא יחד עם הרמב"ם ביצעו תרגיל הונאה קטן ורמזו למביני ענין כי מדובר בענין שולי.
כמה רחוקים הדברים וכמה זרים הם מלומדי התורה והוגי משנת הרמב"ם.

שלישית, טוען ליבוביץ, בראשית דבריו הרמב"ם מתייחס לתחיית המתים בצורה הנותנת לקורא יותר מרמז להבין שמדובר בענין וירטואלי הנוגע לקיום רוחני וחסר כל משמעות מעשית שהרי כתב: ואיך יחיו הרשעים ואפילו בחייהם קרויים מתים, לא די לו לליבוביץ ברמז בלבד והוא מסיים את דבריו בקריאה נרגשת: "והבן דברי רמב"ם אלו". הנה כי כן כתב הרמב"ם תחיית המתים כמטבע לשון ידועה וברורה אבל שתל בדרך רמזים לקורא הנבון שחלילה לא נתפס להבלי חז"ל אלא הבין שמדובר במשהו וירטואלי,

כמה מצער הדבר שעלילה כה שפלה על הרמב"ם שהיה אביר הביטוי וההרחבה ובכל חיבוריו דאג שדבריו יהיהו ברורים בתכלית הבירור וההבנה והנה בנושא זה סתם את דבריו כך שהקורא החלש שכלית יחשוב לתומו שתחיית המתים היא... מתים שעתידים לחיות, והקורא הנבון יבין שאין לרמב"ם ענין עם שטויות אלו, כמה חבל שדברים אלו מתקבלים בלא חקירה ובדיקה.

היות וכותב הספר דאג לצטט רק את המוצא חן בעיניו הבה נטרח קמעה ונבדוק את כל דברי הרמב"ם האמורים שם, וז"ל:
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י
ותחיית המתים יסוד מיסודות תורת משה רבינו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך, אלא שהיא לצדיקים, ולשון בראשית רבה גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד. והיאך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחייהם, וכך אמרו עליהם השלום רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים, ודע שהאדם ימות בהחלט ויפרד למה שהורכב ממנו.
כלומר הרמב"ם מביא אסמכתת אגב לכך שאין לרשעים חלק בתחיית המתים מפחיתות חייהם בעולם הזה כך שאין ספק שאין סיבה להעניק להם חיים מחדש באותה מתכונת, הכי יש כאן רמז לכך שלא מדובר בתחיית מתים כפשוטה? כך רומז זאת הרמב"ם?

נשוב לדברי הרמב"ם ונראה מהן אותם ימים עליהם נסובו דבריו:
אבל ימות המשיח הוא זמן שבו תחזור המלכות לישראל, ויחזרו לארץ ישראל, ויהיה אותו המלך העומד מקום מלכותו ציון, ויתגדל שמו ויגיע לקצוי תבל יותר וגדול על ממלכת שלמה, ויכרתו עמו העמים ברית שלום, ויעבדוהו כל הארצות לגודל צדקו, ונפלאות יתגלו על ידו, וכל מי שיעמוד עליו יכריתהו ה' וימסרהו בידו. וכל פסוקי המקרא מעידים על אשרו ואשרינו בו, ולא ישתנה במציאות שום דבר מכפי שהוא עתה, זולתי שתהא המלכות לישראל, וכך לשון חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.

כלומר מדובר בתקופה ארצית לכל דבר שתתאפיין בשלום שקט שלווה ובטח.

הבאת דברי הראב"ד הכותב בחולקו נחרצות על דברי הרמב"ם בענין אחר, כאילו הרמב"ם לא האמין בתחיית הגופות וביטוי בנוסח: "הראב"ד הכיר את הרמב"ם יותר מכל ולכן יש לקבל את דבריו" הן בעיני לא פחות משערוריה. שוו בנפשיכם אדם שיסיק מדברי ציפי לבני בנאום אופוזיציוני שתוכנו "נתניהו במעשיו מפקיר את ביטחון אזרחי ישראל" אין ספק איפה יסיק המלומד שציפי לבני כמתנגדת לנתניהו הכירה אותו יותר מכל אדם אחר והמסקנה העולה שמטרתו של נתניהו ועיקר תכליתו המדינית היתה: שליחת ילדי ישראל לאוטובוסים מתפוצצים...
הראב"ד התווכח עם הרמב"ם כי לא ייתכן כדבריו משום שהמשמעות היא כפירה בתחיית הגופות, חטא חמור מנשוא לדברי הכל. כמה דמגוגיה והתחכמות נדרשים כדי ל"הוכיח" מדברי הראב"ד החולק מה סבר הרמב"ם. ההיפך הוא הנכון דברי הראב"ד והאשמתו רק מוכיחים את ההיפך לא יעלה על הדעת להכחיש את דברי חז"ל הברורים בענין ואם צודק הרמב"ם בדבריו ושיטתו, הרי שלדבריו זו תהיה התוצאה הסופית, מסקנה לפיה תחיית המתים היא ענין וירטואלי בעלמא, דבר שכאמור לא ייתכן
אגב, אין אפילו אחד!!! מכל מפרשי הרמב"ם באלף השנים האחרונות שהעלה על דעתו לפרש כך את דברי הרמב"ם כפי השגת הראב"ד מאחר שברור כל קורא שמדובר בהכנסת האשמה לויכוח ולא בטיעון עניני.
הארכתי בנושא כדי לתת תמונה רחבה יותר באשר לנושא הראשון שעסק בו נדב אשר לתפיסת ליבוביץ. והוכחתי שהוא חלק על כל דברי החכמים בענין, ולשווא ניסה לנחס את הדברים לרמב"ם.

אבל מדובר בנושא הזוטר ביותר בתפיסתו של ליבוביץ ומחלוקתו עם היהדות, אליהם אתייחס בהמשך.

1.לאמונה בבא המשיח אפשר לתת הפשטות ולבושים.המשיח כתקופה וכן הלאה.שוב יש לזכור שאחרי הכל זו דעת הרמב"ם.חכם חשוב מאוד אבל לא סמכות בלעדית מחייבת (אתה רחוק מאוד מלחנך את הילדים שלך לפי משנה תורה).
2. מה שליבוביץ' עושה לרמב"ם צמחוני ליד מה שהגמרא עושה למשנה ומה שתוספות עשו לגמרא.
3. מקורות ככה בשלף: אבן עזרא בראשית לו לא ""ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה".א"ע דברים לד,ו "דברי יהושע,ויתכן שבאחרית ימיו כתב כן".

_________________

1. במקרה הזה, ויקיציטוט הוא ממש לא מקור מוסכם, מפני שהוא מביא "היילייטס" שמוצאים מהקשרם במידה מסוימת, ולא עם הביאורים של בעל הדבר. מה גם שההליכה שלך לויקי מוכיחה לי את מה שידעתי קודם, שאתה לא באמת מכיר את תפישתו של ישעיהו ליבוביץ', אלא "יודע" שהתפישה שלו "מעוותת" כי מן הסתם כך למדו אותך בישיבה, או כך אמרו לך בסביבתך.

אבל היות שכבר כתבת, אענה:

"עמדתו הדתית-אמונית של אדם ביהדות אינה תלויה כלל באינפורמציה על מה שאירע בזמן מן הזמנים, וגם לא בכך כיצד הוא מבין את האירוע או את האירועים". סותר את "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", וגם את "שאל נא לימים ראשונים".

נראה שלא הבנת את דבריו כשאמר "עמדתו הדתית-אמונית של אדם". ליבוביץ' התכוון לכך שהחיובים הדתיים של היהודי והאמונה שלו באל (שמתבטאת בקיום אותם חיובים) אסור שינבעו ממה שקורה בעולם או מהבנתו את מה שקרה (דוגמא מצוינת: שואה), אלא יהיו כפופים להוראות ההלכה בלבד.

"אין היהדות ההיסטורית מושתתת על תושב"כ אלא על תושבע"פ, ולא יהיה לה קיום אלא במידה שתושבע"פ תהיה מציאות חיה ולא תיהפך היא עצמה לתושב"כ". נובמת.

א. בבא מציעא: "עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה: "אחרי רבים להטות".

ב. קצות החושן: "לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואל האדם ניתנה אשר לו שכל אנושי, ונתן לנו הקב"ה התורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת השכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנפרדים...הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת השכל האנושי אע"פ שאינו אמת...רק שיהיה אמת בהכרעת השכל האנושי...וזוהי ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת-שיהיה האמת אתנו...דאם היה הכל בכתב מיד ה'-מה לשכל האנושי להבין בתורת ה', אבל תושבע"פ משלנו היא..."

ג. הגאון מוילנה באדרת אליהו: "הלכה עוקרת את המקרא" בשלושה מראי מקומות שונים.

ד. רש"י: "כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר...מר יהיב טעמא להיתירא ומא יהיב טעמא לאיסורא...זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדבר בשינוי מועט"

ה. הרמב"ם: "ולא יטרידך רעיונך בהיותנו עונשים פה (על מה שכתוב בתורה "עין תחת עין" וכו', סוגריים לא במקור) ממון, כי הכוונה פה לתת סיבת הפסוקים ולא סיבת התלמוד".

ו. הנצי"ב: "אם לא היו ההלכות מקובלות, לא היו מוציאים מדיוק המקרא הלכות אלו"


"זיהוי הדתיות עם המוסריות מסלף את שתי הקטגוריות יחד". סותר את "ומי גוי גדול, אשר-לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככול התורה הזאת". (שים לב שהמשפט המצוטט מספר דברים הוא משפט שהגויים אמורים להגיד, דהיינו התורה "מתפארת" בכך שהיא מוסרית אפילו בעיני הגויים).

די יהיה כאן לתת את הציטוט המדויק של ליבוביץ', בהקשרו: "בסופו של דבר אין לנו במוסר אלא הכרעתו הרצונית האישית של האדם-"רצונו הטוב". ובזה מתנגשת המוסריות בדתיות, מאחר שבדת לא האדם הוא קנה המידה אלא אלוהים, ולא רצונו של האדם מגדיר את "הטוב" אלא רצון אלוהים כפוי עליו. זיהוי הדתיות עם המוסריות מסלף את שתי הקטגוריות יחד".

"כשתיפקע הבועה המשיחית של ה"ה קוק, לוינגר, פורת וחבריהם, ויתברר שלא תתגשם היום התפארת של מלכות המלך המשיח, אלא תוסיף להתקיים בקשיים עצומים מדינת ישראל קטנה ודלה בגבולות 1967 (...), יגלו גם אנשי `אמונים` שאין להם עוד שורשים ביהדות זו" - אם אני מבין נכון הוא מערער פה על העיקר ה12 מי"ג עיקרי האמונה שניסח הרמב"ם. (כי אם כל כוונתו הייתה לומר שייתכן עיכוב בגאולה, אבל ודאי שהיא בא תבוא - זו בדיוק תורת בית המדרש של הרב קוק ותלמידיו. "קמעא קמעא" וכו').

הייתכן שפספסת את אחד ההסברים הנפלאים ביותר שנתן פרשן מן האחרונים לעיקר ה12? הרי לך: http://www.youtube.com/watch?v=Wq7xiOndJw4

"אין בכלל דבר שעשוי "להבטיח (!) קיום נצח (!!) של העם (במה הוא מוגדר?) במדינה ובתפוצות" [הסוגריים במקור]. - קודם כל לא הבנתי את השאלה במה הוא מוגדר. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה. קשה לי להאמין שליבוביץ' לא הכיר את ההגדרה הזו.
דבר שני, לעצם המשפט, הוא סותר את מה שכותב הרמב"ם במצוות עשה קנג: "אילו הנחנו, למשל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל - חלילה לאל מלעשות זאת, לפי שכבר הבטיח שלא ימחה ולא ישרש את שארית האומה לגמרי". לא רק שזה סותר את עצם המשפט שציטטתי, זה גם סותר את היחס שלו לארץ ישראל והגדרת ה"עבודה זרה" שלו.

ליבוביץ' לעניין הגדרת יהודי: "מבחינת ההלכה-"יהודי" מוגדר כבן לאשה יהודייה או גר שנתגייר כהלכה, ואין יהודיותו תלויה באישיותו, באמונתו ובהתנהגותו. על-כרחו הוא יהודי. זאת אומרת: חוקי היהדות (תורה ומצוות) חלים עליו. אם הוא שומר תורה ומצוות-ניחא, אבל גם אם הוא מפר אותן-הוא יהודי עבריין, ואילו היה תוקף לדין תורה-היה מועמד למשפט ונדון כיהודי עבריין. אולם במציאות-חטיבה אנושית מסוימת נעשית עם מסוים בגלל תכנים ערכיים משותפים לבני החטיבה ו/או אורח חיים משותף להם. כ-80 או 100 דורות היה העם היהודי מוגדר (במציאות-ולא רק מבחינה נורמטיבית. סוגריים במקור) ביהדותו: בקבלת עול מלכות שמיים ועול תורה ומצוות. היהדות היתה היהודיות-המהות הלאומית של חטיבה אנושית זו. מן המאה ה-19 ואילך אין החטיבה המוכרת היום כ"עם היהודי" מוגדרת עוד ביהדות ואין רובם של אלה המוכרים כיהודים מכירים בהלכה כפרוגרמת החיים שלהם. לפיכך אין לנו היום תשובה חד משמעית על השאלה: במה מתבטאת יהודיותו של אדם-אם אנו מתכוונים להתבטאות בחיים הריאליים. אם אתה בכנות רואה עצמך כיהודי, אינך פטור מלשאול את עצמך: במה מתבטאת יהדותך בפועל? האם בסמרטוט הצבעוני הצמוד למוט והמכונה דגל, או במדי הצבא, או בזה שאתה יחד עם אחרים מאייש טנק ישראלי-אמריקני? מלבד הערכים הפשיסטיים האלה, מה משותף לי ולך, אם אני מקבל עלי תורה ומצוות ואתה שולל אותן? ואע"פ שאין לנו תשובה על השאלה הזאת-אני ואתה (זו תשובה לאדם ששאל אותו שאלה. סוגריים לא במקור) נחשבים יהודים...אין מן ההכרח שיהיה אדם מחובר לעם כלשהו. כל אדם יכול להיות קוסמופוליטץ אולם כל השאלות הנ"ל מתעוררות אם האדם רואה את עצמו "מחובר לעם מסוים", במקרה דידן-לעם היהודי"

לעניין קדושת ארץ ישראל:

1. מכילתא: "שלושה דברים ניתנו על תנאי: ארץ ישראל, בית המקדש ומלכות בית דוד".

2. מסכת שבת, נ"ה: "אימתי תמה זכות אבות". לדעת כל התנאים והאמוראים, ור' פירוש התוספות, תמה הקדושה בתקופת בית ראשון.

3. מדרש רבה בחוקותי: ראה מה שנאמר במסכת שבת נ"ה על זכות אבות.

4. ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק: "כי אין קדושה בשום נברא, רק לבורא ית'. שלא תדמו כי ההר (סיני) הוא ענין קדוש ובסיבתו נגלה ה' עליו-לא כן, בני ישראל!....ואל תדמו כי המקדש והמשכן הם עניינים קדושים בעצמם, חלילה! השי"ת שורה בתוך בניו, ואם המה כאדם עברו ברית-הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול...ויותר מזה הלוחות-מכתב אלוהים-גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרס ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם...סוף דבר-אין שום דבר קדוש בעולם...רק השי"ת הוא קדוש...כי אין שום קדושה וענין אלהי כללי בלעדי מציאות הבורא ית"ש...והפליא לעשות משה רבנו בשבירת הלוחות...להראות כי אין בנברא קדושה בעצם, רק מצד שמירת ישראל התורה כפי רצון הבורא ית"ש הקדוש, הנמצא האמיתי...".

5. הגמרא במסכת כלים: "א"י מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם".

ואומר ליבוביץ' על הגמרא בכלים: "אין מביאים את העומר וכו' מא"י משום שהיא ארץ קדושה, אלא מהות קדושתה היא שמביאים ממנה וכו'. וכיוצא בזה בתשע הקדושות האחרות (שמנויות במשנה בכלים, סוגריים לא במקור). זאת אומרת: "הקדושה" היא מעשה המצוות ולא תכונה של העצמים שבהם מקויימות המצוות. אשר ל"קדושת" עצמים או מקומות-שבח אני את המלך הצדיק חזקיהו אשר "כתת נחש הנחושת אשר עשה משה" משום שהוא היה לאובייקט של קדושה לישראל.

וכן נאמר במלך הרשע ירבעם: "השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה...והשיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל", ועל אף שהשיב את נחלת ישראל אומר עליו הנביא עמוס: "השמחים ללא דבר האומרים הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים...וקמתי על בית ירבעם בחרב...בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו".



2. אין שום חיוב בתורה לקשור תפילין על חמור. יש חיוב על יהודי להניח תפילין, חיוב שרוב העם היהודי אינו מקיים. כך שלזלזל במי שמתוך הכרה מלאה וידיעה ברורה של הכוונה הולך ומניח תפילין יום ביומו מגיל 13 ועד אחרון ימיו...נו. ועוד להשוות את ליבוביץ', שמידת הכרת המקורות שלו לכל הפחות לא פחותה משלך ל"חמור", נו. ובמקרה, בדרשת הבר מצווה שלי התייחסתי לתפילין, כך שאני זוכר את הציטוט הבא: "פושעי ישראל בגופן, מאי ניהו ? - אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין".

3. אם אצלך אדם שכתב "אין קדושה בשום דבר בעולם-לא בארץ, לא בעם, לא בבנין, לא בחפץ ולא באדם: רק השי"ת הוא קדוש" הוא אדם בעל אמונה חסרה, הרי שאנו חלוקים גם בענין ההגדרה של אמונה חסרה.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אתה מחטיא לחלוטין את המטרה, לייבוביץ חלק על חז"ל (שראו בתחיית המתים ערך מהותי וקיים) מפורשות, בזאת גם אתה לא חולק, אך הוא ניסה לטעון שהוא בסה"כ רמבמיסט, ודברי הרמב"ם הם מקור לדבריו, בזאת באו דבריי.

אני האחרון שינסה לטעון שכל טקסט חייב להתפרש כפי מילוליותו הטהרנית, אבל, ודווקא משום כך, חובה גמורה ללמוד את הנושא בכללות והרחבה ולא להתפס למילים בודדות (ואף להטעות) כפי שעשה לייבוביץ.

ואגב שלא תהיה טעות, ליבוביץ במובן מסוים כפר בתחיית המתים כי מבחינתן הענין אינו בעל ערך ליהדות כפי שהוא רואה אותה, קיום מצוות ללא אידיאה ותכלית סופית כלשהיא, אלא קיום לשם קיום, רעיון תחיית המתים עומד כמובן בסתירה מהותית למשנה זו והיותו של הרמב"ם נושא הדגל של האמונה בתחיית המתים הציקה לו מאוד, לכן הוא ניסה בכח לעקר את דברי הרמב"ם ולסרסם כדי שלא יסתרו לדבריו.

שאלת תם ואולי מעט פשטנית בעקבות הפוסט של גינות מיכאל:

תחיית המתים היא דוגמא ל'אל מתערב' - שיוך תכונות של שפיטה, בבחינת צדיק וטוב לו רשע ורע לו (עניין שלמיטב הבנתי לא עומד בקנה אחד עם תפישת הרמב"ם ותפישתו של לייבוביץ' שפירש אותו).
מתוך הנחה שהעולם הזה נברא במצב שבו לאדם ניתן חופש הבחירה, מה הטעם לאותו אל מתערב בהנצחת מצב בו בעולם קיימים חבורה של צדיקים גמורים? (סוג של פלייסטיישן תקול, לא?).
תחיית המתים תתרחש, רק שאחרון החיים על כדה"א ייפח את נשמתו? במידה ולא, מה ייעשה עם שאר בני האנוש החיים, שבתוכם ישנם לא מעט רשעים?

אגב, אם איני טועה, בזמנו של הרמב"ם, לא מעט אנשים ראו בו ככופר ואף הורו על שריפת ספריו בשל הרעיונות האריסטוטליים שגלומים בהגותו.

אגב, עוד שאלה - מדוע ישנו איסור על לימוד תורת הנסתר עד גיל 45? או שפשוט נקודת ההנחה היא שאדם אשר יתחיל ללמוד את תורת הנסתר בגיל הזה, פשוט יתקשה לשנות מדרכיו ועל כן הסיכוי שהוא יושפע מהמסקנה האפשרית שהעולם הזה הוא "קול גלגל המסתובב" מבלי שיש יד מכוונת ומשגיחה בו הוא קטן.

נדב אתייחס להודעתך האחרונה, הנוגעת להודעתו של צוד. בשלבים שלבים.



הציטוט לא בשמים היא, ממסכת בבא מציעא, אינו ממין הענין, והוא ההיפך המוחלט ממטרת דבריך, ובמחילה מכבודך אתה טועה ומטעה מאוד מאוד. המשמעות הפשוטה של המימרה הזו כפי שמתאר אותה הרמב"ם היא, שהסמכות היחידה להורות לישראל את דבר ה' היא רק התורה כפי שנמסרה לנו ממשה רבינו, ופרשנותה כפי שהורה לחז"ל. תורה זו אינה יכולה להשתנות לעולמי עד ובשום סיטואציה ולכן כל התייחסות אל בת קול -שאינה אלא ראיה חוץ תורתית-, אסורה פסולה ומטעית לחלוטין.
מה לכל הרוחות קשור הענין לשאלת הסמכות של תורה שבעל פה מול תורה שבכתב.
כל ילד קט יודע שהתורה שבכתב היא הספר שניתן למשה מסיני, והתורה שבעל פה אינה אלא פירוש והרחבה לתורה שבכתב, אלא שפירוש זה נמסר בד בבד עם קבלת התורה במסורת מדור לדור, והוא הנקרא תורה שבעל פה כפי שהיא קיימת בקרן זוית לפני כל דורש מבקש מאז ועד היום.

אצטט את דברי הרמב"ם בפתיחתו למשנה תורה:

"כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו. ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנהו בארון לעד. שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'. והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל. שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות וגו'. ומפני זה נקראת תורה שבעל פה. אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים.

אין ספק לקורא מי מקור הסמכות של ההלכה ומי פירושה וביאורה.

לא רק שהנושא הזה עומד בסתירה לתפיסתו של לייבוביץ' אלא כל הקורא מעט מספרי התנ"ך יראה לנכון, ששכר ועונש בעולם הזה כלומר: השגחה פרטית, הינו היסוד עליו מושתת כל הספר על 24 הספרים שבו, רוב פתגמי משלי ומזמורי התהילים עוסקים במציאות בה ה' משלם שכר לצדיקים ויעניש את הרשעים. כל ספרי הנביאים הראשונים והאחרונים מתארים הלוך ותאר, השתלשלויות של אירועים כפועל יוצא ממעשי בני אדם, חטאיהם, או מעשיהם הטובים. גם ספר התורה מלא בתיאורי הברית בין ה' ועמו והתניה בין קיום המצוות להנהגת ה' בעולם על כל המשתמע מכך, היוכל החי להכחיש זאת, אתמהה?

שאלה פנטסטית, הרמב"ם דן ארוכות בענין, והרמב"ן אף חיבר ספור העוסק בשאלה זו בשם שער הגמול, לא אוכל לפרט כמובן את מסקנותיהם והפילוסופיה העומדת מאחורי כל תפיסה, אבל אכתוב בקצרה כי העולם נחלק מראש לעולם העשייה, ועולם הגמול, כשהגמול הוא כמובן עת קבלת השכר, התכלית בענין זה היא כפולה, ראשית, חובה שהאדם הממלא את חובתו יזכה לטוב ניצחי ושנית, (וזו עמוקה מקודמתה) בעצם היות העולם קיים, ובו רק אותם שמילאו את תפקידם נאמנה גלום כבוד הבורא בצורה השלמה ביותר, למראה קרוצי חומר שהתגברו על ייצרם ותאוותיהם רק כדי לעבוד את בוראם ולעשות הישר בעיניו. זו תכלית טהורה ללא מטרה שתבוא אחריה אלא תמצית בריאת העולם שהיא ביטוי של כבוד לחכמת הבורא האינסופית ולרצון הטוב המוחלט להיטיב.


אין לי מושג, ואצטט ברשותך את דברי הרמב"ם בענין,

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב
וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.


אכן הרמב"ם היווה חידוש מסוים בדורו, והרבה מחכמי דורו חלקו על חלק ממשנתו, אבל הצורה שתיארת היתה מנת חלקם, או של קנאים קיצוניים שעקבותיהם נמוגו עם השנים, או של חכמי התורה יושבי מערב אירופה ששלחו את השגותיהם לרמב"ם, קיבלו תשובות, וריככו מיד את התנגדותם, כך שניתן לקבוע בבירור שספרי הרמב"ם נתקבלו (לא כתורה מסיני כמובן אבל כעמדה לגיטימית) כבר בחייו אצל רוב תפוצות ישראל. ישנה אגדה המספרת שספר שערי תשובה העוסק בחזרה מדרך רעה נתחברה ע"י רבינו יונה מגירונדי שבספרד כביטוי של חרטה על זלזולו ברמב"ם.


ממש לא, חז"ל מתארים את לימוד הנגלה כדבר קטן ואת לימוד התיאולוגיה האלוהית = מעשה מרכבה, כדבר גדול, המובן הפשוט הוא שמדובר בנושא עמוק וחכם הדורש סינון אחר סינון, ויישוב הדעת מרבי, ולכן כדי למנוע ממעוטי דעת וטיפשים או צרי לב ללמוד חכמה בה לא הם יבינו מאום, ורק יסלפו את מסקונתיה, רק מי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים, כלומר, עבר בהצלחה את הקשים שבמבחני הדעת והחכמה הקודמים לחכמת האמת, ודעתו בשלה להתקדם בחכמות עמוקות כל כך, רשאי וזכאי להתחיל ב"דבר האמיתי" השגת האל.
הרמב"ם מאריך שכמו בכל הגבלה וודאי שישנם חריגים שדעתם רחבה וליבם חכם במידה המאפשרת להם להתחיל בלימוד משחר נעוריהם אבל כהוראה לכלל הציבור נדרשות הגבלות רבות.
[/quote]

הערה קטנה, כל ענין החילוק בין עבודת ה' מיראה או מאהבה (שהוא מיסודות התפיסה היהודית מראשיתה), הוא חסר כל תכלית לתפיסתו של ליבוביץ כי בשניהם האדם עובד את בוראו לשם אידיאה מסוימת ולא כעבד או חמור בעלמא.