סל ניוז

משווה את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, ומוסיף:
ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור של מרק טוויין, סדרת הספרים "תיבת פנדורין" של בוריס אקונין (עזאזל, גמביט טורקי, לווייתן, מות אכילס, משימות מיוחדות, יועץ ממלכתי, הכתרה, ובקרוב עוד, אני מקווה - ספרי בילוש מגניבים +), פו הדב, ספרים שרואלד דאל כתב, האבא של האבולוציה [ואיך אכלנו אותו] של רוי לואיס, 12 כסאות של אילף ופטרוב - מבריקים!, ומצוינים של מלקולם גלדוול שהוא נטול עלילה (הספר, לא גלדוול) אבל ספר טוב מאוד.

שיהיה בהצלחה, תעדכן מידי פעם איך הולך.

_________________
You know I wish that there was some way that I could be outside playing basketball in the rain and not get wet. Now wouldn't that be great?

הנסיך הקטן.
בימים אלה אני מסיים לקרוא את שנטאראם, אחלה ספר (במיוחד אם היית בהודו, אבל לא חובה)
לשני הגדולים של ג'ורג' אורוול (חוות החיות, 1984) הייתי מוסיף המלצה חמה על "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון", הספר הראשון שלו
סדרת אמבר של זילאזני אם בא לך פנטזיה. מצטרף בחום להמלצה על "אדון האור" שלו.
גם טרילוגיית "הקוסם מארץ ים" של אורסולה לה-גווין (הקוסם מארץ ים, הקברים של אטואן, החוף הרחוק ביותר) זכורה לי לטובה.
אם כבר אורסולה לה-גווין, אז המנושל הוא בוודאי אחד מספרי המד"ב החזקים ביותר שנכתבו, אבל לא לבתול קריאה.
"סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון" של אפרים סידון - על פניו בכלל ספר ילדים קצרצר, אבל הביקורת בו חדה ונוקבת,
לעניות דעתי ספר שחובה ללמד בבית הספר.
אם כבר ספרים מבית ספר - התפסן משדה השיפון, וגם סיפורים קצרים של ג'.ד.סלינג'ר (יום נפלא לדגי בננה אהוב עלי במיוחד).
"כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר, ספר נפלא, לא קשה בכלל, זורם מאוד ומשעשע ואם זאת על נושא רציני וכבד.
"זן ואומנות אחזקת האופנוע" של רוברט פירסיג, מבחינתי ספר חובה בכל ספריה ביתית שמכבדת את עצמה, אבל בקלות הספר הכי קשה
בת'רד הזה, בהחלט לא לבתול קריאה. בעתיד, אחרי שתכנס קצת לעניין, מומלץ בחום.
כמעט שכחתי - היצירה הגדולה של הרמן ווק - רוחות מלחמה + מלחמה וזכרון - אולי הרומן ההיסטורי הנרחב ביותר שנכתב, סדר גודל של 2,000
עמודים (בעברית) מחלוקים לארבעה כרכים, מרתק ומופלא, כתוב נהדר.
רומן היסטורי יותר קליל אך בהחלט נחמד (ועל אותה תקופה) - "פרידה משנחאי" של אנז'ל וגנשטיין.

וכמובן - עבודת חייו של אדוארד גיבון, 71 פרקים כתובים באנגלית של המאה ה-18, מספרים את סיפורה של האימפריה הרומאית עד קריסתה המוחלטת עם נפילת ביזנטיון (לא ברצינות, למרות שבהחלט מעניין לדעתי)

תהנה

_________________
"ההיסטוריה אינה אלא רשימה של פשעים, של שיגעונות ושל מזלו הרע של המין האנושי."

מיעוט ההמלצות על פרוזה עברית בולט אז בכל זאת בקטנה. אני מעריץ גדול של א"ב יהושע. גם הספרים המאוחרים הבינוניים שלו הם עדין ספרים שאני מאוד אהבתי. אבל אם צריך המלצות ממש אז כדאי להתחיל מהסיפורים הקצרים המוקדמים (שמאוגדים כיום בספר אחד) - שלושה ימים וילד או מול היערות הם דוגמאות לסיפורים יוצאים מן הכלל. ובין הרומנים - המאהב ומר מאני - הם ספרים נהדרים.

לא לא.


אני היחיד שהמליץ פה על גרוסמן?
אכן, חציר העם.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

לא מצאתי ת'רד ספרים נורמלי, אז אני מקפיץ את זה:

מחר יוצא ספר חדש של אהוד בנאי.
גם לכם יש לפעמים את התחושה הזו, כאילו התנ"ך נסגר מוקדם מדי?

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

נתרום את חלקי. 2 ספרים שקראתי בזמן האחרון ואהבתי עד מאוד:
1. חירות - ג'ונתן פראנזן: היה המון באזז סביב הספר הזה. ההצגה של פראנזן כמעין "ענק דור", ההוצאה של הספר ב"עם עובד", היקף היריעה של הספר.. כולם יצרו אצלי תחושה שאני הולך לקרוא ספר כבד מאוד. בת'כלס, ספר קל מאוד לקריאה. הוא מעורר מחשבה, אבל לא מחייב מחשבה. יכול להיות בקלות ספר טיסה, ויכול להיות בקלות הרבה יותר מזה.
2. על דעת עצמו - נורית גרץ: הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי, ובהפרש ניכר. העול שעושים לספר הזה הוא תיאורו כביוגרפיה של עמוס קינן שנכתבה בידי אשתו. זה לא בדיוק ביוגרפיה - גרץ מתמקדת ב-4 תחנות בחייו של קינן, אמנם, אבל עושה זאת בצורה מאוד לא "ביוגרפית". החלק הראשון קרוב יחסית לביוגרפיה, אמנם, אך השלישי כתוב כמעין סיפור בלשי והרביעי כתוב בצורה עלילתית משובחת (אני ממש לא זוכר את השני, לצערי).
ולקרוא לה אשתו.. אני מחבב את עמוס קינן, אבל בעיניי יכולת היכולת של גרץ לעבור בין סגנונות היא וירטואזית ומידת עומק התחקיר שהיא ערכה לכתיבת הספר מרשימה מאוד. המילה אשתו מעלה את התחושה של ביוגרפיה מטעם. אמנם אי אפשר לחמוק מהתחושה שגרץ אוהבת בכל נימי גופה את עמוס קינן, ועם זאת, היא מודעת ומודה בכל חסרונותיו ומציגה את התמונה של אישיותו כמו שהיא.

צוד, איך הספר הראשון של בנאי?

_________________
"The only good race pace is suicide pace, and today looks like a good day to die."

ואני אוסיף את הספר שאני קורא בימים אלה - "שוגון" של ג'יימס קלאוול, ספר שפשוט קשה לעזוב

_________________
"ההיסטוריה אינה אלא רשימה של פשעים, של שיגעונות ושל מזלו הרע של המין האנושי."

תראה, אני לא ממש אובייקטיבי. מסיבות שאת חלקן אני יכול להסביר ואת חלקן לא, גם אהוד יוציא רשימת מכולת אני אתעלף חסר נשימה, ("3 חלב!!!! הוא אשכרה כתב שם 3 חלב!!!!!!!!!!!!!!!!1111").

לאחר הדיסקליימר הזה, אפשר לומר על הספר הזה שהוא מאד "אהוד בנאי", הוא משלב קטעים ארוכים עם אנקדוטות קצרות. חלקן מחוייכות, חלקן סמי-ביוגרפיות וחלק הרהורים על החיים. אם אתה אוהב את אהוד בנאי, אתה תאהב מאד את "זוכר כמעט הכל". אם אתה לא אוהב את אהוד בנאי - אז אני לא חבר שלך יותר.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אני אהבתי פעם את אהוד בנאי, מאד. ואז באיזשהו שלב הוא התחיל לנדנד, שזה משהו שאופייני לכל הבנאים, כשחושבים על זה.

ספרים, רבותיי, ספרים:

"בזעיר אנפין" של ירמי פינקוס-פינקוס ידוע כמאייר, אבל מוכיח בספר הזה גם כשרון כספר. ספר "קיצי" נחמד לאללה, אני גמרתי אותו בפחות מיממה (עם עוד כמה דברים שעשיתי באמצע, כן?) כי הוא קריא להפליא, מלא בהומור, מבט ציני מצד אחד והרבה חמלה מצד שני על משפחה אשכנזית זעיר-בורגנית מתל אביב של שנות ה80. זה לא ספר "חשוב", אבל כל מי שגדל במשפחה אשכנזית זעיר-בורגנית יראה בספר הזה חלקים מהמשפחה שלו.

"חידת פרלמן"-אני לא מתמטיקאי דגול, אבל זה ספר נהדר שמגולל את סיפורו של גרישה פרלמן, האדם שפיצח את אחת מ"חידות המילניום" של המתמטיקה ואז התפנה להתחרפן לגמרי כשהוא חי עם אמו בסנט פטרבורג. הסופרת היתה בעצמה מעין ילדת פלא במתמטיקה, והיות שאי אפשר היה לראיין את פרלמן עצמו לצורך הספר (הוא היה בשלב שבו הוא מרביץ או מקלל את כל מי שמנסה ליצור איתו קשר), היא ראיינה אנשים שהיו קשורים לתכניות המתמטיקה הסובייטיות בשנים הרלוונטיות+מומחים מערביים למתמטיקה שהכירו את העבודה של פרלמן והכירו אותו אישית. יצא ספר שמלמד המון על התרבות הרוסית, על החיים שהיו בברה"מ מאחורי מסך הברזל (כולל נגיעה מרכזית באנטישמיות) וגם על אופי האדם והפוליטיקה בכלל. מומלץ.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אני אהבתי פעם את אהוד בנאי, מאד. ואז באיזשהו שלב הוא התחיל לנדנד, שזה משהו שאופייני לכל הבנאים, כשחושבים על זה.

ספרים, רבותיי, ספרים:

"בזעיר אנפין" של ירמי פינקוס-פינקוס ידוע כמאייר, אבל מוכיח בספר הזה גם כשרון כספר. ספר "קיצי" נחמד לאללה, אני גמרתי אותו בפחות מיממה (עם עוד כמה דברים שעשיתי באמצע, כן?) כי הוא קריא להפליא, מלא בהומור, מבט ציני מצד אחד והרבה חמלה מצד שני על משפחה אשכנזית זעיר-בורגנית מתל אביב של שנות ה80. זה לא ספר "חשוב", אבל כל מי שגדל במשפחה אשכנזית זעיר-בורגנית יראה בספר הזה חלקים מהמשפחה שלו.

"חידת פרלמן"-אני לא מתמטיקאי דגול, אבל זה ספר נהדר שמגולל את סיפורו של גרישה פרלמן, האדם שפיצח את אחת מ"חידות המילניום" של המתמטיקה ואז התפנה להתחרפן לגמרי כשהוא חי עם אמו בסנט פטרבורג. הסופרת היתה בעצמה מעין ילדת פלא במתמטיקה, והיות שאי אפשר היה לראיין את פרלמן עצמו לצורך הספר (הוא היה בשלב שבו הוא מרביץ או מקלל את כל מי שמנסה ליצור איתו קשר), היא ראיינה אנשים שהיו קשורים לתכניות המתמטיקה הסובייטיות בשנים הרלוונטיות+מומחים מערביים למתמטיקה שהכירו את העבודה של פרלמן והכירו אותו אישית. יצא ספר שמלמד המון על התרבות הרוסית, על החיים שהיו בברה"מ מאחורי מסך הברזל (כולל נגיעה מרכזית באנטישמיות) וגם על אופי האדם והפוליטיקה בכלל. מומלץ.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

תגדיר ״לנדנד״.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אני מרגיש שהוא לועס קצת יותר מדי את תדמית הטרובדור, לא משקיע במוזיקה כמו שהיה ויש משהו מאד משעמם בצורה שבה הוא שר באלבום האחרון.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

אוקיי, זכרתי שהיה ת'רד כזה.
אתם שואלים את עצמכם למה אני כותב כל כך הרבה בזמן האחרון? בגלל שאני קורא המון!

כמה המלצות:

סטונר - ג'ון וויליאמס
בלשי הפרא - רוברטו בולוניו
וזרח השמש - ארנסט המינגווי
רומן וינאי - דוד פוגל
וההיפופוטים התבשלו בבריכות שלהם - ג'ק קרואק וויליאם בורוז (פרק זה פרק זה)
ליילה - רוברט מ. פירסיג (ממליץ לקרוא קודם את "זן ואמנות אחזקת האופנוע" למרות שהוא יותר קשה אבל בכל זאת)
חיים על נייר זכוכית - יורם קניוק

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אני מתלבט מה יותר הזוי, ההודעה עם הדברים השחורים במרק או לראות את סטונר ברשימת הספרים המומלצים.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

למה סטונר זה הזוי?

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

אה, נראה לי שהבנתי. "סטונר" זה לא בגלל שהוא סטלן, לדמות הראשית קוראים משהו סטונר (נראה לי ויליאם).

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

דווקא ספר לא רע בכלל סטונר. בהחלט שווה קריאה.

גם ספר הרכב שאתם נוהגים בו שווה קריאה. מבחינת רמת העניין זה בערך זהה.

אני מודה שאני לא זוכר ספר עלילתי שמתחיל באבסטרקט בן פיסקה אחת, וכשאתה גומר את הספר אתה מגלה שזה באמת היה כל הספר.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

מאוד אהבתי את סטונר, את הצורה שבה הוא מעביר כאילו הלך רוח בכמה תחנות חיים ונותן לך הרגשה שגם אם כל הסיפור מאוד לא סנסציוני הוא עדיין ראוי.

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

לא יודע במה אתה נוהג, אבל ספר הרכב שלי לא משהו. סטונר הוא אולי (אולי) סיפור טרוויאלי, אבל מסופר נפלא. לא לכל אחד.

בוא נבדוק:



מסכים



מסכים



מסכים



לא מסכים



מסכים (ברור שלא בשבילי)

סה"כ 80% הסכמה זה לא רע. וברצינות, אני אשמח להבין מה יש בספר הזה. אמפירית, גם אני וגם אשתי קראנו אותו בזה אחר זה, בתחושת אי הבנה מוחלטת של על מה הספר הזה לעזאזל, ובסופו נפטרנו ממנו בהזדמנות הראשונה (ואני טיפוס רכושני מאוד לגבי ספרים). מעבר לזה שהספר הזה מבחינה עלילתית לא מדלג על שום קלישאה אפשרית, דווקא עניין ה"מסופר נפלא" לחלוטין לא ברור לי. יש שם מספר שמדווח בצורה אדישה אחרי סידרת התרחשויות שנמשכת חמישים או ששים שנה, בלי לתת לעלילה להתפתח לבד ותוך בחירה תמוהה ביותר של מה מעניין ומה לא.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

80% הסכמה זה מרשים...

איך אני אסביר לך למה זה ספר טוב לטעמי? מנקודה מסויימת ממש קשה היה לי להניח אותו, והבחור הזה, סטונר, והחיים הדי טריוויאלים שלו הפכו למעניינים, בעיקר בגלל היכול של ויליאמס לספר סיפור. לא סתם היה מי שהגדיר אותו כרומן המושלם. אני נהניתי ממנו מאד.

דווקא המינוריות הזו של הסיפור עצמו ושל איך שהוא מסופר זה מה שהיה יפה בעיניי.
אני מכיר אנשים שמאוד אהבו וגם כמה אנשים שלא הבינו מה כולם מתלהבים. אולי זה אחד מהדברים האלה.
אני בכל אופן מאוד אהבתי.

_________________
קיופיפלו על שם קיינטל וודס, סקוטי פיפן, לו ריד ולו יהי

לא מאמין שעברו 4 עמודים ולא כתבתי את זה.

"טוב ויפה, גיבס".

ענק.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

בלעכס על סטונר.
בלעכס על גיבס.