סל ניוז

יותר מענין מלברון נגד קובי לטעמי.
ניסיתי לחשוב על המיקום של הגמר הנוכחי ואני חושב שהוא שני רק לפניקס-שיקגו ההוא ההוא. אבל אני אשמח לשמוע על הגמרים משנות השמונים שפספסתי.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הגמר של השנה לא לטעמי בכלל.
הגמר שהכי אהבתי היה של 93 אבל דווקא בגלל שלמדתי אז לפסיכומטרי והלילות האלו כמעט עלו לי בכניסה לאוניברסיטה.
רציתי כל כך שמייקל יגיע לתריפיט וייצר מרחק מהריפיטים של מג׳יק והפיסטונס. והוא באמת עלה אז למדרגה אחרת.
מבחינת כדורסל כמעט מיותר להסביר.
הגמר ששבר לי את הלב היה ב-85 שהלייקרס שחטו את הסלטיקס אהובתי.
כל פעם שמג׳יק התמודד מול לארי זה היה קסם, היתה ביניהם כל כך הרבה הערכה הדדית ותחרותיות והפאולים עוד היו פאולים.
גם ההרכבים היו כל כך איכותיים, חמישייה של די ג׳יי איינג׳ בירד מקהייל ופאריש זו חמישייה בלי רול פליירס רק תותחים.
מג׳יק שו קופר וורתי קארים היתה גם כמעט כזו.
לא היו הרבה שחקני הרכב חד מימדיים כמו היום. היו מעט אבל פחות.
הגמר השנה היה די מאכזב חוץ מהמשחק האחרון אבל לעומת יוסטון אורלנדו אין שום גמר יותר משמים ממנו.
דווקא אחת מהסדרות הכי מלהיבות היתה של סקרמנטו הגדולה מול הלייקרס.
סקרמנטו היתה התגלמות הכדורסל שאהבתי באותו זמן.

אז שלי:

93
86
ו2008 הגמר של הביב תרי של בוסטון כיפר על כל כך הרבה אכזבות והיה מופת של הגנה אגדית מבלי להיות הפיסטונס של וואלאס המשמימים.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

דווקא המשחק האחרון של הגמר הנוכחי? הייתי חושב שהשישי הוא יצירת המופת של הסדרה הזו

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

השישי הוא קומדיה של טעויות וההארכה היתה סתמית ומלאה טעויות.
הלילה היתה פעם ראשונה שמישהו התעלה מעל הטקטיקה ושבר את השבלונה.

_________________
The year is 2020: still no peace in the middle east
we are using implants to make voice calls
in other news Tim Duncan scored 15 points and 10 rebounds on another San Antonio win.

לפחות לברון ומג'יק יחלקו על עליך...
אני אפילו מביא את דעתי האישית (כי אני לא נהניתי ממנה במיוחד מסיבות ברורות), מבחינת דימוי היסטורי ברור לי שהיא בטופ של הטופ.
מה זוכרים מהלייקרס-בוסטון חוץ מה6 מ24 של קובי במשחק השביעי? בסידרה הזו חוץ מהדרמה במשחק השישי יש לך את הסלים של לברון ופארקר, את שיא השלשות של גרין, את הזיגזג של מיאמי, ואפילו את ההחטאה של דאנקן ואת ההופעה שלו בכלל. לגמרי לפנתיאון.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

פלאש יזכור את ה15 ריב' של קובי.
על כל פנים,אני לא בטוח שהסדרה הזאת עולה בהרבה על הסדרה ב2009.

שלוש הסדרות הגדולות ביותר שיצא לי לראות היו כמובן בשנות השמונים, כל סדרה והמיוחד לה.
84 הייתה הפעם הראשונה שהיריבות העתיקות נפגשו שוב הפעם בגרסת לארי ומג'יק. תחילת הסדרה הייתה זהובה אחרי שהלייקרס גנבו משחק בגארדן וקרעו את הסלטיקס במשחק הראשון בפורום ב-33 הפרש. בירד אז קרא לחברים שלו בקבוצה "סיסיז" והסלטיקס העלו את מפלס האינטנסיביות שלהם, כשזכור במיוחד הקלוזליין של מקהייל על רמביס. מג'יק ג'ונסון איבד את העשתונות שלו בסדרה עם מספר טעויות מכריעות שהביאו לו את הכינוי "טראג'יק" ג'ונסון והסלטיקס ניצחו.
ב-85 היה את הרימאץ' והפעם מי שיצאו כמו מלוע של תותח בסדרה היו הסלטיקס עם "טבח יום הזיכרון" בו הם ניצחו ב-34 הפרש. הלייקרס התעוררו, הצליחו לגנוב את המשחק הבא וקארים, ה-MVP המבוגר בהיסטוריה סחף את הקבוצה לניצחון בגארדן.
ב-87 הייתה הסדרה הסופית בה מג'יק סגר סופית חשבון עם הסלטיקס עם הג'וניור סקייהוק שניצח ללייקרס משחק בגארדן ומשם הלייקרס סגרו את הסיפור.
הסדרה הגדולה האחרונה הייתה שנה אח"כ בין הלייקרס לבין הפיסטונס. אני חושב שזאת הייתה הסדרה הכי טובה שאני ראיתי אי פעם. הרבע השלישי של אייזיאה, הטריפל דאבל של וורת'י במשחק 7 (היחידי בקריירה), המון כדורסל מדהים והרבה דם רע.

הסדרה של פיניקס מול שיקגו הייתה כנראה הסדרה הכי עצובה עבורי אבל הכדורסל בשנות השמונים היה טוב יותר משמעותית לטעמי.
בשנות האלפיים יש מצב שזאת הייתה הסדרה הטובה ביותר.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

הסדרה של דטרויט מול הלייקרס ב-2004 הייתה אירוע הספורט המהנה ביותר שצפיתי בו. הפיסטונס במופע הגנתי אדיר פשוט פירקו לחתיכות את הגלקטיקוס של הלייקרס.

הסדרה הזו התחילה אצלי תהליך ארוך של התעניינות אינטנסיבית בנבא ובמקביל איבוד עניין לחלוטין בענפי ספורט אחרים.

עמוס הזכיר את 88'. מהלך הסיום של הסדרה ההיא, עם הוצאת החוץ של ליימביר שהמגרש כבר מלא באנשים ויש עוד זמן על השעון הוא אחד הקטעים ההזויים שראיתי ב-NBA.

(אני אתייחס אך ורק לסדרות שהייתי בשלב בחיים שיכלתי לקום לצפות בהן משמע 95 ואילך...)

אני חושב שהסדרות של החביבות עליי(שתיים מהן הייתי בעד הצד שניצח ואחת בצד שהפסיד) הן אלו של 1998 ,2008 ו2011.

מבחינת גמרים אזוריים,יש את הלייקרס נגד סקרמנטו(שהפסדתי את הדקות האחרונות שלו בגלל שהייתי חייב לעוף לצבא בבוקר) וגם אינדיאנה נגד שיקאגו ב1998...

_________________
מה התועלת?

משחק 7 של הלייקרס נגד בוסטון היה נורא מבחינת כדורסל. גם הסדרה של ספרס-דטרויט לא ממש הייתה טובה מהבחינה הזאת. הסדרה של השנה הייתה מותחת ומצד שני הציגה התעלויות נהדרות של שחקנים אינדיבידולים ומהלכים גדולים בקלאץ'. קלאסיקה אמיתית בעיני.

מהסדרות שאני ראיתי במלואן (קרי משנת 2001):
1. בוסטון - לייקרס ב-2008 הייתה יותר טובה. מאמנים יותר טובים, קאדר שחקנים יותר טוב בשתי הקבוצות.
2. דטרויט שמה את המסמר האחרון בארון של שאקובי ומנצחת בדרך למעשה 4 הול אוף פיימרים.
3. סן אנטוניו - דטרויט ב-2005 הייתה סדרה לא קלה לכדורסל, אבל גם כאן - מאמנים טובים יותר, קאדר שחקנים יותר טוב בשתי הקבוצות (סן אנטוניו הייתה אותו דבר למעשה, רק עם שחקנים וטרנים באן בי איי במקום "פישרים" כמו ספליטר ודני גרין).
4. דאלאס עושה אפסט מדהים ומנצחת את מיאמי ב-2011. כמה קאמבקים מדהימים של דאלאס ותצוגות קלאץ' אדירות. כנראה הפעם הראשונה ש"סוס שחור", אותה מועמדת שמדברים עליה שהיא יכולה לעשות צרות לאחרים, אבל תמיד מפסידה בסופו של דבר, אשכרה הצליחה לקחת את הפלייאוף תוך כדי שהיא נותנת תצוגות פנומנליות גם נגד יריבות במערב (כולל 4-0 על האלופה היוצאת הלייקרס).
5. מיאמי-ספרס של השנה. הבלוואאוטים ממשחק למשחק די הורידו לדעתי מהאיכות של הסדרה. בסה"כ מבחינת רגעים אפשר להגיד שהיו פה כמה רגעים שייזכרו: הסל של פארקר בסוף משחק 1, שיא השלשות של גרין ואותו לילה שלשות שלו ושל גרי ניל, משחק 6 והתצוגה של לברון ושיין באטייה במשחק 7.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

לא הבנתי איך קאדר השחקנים של דטרויט- סאן אנטוניו ב-2005 יותר טוב משל מיאמי-סאן אנטוניו. טימי ומאנו היו צעירים בכמה שנים, אבל דאנקן של הסדרה הזאת משמעותית טוב מדאנקן של אותה סדרה. גם פארקר היה הרבה יותר טוב השנה. כנ''ל הצוות המסייע, חוץ מהורי. מיאמי-דטרויט זה כנראה נו בריינר. לברון לעומת פרינס ו-וויד לעומת המילטון. בוש קצת יותר טוב מבן וואלאס(ביכולת של בוש בסדרה הזאת זה אולי תיקו). נשאר שיד, וכל הספסל העדיף של ההיט לעומת דטרויט המאוד מאוד קצרה של 2005.

בוש קצת יותר טוב מבן וואלאס?! בוש לא היה מעז אפילו לעלות למגרש מול הוואלאסים. אם מול סן אנטוניו הוא סיים עם 0 נק', מול הוואלאסים הוא היה מסיים עם מאזן שלילי. קו פנים הגנתי הכי טוב שראינו ב-10 שנים האחרונות, על מה אתה מדבר בכלל.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

להגיד שדטרויט ניצחה 4 הול אוף פיימרים זה אונס המציאות. קודם כל קרל מאלון שגם ככה כבר לא היה ביכולת ההול אוף פיימר שיחק על רגל אחת בערך ונראה ככה. גארי פייטון היה רחוק הרבה יותר מאשר מאלון מיכולת היכל התהילה. הלייקרס שיחקו עם 2 הול אוף פיימרים הלכה למעשה, שלא יכלו לראות אחד את השני.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

האמת שזה היה טריו. שאק-קובי-ג'ורג'.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

בהחלט יכול להיות שבוש היה נראה כמו כלום מול דטרויט(למרות שבעיני היכולת שלו היא לא פונקציה של שומר. בשנתיים האחרונות הוא ניזון מג'אמפרים ופידים של לברון ו-וויד), השאלה עד כמה השומר של וואלאס בצד השני היה מרמה ממנו מול ריפ וצ'ונסי. בכל מקרה, בשום צורה שהיא דטרויט ההיא לא טובה ממיאמי הנוכחית.

מסכים לגמרי עם מי שציין את הסדרה של הפיסטונס נגד הלייקרס. למרות שלא סבלתי אותם אז (ארטסט וזה), הסדרה הזאת הייתה פשוט תענוג צרוף. ניצחון ענק של קבוצה במלוא מובן המילה, ושל המאמן שלה במה שלפחות לדעתי מדובר באליפות מאמן הכי מרשימה שאני ראיתי, וכל זה מושג מעמדת אנדרדוג מובהק. לדעתי זו הסדרה היחידה שהיה מאוד מאוד קשה לבחור לה MVP , כל אחד מהחמישייה שלה היה יכול לקחת את זה בצורה ליגיטימית לגמרי.

_________________
גם כלפי השופטים היו לחולון טענות רבות. הקבוצה מתכוונת להגיש מכתב רשמי לאיגוד ובו פירוט הטענות שלהם כלפי צוות השיפוט, בעיקר בדקות הסיום. "אנחנו שלטנו לאורך כל המשחק, איך פתאום בשתי הדקות האחרונות הם רצו 0:9, אם לא בעזרת השופטים?"' תהו במועדון.

אני חושב שסיום הסדרה הנוכחית קצת השכיח שהיה מדובר בסדרה ככה ככה.

משחק 1 צמוד וטוב
משחק 2 שנהיה חד צדדי החל מהרבע השלישי
משחק 3 חד צדדי לגמרי
משחק 4 - חצי צמוד אבל עם שליטה ברורה של מיאמי
משחק 5 - דומה למשחק 4 כאילו צמוד אבל שברור מי מנצח
משחקים 6+7 - פנטסטים


הסדרה של מיאמי - דאלאס לפני שנתיים הייתה הרבה יותר צמודה.

גם הסדרה של מיאמי - אוקלוהומה שנה שעברה סיפקה 3 משחקים צמודים (משחקים 2-3-4) יותר מרוב הסדרה הזאת.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

ספרס-מיאמי זו הסדרה הכי צמודה שראיתי, מבחינת רמת שתי הקבוצות-משחקים 6 ו7 הלכו עד הדקה האחרונה.
שלושה בלואוטים היה במספיק סדרות, היו גם ארבעה משחקים שהוכרעו ברבע האחרון.

מבחינת רמת הכדורסל, ההתאמות, ורמת השחקנים זו סדרה בעיני טיפה יותר טובה מדאלאס-מיאמי, לייקרס-סלטיקס, ספרס-פיסטונס (סדרה אולטר- אגרסיבית והגנתית ענקית של שתי הקבוצות), כשהמשחק השישי שהיה פשוט המשחק הכי טוב שראיתי אי פעם (כל כך הרבה מהלכים גדולים ברבע האחרון וההארכה) מעלה את הסדרה הזו רמה מעל.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

אני חושב שגם דסרת רוקטס-ניקס שווה אזכור.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

אכן בתור אות ומופת לאנטי כדורסל. עם כל הכבוד למשחק השביעי

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

לא בקריטריון המרכזי שלי - רמת הכדורסל בסידרה (בקריטריון הזה היא אולי היתה המחורבנת ביותר שאני זוכר). אני מסכים לגמרי עם פלאש שהסידרה הנוכחית היתה סופר צמודה. גם המשחקים שהסתיימו בתבוסות היו ברובם צמודים והבריחה היתה פתאומית לקראת סוף הרבע השלישי.

בכל אופן, הנה המרכיבים לדעתי של אירוע ספורט גדול:

1. רמה גבוהה. מתח ברמה מחורבנת זה חסר ערך. כמובן שגם מעמד חשוב (אבל זה לא רלוונטי לשאלה הנוכחית וממילא ברור שזה תקף כאן).
2. הגעה של שתי הקבוצות. נניח, מה שקרה בין באיירן וברצלונה השנה היה מגניב וכל הכבוד לבאיירן עליו, אבל סדרות במעמד צד אחד לא נכנסות לפנתיאון.
3. "סיפור" גדול, בין אם ספורטיבי (נניח, החזרה של מיאמי במשחק השישי) או חוץ-ספורטיבי (דאנקן בן ה37 שהיה ככה קרוב לMVP גמר)

אם לתת דוגמה, אולי משחק הכדורגל הכי גדול שאני זוכר זה צרפת-גרמניה 82, שהיה בו באמת את כל המרכיבים הללו. שתי קבוצות מעולות (צרפת היתה אולי הקבוצה הכי טובה במונדיאל הזה), משחק ענק עם טונה מהפכים, שני הגולים של רומיניגה בהארכה, העבירה הנוראית של שומאכר, הבכי של ליטבארסקי אחרי החטאת הפנדל וכך הלאה.

אז בקריטריונים האלה, דטרויט-לייקרס נופלים על קריטריון 2, בוסטון-לייקרס נופלים על קריטריון 3 (אני באמת לא מצליח לזכור כלום מהסידרה הזו, חוץ מה6-24 של קובי). כל סדרות לייקרס-סלטיקס משנות ה-80 לעומת זאת לגמרי עונות על כולם, כנ"ל שיקגו-פניקס, ובודאי הסידרה הנוכחית. הייתי מוסיף גם את האליפות השנייה של יוסטון שלמרות (או דווקא בגלל) שנגמרה בסוויפ היתה יופי של סידרה.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אז בעיני יש עוד קריטריונים -

למשל, שואו-דאונס.

קרבות בין שני שחקנים גדולים באותה עמדה.

באופן כללי, התעלויות של שחקן - מה שחאכים עשה בסדרה ההיא (ובכל הפלייאוף ההוא) שם אותה במקום טוב היסטוריה. וזה לא שהוא שיחק מול ואקום. המספרים של יואינג, כשלעצמם, היו מצויינים.

עצם העובדה שאחרי הסדרה הזו לקח לא זוכר כמה שנים עד שהייתה שוב סדרה שהגיעה לשבעה משחקים גם אומר משהו.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

ועדיין, הרמה הכללית בה היתה רעה מאוד (דווקא נדמה לי שמשחק 7 זכור בעיקר לדראון עולם על ההפצצות של סטארקס מצד אחד ומקסוול מצד שני). אני חושב שכל מה שכתבת נכלל תחת הכותרת של "סיפורים גדולים" אבל אני חושב שהרמה הכללית היא פרמטר מכריע. בכל אופן אין לי בעיה שהיא תקבל איזכור...

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)