Super Mario כתב:
פלאש אתה התעמקת בחלק אחד של המשפט שציטטתי. אני דווקא יותר התייחסתי לחלק אחר (״אם נתעלם מחוסר היכולת לנצח משחקים״). זו מהות האוברייטדיות בעיני.
אני מניך שאתה ואיגי ודומיכם מתייגים את קובי באותה קבוצה עם דאנקן, מג׳יק, בירד וכו (אני גם לא אתפלא אם לדעתך הוא כבר עבר את כל אלה). העניין הוא שקובי הוא היוצא מן הכלל בין רשימת הכוכבים שרשמתי בכל מה שקשור לניצחונות ומצויינות קבוצתית (לא מצאתי סטטיסטיקה כזו אבל אני די בטוח שקובי לא מתקרב לכוכבים האלה בכל מה שקשור לאחוזי ניצחונות (גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף). אז אתה יכול להאשים את הקבוצה שמסביבו או את המאמן או את הג׳י אם או את החדרניות במלון, אבל אין עוד סופרסטאר ברמות האלו שנכשל עם הקבוצה שלו (או שהקבוצות שלו להיו רלוונטיות בצמרת) כל כך הרבה כמו קובי. תגיד מה שתגיד על לברון, אבל עם חבורת נמושות ששוות 19 ניצחונות בעונה קליבלנד היתה קונטנדרית עונה אחרי עונה. גם סאן אנטוניו של דאנקן.
זה מה שמפריד לדעתי את שחקני העלית (קובי, שאקיל, גארנט, קיד וכו...) מהגדולים שבגדולים (ג׳ורדן, בירד, לברון, ראסל, דאנקן וכו...)
אין לי מושג על מה אתה מדבר. בוא נעבור על הקרירה:
בפלייאוף, הנתונים מראים שקובי בראינט הגיע 7 פעמים לגמר, 5 פעמים אלוף, באותה תקופה טים דאנקן שיחק בליגה, אז בוא נבדוק: דאנקן הגיע 4 פעמים לגמר (מאותו מערב), בפעם האחרונה שבדקתי 7 זה "קצת" יותר מ4. מן הסתם אתה מזכה בזה את הצוות המסייע המושלם של הלייקרס, אבל לקובי כלל לא היו יותר אלסטארים בקבוצה מאשר הגדולים האחרים שהזכרת.
בעונה הרגילה:
בקדנציה עם שאקיל, השניים הובילו את הלייקרס להצלחה קבוצתית לא רעה בעונה הרגילה, לא פחות ממיאמי ושל לברון-וייד-בוש. לאחר מכן העונה החלשה ב05, ושתי עונות שקובי הוציא את המיטב מצוות מסייע עלוב. הקאבס של אותם עונות לא היו עוברים סיבוב ראשון במערב. לאחר מכן הוא קיבל סיידקיק אמיתי והוביל את הלייקרס ל57, 57, 65 ו57 נצחונות. השנה וחצי האחרונות מעט פחות טובות בעונה הרגילה, אבל גם הסלטיקס של בירד ירדו בכמות הנצחונות כשבירד ומקהייל הזדקנו (הפלא ופלא, ממש כמו הלייקרס של קובי וגאסול).
האזכור של לברון עם שאר הגדולים שבגדולים הוא בדיוק האוברייטד הגדול בהיסטוריה שאני מדבר עליו, הוא פשוט לא עשוי מהחומר של ג'ורדן בירד מג'יק ושאר הווינרים הגדולים.