ראובן כתב:
מכאן אפשר להבין ששרון היה היוזם של מהלך הצליחה ושהוא לא היה מצליח בלעדיו? כי נדמה לי שגם בעניין הזה שמעתי דעות אחרות.
ממש ממש לא. אבירי לב היתה תכנית מגירה של צה"ל, כולל נקודות צליחה אפשריות, ואמצעים. ביצועה הותנה בחצייה של דוויזיות השריון המצריות לתוך סיני, ובעצם, מתום התקפת הנגד הכושלת ב- 8 לחודש, ועד המעבר ב- 14, ישראל חיכתה לזהות צליחה כזו. רק ב- 14, כשהדוויזיות צלחו, ומרחב העורף המצרי הופקר בעצם, הצליחה הפכה אפשרית ברמה המבצעית.
שרון גרם נזקים למבצע בכל שלב. בשלב ההמתנה לצליחה, הפקודה היתה לא להגיע למגע עם קו המים, כדי לא להסגיר את נקודות הצליחה האפשריות. בפועל, שרון חותר יותר כל הזמן, בשבוע שבין 8 ל- 14, למגע על קו המים, בכל איזורי הצליחה המתוכננים. הוא אפילו עלה בקשר באחת הפעמים, ואמר שהוא עצמו על קו המיים בדוור סואר, והשטח פנוי. הוא לחלוטין התעלם מהעובדה, שבמערב התעלה היה כח שריון מבוצר, שלצה"ל לא היה סד"כ הולם לפצח בעמדותיו.
עם פקודת התנועה, הוקצו לאוגדות משימות. אוג' 143- שרון, יועדה למשימת העברת ציוד הצליחה לקו המים, ואבטחת חצר הצליחה. אוגדה 162, ברן, יועדה לצלוח. 143 היתה אמורה להעביר אחריות לשרידי אוגדת סיני הסדירה, אחרי שברן יצלח, ורק אז לצלוח בעצמה. אריק לא אהב את הפקודה, בלשון המעטה. בפועל, הוא מזרים את האוגדה שלו לקו המגע, סותם צירים לתנועה של 162, מדלל את הכוחות שהוקצו להעברת האמצעים, מנסה בכל הכח לדלל כוחות אבטחה שלו, להעביר אחריות על גזרות שלו לכוחות משנה של 162, ולהעביר כוחותיו לקו המגע. בקיצור, בניגוד לפקודה, אריק מכין את האוגדה לא לבניית ראש גשר ואבטחת החצייה של 162, אלא לצליחה. אריק, בפעולותיו, מנסה ליצור מציאות שתאלץ את הפיקוד לשנות את הפקודה, ולאפשר לו לצלוח לפני ברן.
חלק ניכר מהפקק לכיוון התעלה, נוצר בגלל כוחות של אריק שחסמו צירים, בתנועה ליעדים, שהפיקוד לא הקצה לאוגדה בכלל.
בגדול, ניתן לומר, שאריק, לשעבר אלוף פיקוד, ניסה לנהל את החזית מכסא מפקד האוגדה. זה לא עבד, כי חסרה לו תמונה רחבה של החזית. אני מאמין שאריק שרון, אלוף פיקוד, לא היה מסכים עם הפעולות שעשה אריק האוגדונר.
וזו אחת התובנות המפתיעות שלי לגבי חזית הדרום. הטעות הגדולה שהפיקוד עשה, היתה לא להצליב את גורודיש ושרון. שרון היה אלוף פיקוד טוב, ותיק ומנוסה, שסיים שלש שנות פיקוד על הפיקוד, רק חודשים קודם. הוא הכיר את כל התכניות, את המערכים, הכוחות, האנשים. כל רגב אדמה בפיקוד. גורודיש נכנס לתפקיד שלשה חדשים לפני המלחמה, ומעולם לא פיקד מבצעית על גוף גדול מחטיבה (הוא פיקד על אוגדות 36, ו- 143, אבל מעולם לא תרגל אפילו לא תרגול מפקדות אוגדתי). אני מאמין, שהחזית, שרון וגורודיש היו יוצאים כולם נשכרים מהצלבה כזו. כשגורודיש פוקד על שרון (ולצורך העניין גם ברן, שבעדינות רמז לפגם הזה בספרו), יש פה טעם לפגם, אין לי ספק בזה. כשגורודיש מאיים על שרון בסירוב פקודה, יש יותר משמץ זלזול בתשובה של אריק (משהו כמו "עזוב אותי מהשטויות האלה עכשיו, בחייך").
עוד בעיה היתה ריכוז עצום של ענקים בחזית הזו. ברן, שרון, גורודיש ואח"כ גם בר לב, כשברקע מסתובבים גם אלברט מנדלר וקלמן מגן. אני מכיר דוכני פלאפלים שיש בהם פחות כדורים ממה שהסתובב שם באוגדות. יש פה שמות, שכבר אז הפכו מומחים ברמה עולמית ללוחמת שריון. אגדות בחייהם, בלי מרכאות. זה הרבה יותר מדי אגו, נסיון, יכולת פיקוד ומרפקים, ממה שחזית אחת יכולה להכיל.