סל ניוז

ההיפך הגמור, חטיבת הקו היתה 188, 7 הועלתה כעתודה בתהליך שהחל שבועיים לפני המלחמה והסתיים תוך כדי. ביממה הראשונה של המלחמה 7 כמעט לא השתתפה. נכון ש 188 הייתה פרוסה לכל אורך הקו ו 7 רק בצפון (למעט שתי פלוגות) אבל ההפעלה שלה הייתה שגויה גם לאור התו"ל הטיפשי של צה"ל דאז (אף שעל) ועובדה שגדוד 74 חטף הרבה פחות מ 53.

פקודת אף שעל לא חייבה מלחמה פרטית של כל שלושה טנקים בנפרד, בן שוהם בעצמו כתב על זה מאמר ב"מערכות" ועם זאת גם לאחר שהתברר שלא מדובר ביום קרב הוא לא ביצע הערכה מחודשת של המצב ולא ארגן את הכוחות שלו למאמצים מתואמים (למעט אולי באיזור של מוצב 111 שגם זה היה יותר יוזמה של סמג"ד 53). למעשה בן שוהם לא באמת ניהל את הקרב בגיזרה שלו

תומר, תוכל לפרט קצת על התו"ל של "אף שעל" ומדוע היה טפשי.

הרעיון הוא שעדיף לרכז מאמץ ולהבקיע דרך נקודות החולשה במערך של האויב, ואז לאגף ולכתר אותו, במקום להגן, בכל מחיר ובכוח מפוצל, על שטח.

בערך כמו הטעויות של היטלר, שלא שעה לעצה של רומל לסגת אל מול ההתקדמות של בעלות הברית בצרפת.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

הבעיה היא שהוא לא באמת תו"ל ואגב, לצה"ל לא הייתה תוכנית הגנה (או שהייתה ואף אחד לא הכיר אותה).

כשאתה אומר "אף שעל" אתה אומר בעצם שעומדים במקום בכל מחיר ובכל תנאי, גם אם אתה מחלקת טנקים שעולה עליה חטיבה וגם אם אתה מושמד. שריון אמור לפעול בריכוז כוחות עוד מימי גודריאן, פיזור שלו רק כדי שמוצב לא ייפול בידי האויב הוא אידיוטי.

סתם בתור דוגמית שממחישה עד כמה מדובר באווילות - בשריון יש התייחסות ל"שטח הריגה" שאליו יש לתמרן את האויב, ברור שאם אתה עומד ולא זז אין לך דרך בעולם שהאויב יגיע לשטח נוח מבחינתך. מה שעשה אורי אור בקרב השיפון ב 7.10 היה בדיוק זה, הוא לא ניסה לבלום את חט' 91 באיזור המוצבים אלא נתן לה להתקדם לכיוון סינדיאנה וחיכה לה שם.

שאלת תם:

לא היתה תפישת הגנה אינטגרלית לכל הסיפור של קו בר-לב? ידוע שהיו אמצעי הגנה מתוכננים כמו מערכת להצתת התעלה במקרה של צליחה מצרית (שלא פעלה), אבל למעוזים לא באמת לא היתה תכנית פעולה מסודרת למה יקרה אם המצרים באים?

ידוע גם שאריק שרון כאלוף פד"ם לא ראה בעין יפה את קו בר לב והתאמץ לדלל אותו. הוא הציע אלטרנטיבה?

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

עד כמה שאני יודע, לא.
המעוזים נועדו לבט"ש לא לשמש כקו מז'ינו שלא נסוגים ממנו.

נדב, לא יודע מה שרון, או מי שלא יהיה, הציע, אבל גם בסיני (למעשה, אפילו יותר), לא היה שום הגיון בהגנה על קו. אם כבר יש לך שטח כמו סיני, נצל את העומק שהוא נותן לך.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

ממה שקראתי בויקיפדיה, היו 2 גישות:

הגישה של שרון וטליק שאכן אמרה שיש לנצל את השטח של סיני ל"הגנה ניידת", והגישה שלבסוף התקבלה, שבה תמכו בר-לב, שייקה גביש ואברהם אדן.

קטונתי מלחלוק על ההגיון הצבאי של המכובדים שתכננו את הקו הקבוע בסמוך לתעלה, רק שאלתי:

א. האם לא התלוותה לקו בר לב גם תכנית הגנה מפורטת לזמן צליחה (כאמור, אני יודע שהיתה אמורה להיות מערכת להצתת התעלה, שלא פעלה בפועל)?

ב. האם כאשר דיללו את הקו בכוונת מכוון, לא יצרו אלטרנטיבה להכנה שאמורה להיות בא'.

_________________
"לגבי הפועל תל אביב, קבע בית הדין כי התנהגות האוהדים כלפי רגב פנאן והקריאות לעבר שמעון מזרחי מהוות עבירה של התנהגות בלתי ספורטיבית של קהל אוהדים, למרות שהן בגדר המותר".

קו ברלב הוקם כדי שתהיה נוכחות על גדות התעלה. הגישה של שרון ושל אלוף ישראל טל גרסה שאין צורך לשים חיילים על התעלה, אלא מספיק סיורים ניידים. לפי ברלב עצמו, המעוזים בקו מעולם לא נועדו לבלום כוחות אויב, גם לא כולם אוישו בזמן המלחמה. היו תוכניות עקרוניות, אבל הן לא מומשו ונתנו למעוזים להילחם על החיים שלהם.

ברור שצריך להכיר תודה לצוותי 188 ולכל אותם גיבורים (בלי שום ציניות) שנלחמו והצילו את המדינה. אבל לפי מה שאני יודע חטיבת המילואים של אורי אור היא זאת שיצרה את הבלימה הראשונה בחזית דרום הרמה ולמעשה הפכה את היוצרות. בספר שהוא כתב, אור צייר תמונה מאד מאד לא מחמיאה של פיקוד צפון ובעיקר של רפול, אוגדונר 36. לטענתו היה חוסר שליטה מוחלט במה שקורה בשטח. לטענתו רפול לא היה מודע בכלל שבסיס נפח, מפקדת האוגדה, למעשה נכבש ע"י הסורים. הפקודות שהחטיבה שאור קיבלה היו לעלות לרמה ולהתארגן בנפח לפני יציאה לקרב. הם כמובן נתקלו במארב סורי עוד לפני שהגיעו בכלל לנפח.

ההתרכזות בימים הראשונים של המלחמה היא מאד נכונה, כי מכשלונות הרבה יותר קל ללמוד מאשר מהצלחות ומדינת ישראל וצה"ל נכשלו כישלון חרוץ בכל הרמות - המדינית, האסטרטגית והטקטית. על החזית המדינית והאסטרטגית באמת שאין מה לכתוב, גם לא על הכשל בימ"חים ובחוסר הציוד שחיילי המילואים נתקלו (שיריונרים שרופים ללא סרבלים חסיני אש ראו כל מיני פונקציונרים מסתובבים במפקדות העורף ומתהדרים בסרבלים שכאלו). הבעיה הבאמת גדולה היא שצה"ל לא הכיר בשינוי שחל בצבאות ערב. השיריונרים לא היו מוכנים בכלל לטילי הנ"ט שהפעילו החי"ר המצרי. חיל האוויר למרות שהכין את עצמו להתמודד מול טילי הנ"מ נכשל גם הוא (גם פה יש מחלוקת גדולה לגבי הכישלון ולמה הוא קרה והאם בכלל התוכניות שתוכננו לפני המלחמה עמדו בפני מבחן).

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אורי אור נלחם במרכז/צפון הרמה ולא בדרומה.

ואגב, נפח לא באמת נכבש, וודאי שהסורים לא ירדו מערבה מהמחנה על ציר גשר בנות יעקוב (בין היתר הודות ל 679 של אור), ידוע הסיפור על אור שהתייצב בנפח אצל רפול ששלח אותו למקום לא נחוץ עם כוחות שלא באמת היו צריכים אותו. כשעלה מג"ד 93 שלו לשיפון וראה את הסורים כבר כמעט שם, הוא הבין שהכל שטויות ופחות או יותר התעלם מהפקודה של רפול. המארב הסורי, אגב, היה באזור דלאווה (סביבות אורטל, אחרי נפח למעשה ולא לפני).

המזל של אור היה שבגלל לחץ הזמנים הוא לא ריכז את כל החטיבה לפני שעלה לרמה וככה למעשה הצליח פחות או יותר להסתנן דרך קו החזית ולהגיע לאגף של חטיבה 91 שהיוותה בעצם איום מרכזי על נפח (אחרי שחטיבה 51 נבלמה על גדרות המחנה ממש)

עמוס,בסופו של דבר מה שצריך לשפוט זה החלטות,וכאלה היו גם בתחילת המלחמה וגם בסופה.
גם החלטה שהובילה לכשלון,היא לא בהכרח שגויה,ולהיפך הדבקות בצליחה היתה הימור מטורף שיכל להגמר באסון נורא.
ועיין כהנמן שם שם.

_________________

נדב, כעקרון הייתה תפיסת הגנה על סיני מפני צליחה כאשר המעוזים הם בחזית ומשמשים בין היתר כתצפיות וכו'. התפיסה ההגנתית על סיני מפני הגנה הייתה כמובן לא רק לגבי המעוזים, אלא של מערכים שלמים (כלל גם "תעוזים", שישבו על דרך החת"מ כ-10 ק"מ מהתעלה). כמובן שהיו גם תכניות הגנתיות של איך מסדרים את האוגדות וחטיבות השריון במקרה של צליחה כולל נק' שהם צריכים להגיע אליהם בזמן צליחה מצרית.
הייתה תכנית נרחבת, שעבורה היו צריכים 5 ימי התרעה למלחמה בשם "סלע" אאל"ט, ובתכנית זו כל צה"ל, כולל המיל', מוכן בעמדות הערכות עוד לפני שהאש נורית. בגלל שקו המגע בין צה"ל למצרים היה צפוף מאוד בלי חיץ ביניהם כמו שהיה עד 67', גיבשו גם תכנית שעבורה היו צריכים 24-48 שעות התרעה שנקראה "שובך יונים". בפועל, שובך יונים לא ממש הופעלה וגם מה שהופעל היה מאוחר מידי, מאוד מאוחר מידי, בתנאים אותם כינה דדו כמה חודשים לפני כן כ"קטסטרופה אם יתקיימו".

אגב, לגביי חיל האוויר, כעקרון היו תכניות להתקפת מערך הנ"מ המצרי, והייתה תכנית למערך הסורי. את ההתקפה על הנ"מ המצרי לא הוציאו לפועל במלואה כידוע לי לכל אורך המלחמה. ההתקפה על המערך הסורי ביום הרביעי (מבצע "דוגמן 5" הידוע לשמצה) יצאה לדרך בתנאים לא תנאים, בלי מודיעין מסודר ובברדק גדול.

למיטב זכרוני, חה"א פתח ב"תגר" (התכנית המקבילה מול המערך המצרי) אך לאור המצב הקשה בצפון הוא הונחה לעצור את "תגר" ולהתחיל את "דוגמן5" ללא הכנות, פשוט כי לא היה זמן.
לחץ הזמן גרם לכך ש"דוגמן5" יצא לדרך בלי תצ"אות עדכניות ועל בסיס מידע מודיעיני חסר (שעל פי התכנית המקורית היה אמור להיאסף בשלבים הראשוניים של המבצע) ואכן נגמר בכישלון.
ההכרעה מול הסורים הושגה למעשה עם סיוע אווירי מינימלי בלבד (הגיחה היעילה והמשמעותית העיקרית נערכה ב9.10 באיזור תל פארס ובעיצומו של כיבוש הרמה על ידי אוג' 146 של פלד ו 210 של לנר).

או שהתחילו בתגר ועצרו או שתכננו להתחיל אותו ודיין הורה לבני פלד להעביר את הכל לרמה בגלל המצב שם שסיכן את המדינה הרבה יותר, וזאת מבלי להתחיל בו.

אם כבר לערב הורים, אבא שלי היה ביום כיפור טייס נשר והטייסת שלו הפילה כמה עשרות מטוסי אויב (כולל אחד שלו) ולא איבדה אפילו מטוס אחד.

ממש ממש לא. אבירי לב היתה תכנית מגירה של צה"ל, כולל נקודות צליחה אפשריות, ואמצעים. ביצועה הותנה בחצייה של דוויזיות השריון המצריות לתוך סיני, ובעצם, מתום התקפת הנגד הכושלת ב- 8 לחודש, ועד המעבר ב- 14, ישראל חיכתה לזהות צליחה כזו. רק ב- 14, כשהדוויזיות צלחו, ומרחב העורף המצרי הופקר בעצם, הצליחה הפכה אפשרית ברמה המבצעית.

שרון גרם נזקים למבצע בכל שלב. בשלב ההמתנה לצליחה, הפקודה היתה לא להגיע למגע עם קו המים, כדי לא להסגיר את נקודות הצליחה האפשריות. בפועל, שרון חותר יותר כל הזמן, בשבוע שבין 8 ל- 14, למגע על קו המים, בכל איזורי הצליחה המתוכננים. הוא אפילו עלה בקשר באחת הפעמים, ואמר שהוא עצמו על קו המיים בדוור סואר, והשטח פנוי. הוא לחלוטין התעלם מהעובדה, שבמערב התעלה היה כח שריון מבוצר, שלצה"ל לא היה סד"כ הולם לפצח בעמדותיו.

עם פקודת התנועה, הוקצו לאוגדות משימות. אוג' 143- שרון, יועדה למשימת העברת ציוד הצליחה לקו המים, ואבטחת חצר הצליחה. אוגדה 162, ברן, יועדה לצלוח. 143 היתה אמורה להעביר אחריות לשרידי אוגדת סיני הסדירה, אחרי שברן יצלח, ורק אז לצלוח בעצמה. אריק לא אהב את הפקודה, בלשון המעטה. בפועל, הוא מזרים את האוגדה שלו לקו המגע, סותם צירים לתנועה של 162, מדלל את הכוחות שהוקצו להעברת האמצעים, מנסה בכל הכח לדלל כוחות אבטחה שלו, להעביר אחריות על גזרות שלו לכוחות משנה של 162, ולהעביר כוחותיו לקו המגע. בקיצור, בניגוד לפקודה, אריק מכין את האוגדה לא לבניית ראש גשר ואבטחת החצייה של 162, אלא לצליחה. אריק, בפעולותיו, מנסה ליצור מציאות שתאלץ את הפיקוד לשנות את הפקודה, ולאפשר לו לצלוח לפני ברן.

חלק ניכר מהפקק לכיוון התעלה, נוצר בגלל כוחות של אריק שחסמו צירים, בתנועה ליעדים, שהפיקוד לא הקצה לאוגדה בכלל.

בגדול, ניתן לומר, שאריק, לשעבר אלוף פיקוד, ניסה לנהל את החזית מכסא מפקד האוגדה. זה לא עבד, כי חסרה לו תמונה רחבה של החזית. אני מאמין שאריק שרון, אלוף פיקוד, לא היה מסכים עם הפעולות שעשה אריק האוגדונר.

וזו אחת התובנות המפתיעות שלי לגבי חזית הדרום. הטעות הגדולה שהפיקוד עשה, היתה לא להצליב את גורודיש ושרון. שרון היה אלוף פיקוד טוב, ותיק ומנוסה, שסיים שלש שנות פיקוד על הפיקוד, רק חודשים קודם. הוא הכיר את כל התכניות, את המערכים, הכוחות, האנשים. כל רגב אדמה בפיקוד. גורודיש נכנס לתפקיד שלשה חדשים לפני המלחמה, ומעולם לא פיקד מבצעית על גוף גדול מחטיבה (הוא פיקד על אוגדות 36, ו- 143, אבל מעולם לא תרגל אפילו לא תרגול מפקדות אוגדתי). אני מאמין, שהחזית, שרון וגורודיש היו יוצאים כולם נשכרים מהצלבה כזו. כשגורודיש פוקד על שרון (ולצורך העניין גם ברן, שבעדינות רמז לפגם הזה בספרו), יש פה טעם לפגם, אין לי ספק בזה. כשגורודיש מאיים על שרון בסירוב פקודה, יש יותר משמץ זלזול בתשובה של אריק (משהו כמו "עזוב אותי מהשטויות האלה עכשיו, בחייך").

עוד בעיה היתה ריכוז עצום של ענקים בחזית הזו. ברן, שרון, גורודיש ואח"כ גם בר לב, כשברקע מסתובבים גם אלברט מנדלר וקלמן מגן. אני מכיר דוכני פלאפלים שיש בהם פחות כדורים ממה שהסתובב שם באוגדות. יש פה שמות, שכבר אז הפכו מומחים ברמה עולמית ללוחמת שריון. אגדות בחייהם, בלי מרכאות. זה הרבה יותר מדי אגו, נסיון, יכולת פיקוד ומרפקים, ממה שחזית אחת יכולה להכיל.

צה״ל 73 AKA ברצלונה 2012/3?

_________________
נביא השבוע מחזור 5, עונת התשע"ו
Ara ja em puc morir!!!

ווס?

_________________

התכוונתי שהוא הפיל את אחד ממטוסי האויב.
אם כבר פתחנו את זה, הוא הפיל גם מטוס אחד שלנו ביום כיפור. נדמה לי שדיברנו על זה פעם.

סיפרת לי על זה בפרטי. לא חושב ששיתפת את כולם…

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

האמת שלא נראה לי שזה עדיין חסוי, גיגול קצר הראה שהסיפור מופיע כמה פעמים ברחבי האינטרנט.
המבנה של הפאנטומים חזר מתקיפה במצרים, והם שכחו להפעיל מחדש את הזע"ט. אבא שלי שאל פעמיים את הבקר אם הוא בטוח שאלה מטוסי אויב והבקר אישר, אז הוא ירה טיל על אחד הפאנטומים והפיל אותו. למזלו הרב מאוד הטייס והנווט צנחו. עוד מטוס מהמבנה שלו בדיוק נעל על פאנטום נוסף אבל שניה לפני הפיצוץ אבא שלי הספיק לראות שזה פאנטום וצעק בקשר לשבור.

בהמשך לדיון על קו בר לב, נתקלתי לאחרונה בבלוג המרתק של ד"ר נחום ורבין "האופציה של הדוקטור" המתאר את סיפור כניעתו של מוצב המזח והימים שלאחריו. אני מצאתי את הסיפור שלו מרתק וחושף רובד חדש מסיפורו המוכר של המוצב ואנשיו.

http://drwerbin.wordpress.com/category/uncategorized/

_________________
"מה תזכור מנדב הכדורסלן?"
-"קודם כל אזכור את הכדור שהוא הוריד לי מהלוח שאחריו קלעתי סל ניצחון משלושת רבעי מגרש נגד ציבונה"
(דורון ג'מצ'י מסכם את הקריירה של נדב הנפלד)

http://news.walla.co.il/?w=/550/2676656

סרטון מאוד מעניין : ביקורה של גולדה בארץ גושן קצת אחרי המלחמה, הכולל מפגש עם המילואמיניקים ועם האוגדונרים קלמן מגן, ברן ואריק.

הרבה גיבורים נשכחים יש מהמלחמה ההיא.יחסית לעיטורים המצ'וקמקים שחולקו על ימין ועל שמאל אחרי מלחמת לבנון II.
על אחד מהם קראתי לאחרונה.
יצחק נגרקר שיצא לבדו מתל סאקי אל הסורים להכנע, ואמר להם שכולם מתו חוץ ממנו.
הוא הלך לחודשים ארוכים של עינויים איומים בכלא הסורי, והחברים שלו שנותרו במוצב חולצו כעבור יומיים על ידי כוחות צה"ל.

_________________

אני לא יודע, בבית של ההורים שלי היה ספר הצל"שים ממלחמת יום כיפור. אז לצד אביגדור קהלני וכח צביקה היה שם גם איזה מישהו שפיספס בכמה קילומטרים את הפנייה וכפיצוי-ייאוש לקח את עצמו ואת הסגן שלו למשימת התאבדות כלשהי. זה היה לגמרי סנגון הצל"ש תמורת פדיחה. כמובן שזה לא סותר את הגבורה שכן היתה, אבל מן הסתם מלחמת לבנון השנייה לא המציאה את הקונספט של עיטורים מצ'וקמקים.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)