סל ניוז

שרק ראובן? לא ראיתי. הוא טוב כמו הקודמים?

די מסכים איתך בדירוג אם כי:
האסיר מאזקבאן הכי טוב. (וגם עושה תחושה של צ׳רלי והשוקולדה)
אבן החכמים בגלל מה שאמרת.
הנסיך חצוי הדם.
חדר הסודות (הפסיד הרבה נקודות בגלל אווירת הדיכאון השוררת ברובו).
גביע האש (שם מתחילה ההידרדרות שמגיעה לשיאה בחמישי).
אוצרות המוות (כמה אפשר לשבת באוהל, לשמוע רדיו ולחכות שיקרה משהו?)
עוף החול. (משלמים לך פר מילה?)

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

ראובן יותר ויזיני מאשר שרק.

צריך גם הסברים?

1. האסיר מאזקבן (בפער גדול)
2. אוצרות המוות
3. גביע האש
4. מסדר עוף החול
5. חדר הסודות
6. הנסיך חצוי הדם
7. אבן החכמים

קצת בעיה לדרג את אבן החכמים בסוף, כי בתור מה שהוא (ספר ילדים הומוריסטי ופרודיה על ז'אנר ספרי הפנימייה) הוא מצוין, אבל בהקשר של הסידרה הוא הפחות מרשים. השישי הוא לדעתי הספר היחיד שאפשר להתייחס אליו כאל ספר לא מוצלח.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אף פעם לא חשבתי שבדירוג היוזרים של סלניוז אצלי ערן יעקוף את ראובן.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

נו, אז צריך גם לנמק? אוף.

האסיר מאזקבן - לא דורש נימוק מבחינתי. פשוט ספר מושלם ואני עדיין זוכר את הצמרמורות שלי בשלוש לפנות בוקר כשסיימתי את הספר והערתי את הגיברת לספר לה על זה (צריך להגיד שאותה תופעה חזרה גם בספר הרביעי).

אוצרות המוות - לא ספר נטול בעיות (דבר שנכון לכל הספרים של רולינג למעט השלישי. בכלל, צריך לקרוא אותה על הדברים הטובים שיש בה ולא כי אין לה חסרונות), אבל עדיין סגירה טובה מאוד לעלילה וכל מה שקורה סביב הדמות של דמבלדור והמשבר של הארי ביחס אליה הוא גאוני בעיני. גם הבנייה של העולם אחרי ההשתלטות של וודמורט היא מעולה.

גביע האש - פשוט ספר טוב בעיני. האחרון שבו הסוף היה באמת מפתיע (אותי לפחות), הספר הטוב ביותר בסידרה מבחינת האספקט הסאטירי, המון דמויות משנה טובות, ומאה עמודים אחרונים מצמררים. יכול להיות שצריך להיות במקום השני.

עוף החול - צריך להפריד. כל מה שקורה עד משרד הקסמים הוא בפיסגה הכי גבוהה של הסידרה. הספר הכי חשוך והכי מצמרר והדמות של אמברידג' פשוט גאונית. ממשרד הקסמים והלאה יש נפילה גדולה וזו גם הסיבה מדוע הספר לא ממוקם יותר גבוה. זה גם הספר שמציג את לונה וג'יני (לא כאחות הקטנה והלא מעניינת של רון), שתיים מהדמויות המוצלחות ביותר בסידרה.

חדר הסודות - ספר מוצלח מאוד בעיני. סוף מפתיע למדי. אבל עדיין ברמה של ספר ילדים שאפשר לקרוא בשעה ושסוגיות כמו כמה נקודות הכיתה שלי תקבל חשובות לא פחות מהאם יושמד העולם.

הנסיך - מה שקורה עם סנייפ זה נהדר, והסוף חזק מאוד (למרות שברגע שברור שתיאוריית הקונספירציה נכונה זה מחליש אותו מאוד). גם הדמות של מאלפוי עוברת התפתחות מרשימה מאוד. חוץ מזה זה ספר שפשוט לא קורה בו כלום, ודמבלדור מבזבז שנה על לשלוח את הארי למשימות טריביאליות שהוא כבר יודע את התשובה להן. אני חושב שזה גם הספר עם הכי הרבה בעיות אמינות בכל הסידרה, מהסוג של "צריך שכל הטובים יתנהגו כמו דבילים מושלמים ומצד שני הרעים יהיו נחמדים ולא ינצלו את כל השטויות שהטובים עושים". כל מה שקורה אחרי המוות של דמבלדור מאוד מוצלח, באופן לא מפתיע.

אבן החכמים - כבר אמרתי. כספר שעומד בפני עצמו הוא אחלה (אבל לא ברמה של הכיתה המעופפת או צ'רלי או הנערים מרחוב פאל ושאר ספרי המופת למיניהם). כפרק ראשון בסידרה הוא לא יותר מטעימה של העתיד להתרחש.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

האסיר מאזקבן אגב הוא גם הסרט הטוב ביותר לטעמי. קצת מעל הצמד המסיים

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

הסרט היה מצוין למעט סצינת השיא של הספר שרודדה לסצינה של שניים וחצי משפטים ויאללה הביתה. את שאר הסרטים כבר לא היה לי כח לראות אבל הדיווח משאר בני המשפחה שהם היו זוועה חיה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

שני האחרונים ממש לא זוועה. לגמרי לגמרי אחלה

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

איזה דיון כיפי.

הסרט הראשון מצויין. האסיר מאזקבאן פשוט סרט מעולה, גם בפני עצמו, גם בערכים קולנועיים טהוירים. הארחון גם מדהים.

אני עכשיו קורא סדרת הספרים, כרגע בספר החמישי.
עד עכשיו (רבע ספר) קצת נמרח מדי, עברתי 200 עמודים ואני לא מרגיש שקרה הרבה.

הספר הרביעי (גביע האש) היה המוצלח ביותר בעייני ולו רק בגלל 100 העמודים האחרונים והטוויסט הלא צפוי.

דיון שלם על הארי פוטר? באמת?

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

הסרטים האחרונים של הארי פוטר היו זוועה מהלכת.
במיוחד השישי שהיה בלתי נסבל.

ראובן, אני מהאייפון, אבל בחייאת - בשביעי אין עלילה ב80% מהזמן! יושבים באוהל ושומעים את לי ג׳ורדן מדבר ברדיו על צ׳יף האוכלים.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

עלילה זה אוברייטד.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לגמרי.
הנה, טולקין הצליח להיות אייקון מיתי בלי עלילה ובלי כשרון כתיבה מינימלי.

אני מתנצל מראש על הימנעותי מלהצטרף לחגיגה אבל הארי פוטר?

בחיאת, הרי מדובר בסדרה שנעה בין ספרי ילדים טובים (הראשונים) לבין פנטזיה אפלולית משהו אך קולחת ורבת דמיון שעלילתה קרעים קרעים וכל כולה סטריאוטיפיים צפויים מראש וחסרי עומק. רק תשווה בין העולם הדמיוני שיצרה רולינגז לזה שיצר טולקין (כן, ערן, ראיתי אותך) כדי להבין עד כמה הסדרה הזו היא בעצם ריקה.
נכון שהספרים ברובם קריאים ביותר, מה ששם אותם בשורה אחת עם אליסטייר מקלין או טום קלנסי (או הארלן קובן אם עדיין לא מלאו לך שמונים שנה).

אני מאלה שאוהבים גם את טולקין וגם את רולינג, אז אין לי בעיה.

ההערה המקדימה היא מה שכתבתי בסוגריים לפני כמה הודעות - את טולקין אני אוהב כי יצר משהו מושלם. עולם ענקי ושלם ויצירה ספרותית ענקית שכמעט כל משפט אקראי שאתה נתקל בו אתה יכול לחפור בו שוב ושוב. רולינג לא יצרה משהו מושלם, העולם שלה לא עקבי, תיאורי הקרבות שלה דפוקים, הגיבורים הראשיים שלה לוקים במעצבנות מסוימת, ועוד כל מיני מרעין בישין. אבל את רולינג אני אוהב על הדברים הטובים שיש בה.

למשל - אני מכיר מעט מאוד סופרים שמסוגלים להביא כזו כמות של דמויות משנה מעוצבות לעילא ולעילא, הטובות והרעות, ולגרום לקורא להתאהב בכולן פחות או יותר. או האספקט הסאטירי אצלה (ובכלל החוש הומור). או הכמות האינסופית של מחוות וציטוטים מכל ספר ילדים אפשרי בערך. ובאופן כללי, היכולת שלה גם להפתיע וגם לרגש בלי כמעט תחושה של מניפולציה אינסופית על הקורא (כמו שמרטין אוהב לעשות, למשל).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הארי פוטר זה בלימודי ליבה?

תודה לאל, לא. למרות שיש בחור בשם אמנון הלל שהפך לאורח קבוע בכנסים בהרצאות על הארי פוטר ושגם מלמד אותו בבי"ס (ואם לשפוט לפי ההרצאות שלו, הוא כנראה מורה מדהים).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ראיתי את הסרט הראשון של הארי פוטר. הוא היה נחמד, באמת, אבל זה לא דגדג את ההנאה שהייתה לי מהספר. החלטתי לא לראות את יתר הסרטים.

טוב, יום ראשון הגיע ושוב אני במשרד וצריך להרוג את השעות עד שיהיה מותר ללכת הביתה. אז הנה תגובה מנומקת ומפורטת:


מסכים




זה נכון, ועדיין - היה אפשר להפיק הרבה יותר. אתה מצפה שמריבות השישיסטים המאוהבים של רון והרמיוני לא יתפסו כזה חלק עצום בעלילה, ובכלל שיקרו יותר דברים חוץ מ"בוא נעבור לשם, שם עוד לא היינו".



טיפטיפה נמרח, אבל כן, אחלה ספר.



שמע, מסתובבים לך שם כל מיני ברדריק בוד כאלה שאין לך מה מושג מה הם תורמים לסיפור בצורה כזו או אחרת. וההריגה של סיריוס בעיני לא תורמת כלום ושום דבר מלבד להגיד: איזה ביצים יש לי, הרגתי את סיריוס בלק.



נראה לי שאני מסכים.



בעיני הוא דגול. אשמח אם תרחיב על הפסקה:



הלכתי לראיין את ליאוניד. שבוע טוב לכולם.

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

אני לא מאלה שבכו בכי תמרורים כשסיריוס מת, אבל עדיין ההריגה שלו היא אחד הרגעים הכי גדולים וחשובים בסידרה. בטח כל תיאור האבל של הארי שבא אחר כך. אבל עניין של טעם כנראה.

בנוגע לאמינות של השישי, בעיקר שני דברים:

א. דמבלדור יודע שיש לו שנה לחיות. יש לו שנה ללמד את הארי דברים חשובים ולהשיג כמה שיותר הורקרוקסים. במקום זה הוא מבלה את השנה בלתת להארי משימות שדי ברור שהארי ישתמט מהן (ולהעצבן נורא כשזה קורה) ושלמעשה אין בהן שום צורך (דמבלדור יודע הרבה מאוד על ההורקרוקסים בלי שיהיה באמת צורך בכל תהליך ריענון הזיכרון של סלגהורן). לתהליך הלימוד יש חשיבות מהבחינה שהוא מסביר הרבה על ההיסטוריה של וולדמורט, אבל להבדיל ממקומות אחרים (למשל, איך שאתה לומד על תקופת וולדמורט בספר הרביעי) זה נראה תפור ולא משכנע.

ב. במשך כל הספר נחשפת מזימה של אוכלי מוות להיכנס להוגוורטס, שמבוססת על שמאלפוי ימצא דרך להכניס אותם (מה שהוא מתקשה בו לאורך כל הספר), ודמבלדור מתעלם ממנה, בדיעבד במכוון. מה שקורה בפועל זה שאוכלי המוות מגיעים, גורמים נזק מינימלי ולמעשה נהרג רק מי שהיה צריך להיהרג, הארי יוצא בריא ושלם בלי להיהרג/להיחטף, והתכנית המקורית של דמבלדור מתממשת במלואה. זה לא אמין בכל כך הרבה רמות - מה אם הארי היה מספר על התכנית לעוד אנשים, שכן היו עוצרים את מאלפוי ומונעים אותה? מה אם מאלפוי היה נתקע עם הפיתרון עד תחילת השנה שאחרי? מה אם להיפך הוא היה מוצא את הפיתרון יותר מוקדם ודמבלדור היה נהרג באמצע הספר? והכי חשוב - מה אם אוכלי המוות היו מנצלים את הפירצה כדי לבצע טבח המוני ביושבי הוגוורטס, כמו שהיה צפוי והגיוני שיקרה?

בקיצור, לא אמין.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אם יש למישהו מידע על\קישור ל ניתוחים ספרותיים לבגרות אני אודה לו מאוד.(אני מדבר בעיקר על דברים שלא קופצים בגלגול כי אותם מצאתי).